סגלה למתוק הדינים כשממשמשים ובאים
מוּבָא בְּסֵפֶר "שׁוֹמֵר אֱמוּנִים" (מאמר "צהלי ורוני" - ז):
דַּע כִּי מְקֻבָּל מִצַּדִּיקִים (בעש"ט על התורה פרשת "לך לך" אות יא ושם בהגהה) שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמִּתְעוֹרֵר עַל הָאָדָם בַּשָּׁמַיִם חַ"ו מְקַטְרְגִים ה' יִשְׁמְרֵנוּ וְרוֹאֶה שֶׁהַדִּינִים מְמַשְׁמְשִׁים לָבֹא עָלָיו יֵשׁ בְּזֶה כַּמָּה סִימָנִים, וְהָאֶחָד מֵהֵם שֶׁיֻּרְגַּשׁ בְּלֵב הָאָדָם טִמְטוּם גָּדוֹל וְהִרְהוּרִין רוֹדְפִין אַחֲרָיו, וְנוֹפֵל לְקַטְנוּת וּלְעַצְבוּת לְלֹא שׁוּם סִבָּה, וְהָעֵצָה הַיְעוּצָה שֶׁבִּזְמַן זֶה יַעֲסֹק בִּתְשׁוּבָה מֵעֹמֶק הַלֵּב, וּלְאַחַר שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיִתְחָרֵט עַל חֲטָאָיו, מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן יִתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה, דְּהַיְנוּ לִדְחוֹת מֵאִתּוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ הַמְּרִירוּת וְהָעַצְבוּת, שֶׁכֵּן כְּלָל גָּדוֹל הוּא, בְּיַד הָאָדָם לְהַכְנִיס וּלְהַעֲמִיק בְּעֶצְבוֹנוֹ אוֹ לְהֵפֶךְ לְהַרְחִיקוֹ וְלִדְחוֹתוֹ וְלִקַּח בְּנָקֵל אֶת צָרוֹתָיו, וּבְדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ כָּךְ יֵשׁ לוֹ סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, וְלָכֵן בְּיַד הָאָדָם לְהַרְחִיק הָעִצָּבוֹן מִמֶּנּוּ בְּכָךְ שֶׁיִּקַּח בְּקַלּוּת צָרָתוֹ וִישַׂמַּח עַצְמוֹ בְּבִטָּחוֹן וּבֶאֱמוּנָה בַּה'.
וּכְשֶׁיְּחַזֵּק בִּטְחוֹנוֹ בַּה' וְיִשְׂמַח בּוֹ, בְּזֶה נַעֲשֶׂה מִתּוּק לַגְּזֵרוֹת וְהַדִּינִים.