סגלה למתוק הדינין לאחר שכבר שורים על האדם
מוּבא בְּסֵפֶר "שׁוֹמֵר אמוּנִים" (מאמר צהלי ורוניֽ ז):
לְאַחַר שֶׁכְּבָר הַדִּינִים שׁוֹרִים עַל הָאָדָם וּתְפָסוּהוּ בְּנִסְיוֹנוֹת וְיִסּוּרִים, שֶׁאָז קָשָׁה עָלָיו הַשִּׂמְחָה, אֲזַי הָעֵצָה רֵאשִׁית, שֶׁיִּכָּנַע וְלֹא יִתְמָרֵד נֶגְדָּם בְּזַעַף וְזַעַם עַל ה', אֶלָּא יִכָּנַע לַה' וְיִכְפֹּף קוֹמָתוֹ לַה', וְעוֹד, שֶׁיֵּדַע שֶׁגַּם בְּהַדִּינִין וְהַיִּסּוּרִים טְמוּנִים חֶסֶד וְרַחֲמִים, וְיִתְבּוֹנֵן לִמְצֹא מִדַּת הָרַחֲמִים הֵיאַךְ הִיא מְשֻׁתֶּפֶת לְמִדַּת הַדִּין הַשּׁוֹרָה עָלָיו. וְעוֹד שֶׁיֵּדַע שֶׁהָרְפוּאָה כְּבָר נִמְצֵאת וּמוּכָנָה טֶרֶם הַמַּכָּה, וּבִידִיעָה זוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁגַּם בַּיִּסּוּרִים עַצְמָם יֵשׁ מִדַּת הָרַחֲמִים, וְכֵן כְּשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהָרְפוּאָה כְּבָר מוּכֶנֶת וְעוֹמֶדֶת קֹדֶם בּוֹא הַמַּכָּה וּכְמוֹ שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (מגילה י"ג ע"ב) "אֵין הָקָּבָּ"ה מוֹחֵץ אֶלָּא אִם כֵּן שׁוֹלֵחַ רְפוּאָה תְּחִלָּה". אֲזַי בְּזֶה שֶׁיּוֹדֵעַ הָאָדָם יְדִיעוֹת אֵלּוּ מַמְשִׁיךְ הַחֶסֶד וְהָרְפוּאָה עַל עַצְמוֹ לְמַתֵּק הַדִּינִין מֵעָלָיו. וְאָז יָבוֹא לְשִׂמְחָה בַּה' גַּם בְּמַצָּבוֹ זֶה הַגָּרוּעַ, וּבְכֹחַ הַשִּׂמְחָה שֶׁתִּצְמַח לוֹ מִידִיעוֹת אֵלּוּ - יוּסְרוּ הַדִּינִין מֵעָלָיו, שֶׁכֵּן אִם אֵינוֹ עוֹסֵק בִּתְשׁוּבָה וּבְשִׂמְחָה כְּשֶׁהַדִּינִין עָלָיו - אָז חַ"ו מִתְגַּבְּרִים בְּיוֹתֵר.
סִכּוּם לְב' הַסְּגֻלּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת:
א. לְקַבֵּל בִּכְנִיעָה וּבִכְפִיפַת קוֹמָה אֶת הַיִּסּוּרִים וְהַנִּסְיוֹנוֹת וְלֹא בְּכַעַס וּבְזַעַם.
ב. לְהִתְחַזֵּק בִּתְשׁוּבָה.
ג. לְהִתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה.
ד. לֵידַע שֶׁמִּדַּת הַחֶסֶד טְמוּנָה בְּתוֹךְ מִדַּת הַדִּין
ה. לֵידַע שֶׁהָרְפוּאָה כְּבָר מוּכָנָה קֹדֶם לַמַּכָּה.