אור ברסלב
ישמח משה על תפלות יוט וליקוטים תוכחת חיים אמירה נעימה › תענית בה"ב

ישמח משה על תפלות יוט וליקוטים· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

תוכחת חיים אמירה נעימה · תענית בה"ב

לשמחת תורה

תוכחת מוסר וטעם על תענית בה"ב

אחר ניסן ותשרי דייקא. הנה שורש של תענית זה מבואר במס' סופרים פכ"א סי' ג' ומובא בטור סי' תכ"ט] והתלמידים מתענין בה"ב ג' ימים מפני חילול השם ומפני כבוד ההיכל שנשרף ועתה אב"י לא נאמר באנשי נינוה וירא אלקים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה והנה ביום התענית ראוי לפשפש במעשינו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' ר"ל כי הרופא שלא ידע סיבת החולי לא יוכל לרפאות וצריך לחקור תחילה על סיבת החולי והיינו נחפשה דרכינו אשר הלכנו ראי דרך אשר הלכת ונחקורה עד היכן מגיע פגם עלבון עוונינו עפ"י מ"ש בפ' תבא כל רעתם לפניך כי פגמינו מגיע עד סוף כל המעלות כאמור והנה סולם מוצב ארצה ר"ל יסוד כל המדריגות וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים הכל בו על ידו וכמו שפרשתי השמים כסאי והארץ הדום רגלי ואנו כנרגן מפריד אלוף שמפרידין אלופו של עולם מכ"י שעשוע עדנו וכ"י מלך אסור ברהטים ויפן כה וכה [וירא כי אין איש דאתער בתיובתא לאוקמי שכינתו מעפרא בזוהר ח"א דכ"ח א'] והיינו מפני חילול השם עפ"י מ"ש מהרש"א בכי בחר ה' בציון כו' [או"ה למושב לו כו' כי בזמן הגלות אין שמו ואין כסא שלם שחסר ו"ה מהשם וא' מכסא] וכמו שפרשתי בכי תצא [אות ה'] עפ"ז במ"ש ושבית שביו כאמור ופורקנא דילי' דאיהו תשובה תלי' בידיהון והיינו ונחקורה עד היכן מגיע הירוס ובילבול המעלות כולן על ידינו ממש עד ה' שנאמר בו אני ה' לא שניתי ואם חטאת מה תפעל לו והיינו ונשובה הכל על מתכונתו כבראשונה כל המעלות כולן מתחתון שבתחתונים עד ה' כ"י והבן זה.

והנה אם התענית הזה הוא מפני חילול השם כנ"ל ראוי לנו לחקור סבת זה ולתקנו כדי שלא יהי' עיכוב מצדינו עכ"פ כי כל דור שאין נבנה בהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו שנאמר [משלי י"ח] גם מתרפה במלאכתו אח הוא לאיש מקחית [ילק"ח ערך בהמ"ק] והנה בבא יום אהבת גיל שעשועים שנאמר בו כמשוש חתן וכו' אז אשרי להמתווכי' השלום ועוסקין בזה כל ימיהם שנאמר [ישעי' כ"ז ה'] או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי ר"ל אם עושה רק על הכונה רק לעשות שלום לי ולא לשום פנוי' אחרת אז בוודאי שלום יעשה לי והבן ואוי לאותה בושה המפרידים ומעכבים כי רע ומר יהי' אחריתם והבן זה וכל זמן שאין אנו חוקרים להסיר המכשלה הרי אנחנו מן המעכבים עפ"י דברי הב"י בעל שלשה דברים העולם עומד כו' בחו"מ סי' א' [שסבת הדבר הוא קיומו].

והנה איתא במס' שבת פ' כל כתבי דף קי"ט אמר ר' עמרם כו' לא חרבה ירושלים אלא על שלא הוכיחו זא"ז שנאמר היו שרי' כאילים לא מצאו מרעה מה זה ראשו של זה בצד זנבו של זה אף ישראל שבאותו דור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זא"ז. אמר ר' יהוד' לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה ת"ח שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים כו' עכ"ל הגמ' והק' הבינה לעתים דהלשון אמר ר' יהוד' משמע דלא בא לחלוק והרי הוא סותר דברי ר' עמרם דכיון דביזו בה ת"ח אין דבריהם נשמעים וא"כ כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו' ואין ראוי לענוש על העדר התוכחה וגם הלשון זא"ז יש לדייק והנ"ל בזה בהקדים לפרש אמרם ז"ל במס' שבת (דף נ"ה ע"א) [שם אמר לו הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תי"ו של דיו שלא ישלטו בהן מלאכי חבלה, ועל מצחן של רשעים תי"ו של דם כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה, אמרה מדה"ד לפני הקב"ה מה נשתנו אלו מאלו אמר לו הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים, אמרה לפניו רבש"ע הי' להם למחות ולא מיחו, עכ"ל הגמרא הצריך לענינינו פה, ויש לדקדק בזה טובא (א') שאלה הראשונה של מדה"ד מה נשתנו אלו מאלו אין לה הבנה כלל הרי בפירוש אמר השי"ת על מצחן של צדיקים וכו' ועל מצחן של רשעים וכו' (ב') בתשובת השי"ת דמדייק לומר צדיקים גמורים, רשעים גמורים, הלא דבר הוא (ג') השאלה השני' של מדה"ד הי' להם למחות וכו' שאלה זו הי' לה, לשאול תיכף כשאמר השי"ת לך ורשום על מצחן של צדיקים תי"ו של דיו, מפני מה הלא הי' להם למחות וכו' ואיך נמשך טענה זו דוקא לתשובת השי"ת שהשיב הללו צדיקים גמורים וכו' ונראה לי דהנה הנזה"ק כתב (בב"ר פרשה מ"ט סי' י"ד) על הא דגרסינן בפ"ג דתענית (דף כ"א ע"ב) בסורא הוית דברתא ובשבוביתא דרב לא הוית דברתא סבור מני' משום דזכותא דרב הוא דלא הוית דברתא אתחזי בחלמא רב נפיש זכותי' טובא והא מילתא זוטרתא היא לרב אלא משום האי גברא דקא משייל מרא וזבורא לבי קבורא, ע"כ והקשה מהרש"א מאי קאמר רב נפיש זכותי', אדרבה כי נפיש זכותי' פשיטא דראוי להגן דבכלל מאתים מנה, ותירץ הרב הנ"ל ותורף דבריו דיש שני מיני הגנה, א' שהצדיק מגין בזכותו על הרשעים, ב' שהקב"ה מציל הרשעים כדי שלא יספה גם הצדיק דכיון שנתן רשות למשחית אין מבחין בין טוב לרע, והנה הבחינה הראשונה יתכן לצדיקים גמורים דזכותם מגין, אבל רק לאותן שלא נתמלא סאתם, אבל אם כבר נתמלא סאתם אין מועיל להם זכות הצדיק ובחי' השנית היא דוקא לצדיקי' שאינם גמורים, דשייך בהו הך דמשניתן רשות למשחית אינו מבחין, אבל בצדיקים גמורים דלא שייך בהו הך דמשניתן רשות וכו' כדגרסינן בפ"ק דע"א כתיב חלילה לך להמית צדיק עם רשע, וכתיב והכרתי צדיק ורשע ל"ק כאן בצדיק גמור כאן בצדיק שאינו גמור, כלומר בצדיק גמור אף משניתן רשות למשחית הוא מבחין בו, א"כ לפ"ז לא שייך בו בחינה השנית, ולפ"ז במקום שנתמלא סאתם שאין זכות הצדיק מועיל להם ואינם ניצולים אלא עבור הצלת הצדיק עצמו לבל יספה גם הוא בעונם ממילא הא ליתא אלא בצדיק שאינו גמור ולא בצדיק גמור דאיהו בלא"ה ניצל, והיינו דקא מתחזי בחלמא דהא מילתא לא הוי משום דרב נפיש זכותי', ולא שייך גבי הך משניתן רשות וכו' ואי משום הגנת זכות הא מילתא זוטרתא היא לגבי דרב להגן על השכונה דהי' מגין על כל העיר, א"ו דנתמלא סאתם ולא מהני הגנת זכות אלא הא מילתא הוי משום צדיק אחרינא דלא נפיש זכותי' דבצדיק שאינו גמור אמרינן משניתן רשות למשחית וכו' ומה"ט מגין עליהם מפני הצלת עצמו, עכ"ד ושפתים ישק משיב דברים נכוחים

ועפ"ז יתורץ קושי' א' ב' במאמר הנ"ל דשאלת מדה"ד הי' מה נשתנו וכו' משום דהלא משניתן רשות וכו' א"כ שורת הדין נותן ח"ו או שיספו גם הצדיקים או דמשום הצלת הצדיקים ינצלו גם הרשעים וע"ז השיב השי"ת הללו צדיקים גמורים דייקא דלא שייך בהו הך משניתן רשות וכו' וש"ת א"כ יגינו בזכותם, לזה אמר הללו רשעים גמורים, דהיינו שנגמר רשעתם ונתמלא סאתם ואינו מועיל להם הגנה הזכות, וקצת מזה שמעתי בשם חכם אחד. ונקדים עוד דבמס' ברכות (דף ז' ע"ב) איתא ר' דוסתאי בר מתון אומר מותר להתגרות ברשעים בעוה"ז שנא' עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם ומקשה איני והא א"ר יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, ומשני ל"ק הא במילי דידי' הא במילי דשמי' ואב"א הא בצדיק גמור וכו' ואב"א שעה משחקת לו שאני, הרי לפניך ג' בחינות שאין מתגרין ברשעים, או שהצדיק הוא צדיק שאינו גמור, או שהרשע הוא רשע שהשעה משחקת לו, או דהוא במילי דידי' ולא במילי דשמי'. ונקדים עוד דמסכ' ברכות (דף ז' ע"א) איתא דרשע וטוב לו רשע שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור, ע"כ. הרי דהשעה משחקת לו הוא ודאי רשע שאינו גמור, ועפ"ז יתורץ גם קושי' הג', כי י"ל במילי דשמיא ואעפ"כ לא הי' מקום למדה"ד לטעון הי' להם למחות, דנאמר לו בתרין אנפין או שהצדיקים אינם גמורים ואין להם להתגרות, או שהרשעים הם רשעים שהשעה משחקת להם ואין להתגרות בם, אבל מאחר שאמר השי"ת הללו צדיקים גמורים, וא"כ הם רשאין להתגרות, והללו הם רשעים גמורים, ובודאי לא הוו רשעים שהשעה משחקת להם וראוי להתגרות בם וטען שפיר הי' להם למחות כנ"ל, [עכלה"ק בס' ישמח משה פ' נח, נמצא] דהי' להם להוכיחן ממ"נ לשני התירוצי' והבן דהא ליכא השעה משחקת לו וצדיקים גמורים המה ובעו"ה גבר מדה"ד ועפ"ז שמעתי לפרש ויספו השוטרים לדבר אל העם כוונתו כי בעת מלחמה מה"ד מתוח אז יספו השוטרים לדבר דברי תוכחה ומוסר אל העם] וגם אני פרשתי עפ"ז כי אם תכבסו בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני עפ"י כי שגגת תלמוד עולה זדון [פי' אם התלמוד עושה בשוגג לומדין ממנו לעשות בזדון כי הרואים לא ידעו ולא יבינו כי התלמוד עושה בשוגג] אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם מחטא (שוגג) הנשיא יבוא לאשמת העם שיעשו בזדון [וזהו ותרבי לך בורית לך דייק' לך לעצמך נכתם עונך לפני כי העיקר להשיב רבים מעון ולשובב נתיבות לשבת אל ה' עיין ישמח משה פ' תצא אות ב'] ועפ"ז והביא על חטאתו אשר חטא לה' לחטאת [ויקרא ב' ג', א"כ מה שגרם ע"י חטאו ישוב לה' להשיב רבים מעון] ועפ"ז פרשתי הוי גוי חוטא עם כבד עון ישראל לא ידע עמי לא התבונן, [בהפטרת דברים בישמח משה עיי"ש בארוכה כי ת"ח נקרא ישראל וגוי, וע"ה נקראים עם ויעקב וז"ש ישראל לא ידע היינו הת"ח לא ידע ועושה בשוגג עכ"ז עמי לא התבונן כי עושה בשוגג עי"ז הוי גוי חוטא הת"ח חוטא בשוגג וגורם עי"ז עם (ע"ה) כבד עון שעושים בזדון וסוברים שהותרה הרצועה עכת"ד שם] והבן ועפ"ז תבינו גם תדעו מה שנשאני לבי להוכיח עם הקדוש לא מרמות רוח שראיתי א"ע גבוה מכל העם כי יודע אני בעצמי האנוש מאלקי יצדק ומה שפירשתי בו [בסליחה לער"ה אל תבוא במשפט וכו' אופן ג'] אך כמשל העבד המורד הנדחף והנטרד ואין לו מצוא ותחבולה עד שראה בנוהי דמלכא נדחפים ונטרדים ומבין צער המלך, רק שעושה לאהבת בניו אולי ינוחמו על הרעה, ומיום שפירשו ממנו אבל לפניו ובכי ומספד והם שכחו ונתעבו, ובהפקירא ניחא להו, ובא אליהם אותו העבד] ומעוררם עד שרחצו והזכו ובאו להפלטרין ודפקו בהכנעה רבה ובריצוי דברי תחנונים ובקבלת עול מצותיו ואז שמח המלך שמחה גדולה ומכניסן לפלטרין אח"כ חוקר המלך מי החזיר בניו ואמר להם מי הביאכם לכאן ואמרו פלוני אלמוני ואומר המלך אף דהוא עבדא בישא דמריד מ"מ כיון שעשה דבר זה הכל מחול לו ויבוא גם הוא לפני ונחזור לענינינו כי אמרו חז"ל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו' והטעם מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין וא"כ זה דוקא לשוגגים משא"כ למזידים מצוה להוכיח [ועיין יש"מ ריש פ' דברים] והנה אמרו חז"ל חבר א"צ התראה כו' ועפ"ז נ"ל לפרש (ישעי' נ"ח) קרא בגרון אל תחשוך לומר מוטב שיהי' שוגגין כו' כי ואותי יום יום ידרושון וא"כ יודעים הם [ומזידין מצוה להוכיח] והבן והנה להת"ח הי' תי' שלא הוכיחו את המון מפני שמבזין אותם וכשם שמצוה כו' אך למה לא הוכיחו זה את זה דמזידים המה והנה אל המון הי' תירוץ שלא הי' מוכיחן שום אדם אך מפני שמבזין ת"ח אין להם תירוץ כי להם אין ראוי להוכיח לכך חרב' מכל כי אין תי' לשני הכתות הן לת"ח והן להמונים וא"כ מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגו ודו"ק והנה לע"ע אין עמי הארצות הגסיות מצוית בינינו ולכך מצוה להוכיח ובפרט בדבר הידוע מהעדר הבה"מ ע"כ קחו מורך בלבבכם להניף שקלי נדבות ויהי' חשוב כנדבת המשכן עפ"י מ"ש הט"ז דיש להוסיף בשבח א"כ ה"נ יעמוד מיכאל שר הגדול ויאמר אם הם מתנדבים לבהכ"נ מכש"כ וק"ו ב"ב של ק"ו דהיו מתנדבים למשכן ולמקדש ומה יעשו שאין להם משכן ומקדש להתנדב עליו וחישב לעשות מצוה כו' והבן ובזה נעורר רצונו ית' לבנות בית הבחירה ואשרי להמקרבים והבן ובזכות זה נזכה לנכון יהי' הר בית ה' בראש ההרים.

ועפ"י האמור יתישב למה מתענין בה"ב אחר ניסן ותשרי דוקא לפי הטעם של מ"ס והבן, ועפ"י מ"ש ניחא דהא איפלגו ר"א ור"י אי בניסן עתידין לגאול או בתשרי ואלו ואלו דא"ח דאידי ואידי זמן הגאולה הוא וכבר כתבנו שכל דור שאין נבנה כו' א"כ אם יצא ניסן ולא נגאלו הוי כאלו נחרב והיינו מפני כבוד ההיכל שנשרף וכן בתשרי והבן:

תוכן העניינים

ישמח משה על תפלות יוט וליקוטים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה