ישר וטוב· רבי ישראל טוביה הכהן ממודזיץ
מסכת מנחות · כל קרבנות הציבור פרק תשיעי.
דף פג:
במתניתין מכניס וזטחא. ובמשנה שבמשניות איתא מכמס ומזוניחא וגירסת הערוך מכמס וזנוחא וכן הוא בפרש"י כת"י:
שם עפוריים והתוס' גורסין עפריים ובמשניות הגירסא חפריים וברש"י כת"י כופריים:
שם בגמ' אלא שחיסר מצוה כצ"ל:
שם ממושבותיכם כו' ממושבותיכם כו' כצ"ל:
שם והכתיב חדשה כו' כצ"ל:
שם ר"נ ורבי יעקב כו' כצ"ל ש"מ. דר"ע קשש מר"נ ולא הי' מזכיר ר"נ קודם ר"ע:
בקונטרס בד"ה אלפא לסולת כו' שסלתן מובחר ויקר מכל הסלתות כו' כצ"ל:
בד"ה מן העליי' מחיטין שבעליי' ואפילו ישנים כצ"ל ב"ח:
בד"ה שמעת מינה תרתי כו' תביאו ריבויא הוא לגמרי כו' כצ"ל:
בתוס' ד"ה מן החדש ומן הישן כו' ונראה דשייך נמי בזבחים כו'. המשך דברי התוס' הם כך דבפרש כת"י פירש על הא דתנן מן החדש ומן הישן במנחות קאמר משמע מדבריו דמשום דקתני מן החדש ומן הישן מוכרחין לפרש דבמנחות קאמר ודחי התוס' דמזה אין הכרח דגבי זבחים נמי שייך למיתני חדש וישן כדאשכחן גבי מעשר בהמה בבכורות (דף נ"ג ע"א) דתני דחדש וישן אין מתעשרין מזה על זה אלא הכרח אחר יש דבמנחות קאמר דאי קאי נמי על זבחים הוה לי' למיתני חוץ מן הבכור ומן המעשר דאין באין אלא מן הארץ ועוד הביאו ראי' דמתניתין לא קאי על זבחים מהתוספתא דבבבא דאיירי בזבחים לא תני חדש וישן אע"ג דשייך בהו דמילתא דפשיטא הוא ולא תני לי' גבי מנחות אלא משום דבעי למיתני חוץ מהעומר ושתי הלחם וכן מן הארץ ומח"ל דתני בזבחים נמי לא איצטריך אלא משום דבעי למיתני חוץ מבכור ומעשר אבל ברש"י אין לפרש דכוונתו נמי משום דחדש וישן לא צריך למיתני בזבחים משו"ה צריכין לפרש דבמנחות קאמר דמזה אין הכרח כ"כ ויותר הוה לי' לפרש דבמנחות קאמר משום דלא תני חוץ מבכור ומעשר אלא ודאי דכוונתו דישן וחדש לא שייך כלל בזבחים וזה הכרח יותר ממה דלא תני חוץ מבכור ומעשר:
בד"ה עפריים כו' וילכד אבי' את עפרון כצ"ל מצאתי. ואע"ג דבמתניתין קתני עפריים אין זה שינוי כ"כ:
בד"ה והא כתיב חדשה אלמא שנה לעכב כו'. פירוש דהא דהקשה הגמ' מעיקרא והכתיב ראשית קאי בין אעומר ובין אשתי הלחם דגבי שתי הלחם נמי כתיב קרבן ראשית ומשום זה הוה חדשה בשתי הלחם שנה לעכב וכן הוא בפרש"י כת"י:
(דפ"ד ע"א) בגמ' קסבר חדש בח"ל דאו' דמושבותיכם כו' כצ"ל:
שם אקרובי נמי מקרבינן כצ"ל ש"מ ואע"ג דר"א ס"ל נמי בקידושין (דל"ז ע"א) דחדש בח"ל דאורייתא וא"כ ס"ל נמי דעומר בא מח"ל כמו דפסיקא לי' להגמ' הכא וכיון דאורייתא הוא אקרובי נמי מקרבינן מ"מ לא קאמר הכא כמאן דלא כר"א משום דר"א לא קאמר בהדיא דעומר בא מח"ל ואותה סברא דקאמר הכא וכיון דאורייתא הוא אקרובי נמי מקרבינן אינה סברא פשוטה כ"כ אלא דאנן מפרשינן דטעמי' דר"י בר"י הוא משום דס"ל דחדש בח"ל דאורייתא וס"ל דמסתבר דכיון דאורייתא היא אקרובי נמי מקרבינן אבל ר"א אע"ג דס"ל דחדש נוהג בח"ל אפשר דס"ל דאין עומר בא אלא מארץ ולא ס"ל סברא דר"י בר"י דכיון דחדש אסור בחו"ל עומר נמי בא מחו"ל:
שם רמי לי' רמב"ח לר"ח לאכלה ולא לשריפה א"ל רחמנא אמר לדרתיכם כו' כצ"ל ש"מ:
שם אף ציבור שמביאין חובתן מן החיטין מביאין חובתן מן השעורין ואם אתה אומר עומר בא מן החיטין כו' כצ"ל:
בקונטרס בד"ה קסבר כו' אסור מדאורייתא כו' כצ"ל:
בד"ה דמושבותיכם כו' אסור חדש אף בח"ל קודם הקרבת העומר כצ"ל ש"מ:
בד"ח לייתי מדאשתקד שעורים שגדלו אשתקד. נראה לפרש דכוונתו שנקצור בליל ט"ז בניסן העומר מהשעורים שגדלו אשתקד דהיינו שהביאו שליש קודם ר"ה של שביעית דלא נוהג בהן קדושת שביעית דבתבואה הולכין למעשר ולשביעית בתר הבאת שליש והא דמתרץ בעינא כרמל וליכא היינו כמו שפירש בקונטרס שתהא כרמל רך למלל בשעת קצירה ואותה תבואה שגדלה שליש קודם ר"ה כשמגיע ט"ז בניסן כבר גדלה כל צרכה והיא יבישה ולא כרמל וכוונתו בפירוש זה לתרץ הא דקשה וכי לא ידע רמב"ח מתניתין דתנן לעיל (דף ע"א ע"א) מצות העומר להביא מן הקמה כו' מצותו לבוא מן הלח כו' מצותו לקצור בלילה ואין לומר משום דבדיעבד כשר כמו דתנן לעיל לא מצא יביא מן העומרים כו' יביא מן היבש אם נקצר ביום כשר ומשום מצוה דלכתחילה לא דחינן איסור שביעית א"כ מאי מתרץ בעינא כרמל וליכא אלא ודאי כיון דגלי קרא בעומר לדרתיכם דמצות העומר דחי איסור שביעית אפילו מצוה דלכתחילה נמי דחי שביעית דהא אשכחן דאפילו איסור שבת דחי מצוה דלכתחילה דעומר כמו דאמר לעיל ריש פרק ר"י אי קסבר עשרון מובחר לא אתי אלא מחמש אפילו בשבת נמי אע"ג דמובחר אינה אלא מצוה דלכתחלה כמו דתנן במתניתין דהכא כל הארצות כשרות אלא מכאן היו מביאין ופי' בקונטרס משום דמצוה להביא מן המובחר וכן אמר נמי לעיל (דף ס"ד ע"א) שחט כחושה ואח"כ שמינה פטור ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינה ושחוט אע"ג דכחוש כשר בדיעבד כמו דאמר לקמן בע"ב אם הביא קידש נעשה ככחוש בקדשים וכבר כתבתי בזה לעיל (דף ע"ב ע"א) בתוס' בד"ה אמאי דחי שבת ע"כ מפרש דהא דאמר לייתי מאשתקד היינו דגידול השעורים הי' אשתקד דהיינו שגדל שליש קודם ר"ה אבל הקצירה היא בט"ז בניסן כמצותו דלכתחלה ואע"ג דבעינן שיביא מן הלח ופירש בקונטרס דכתיב כרמל רך ומל יש לומר דרמב"ח לא ידע מהא דבעינן רך ומל ופירש לח כפשוטו שלא יהא יבש גמרי:
בד"ה ולייתי מכרמל דאשתקד מתבואה שנקצרת אשתקד כשהיא כרמל. פירוש דאין לפרש דיקצור היום מתבואה שגדלה אשתקד ועדיין היא כרמל דזה אי אפשר להמצא אלא שיביא העומר מהתבואה שנקצרת אשתקד כשהיתה כרמל וצריך לומר נמי שנקצרה בליל ט"ז בניסן כמצותה וקשה הא תנן במתניתין דעומר אין בא אלא מן החדש ואפילו בדיעבד פסול ואפילו לתנא דברייתא דמכשר בדיעבד מן הישן מ"מ כיון דמצותה לכתחילה מן החדש דחי איסור שביעית כמו שפירשתי לעיל ואין לומר דמקשה מאי טעם פסול מן הישן דא"כ לא הוה צריך להקשות למירמי מתניתין אברייתא אלו הוה בעי להקשות בפשיטות אמתניתין דהכא מ"ט פסול מן הישן ונראה לפרש דרמב"ח הוה ס"ד דהא דעומר אין בא מן הישן היינו משום דבעינן שיקצור מן המחובר בליל ט"ז בניסן ואע"ג דיכולין לקצור מן המחובר בליל ט"ז בניסן ולהניח עד ט"ז בניסן של שנה הבאה ולהקריב עומר מהן ויהי' העומר בא מן הישן אין זה בנמצא דלמה לן לטרוח ולהכין משנה לחברתה כיון דיכולין לעשות כן בזמנו ואע"ג דלטעם זה עכ"פ בדיעבד כשר כדתנן לעיל ולתנא דמתניתין אף בדיעבד פסול יש לומר דס"ד דרמב"ח דלתנא דמתניתין נמי בדיעבד כשר דהא לא תני בהדיא במתניתין דדיעבד פסול אלא דאין באין לאו לכתחילה משמע אבל לס"ד דרמב"ח ע"כ לומר דלכתחילה משמע ועוד נ"ל דלר"ח ולר"י דמפרשי הטעם דאין מביאין מן הישן משום קרעינן כרמל תקריב ע"כ ס"ל לפי האמת דלתנא דמתניתין נמי בדיעבד כשר דאין לומר דסתם תנא דמתניתין דידן יפלוג על לסתם תנא דמתניתין דלעיל דס"ל דכרמל אינו אלא מצוה לכתחילה וגמ' לעיל דקאמר מתניתין דלא כי האי תנא צריך לומר דהיינו דוקא אליבא דר"א דס"ל הטעם דראשית וכן משמע דקאמר דמתניתין דלא כי האי תנא דברייתא ולא קאמר דלא כי האי תנא דמתניתין דלעיל דקאמר דאפילו מן היבש לשעת קצירה כשר אלא ודאי דלר"א קאמר ולדידי' שפיר יש לומר דמן היבש כשר דכרמל אינו אלא מצוה לכתחילה אבל ראשית קצירך מעכב אפילו בדיעבד ובזה יתיישב דברי הרמב"ם בפ"ח מה' תו"מ ה' ב' גבי שתי הלחם דכתב לא מצאו חדש יביאו מן העליי' והקשו עליו בכ"מ ולח"מ אמאי שבק למתניתין ופסק כברייתא ותירוצם דחוק כמו שכתבו בעצמם ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דהוא פסק כר"ח וכרמב"ח וכר"י דהם רבים לגבי ר"א וס"ל דטעם דאין בא מן הישן הוא משום כרמל תקריב ולסברתם ע"כ אין באין דמתניתין לכתחילה דוקא ואע"ג דמותיב רבה ומסיק בתיובתא היינו דוקא לענין הטעם דמשמע מהברייתא דהטעם משום ביכורים אבל אין מוכח מהברייתא דמעכב בדיעבד דאפילו לטעם זה יש לפרש דאין באין דמתניתין לכתחילה משמע וכיון דלר"ח ורמב"ח ור"י דוקא לכתחילה משמע מפרשינן להטעם דביכורים נמי דוקא לכתחילה וכן משמע מהגמ' לעיל דקאי אליבא דר"א מדפריך והא כתיב ראשית ולא פריך אעומר מדכתיב כרמל ועוד יש לומר דמשו"ה פסק הרמב"ם כר"י לגבי דר"א משום דאין הלכה במקום הרב ור"א תלמידו של ר"י הוא ועוד דלדידהו אין פלוגתא בין תנא דמתניתין ובין תנא דברייתא:
בד"ה ר"א אמר כו' דבשעת הבאה ליהוי ראשית קציר דהאי תבואה כו'. פירוש דליהוי בשעת הבאה ראשית קציר של התבואה שהעומר בא ממנה:
בד"ה אלמא משום ביכורים הוא דבעינן שיהו כו' דמשמע שיכול להקריב כרמל אעפ"י שאינו ביכורים. פירוש דלר"א לא קשה מהברייתא אף על גב דלהברייתא הטעם משום ביכורים ור"א קאמר הטעם משום ראשית קצירך מכל מקום כיון דלדינא אין נ"מ בין הטעמים דהא ליכא לאשכוחי ראשית קצירך ולא יהא ביכורים וכן ליכא לאשכוחי ביכורים ולא יהא ראשית קצירך שפיר יכול אמורא לחלוק על תנא במשמעות דורשין לבד אבל לר"י קשה שפיר דמשכחת לה כרמל ולא יהא ביכורים וחולק אברייתא בדין ולא במשמעות דורשין לבד ומשכחת לה כגון דאשרוש קודם לעומר וכל ימות החמה שאין גשמים יורדין לא גדל כלל עד ימות הגשמים שהגשמים יורדין וגדל ככל תבואות הנזרעים בזמנן ושפיר הוי כרמל בשעת קצירה בליל ט"ז בניסן ודוקא למאי דפריך ולייתי מדאשתקד דבעינן שיהא גדל שליש קודם ר"ה דהיינו ע"י השקאת מים בכתף מתרץ שפיר דבעינן כרמל וליכא דכיון דכבר גדל שליש קודם ר"ה כשמגיע ליל ט"ז בניסן כבר גדל כל צרכה והוי יבש ולא כרמל אבל אי לא גדל שליש קודם ר"ה שפיר משכחת כרמל אע"ג דאשרוש קודם לעומר וראי' ע"ז דהא אמר לעיל (דף ס"ח ע"ב) דאי שתי הלחם מתירין שלא כסדרן משכחת לה עומר בא מן החיטין ושתי הלחם הוו ביכורים כגון דמקריב עומר מהנך דאשרוש קודם לשתי הלחם ולבתר העומר דאשתקד אלמא אע"ג דאשרוש קודם לשתי הלחם מ"מ משכחת לה דהוי כרמל בשעת קצירה וה"ה נמי אי אשרוש קודם לעומר דהא מהעומר עד השתי לחם ג"כ אין גשמים יורדין וביכורים לפירא לא הוי דהא כבר אקריב עומר דאשתקד דנחשב חד פירא עם עומר דהשתא כיון דעומר דאשתקד התירו וכן משמע לעיל (דף ס"ח ע"ב) ואע"ג דאמר שם (דף ס"ט ע"א) מי סברת ביכורים לפירא קאמרינן למזבח קאמרינן היינו דבעינן נמי ביכורים למזבח אבל פשיטא דביכורים לפירא ודאי בעינן אבל לר"א דס"ל דבעינן ראשית קצירך בכה"ג לא חשיב נמי ראשית קצירך כמו דלא חשיב ביכורים דכיון דעומר דאשתקד התירו נחשב עומר דהשתא מקציר דאשתקד והוי סוף קצירך. וכפירוש הקונטרס מצאתי נמי בפירוש ר"ג דכרמל יכול להיות מדאשתקד:
בתוס' ד"ה שומרי ספיחים בשביעית כו' וגדר לו סביב לשומרו והי' שנת שביעית כו' כצ"ל מצאתי:
בא"ד פירות שביעית שנתחרשו בשביעית כו'. צריך לומר דברייתא זו היא כדברי ב"ש דס"ל דשדה שנטייבה בשביעית אין אוכלין פירותי' דלדברי ב"ה אין כאן איסור כלל:
בא"ד ועל ויעזקהו דקרא כו' כצ"ל:
בא"ד הסביבו גדר כטבעת שתרגומו עיזקא כו' כצ"ל:
בא"ד דתנן בר"ה (ד"כ) בתוספתא נמי גרסינן כו' כצ"ל:
בא"ד ואמרינן נמי בפרק לולב הגזול כו' כצ"ל צ"ק:
בא"ד וקשה לפי' דאם הוא חשוד אפילו מן המופקר נמי כו'. דבריהם צריכים ביאור דמאי קושיא הא שפיר יש לומר דדוקא מן המשומר דראינוהו משמר הוה נמי חשוד להניח דמים אחר הביעור אבל מן המופקר דלא ראינוהו משמר לא חשדינן לי' להניח דמים אחר הביעור ובפרק לולב הגזול כתבו וז"ל לא יתכן פירוש זה לפי מה שפירשנו בשם ר"ת כו' דסתם ע"ה אינו חשוד אא"כ ידוע בי' שהוא חשוד ואי בודאי חשוד מיירי הכא א"כ מן המופקר נמי ליתסר הפיגם וכו' וכל הני עכ"ל וגם שם קשה טובא אחד דמשמע דאי לאו דפירשו בשם ר"ת דסתם ע"ה אינו חשוד הוה ניחא דהוי מפרשינן דאיירי הכא בסתם חשוד הא משמע מפרש"י דאיירי בודאי חשוד דהא פירש מן המשומר שהשדה זו מקום משומר ובגדר ופתח נעול זה נחשד לענין שאינו מפקירן ועוד אמאי לא הקשו אההוא דהפיגם וכל הני אלא אי איירי בודאי חשוד הא אפילו אי איירי הכא בסתם חשוד נמי קשה ההוא דהפיגם ועוד אמאי לא הקשו אההוא דהכא דמן המופקר נמי ליתסר כמו דהקשו הכא וגם הלשון שכתבו א"כ מן המופקר נמי ליתסר הפיגם הוא מגומגם דלא הוו בעי למימר אלא א"כ ליתסר נמי הפיגם וכל הני ופירוש המהרש"א ז"ל שם לא זכיתי להבין:
ונראה לפרש דלפי' רש"י שם קשיא רישא לסיפא דברישא קתני דמן המופקר מותר ופרש"י שראה חבר זה שנתלקטו פירות הללו בשדה המופקר שאין ע"ה זה שומרן הואיל ולא ראינוהו חשוד מותר למסור לו כו' משמע דוקא אם ראה חבר שאין ע"ה זה שומר אבל בסתם ע"ה שאין יודע החבר אם ע"ה שומר אסור למסור לו מעות שביעית ובסיפא קתני דמן המשומר אסור ופרש"י שהשדה זו מקום משומר ובגדר ופתח נעול זה נחשד לענין שאינו מפקירן משמע דוקא בראינוהו שחשוד לשמור אבל בסתם ע"ה שלא ראינוהו משמר מותר וע"כ לומר דחד מינייהו לאו דוקא ויש לפרש בשני פנים הפן האחד דדיוק דרישא דוקא וסתם ע"ה חשוד ולפירוש זה ניחא הא דמן המופקר מותר דכיון דראינוהו שאינו משמר יצא מכלל סתם ע"ה ולא קשה דאם כן מן המשומר נמי יהא מותר למסור לו דפשיטא דאע"ג דראינוהו פעם אחד אינו משמר אם אחר כך ראינוהו משמר נעשה חשוד בודאי ואסור למסור לו אחר כך דמי שביעית אבל קשה דרבינו תם פירש דסתם עם הארץ אינו חשוד והפן השני דסתם עם הארץ אינו חשוד ודיוקא דסיפא דוקא וניחא הקושיא מפיר"ת אבל קשה לפי"ז דאיירי בודאי חשוד אמאי נקט מן המשומר דמשמע דבודאי חשוד דוקא מן המשומר אסור הא אפילו מן המופקר אסור בודאי חשוד דאע"ג דראינוהו אח"כ דאינו משמר מ"מ לא יצא מודאי חשוד עי"ז והו"ל למיתני בהדיא דבודאי חשוד אפילו בכחצי איסר אסור אבל מדנקט מן המשומר משמע דתרתי לריעותא בעינן דיהא ודאי חשוד ומן המשומר אבל מן המופקר מותר והא דהקשו דמן המופקר ליתסר הוא דוקא אי איירי בודאי חשוד כדפרישית אבל אההוא דפיגם קשה בין אי איירי הכא בודאי חשוד ובין אי איירי בסתם חשוד דכיון דכל הפירות חוץ מהפיגם וכל הני אסורין ליקח מסתם ע"ה משום דחשוד להצניע הדמים לאחר הביעור א"כ הפיגם וכל הני נמי וכן משמע הכא דמעיקרא הקשו דאי הוה חשוד אפילו מן המופקר נמי פירוש אי איירי בודאי חשוד דע"כ צריך לפרש כן כדי דלא תקשי מפירוש ר"ת ואח"כ הקשו מההוא דהפיגם בין אי איירי בודאי חשוד ובין אי איירי בסתם חשוד ומשו"ה האריכו בלשונם וכתבו ואי טעמא משום דחשוד להניח דמים אחר הביעור וכוונתם דמההוא דהפיגם יש להקשות אפרש"י לשני הפירושים ובפרק לולב הגזול נמי צריך להגי' כן וכצ"ל שם א"כ מן המופקר נמי ועוד דאי טעמא משום דחשוד להניח דמים אחר הביעור ליסתר נמי הפיגם וכל הני דחשיב התם:
בא"ד הפיגם והרביזין כו' נלקחין כו' כצ"ל:
בא"ד וי"ל דמדאורייתא בצירה דוקא אסור כו'. והא דר"ת מקיים פירוש רבותיו של רש"י דפירות משומרין אסורין בשביעית היינו מדרבנן ולצורך עומר לא גזרו:
בא"ד מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה למאי הילכתא כתבינהו רחמנא ועוד יש לפרש כו' כצ"ל:
בא"ד ומהאי טעמא שריא קצירה כו'. פירוש דלתירוץ הראשון דאכילה לא אסור מדאורייתא אלא בצירה וקצירה והוי שפיר ממשקה ישראל עדיין קשה על הקצירה ואפילו לתירוץ השני שלא היו מונעין מליקח מ"מ אפילו מן המופקר נמי אסור קצירה כדרכה אלא ע"י שינוי דוקא אלא דמן השמור אפילו ע"י שינוי אסור אבל אין לפרש דכוונת התוס' דקצירה אסורה בשמור דא"כ אף לתירוץ השני ניחא הא דשרי' קצירה ואמאי לא קאמר לאחר תירוץ השני דמהאי טעמא שריא קצירה ועוד דא"כ האיך כתבו אח"כ א"נ קצירה שרי משום דכתיב לדרתיכם הא יכול לקצור מן המופקר ומקיים לדרתיכם ולא יעבור על איסור קצירה אלא ודאי קצירה כדרכה אסורה אפילו במופקר ובעומר כתיב קצירה והוי מצוה בקצירה כדרכה דוקא ומהאי טעמא נמי דחי שבת ולא עבדינן קצירה שלא כדרכה דפטור מדאורייתא בשבת:
בא"ד וא"ת ולר"ע כו' הא בעינן ממשקה ישראל כו'. וקשה מאי קושיא דכיון דר"ע אוסר כל הספיחין א"כ י"ל רחמנא אמר לדרתיכם ואת אמרת תבטל ונראה לפרש משום דר"ע דריש מהן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתינו דאם לא נזרע מהיכן נאסוף אלא ודאי דלא נאסוף קאי אספיחים דגדלין מאיליהם ורבנן פליגי עליו ומפרשי דהן לא נאסוף לא בא לאסור ספיחים והא דלא נאסוף מתפרש דלא נאסוף לקיום דצריך לבערן בשעת הביעור וכיון דאין דרשא זו מוכרחת כל כך הוה לי' לר"ע לדרוש כרבנן משום דכתיב ממשקה ישראל דבעינן מן המותר לישראל דלא ניחא לומר דבאומר יהא שינוי מכל הקרבנות דלא יהא ממשקה ישראל ותירצו דכ"מ דמצותה בכך לא בעינן ממשקה ישראל כמו בכל השנים דמקריבין קומץ של מנחת העומר אע"ג דאסור אז להדיוט משום איסור חדש ולעיל (דף ה' ע"ב) בד"ה שכן לא הקשו ממשקה ישראל אלא דוקא לפרש"י שפירש דשירי מנחת העומר בשביעית אין נאכלין משום איסור שביעית אבל לפירושם דשירי מנחת העומר בשביעית נאכלין לא קשה כלום והכא הקשו אפילו אי שירי מנחת העומר נאכלין לכהנים ומסתבר כדבריהם דהכא דהא אפילו אם נאמר כפירוש התוס' דעומר מתיר נמי איסור שביעית כמו איסור חדש מ"מ לא הוי ממשקה ישראל כיון דבשעת הקרבה עדיין אסור כמו שכתבו התוס' הכא בתירוצם דבשאר השנים נמי לא הוי ממשקה ישראל משום איסור חדש אע"ג דלאחר הקטרה השירים נאכלין משום דעומר מתיר איסור חדש ועוד דאפילו אי מותרין השירים באכילה משום איסור שביעית מ"מ כיון דספיחין אף לכהנים אסורין אלא דוקא הספיחין של שירי מנחת העומר מותרין לא הוי בשביל זה ממשקה ישראל ועיין בזבחים (דף פ"ח) דרש"י פירש דאפילו מדומע דמותר לכהנים לא מיקרי ממשקה ישראל משום דאסור לישראל והתוס' פליגי עליו דמשום דמותר לכהנים מיקרי ממשקה ישראל והיינו דוקא מדומע משום דכל מדומע מותר לכהנים אבל ספיחין כיון דאין מותרין אפילו לכהנים אלא בשירי מנחת העומר לא מיקרי בשביל זה ממשקה ישראל ושם כתבתי לפרש דהתוס' הקשו התם לפרש"י לאחר שתירצו הכא דמצותה בכך שאני ולא קשה אלא לפרש"י דמפרש דשירי מנחת העומר בשביעית אין נאכלין וא"כ ע"כ ס"ל דלא הוי מצותה בכך משום דלא הוה בכל השנים דאי מצותה בכך ודאי השירים נאכלין ככל מצות העומר והדר קושית התוס' דהכא על ר"ע דהקטרת קומץ של מנחת העומר לא הוי ממשקה ישראל והוה לי' לדרוש קרא דלא נאסוף כרבנן לאחר הביעור:
בד"ה רחמנא אמר כו' בהמת שביעית כו' כצ"ל:
בד"ה בעינא כרמל כו' ושמא הך ברייתא דלא כוותי' פירוש ברייתא דלאכלה ולא לשריפה:
בגמרא איתיבי' רבי אחא בר אבא. ברש"י כת"י גריס רב אחא בר הונא:
שם וכן הוא אומר בהקריבכם מנחה חדשה כו'. אין להקשות למה לי תרי קראי ראשית וחדשה דראשית עיקרה באה דשתי הלחם אין באין אלא מן החדש כדאמר בריש פירקין והכתיב ראשית למצוה וקאי בין אעומר ובין אשתי הלחם דבתרווייהו כתיב ראשית וכן הוא שם בפרש"י כת"י וכן משמע מדברי התוס' שם בד"ה והא כתיב חדשה:
שם ת"ל וחג שבועות כו' כצ"ל:
שם ת"ל ביכורי כל אשר בארצם מנין כו' כצ"ל:
שם קתני מיהא שבגג ושבחורבה ושבעציץ ושבספינה כו' כצ"ל:
שם סיפא אתאן למנחות. ואע"ג דמנחות ילפינן מחדשה חדשה ושם לא כתיב בשדה וקרא דכתיב בי' בשדה מוקמינן לרבות ביכורים של שעורים ושל פירות האילן ונסכים מ"מ כיון דלא נוכל לאוקים מיעוט דבשדה לביכורים דאיירי בי' קרא מוקמינן למנחות דאשר תזרע בשדה הכל בכלל אפילו מנחות והא דלא ממעטינן מבשדה נסכים הגדלין בגג ובחורבה דלא מתרבי מכל אשר בארצם דקרא זה ע"כ לא איירי בנסכים דהא כתיב בי' לך יהי' וכל טהור בביתך יאכלנו ונסכים כולו כליל יש לומר כיון דמרבינן מנחות הגדלין בגג ובחורבה שוב אין לחלק כלל בין הגדל בשדה ובין הגדל בגג ובחורבה אפילו בנסכים:
שם כל טהור בביתך יאכלנו ואי מנחות כו' כצ"ל ש"מ:
שם לזכרי כהונה הוא דמתאכלן כו' כצ"ל:
שם תרי קראי כתיבי כתיב לך יהי' כו' כצ"ל:
שם וכתיב כל טהור בביתך יאכלנו הא כיצד כו' כצ"ל ש"מ:
שם רב אשי אמר כולי' במנחות כו' כצ"ל. פירוש בין קרא דלך יהי' ובין קרא דכל טהור בביתך יאכלנו מצי איירי במנחות אבל רישא דקרא ע"כ איירי בביכורים וקרא דכל טהור בביתך יאכלנו קאי נמי אביכורים דאין לומר דגז"ש אתי לאפוקי קרא מפשטי' לגמרי דפשטי' דקרא ודאי איירי בביכורים דמנחות כבר כתיב קודם לכל מנחתם:
שם חזאי בחלמא מילתא מעלייתא אמינא כו' כצ"ל ש"מ:
שם האי מארצך מאי עביד לי' כו' כצ"ל ב"ח:
שם שבגג ושבחורבה ושבעציץ ושבספינה כו' כצ"ל:
שם בשלמא לריש לקיש כו' כאן בנקוב כאן בשאינו נקוב כו' כצ"ל:
בקונטרס בד"ה מתמרים שבהרים כו' אינן מן המובחר כו' כצ"ל:
בד"ה קרבן ראשית כו' אע"ג דכתיב בביכורים כדאמרינן כו' כן הוא הגירסא הנכונה וה"פ אע"ג דלא מצינו במקום אחר בכתוב דשתי הלחם נקראו ראשית אלא בביכורים מצינו דכתיב הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה וגומר מ"מ משמע דקרא דקרבן ראשית קאי נמי אשתי הלחם:
בד"ה אין לי אלא חדשה של חיטים שאין יכול להביא קודם לשתי הלחם דומיא דשתי הלחם שהן חיטין סה"ד ומה"ד חדשה כו' כצ"ל:
בד"ה מנין שתהא שתי הלחם קודמת לביכורים כו' כצ"ל:
בד"ה ת"ל ביכורי קציר חיטים כלומר שתי הלחם יהא קודם לכל קציר חיטין אפילו לביכורים ע"א כו' כצ"ל ולפירוש הראשון תיבת ביכורי מתפרש שתי הלחם דנקראין ביכורים כדכתיב וביום הביכורים וה"פ שתי הלחם הן ביכורים לכל קציר חיטין אפילו לביכורים ולפירוש השני מתפרש ביכורי לשון קודם וחג שבועות מרמז לשתי הלחם:
בד"ה ת"ל וחג הקציר כו' כצ"ל:
בד"ה מנין שתהא קודם לביכורים של חיטין כו'. האי דנקט של חיטין כוונתו דאע"ג דקרא דכתיב בי' בשדה מוקמינן לביכורים של שעורים מ"מ צריך לפרש דאי לאו קרא דביכורי כל אשר בארצם הוי ממעטין מבשדה אפילו ביכורים של חיטין שגדלו בגג משום דאי הוי אמרינן דבביכורים של חיטין אין חילוק בין הגדל בשדה ובין הגדל בגג ה"ה דאין לחלק נמי בביכורים של שעורים כמו שכתבתי לעול דאל"כ תיקשי עדיין דליכא קרא לרבות נסכים שגדלו בגג דלא מתרבי מכל אשר בארצם כמו שכתבתי לעיל בגמרא:
בד"ה ת"ל ביכורי כל אשר בארצם אפילו בגג דנאמר כאן ביכורי כל אשר בארצם כו' שתי הלחם קודם אף כאן שתי הלחם קודם לכל ביכורים שבארצכם כצ"ל:
בד"ה מנין כו' וביכורים מפירות תמרים וזיתים כו' מביכורי כל אשר בארצם כו' כצ"ל. האי דנקט תמרים וזיתים ולא נקט ענבים ותאנים ורימונים לפי שהם ראשונים לארץ יותר מהם דאפילו ענבים הוא שלישי לארץ ראשון וזיתים הוא ראשון לארץ שני ותמרים הוא שני לארץ ע"כ נראה להגי' דצ"ל מפירות זיתים ותמרים:
בד"ה מה להלן נסכים ופירות האילן דכתיב מעשיך כל מעשיך במשמע ועוד כו' כצ"ל ב"ח:
בד"ה אף כאן חג הקציר אע"ג דכתיב תזרע בשדה נסכים ופירות האילן במשמע דשתי הלחם קודם להם. משמע מדבריו דאי לאו משום דכתיב אשר תזרע דמשמע למעט נסכים ופירות האילן הוי אמרינן הכא נמי דמעשיך כל מעשיך במשמע בלא גזירה שוה וקשה דלא ליכתוב אשר תזרע ולא בעי גזירה שוה ולא בעי נמי ליכתוב בשדה לרבות עלו מאיליהן דבלא אשר תזרע דמשמע למעט עלו מאיליהן ודאי דאין לחלק מסברא דנפשין בין הגדל ע"י זריעה ובין עלו מאיליהן לענין שתהא שתי הלחם קודם להם ולא בעי נמי קרא לרבות הגדל בגג דבלא קרא דבשדה דמשמע למעט הגדל בגג ודאי דאין לחלק מסברא דנפשין בין הגדל בשדה לגדל בגג לענין שתהא שתי הלחם קודם להם ונראה לפרש דממעשיך דהכא לא מצי למידרש כלל דמעשיך קאי על שתי הלחם המרומז בתיבת ביכורי וה"ק חג הקציר שאתה עושה בו ביכורים שתי הלחם ועיקר הריבוי הוא מאשר תזרע אלא הגז"ש לבד הוא מתיבת מעשיך וכן משמע נמי מפירוש הקונטרס לעיל בד"ה ת"ל וחג הקציר ביכורי מעשיך דפירש שתי הלחה יהא קודם לכל אשר תזרע בשדה ולא פירש יהא קודם לכל מעשיך אשר תזרע בשדה ואין להקשות דכיון דדרשינן גז"ש מעשיך מעשיך דאשר תזרע הכל בכלל אפילו נסכים ופירות האילן א"כ יש ללמוד נמי כל מנחות וכל ביכורים ול"ל למיכתב חדשה חדשה לרבות מנחות של חיטין ושל שעורים ולא בעי למיכתב נמי ביכורי קציר חיטים לרבות ביכורים של חיטין דיש לומר דכיון דבלא גז"ש אין יכולין לרבות מאשר תזרע כל הני דאי לא כתיב חדשה כלל הו"א דאשר תזרע לא אתי אלא למנחה של חיטין דומיא דשתי הלחם דהוי מנחה של חיטין ואע"ג דכתיב אשר תזרע סתמא הא חדשה נמי כתיב סתמא ואפי"ה אמרינן אין לי אלא חדשה של חיטין משום דמסתבר דדומיא דשתי הלחם איירי קרא ואי לא כתיב אלא חד חדשה הו"א דאשר תזרע לא אתי אלא למנחה של שעורין דומיא לשתי הלחם דהוו מנחה ואי הוה כתיב חדשה חדשה ולא כתיב ביכורי קציר חיטים הו"א דאשר תזרע לא אתי אלא לביכורים של חיטין דומיא דשתי הלחם דהוו חיטין אי לא כתיב כל הני קראי והוי ילפינן מגז"ש מנחות וביכורים ואפילו אי הוה כתיב חדשה חדשה והוי ילפינן מגז"ש ביכורים של שעורים שוב אין יכולין ללמוד מגז"ש לרבות נמי נסכים ופירות האילן לאפוקי ממשמעות דאשר תזרע אבל השתא דכתיב כל הני קראי וע"כ אשר תזרע אתי לרבות ביכורים של שעורים נשאר הגז"ש מופנה לרבות נסכים ופירות האילן וע"כ אתי לאפוקי ממשמעות דאשר תזרע ואין להקשות נמי דנילף מנחות וביכורים מקרא דכל אשר בארצם דהא משמע מפירוש הקונטרס בד"ה מנין שתהא קודמת לביכורים ופירות האילן דפירות האילן שפיר משתמע מביכורי כל אשר בארצם ואפילו נסכים הוו אתי אי לאו דאין מביאין נסכים ביכורים וכיון דמצי למילף נסכים מביכורי כל אשר בארצם ואע"ג דקרא איירי בביכורים כ"ש דמצי למילף מנחות ועוד דהא מתרץ דכל אשר בארצם איירי במנחות דיש לומר דאם נוקי גז"ש דביכורי ביכורי למילף חדא ממנחות או מביכורים שוב אין יכולין ללמוד מהגז"ש לרבות הגדל בגג לאפוקי ממשמעות דבשדה אבל נסכים ופירות האילן שפיר יכולין ללמוד מהגז"ש עם הגדל בגג משום דאם נאמר דהגז"ש אתי לרבות נסכים ופירות האילן אתי לאפוקי ממשמעות דאשר תזרע ואם נאמר דאתי לרבות הגדל בגג אתי לאפוקי ממשמעות דבשדה וביכורי כל אשר בארצם משמע פירות האילן והגדל בגג משו"ה שניהם איתרבאי מגז"ש דאין שום סברא לחלק ולומר דדוקא לזה אתי גז"ש ולזה לא:
בד"ה קתני מיהא שבגג ושבחורבה מנין כו' וכ"ש מתמרים שבהרים ופירות שבעמקים כו' כצ"ל ב"ח:
בד"ה סיפא כו' למנחות דחיטין שגדלו בגג ובחורבה דשבגג ושבחורבה ליכא למימר כו' כצ"ל:
בא"ד ענין אחר סיפא דקרא אתאן למנחות כו'. נראה דאין חילוק בין לשון ראשון לאחרון אלא בפירוש דסיפא אתאן למנחות אבל ע"כ אפילו אם נפרש דסיפא דברייתא אתאן למנחות סיפא דקרא ג"כ אתאן למנחות וכן משמע מדפריך רב אדא בר אהבה ואי מנחות לזכרי כהונה מתאכלן וכן אם נפרש דסיפא דקרא אתאן למנחות ע"כ גם סיפא דברייתא אתאן למנחות:
בא"ד וכל אשר בארצם היינו מנחות כו' ביכורי קציר חיטים כו' כצ"ל:
בד"ה היינו דכתיב כל טהור בביתך יאכלנו סה"ד ומה"ד כאן במנחות כו' והאי סיפא כל אשר בארצם היינו למנחות כצ"ל:
בד"ה רב אשי אמר כולי' במנחות כו' כצ"ל:
בד"ה מראשית כו' שאר פירות שאינן כו' כצ"ל:
בד"ה בשלמא ר"ל דאמר קדש איכא לתרוצי הא דתני מביא וקורא בגג דמערה דדמי לארץ ובחורבה עבודה דכיון דנעבדה דטרח בה כו' כצ"ל:
בתוס' ד"ה שבח ארץ כו' אלא כמו שפי' בקונטרס שבח ארץ שבעת המינים. כוונתם על פרש"י כת"י ומסיים בקונטרס דראשית ולא כל ראשית לא נפקא לן בהדיא איזה מין חייב ואיזו מין פטור וקשה דבגז"ש דארץ ארץ סגי ולמה לי דרשא דמראשית ולא כל ראשית וצריך לומר דאין זה גז"ש גמורה אלא לאחר דכתיב מראשית ולא כל ראשית דרשינן אנן ארץ ארץ וכן פרש"י בחומש וז"ל מראשית ולא כל ראשית שאין כל הפירות חייבין בביכורים אלא שבעת המינין בלבד נאמר כאן ארץ כו' הרי דשני הדרשות צריכין זה לזה:
בד"ה כאן בספינה של עץ כו' משמע דחרס בעי נקובה כו' בגיטין (דף ז' ע"ב) בד"ה עציץ כתבו וז"ל משמע דחרס בעי נקובה דאל"ה מאי רבותא הוי בנקוב טפי מבשאינו נקוב עכ"ל. פירוש דבגיטין (דף כ"א) לאחר דאמר כתבו על חרס של עציץ נקוב כשר מביא דבכתבו על עלה של עציץ נקוב פליגי אביי ורבא ובכתבו על עלה של עציץ נקוב נקט נקוב לרבותא דאביי דאפילו בנקוב מכשר נקט בחרס נמי נקוב לרבותא דאפילו רבא מכשר בנקוב:
בא"ד וסתם חצבא דחרס הוא. פירוש ואי סתם עציץ של עץ הוא מאי קשיא דילמא של עץ בעי נקובה אבל של חרס לא בעי נקובה:
דף פה.
בא"ד וניחא השתא דבכל הנהו כו' כצ"ל. פירוש דלפירוש הקונטרס הוי מדה אחת דניקב כשרש קטן בשל עץ דוקא ולא בשל חרס:
בא"ד דומיא דאידך שינויי כו' כצ"ל:
בא"ד כאן בגוששת כאן בשאינה גוששת כו' כצ"ל:
בא"ד מדחשיבא ח"ל לענין מעשר חשיבא נמי כו' שאין הכלי נקוב אינו חייב במעשר כו' כצ"ל צ"ק:
בא"ד כיון דשם ארץ ישראל על המקום כו'. פירוש דהא דר"י בעי גוששת אין הטעם דאין יונק מן הארץ אלא בגוששת אלא דבלא גוששת אין שם ארץ ישראל על המקום ומשו"ה בגוששת דהוי שם א"י על המקום אע"ג דפטור ממעשר משום הכלי דהוה של עץ או דאין נקוב מ"מ לענין גט לא הוי דינו כח"ל בשביל זה:
בגמ' פיסקא וכולן אינן באין אלא מן המובחר כו' אמרי לי' כו' כצ"ל:
במתניתין נרה שנה ראשונה ובשני' זורעה כו' כצ"ל ש"מ:
שם והוא עושה כו' מכניס ידו לתוכה כו' עד שיניפנה כו' כצ"ל:
שם בגמ' נרה שנה ראשונה כו' איבעיא להו כו' כצ"ל:
שם חיטי כרזיים כן הוא גירסת הקונטרס ובפרש"י כת"י הגירסא ברזיים וכן הוא גירסת התוס':
שם אלמלא שהן סמוכות כו' כצ"ל. לפי פירוש הקונטרס דפירש דאם לא היו סמוכות היו מביאין מהן לפי שהן מודרמות ונראה דהקונטרס אינו גורם לפי שאין מביאין את העומר אלא לפי שאין מביאין סתמא דממה דפירש במתניתין כיצד הוא עושה לשדה שמביא ממנה סולת משמע דהוא מפרש דקאי אכל המנחות וכן כרזיים פירש של אותו מקום אבל מדברי התוס' בד"ה לפי שאין מביאין משמע שהם גורסין אלמלי סמוכות לירושלים היו מביאין מהן לפי שאין מביאין את העומר אלא מן הסמוך לירושלים והמודרמות כו' דהא כתבו כי היכי דעומר אין מביאין כך במנחות יש לחזור אחר הסמוך לירושלים וה"פ דברי ר"י לגירסת התוס' דחיטי כרזיים וכפר אחים אם היו סמוכות לירושלים היו מביאין מהן לפי שאין מודרמות אלא משום שלא היו סמוכות לא היו מביאין מהן לפי שאין מביאין את העומר אלא מן הסמוך לירושלים והמודרמות:
(שם) כדי שתהא סמוכה לחמה. פירוש הא דממתין ולא זרע עד שבעים יום קודם לפסח הוא מטעם דאז החמה סמוכה אל א"י יותר מיום תקופת טבת וכל מה שהחמה סמוכה יש יותר כח לחמה שזורחת עליו דאי לאו מטעם זה הי' זורע ביום תקופת טבת דאז התחלת זריחת החמה בבקר הוא בקרן מזרחית דרומית ממש ושוקעת בקרן דרומית מערבית ממש וכל היום ממש החמה בדרום כדאמר בב"ב (דף כ"ה ע"ב) הולך אל דרום ביום וסובב אל צפון בלילה סובב סובב הולך הרוח אלו פני מזרח ומערב שפעמים מסבבתן ופעמים מהלכתן ופרש"י שם היקף היום קרוי הילוך והיקף הלילה קרוי סיבוב ובדרום לעולם מהלכת ביום שאפילו ביום קצר של תקופת טבת אינה מהלכת פחות מרוח דרומית וסובב אל צפון בלילה אף בלילה קצרה של תקופת תמוז אינה סובבת פחות מרוח צפונית ומזרח ומערב פעמים מהלכתן ביום כגון ביום ארוך של תקופת תמוז שהיא יוצאה בקרן צפונית מזרחית ושוקעת בקרן מערבית צפונית ופעמים סובבתן בלילה כגון ביום קצר של תקופת טבת שהיא יוצאה בקרן מזרחית דרומית ושוקעת בקרן דרומית מערבית ומהלכת בלילה ג' רוחות ואין תמוה דהאיך אמר שהחמה מקפת בהילוכה כל הארבע רוחות והוא נגד המפורסם שהחמה הולכת בשוה ממזרח למערב דודאי הילוך החמה אינה רק הילוך שוה ממזרח למערב אבל ליושבי ארץ ישראל שהם רחוקים מקו השוה כגון ירושלים רחוק מקו השוה ל"ב מעלות והארץ היא עגולה ככדור אין החמה מקפת את העולם נגד ראשם אלא נגד צידיהם ולהם יחשב כאלו החמה מקפת והולכת כל הארבע רוחות והא דאמר דשבעים יום קודם לפסח החמה סמוכה יותר לא"י מיום תקופת טבת היינו משום דלגלגל החמה יש לה שני מהלכים שונים זה מזה מהלך אחד ממזרח למערב היקף שלם בכל כ"ד שעות של היום והלילה והילוך זה הוא מצד הגלגל התשיעי הנקרא גלגל היומי המקיף את כל הארץ ממזרח למערב בכל כ"ד שעות ומכריח את כל השמונה גלגלים אשר הם בתוכו ובכללם גם גלגל החמה ומקיפין עמו כל הארץ ממזרח למערב בכל כ"ד שעות ומהלך השני יש לה מצד עצמה ומקפת כל הארץ ממערב למזרח היקף שלם פעם אחת בכל שנה של חמה דהיינו שס"ה ימים ורביע יום בקירוב ואל תתמה האיך אפשר להיות לגלגל אחד שני מהלכים הפכיים כבר המשילו התוכנים דבר זה כמו עגלה אחת נוסעת ממזרח למערב והאופן מתגלגל במהירות לב ועל האופן עומד זבוב אחד ומהלך ממערב למזרח לאט ואין הילוך האופן למערב מעכב את הילוך הזבוב למזרח ועוד יש הבדל להילוך החמה אשר לה מצד עצמה שאינה מקפת את הארץ תחת קו השוה של גלגל היומי אלא יש לה קו השוה אחר בשוה עם גלגל השמיני אשר הוא גלגל המזלות וקו השוה מיקרי קו האמצעי של הגלגל בגובה שלו שחולק את הגלגל לשנים באמצעו ממש חלק אחד לצד דרום וחלק אחד לצד צפון ודרום וצפון מיקרי סוף השיפוע של הגלגל משני הצדדים ואותן סוף השיפועין נקראין בלשון התוכנים ציר הצפוני וציר הדרומי או קוטבין לפי שהגלגל סובב ממזרח למערב דומה לנו כאילו הגלגל יש לו שני צירין אחד בצפון ואחד בדרום והגלגל סובב ע"י אותן הצירין וקו השוה של החמה והצירין שלו אינם כנגד קו השוה והצירין של גלגל היומי אלא נוטה לצד צפון ולצד דרום ופוגש בקו השוה של גלגל היומי נגד קו האופק במזרח וכן במערב ואח"כ מתרחק ממנו לדרום ולצפון עד כ"ג מעלות בקירוב נמצא דבתחלת תקופת ניסן ותשרי השמש היא בגלגלה נוכח קו השוה של גלגל היומי ואח"כ כל השלשה חדשים של ניסן אייר סיון החמה הולכת למערב ומתרחקת מקו השוה לצד צפון עד שבתחלת תקופת תמוז היא עומדת בתכלית הריחוק מקו השוה ותמוז אב ואלול הולכת ומתקרבת לצד השוה עד שבתחלת תקופת תשרי היא עומדת נגד קו השוה ממש ואח"כ בתשרי ומרחשוון וכסלו הולכת ומתרחקת מקו השוה לצד דרום עד שבתחלת תקופת טבת היא עומדת בתכלית הריחוק מקו השוה לצד דרום ובטבת ושבט ואדר הולכת ומתקרבת לקו השוה עד שבתחלת תקופת ניסן עומדת נגד קו השוה של גלגל היומי ונמצא דשבעים יום קודם לפסח כבר קרבה לא"י שהיא עומדת מצד צפון של קו השוה שיעור התקרבות של שלשים יום בערך:
בקונטרס בד"ה אלא לר"י כו' לדברי הכל קודש בגג ובחורבה וכל הני אע"פ שאינן מובחרים דהא לד"ה מביא סה"ד כצ"ל:
בד"ה אמר להם כו' הכל לקנותן הן אמרו לו כו' כצ"ל:
בד"ה לא מבית הזבלים כו' כצ"ל:
בד"ה וזורעה קודם לפסח כו' כצ"ל מצאתי:
בד"ה וזורעה קודם לפסח שבעים יום כו' בקרן מזרחית דרומית וכשזורחת כו' כצ"ל וכן משמע מהגמ' ב"ב שהבאתי לעיל ואין כוונתו בזה ליתן טעם על הא דזורעה קודם לפסח שבעים יום דאדרבא משום טעם זה היו צריכין לזרוע מקודם ביום תקופת טבת ממש דאז מתחלת לזרוח בקרן מזרחית דרומית ממש ושוקעת בקרן דרומית מערבית ממש וכל היום החמה בדרום ועוד דהא בברייתא מפרש בהדיא הטעם כדי שתהא סמוכה לחמה וכן פירש הוא עצמו במתניתין דהטעם דזורעה קודם לפסח שבעים יום לפי שכבר יש כח לחמה שזורחת עלי' והיינו משום שסמוכה לחמה אלא משום דבברייתא תני שאין מביאין אלא מן השדות המודרמות שבהן החמה זורחת ומהן החמה שוקעת מפרש דבזורעה קודם לפסח שבעים יום אז כבר מתחלת החמה לזרוח במזרחית דרומית וכל היום היא זורחת לדרום ולאו דוקא כל היום אלא רוב היום דמיום תקופת טבת ואילך בכל יום מתרחקת החמה בזריחתה מקרן מזרחית דרומית לצד צפון וכן בשקיעה וצריך להבין כיון שבכל הימים אע"ג דמתחלת לזרוח באמצע מזרח או בקרן מזרחית צפונית ושוקעת באמצע מערב או בקרן מערבית צפונית מ"מ הולכת ביום כל הרוח דרומית וא"כ תמיד החמה זורחת על הדרום כ"כ זמן כמו ביום תקופת טבת וא"כ מאי עדיפות יש מה שהחמה מתחלת לזרוח דוקא בקרן מזרחית דרומית ושוקעת בקרן דרומית מערבית וצריך לומר דבלילה אין התבואה גדילה כלל משום דליכא כח החמה וביום דאיכא חמה בעולם אע"ג דאין החמה זורחת עלי' ממש גדילה מכח החמה ומה שגדל מכח החמה ואין החמה זורחת עלי' אינו מן המובחר:
בתוס' ד"ה אין מביאין כו' אע"ג דזורעה קודם לפסח שבעים יום היינו משום עומר כו'. פירוש כמו דכתבו לקמן בד"ה וזורעה מכח קושיא דבפרק המקבל משמע דאפילו לר"ש לא משוך זמן הזרע אלא עד טבת דה"מ חיטין אבל שעורים משוך זמן זריעתן עד אדר א"כ ע"כ איירי בעומר דבאה שעורים:
בא"ד ומיהו קצת נראה דחיטי ברזיים כו' כצ"ל:
בד"ה וזורעה כו' זרע כו' ר"י כו' כצ"ל מצאתי:
בא"ד והן יומי אדר לפי שבגלגל כו' כצ"ל צ"ק:
דף פה:
בא"ד ולסוף ארבע גמר עלייתו כו' דפועל בכניסתו לביתו משלו כו' דהיינו בשבט שמזל דלי כו' כצ"ל והצ"ק הגי' בתחלת שבט ואין נכון דא"כ הוו בעי לפרושי דקיימא כימה ארישייהו בתחלת הלילה כמו בב"מ דמפרשי בתחלת שבט כתבו דאתי אריסי מדברי בתחלת הלילה ועוד דאמאי לא מקשו הכא כמו שהקשו התם דזורעה קודם לפסח שבעים יום הוה חמשה יומי בתוך השבט אלא ודאי דהכא מפרשי איזה ימים בתוך שבט דאז עליית דלי לא משוך שתי שעות שלימים משום דאז אינו מתחיל לעלות בבקר בראש דלי ממש וקיימא כימה ארישייהו בסוף היום:
בא"ד ומזל כימה נראה פירוש בתמי'. ולהבינך הא דבניסן מזל טלה מתחיל לעלות בבקר ובאייר שור ובסיון תאומים אכתוב לך טעם הדבר דגלגל אשר בו קבועים המזלות וגלגל אשר בו החמה שניהם הם בתוך הגלגל היומי המקיף את כל הארץ בכ"ד שעות ומכריח את כל הגלגלים אשר הם בתוכו ומקיפין עמו את כל הארץ בכ"ד שעות ולפי זה הי' צריך להיות שאותו מזל שהתחיל לעלות בעת תליית המאורות יעלה תמיד בבקר אלא לפי שגלגל החמה יש לה תנועה מצד עצמה ומקפת את כל הארץ ממערב למזרח פעם אחת בשנה ונמצא דבכ"ד שעות של ההיקף הראשון כבר הלכה החמה לאחורי' חלק שלשים מהמזל ומשום זה כתבו התוכנים דגלגל היומי בכ"ד שעות מקיף את כל הארץ היקף שלם ועוד חלק שלשים מהמזל כדי דלאחר כ"ד שעות תהי' החמה עומדת על האופק כמו שהיתה עומדת ביום אתמול למשל בניסן בעת תליית המאורות היתה החמה עומדת על האופק בבקר כנגד ראש מזל טלה והכריח גלגל היומי את גלגל החמה והמזלות שהקיפו עמו כל הארץ ועוד חלק שלשים ממזל טלה בזמן כ"ד שעות ונמצא דלמחרת בבקר החמה עומדת על האופק כנגד מזל טלה וחלק שלשים ממזל טלה הוא למעלה מן החמה כי גלגל המזלות אין לו תנועה כמעט ובהיקף השני ג"כ החמה הולכת לאחורי' חלק שלשים מהמזל ולמחרת החמה עומדת כנגד מזל טלה ושני חלקי שלשים מהמזל למעלה מן האופק ומן החמה עד בתחלת אייר החמה עומדת על האופק כנגד ראש מזל שור ובתחלת זריחת החמה ראש מזל שור מתחיל לעלות וכן הסדר תמיד:
בגמ' אמר ר"י אין מביאין את העומר אלא מן השדות המודרמות שבא"י כו'. אע"ג דהקונטרס מפרש דבכל המנחות בעינן שדות המודרמות מ"מ נקט ר"י עומר לרבותא דאפילו עומר דבא מן השעורין ג"כ בעי מודרמות ואין לשנות הגירסא אפילו לפי' הקונטרס דהרמב"ם בסוף ה' איסורי המזבח כתב נמי דכל המנחות בעי מודרמות וניר חצי' וזורע חצי' ובפ"ג מהל' תו"מ הל' י' כתב נמי להא דר"י דאין מביאין את העומר אלא מן השדות המודרמות:
שם כבת ג' סאין היתה. פירוש דהשדה היתה גדולה כבת ג' סאין דהיו יכולין לזרוע בה ג' סאין אבל הקונטרס גורס כמין ג' סאין היתה ופירש דהיתה השדה מוציאה בכל שנה ג' סאין כשיעור הצריך לקצירת העומר:
שם וחיטין שהתליעו רובן פסולין כו' כיון דפסול כו' כצ"ל:
שם כל הארצות היו כשרות כו' כצ"ל:
שם במתניתין אלא מכאן היו מביאין כו' כצ"ל:
שם ולא ממה שנזרע ביניהם כו' כצ"ל ש"מ:
שם אין מביאין אנפקינון כו' כצ"ל:
שם ואם הביא כשר זו היא גירסת ר"ת אבל הקונ' ורש"י כת"י גורסין ואם הביא פסול:
שם ולא מן הכבושין ולא מן השלוקין כו' כצ"ל:
שם בגמ' פעם א' תצטרכו להן אנשי לודקיא לשמן כו' כצ"ל ש"מ:
שם לך אצל פלוני לשדה הלך ומצאן כו' כצ"ל:
שם קומקמום של חמין כו' כצ"ל:
שם לא לי תקלסו אלא לזה לזה כו' כצ"ל:
שם לא מבית הזבלים כו' והתניא אין מביאין אנפקינון כו' כצ"ל ש"מ:
בקונטרס בד"ה הא לא קשיא כו' ולא קתני ושני' חורש ושונה היינו שכבר היתה עבודה קודם שנה ראשונה כו' אבל מתניתין שהיתה עבודה לא ידענא אם חורש בשני' אם לא דהא לא קתני לא חורש ולא שונה ומאי הוי עלה כצ"ל. פירוש דהוא מפרש דהא דאמר בגמ' הא לא קשיא אינו בא לתרץ הפשיטות של האיבעיא מהברייתא אלא הכל הוא מדברי המקשן שהקשה וליטעמך וה"ק המקשן האיך תפשוט מהברייתא הא מתניתין לא קתני שונה וברייתא קתני שונה וע"כ לתרץ דברייתא בשאינה עבודה ומתניתין בעבודה פירוש דכבר נרה קודם שנה ראשונה וא"כ בכה"ג דאיירי מתניתין דהיינו בעבודה לא ידענא אם בעי בשני' חרישה אפילו פעם אחת דהא במתניתין לא קתני נמי חורש ואפשר דאפילו חרישה פעם אחת לא בעי ונשאר האיבעיא ולפיכך שואל מאי הוי עלה:
בד"ה ניר חצי' וזורע חצי' כגון שנרה כולה בשנה ראשונה כו' מה שנר בשניי' כו' והאי דאין זורעה כולה בשנה ראשונה היינו כו' כצ"ל. וה"פ דהוא מפרש להברייתא דניר חצי' וזורע חצי' דפשטינן מינה דבשני' זורע בלא נרה דע"כ איירי שהיתה עבודה מקודם דבאינה עבודה בעינן בשני' חורש ושונה ומשו"ה מפרש כגון שנרה כולה בשנה ראשונה וזרע חצי' וכן בשני' ואח"כ בשלישית זורעה וכשר למנחות אבל הזריעה של שנה ראשונה ושני' הוא לצורך עצמו ואינו כשר למנחות דהא בעינן שנה אחת עבודה ושנה שני' נרה ואח"כ בשלישית זורעה למנחות בלא נרה והקשה אמאי לא זורעה כולה בשנה ראשונה דהא כיון דנרה אפילו זורעה אחר הניר ג"כ מיקרי עבודה דמשו"ה מיקרי עבודה ולא נרה ועוד דע"כ אתה צריך לומר כן דהא משמע דאחר דזרע חצי' לצורך מנחות בשנה זו יכול אח"כ בשנה של אחרי' לזרוע לצורך מנחות אותו חצי' שנר בשנה שלפני' בלא נרה מטעם שהיתה עבודה כבר קודם שנה שלפני' והא אע"ג דנרה כבר מ"מ הא אח"כ זרע אותה אלא ודאי דזה ג"כ מיקרי עבודה וא"כ אמאי לא זורעה כולה בשנה ראשונה ובשנה שני' נרה כולה ולא יזרע אלא חצי' וזורע בשלישית מה שנר בשני' וכשר למזבח ומתרץ דאין כח בקרקע להיזרע כולה בכל שנה ואם יזרע כולה בשנה ראשונה ע"כ נרה כולה בשני' ואינו זורעה ולא ירויח כלום וכפירוש הקונטרס נראה מדברי הרמב"ם פ"ו מה' איסורי מזבח הלכה ד' שכתב וז"ל וכיצד היו עושין בזריעת חיטי המנחות והנסכים נר חצי השדה בשנה ראשונה וזרע חצי' ובשנה שני' נר החצי שזרע בראשונה וזרע החצי' האחר קודם לפסח שבעים יום ואם לא היתה השדה עבודה חורש ושונה ואח"כ זורע עכ"ל מבואר בדבריו להדיא כפירוש הקונטרס דהכא דבשדה עבודה הזריעה של שנה שני' כשר למנחות אבל הזריעה של שנה ראשונה אינו כשר מדקאמר בזריעה השני' וזורעה קודם לפסח שבעים יום וכן כתב בהדיא בפ"ז מה' תו"מ הלכה יו"ד הי' נר' חצי השדה וזורע חצי' בשנה זו ובשנה אחרת נר חצי השדה שזרע וזורע החצי שנר ומביא ממנה הרי בהדיא דבזריעת שנה שני' דוקא כתב ומביא ממנה ובשאינה עבודה בעי שיהא חורש ושונה בשניי' וזורע למנחות ובלחם משנה שם כתב שהרמב"ם אינו מפרש כפירוש הקונטרס ומפרש בדברי הרמב"ם דבשנה ראשונה נר חצי' וזורע חצי' וכשר למנחות ומה שכתב ואם לא היתה השדה עבודה חורש ושונה ואח"כ זורע מפרש ג"כ דבשנה ראשונה חורש ושונה וזורע למנחות ומשו"ה הקשה על הרמב"ם מסוגיא דהכא ודוחק עצמו בפירוש דברי הרמב"ם לפי סוגית הגמ' דהכא ואני בער ולא אדע דהא בהדיא כתב הרמב"ם וזרע החצי האחר קודם לפסח שבעים יום בשנה השני' מבואר בהדיא דהזריעה של שנה הראשונה אינה כשרה למנחות וכן בה' תו"מ פ"ז דייק וכתב ומביא ממנה בזריעה של שנה השני' ע"כ נראה עיקר בדברי הרמב"ם כמו שפרשתי:
בד"ה כמין שלשה סאין היתה גדלה בכל שנה כו' כצ"ל:
בד"ה ולא ממה שנזרע ביניהם כו' כצ"ל:
בד"ה אנפקינון מה שלא נתבשל יפה כצ"ל:
בד"ה אין מביאין כו' לפי שאין שמנן יפה יפה כו' שאין מוציאין שמנן אלא א"כ כו' קודם שיוציאו שמנן כצ"ל:
בד"ה פולמוסטוס שליח עכו"ם כן משמע ממה דאמר כמדומה אני ששחוק שחקו בי היהודים:
בד"ה צור הוא שכונת עיירות שבא"י כצ"ל:
בתוס' ד"ה עוזק כו' דהא תניא עוזק כו' כצ"ל:
דף פו.
בגמרא בריש העמוד ואם הביא פסול מפני שהוא שרף כצ"ל רש"ק:
שם מטביל בי' וסימנך כו' כצ"ל מצאתי:
שם תניא ר"י אומר אנפקינון כו' כצ"ל ש"מ:
שם בעי רבא הקדישו כו' כצ"ל וכן משמע מדברי התוס' בעמוד הקודם בד"ה בעי רבא שכתבו הא דאזיל ומיבעיא לי' אכל חד וחד משמע דרבא מיבעי' לי' בכ"מ:
שם במתניתין שלשה זיתים ובהן כו' כצ"ל ש"מ:
שם טוען בקורה כו' זו היא גירסת רש"י כת"י אבל גירסת הקונטרס חוזר וטוען בקורה וכן הוא בכל המשנה:
שם טוען בקורה ר"י אומר כו' כצ"ל:
שם ומעלהו ומנגבו בראש הגג כו' כצ"ל:
שם בגמ' זה הי' שני פרק חזר וטחן וטען כו' כצ"ל:
שם סביבות הסל כותש מני כו' כצ"ל ש"מ:
שם אף המנחות היו בדין כו' כצ"ל ש"מ:
בקונטרס בד"ה מפני שהוא שרף מוהל בעלמא ואינו שמן כצ"ל ב"ח. פירוש דהקושיא היא דבמתניתין חשיב לי' בהדי שמנים פסולין משמע דשמן הוא אלא שהוא שמן פסול ובברייתא תני שהוא שרף ולא שמן וכן הוא בתוס' פירוש הקושיא לפי גירסא דגרסינן במתניתין נמי ואם הביא פסול:
בד"ה לר"ש דמטביל בי' הוי שמן ואם הביא פסול. פירוש דכיון דמטביל בי' ואכיל לי' הוי שמן אלא שהוא שמן פסול כהמתניתין וברייתא דתני דהוא שרף ולא שמן אתיא כר"ח דזרק לי':
בד"ה תניא ר"י אומר אנפקינון כו' כצ"ל:
בד"ה שמשיר את השיער כו' כצ"ל:
בד"ה מגרגרו בראש הזית כו' כצ"ל ש"מ. ולפי פירוש זה הא דאמר בראש הזית אין הפירוש בגובה הזית אלא האילן של זית קרי לי' בראש הזית ולשון זה פירש הא דאמר בזית השני מגרגרו בראש הגג דהיינו שגומר בישולן בראש הגג שמניחן שם עד שיתרככו והא דאיבעיא בגמרא מגרגרו תנן או מגלגלו תנן אין שום חילוק בין מגרגרו ובין מגלגלו בפירוש אלא בלשון אבל ללשון שני שפירש מגרגרו לשון לקיטה דלקיטה ראשונה הוא בגובה הזית ולקיטה השני' הוא באמצע האילן מה שהוא כנגד גגו הא דאיבעיא בגמרא מגרגרו תנן או מגלגלו תנן הוי חילוק בפירוש דמגרגרו היינו דמלקטו היינו כפירוש לשון זה ומגלגלו פירושו שמניחו בראש האילן עד שגומר בישולו כמו לפירוש הראשון במגרגרו וכן הוא בהדיא בפירוש ר"ג:
בד"ה חוזר ולוקח כו' ומוציא שמנו סה"ד ומה"ד ר"י אומר כו' נטען ביותר כו' כצ"ל קצת מש"מ:
בד"ה חזר וטחן הגרגרים כו' כצ"ל:
בד"ה מגרגרו בראש הגג אותן זיתים כו' אלא שוטחן כו' כצ"ל:
בד"ה הזית השלישי כו' ומנגבן בראש הגג שכשהיו ביחד כו' יצא מהן מוחל ונושרו כצ"ל. פירוש ונתלחלחו בהמוחל והמוחל פליגי בי' בפרק ששי דמכשירין לענין אם חשיב משקה כשמן ואפילו לר"מ דהתם דחשיב לי' משקה כשמן לענין הכשר וטומאה מ"מ למנורה ומנחות דבעינן שמן מודה דפסול:
בד"ה מגרגרו תנן שמניחו בזית עד שנתבשלו כו' כצ"ל:
בד"ה מזיתו שיהיו הזיתים באילן עד שיהי' בהן שמן. פירוש דהאילן נקרא זית וקאמר קרא דהשמן יהי' נתבשל בהם בעוד שהם בהאילן:
בד"ה השני שבזית ראשון והראשון כו' לא אתי שני שבראשון כו' דמתניתין דכותש ר"י היא כצ"ל. והרש"ק מוחק הנך תיבות דמתניתין דכותש ר"י היא ואין נכון למחוק וה"פ דקשה לי' להקונטרס דכיון דשני שבראשון וראשון שבשני שוין למנחות ע"כ לומר דשני שבראשון הוא נקי כמו ראשון שבשני וכיון דראשון שבשני כשר למנורה אע"ג דלמנורה בעינן זך ע"כ לומר דדרגא של נקי של ראשון שבשני ג"כ נקרא זך וא"כ קשה אמאי שני שבראשון פסול למנורה וה"ה דהוי מצי להקשות משלישי שבראשון ומשני שבשני דשוין למנחות עם ראשון שבשלישי וא"כ גם הם נקראין זך לגבי מנורה כמו הראשון שבשלישי דכשר למנורה דבעי זך והא דקאמר במתניתין אף המנחות היו בדין שיטענו שמן זית זך היינו משום דקאמר ברישא דראשון למנורה והשאר למנחות משמע דאף השלישי שבשני ושני ושלישי שבשלישי ג"כ כשרין למנחות והם לא הוי אפילו זך ותירץ הקונטרס על זה דלמנורה בעינן שני דברים זך וכתית וכתית לא הוי אלא הראשון שבכל זית ותירוץ זה אינו אלא לר"י דלקמן בע"ב דדריש אין כתית אלא כחוש אבל לרבנן דלא בעי כתית עדיין קשה משו"ה כתב דמתניתין דכותש ר"י היא פירוש דתנא דמתניתין סבר לי' כר"י בחדא דבעינן כותש אבל לרבנן ודאי דלא מצי סברי דשני שבראשון וראשון שבשני שוין למנחות אלא סברי דאפילו ראשון שבשלישי הוא קודם למנחות אפילו לשני שבראשון דהראשון שבכל זית לעולם נקי דהא קאמר בברייתא לרבנן נמי דראשון למנורה והשאר למנחות ומה שכתב הצ"ק דלרבנן כשר שני שבראשון למנורה הוא תמוה דהוא היפך ממה דתני בברייתא דמשמע דקאי נמי אליבא דרבנן:
בתוס' ד"ה שלשה זיתים פירש בקונטרס כו' היינו פרש"י כת"י:
בא"ד אלא נראה לי שזה מתבשל יותר מזה כו' כצ"ל ש"מ:
בא"ד שעושה להם סימן שלא יתערבו כו'. פירוש שלא יתערבו עם הזיתים שיתבשלו אח"כ ויהיו ג"כ מרוככין ואותן זיתים אינן יפין כ"כ כמו הזיתים שנתבשלו בראשונה:
בא"ד זיתי גלוסקאות המגולגלין כו' כצ"ל:
דף פו:
בגמרא פיסקא אף המנחות היו בדין וכו' ת"ר כו' כצ"ל מצאתי:
שם יכול יהא זך כתית כו' כן הוא הגירסא הנכונה דלר"י בעינן למנורה זך וכתית ולמנחות לא בעינן לא זך ולא כתית ואי לאו דכתיב כתית במנחות הו"א דלמאור בא לפוסלן למנחות אבל מדכתיב כתית במנחות ע"כ לומר דלמאור בא למעט מנחות שאין צריכין כתית וכמו כן בא למעט נמי שמנחות אינן צריכין זך:
שם מה ת"ל למאור מפני החיסכון כו' כצ"ל:
שם שקופים מבפנים ואטומים מבחוץ כצ"ל והוא גירסת הקונטרס שלפנינו אבל ברש"י כת"י גריס שקופים מבחוץ ואטומים מבפנים:
שם שנותנין בה שמן כמדת חברותי' ממנה כו' כצ"ל:
שם במתני' קדוחים ועטולין. יש בה הרבה נוסחאות ואין להכריע עד יבוא מורה צדק:
שם אלא מכאן היו מביאין כו' כצ"ל: