אור ברסלב
ישמח משה על תפלות יוט וליקוטים שיח ספונים › ראש השנה

ישמח משה על תפלות יוט וליקוטים· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

שיח ספונים · ראש השנה

תפלות שבת

אור עולם באוצר חיים אורות מאופל אמר ויהי עפ"י המבואר בספרים כי ש"י אורות נבראו ביום ראשון ר"ז מסטרא דימינא וק"ג מסטרא דשמאלא ונגנזו אלו שמימין ונשארו רק משמאל והנה ידוע דשמאל הוא מקום אופל והיינו אור עולם אור בגימ' ר"ז באוצר חיים שנגנזו לעוה"ב רק אורות מאופל ר"ל אלו אורות שמאופל דהיינו אלו שמסטרא דשמאלא אמר ויהי שאלו נשארו והבן.

זכרינו לחיים וכו' דקשה הזוהר צווח וכו' הב לן חיי וכו' ואיך יסדו אנשי כנה"ג כן והנ"ל דאלו המתפללין על חיים רק למענו שרוצה בחיים על אלו צווח הזוהר משא"כ אם רוצה בדבקות השם ית' וזכרינו לחיים היינו הדביקות כי נאמר ואתם הדבקים וכו' א"כ אין חיות בלא דביקות וא"כ זכרינו לחיים היינו שנהי' דבוקי' בך שהוא החיות האמיתי והבן.

וכתבנו בספר החיים למענך אלקים כו' ר"ל בין החיים למענך והבן א"י ר"ל שהכתיבה לחיים יהי' למענך שיתרבה כבוד שמים ע"י

ותתן לנו באהבה אה יום הזכרון הזה יום תרועה זכר ליציאת מצרים הך יציאת מצרים מאי בעי הכא ומאי עניני' לר"ה אבל הנראה בזה עפ"י משל מבני מדינה שמרדו כלם במלך וכבר הקיפם כלם בלגיונות בחרבות שלופות והמלך רחמן וחישב איך אכרית מדינה שלימה לכך מצוה להכריז מי שרוצה להכניע היום הזה ינצל ואף גם יוכתר והעומד במרדו יהרג תיכף ואעפ"כ יש ויש הרבה פתאים שעומדים במרדם וירדו בדמיהם שאולה וכן הוא בכל ר"ה כי כלנו כצאן תעינו אך השופר מכריז מי לה' אלי וכבר הקיפם לגיונות והכתר הוא להכתב בספרן של צדיקי' וכן הי' ביציאת מצרים כלם חטאו כאמרם הללו עובדי ע"ז והללו וכו' ומשה מכריז מי שירצה לצאת מי לה' אלי והי' הרבה רשעי' שלא רצו לצאת ומתו בשלשת ימי אפילה והרוצים לצאת נכתרו בכתרו והי' ממלכת כהנים וגוי קדוש ועפ"ז מבואר ותתן לכו באהבה ע"י אהבה כי מן הדין אבד סברינו אך מאהבה נתן לנו יום הזכרון יום להזכיר אותנו יום תרועה השופר מי לה' אלי זכר ליציאת מצרים דהיינו שנזכר איך הי' ביציאת מצרים והבן.

א"י כי זכר ליציאת מצרים דהיינו אף שהיו במ"ט שערי טומאה ולכך אין להתייאש.

לבושו צדקה מעטהו קנאה נאפד נקמה סתרו יושר עפ"י דאיתא במדרש שהתפלל משה תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן ואיתא במדרש אלו הי' מתפלל עוד תפלה א' הי' נכנס לא"י ע"כ ונ"ל שלכך אז אחר שהתפלל תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן בא לו הציוה רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה כדי שלא יתפלל עוד תפלה אחת כנ"ל כי חייבה חכמתו ית' שיהי' משה נקבר שם מול בית פעור לכפר כמבואר בספרים וכיון שנצטוה בוודאי שקיים המצוה במסירת נפש והבן זה והנה הטעם שתקט"ז תפלות מועילין נ"ל דהא מבואר במג"ע ואתחנן אופן צ"ו דתקט"ו תפלות שהתפלל משה הוא ליחד חסד ואמת חתן וכלה עיי"ש ונ"ל שכוונתו המספר עם שני התיבות [דהיינו חסד ואמת בגימ' תקי"ג והשני תיבות הנה תקט"ו וכן חתן וכלה ג"כ בגימ' תקי"ג והשני תיבות גימ' תקט"ו] ונ"ל שאחר היחוד הנ"ל מועיל התפלה בוודאי והנה גמר משה היחוד בתקט"ו תפלות וזה הי' רצונו ית"ש שיהי' היחוד ע"י משה ואז הי' צריך להתפלל ובודאי הי' נענה כי כך המדה אבל הי' טעם כמוס אצלו ית' שלא יכנס לא"י לכך בא אז הציוה רב לך כו' ועפ"ז יובן צדק ומשפט מכון כסאך וצריך להמתיק. אז חסד ואמת יקדמו פניך ר"ל היחוד הנ"ל בתקט"ו תפלות יקדמו פניך היינו כעין הפרקליט שמקדים להדורן כאמרם משל לפרקליט שנכנס למלך כו' ואח"כ עת להתפלל ולהביא הדורן ובוודאי יהי' נרצה והיינו לבושו צדקה שבוודאי תמיד ונתלבש בצדקה שרוצה להטיב רק נאפד נקמה מבחוץ סתרו ר"ל אם רוצין למצוא סתרו כוונה הפנימיות והצדקה שמלובש תחת האפוד יוש"ר היינו תקט"ו תפלות שצריך להתפלל כמנין יוש"ר וביושר לב דהיינו ריצה הפרקליט על ידי היחוד ואח"כ הדורן והבן.

שפרו מעשיכם וברית לא תופר נאקתכם יאזין שחקים שופר ותיטב לה' משור פר עפ"י הבינה לעתים בדרוש העשירי בפסוק ועזביני והיפר את בריתי (כפל הלשון) עפ"י העצלות מהלבינה והזריזות והתחזקות מהאדמה (הרפיות גורם התרשלות עשיות המצוה והזריזות גורם התעוררות לעשות העבירות) והנה המהפך הסדר לטוב הוא על הכונה הראשונה שהאדם יהי' הולך ולא ישאר כפי הטבע אבל אם אוחז רק בקצה אחד א"כ נשאר כפי טבעו והנה כל מעשי בראשית בקומתן נבראו ר"ל שלא יעדיפו משא"כ האדם וראי' לזה שאם הי' המבוקש מאדם ג"כ רק בחינת עמידה א"כ כל בריאתו ח"ו לבטלה שהרי כבר נבראו בריאות נפלאות וחשובין יותר שוכני שחק בבחינה זו א"ו דעיקר כונה שיהי' הולך והנה אם האדם משלים חקו תפלתו נשמעת עפ"י הפסוק הראיני את מראיך כו' מה שפי' בו האלשיך [היינו מראיך הוא הצלם אלקי' ע"פ ואז השמיעני את קולך והבן] והנה שור פר דרשו חז"ל שור שהוא גדול כפר דאמר מר כל מעשה בראשית בקומתן נבראו כמ"ש וא"כ שור פר הוא בחינה כוללית לכל מעשה בראשית ועפ"ז יתבאר דברי הפייטן שפרו מעשיכם הוא היפך ועזבני וברית לא תופר היפך והיפר את בריתי וא"כ הרי אתם משלימין לכך נאקתכם יאזין וראי' לזה כי השלמה הוא בבחינת הליכה ולא בבחינת עמידה על טבען כי שחקים שופר כמ"ש והבן לכך תהיו הולכים לכך ותיטב לה' משור פר היינו מכל מעשי בראשית שאין בהם רק עמידה והבן.

בפייט שחרית ב' דר"ה והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש עפ"י הגמ' בזבחים פ' ב"ש דף מ"א ע"ב תנא דבי ר"י מפני מה נאמר בפר כהן המשיח פרוכת הקודש ובפר העלם דבר של ציבור לא נאמר הקודש משל למלך בו"ד שסרחה עליו מדינה אם מיעוטן סרחו פמליא שלו קיימת אם רובן סרחו אין פמליא שלו קיימת עכ"ל הגמ' ועיין פרש"י שם] נמצא היוצא מזה דכל קדושה דלעילא כ"י תולה בנו ואף שאין שינוי בו ית' מ"מ לענין בחינת השתלשלות נאמר זה ומשל ממלכא דאתרחק ממטרנותי' עידין עידנין ע"י דליטורי' ומחרחרי ריב והנה קמו כמה אנשים ונכנסו בעובי הקורה שיתפייסו וע"י השתדלותם עשו פרי והנה עשו זמן מוגבל ליום הכסא יבא למחדי במטרנותי' אשרי להשושבינים ווי להדלטורים ומפרידים ויש להאריך במשל הזה.

והנה נאמר אך בך אל ואין עוד אפס אלקי' והכונה להקדושה דלעילא והנה אין מי שישיב הקדושה אל מקורו רק אנחנו כיון שהוא תולה בנו והנה נאמר מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ והנה אמרו חז"ל אמר הקב"ה אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם וכו' והנה אין ישראל יכולין לפעול רק כשהם באחדות ואז נאמר ויחן שם ישראל לפי שהם כאיש אחד והיינו והוא באחד היינו אך בך אל באחדותם ישראל וגם רומז להו"א שנחסר ומי ישיבנו לא מלאך ולא שרף ולא שום א' מהמוני מעלה ונפשו נפש הישראלי אותה ויעש קדוש והבן, ויעש לשון תיקון כמו ויעש אלקים את הרקיע ועשתה את ציפרני'.

א"י והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו איותה ויעש עפ"י העקרים בענין הרצון שהוא השתנות מלא רוצה אל רוצה והתי' כי רצונו הוא ואין להקשות כי זה הכל מודים כי מהותו בלתי מושג בשום חכמה ומדע וכבר כתבתי לפרש עי"ז בהפ' ה' עוזי ומעוזי ועפ"ז מבואר התכת הכתוב הנ"ל והוא באחד דהיינו שהכל באחד ואין נוסף ומי ישיבנו דהיינו מי יקשה וישיב עליו דעתו הלא מהותו ודאי בלתי מושג וא"כ יתכן ונפשו איותה ויעש.

בפייט מוסף ליום ראשון דר"ה אל אמונה בערכך דין אם תמצה עומק הדין מי יצדק לפניך בדין אם לא למענו יעש ויסור מנו חרון אף וכעס אין לבקר ולמצא מעש, מנ"ו דייקא וגם הפייט שומרי מצות עדיך ועובדיך נטלם ונשאם להרבות כבודיך כי הכל עבדיך הכל לפי מה שפרשתי הפיוט אדון אם מעשים אין בנו שמך הגדול יעמוד לנו ואל תבא במשפט עמנו [כוונתו כי כביכול המשפט לאלקים הוא אם יהי' שמו שלם וכסאו שלם וע"ז אמר שמך הגדול שישלם מהרה יעמוד לנו ואל תבא במשפט עמנו שלא יהא תלוי משפט השם כב"י בנו כי לא יצדק לפניך שיפתח פה לקטרג לפניך אודותיך כב"י שיהי' שמו שלם וכסאו שלם לא יצדק כל חי, לכן אמר אם תמצה עומק הדין וח"ו אין אנו זכאים עכ"ז מי יצדק לפניך מה שתלוי בזה שמך הגדול שיתגדל ויתקדש במהרה בדין הזה וז"כ אם לא למענ"ו יעש ויסיר מנ"ו דייקא היינו מאתו כב"י חרון אף וכעס וכו' כי עיקר המשפט שיהי' שמו שלם וכסאו שלם במהרה וזהו נטלם ונשאם להרבות כבודיך דייקא וק"ל].

וחותם יד כל אדם בו ר"ל בו בעצמותו כל אדם הרושם והחותם כנ"ל.

וקול דממה דקה ישמע ר"ל שמה שמתפללין בנעימות רוח ישמע.

החיות נראות נושאות והם מנושאות עם כסא ע"פ העקרים במלך הכבוד מאמר שני פי"ד כי הוא מלך על הכבוד אשר לא כן מלך בו"ד שהכבוד מושל עליו כי הוא הדרת מלך ברב עם וק"ל].

האוחז ביד מדת משפט עפ"י ומראיך נאוה [הם אותיות א' כ' משם אד' ואותיות וא"ו ה"א משם הוי' ב"ה] עפ"י שלח נא בי"ד תשלח כי אדני היכל להוי' וכשם שנחסר ו"ה מהוי' כך כחסר נ"א מאדנ"י ונשאר יד והיינו כי י"ד על כ"ס י"ה והבן ונמצא י"ד היכל לי"ה וידוע די"ה עם שמי שס"ה דמורה על ל"ת והוא דין והבן [האוחז בי"ד הוא מדת משפט] ועפ"ז דאהדרינהו מרי' לאפי' מני' כי שם עצם בחינת פנים נעלם והשיב יד"ו נטוי' עלינו כנ"ל.

וישמעו רחוקים ויבואו על דרך וישמע שאול את העם שהוא לשון אסיפה היינו שיתאספו כל אשר נתרחקו מהקדושה ויבואו כאן להכתיר למלך הכבוד והבן.

אפחד במעשי אדאוג בכל עת אירא ביום דין בבואי לזכרון עפ"י השמ"י בסי' ק"נ כי לע"ע ר"ה הוא להיותו יום הדין ולעתיד רק זכרון [ותו"ד שם כי לעתיד יבולע המות וימתק הדין ואז יהי' בר"ה יום חג כמו השלש רגלים שהם זכר ליצי"מ כ"ש בר"ה שיהי' זכרון איך בימים הקדמונים עמדו בו למשפט כל יצורי עולמים ובימות המשיח יהפך לששון ולשמחה לזכרון יום הדין וע"ז מרומז הפסוק באחד לחדש שיוחזר האלף שהוא אחד לחדש תשרי שנחסר אל"ף מצירוף ראשית אז יהא ליום שבתון ומנוחה ומרגוע לעוף ואז זכרון תרועה מקרא קודש שיהי' לכם ר"ה ליום חג מקרא קודש לזכרון תרועה והדין שהי' בימים הקדמונים עיי"ש בארוכה] ועפ"י יחיינו מיומים שכתב בע"מ [מאמר ח"ד חלק א' פ"א יחיינו מיומים היינו דין ר"ה ודין השני בעולם הנשמות לאחר המות ביום השלישי יקיימנו זהו הדין השלישי בעולם הבא לתחה"מ ונחי' לפניו] והנה יש עת שהוא מעל"ע שהוא יומם ולילה וכן שנה נקרא עת שהוא עת של קיץ וחורף המוזכר בפ' נח והוא כעת חי' המוזכר בפ' וירא והיינו לעת תשובת השנה והבן והנה אדם נידון בכל יום לבחינה בעלמא ודין הגמור בר"ה והיינו אפחד במעשי אדאג בכל עת ר"ל הן בעת של יומם ולילה הן בעת של תשובת השנה והבי"ת הוא במקום עם כמו ביראה באהבה וכמו הב' של במעשי ועפ"ז מיושב דלא הוי כדובר שקרים דהא זה שדואג בכל עת הוא צדיק גמור והוא רזא דפורקנא המוזכר ביע"ד [בשם הזוה"ק ופחדת יומם ולילה דא רזא דפורקנא שהוא מקיים שוב יום אחד וכו'] רק דפירושו דעתה הוא משים אל לבו שיש לו לדאוג עם כל עת ועל כולם אירא ביום דין היינו יום הדין אז בבואו לזכרון [יזכה לבוא ליום שיהי' רק זכרון היינו לימות המשיח כנ"ל] והבן.

א"י אפחד במעשי אדאג בכל עת אירא ביום דין בבאי לזכרון, עפ"י הדרוש שכתבתי לר"ה שחל בשבת [נדפס בישמח משה פ' אמור ד"ה ובחודש השביעי] ותורף הדברים שם כי לזכירה שיהי' כתקיעה צריך להיות בהיראה יותר גדולה מהתקיעות עצמן [ופי' בזה הפייט זבח קודש כהוכשר בעיניו רגל תמורתו איל וכו'] וידוע דיראה יותר מפחד כי הוא גם לרחוקים ועפ"ז מבואר הפייט הנ"ל [אפחד במעשי וכו' היינו פחד גדול ודאגה בכל עת בכל שנה ושנה ביום הדין הנורא, אירא (היינו שהוא ירא מאוד שהוא יותר מפחד) ביום דין בבואי לזכרון היינו כאשר הוא רק יום זכרון תרועה, ר"ה שחל בש"ק וק"ל].

על חטא שחטאנו לפניך בווידוי פה ע"פ שראיתי בספר דרך משה על אלו שמכין על החזה בוידוי דברים בלא לב משל למה שעושין מהתחברות עצים אצל הגינה שמקשקשין על ידי הרוח להבריח העופות מפחדן כסבורין שהוא קולות מבני אדם הבאים לצודן וכשמרגישין שהוא קול עצים אינם יראים ובאים בשעת קשקוש כך הוידוי מבריח היצה"ר וסייעתו כסבורין ששם האדם אל לבו ושב אל ה' בכל לבו ובוודאי לא יפתה אחריו וכשמרגיש שהוא קשקוש בעלמ' בא ואינו מתיירא ולי כראה להוסיף נופך בהמשל שלפעמים שהעופות לא חשבו על זו הגינה לפרוח לתוכו וכששומעין קול הקשקוש ואינם יראים שכבר יודעים שהוא קול עצים בעלמא אזי פועל הקשקוש הזכירה שנזכרו בזו הגינה לבוא לתוכו והבן כך היצה"ר וחילותיו יותר מתגברין בו שהוא מזכירן ומעוררן ומזכיר עון להתפס ומחטיאין אותו עוד יותר והיינו שחטאנו לפניך בווידוי פה ע"י ווידוי פה והבן.

בפייט לשחרית ייוה"כ ועד יום מותו תחכה לו לתשובה להנטותו לתחי' ע"כ דקשה מה זה דסיים להנטותו לתחי' ראוי שיאמר לתשובה ונ"ל עפ"י מה שפירש בספר חו"י בדף קכ"ב על הפסוק כי לא אחפוץ במות המת שאע"פ שפריש ממינות [ואחז"ל דמאן דפריש ממינות מיית עכ"ז לא אחפוץ במות המת וכו'] אבל התיקון הוא להחזיר אחרים בתשובה וחי' והנה באמת הרשעים יאבדו ולא הוי בע"ח [דאינם נדחים] רק אם ישיבו אז הוי בע"ח ואינו נדחה] והבן [הס' חו"י אינו תח"י אך כפי שמביאו מוזלל"ה מרן ייט"ב בסה"ק ייטב פנים במאמר שוב אשוב אות ד' ואות כ"ד נראה כוונתו כי איך יועיל תשובה הלא קודש ישראל לה' וכשחטא נדחה מקדושתו ואיך יהי' חוזר ונראה בתשובה וא"ת דקי"ל בע"ח אינם נדחים הלא רשעים בחייהם קרוים מתים אלא די"ל ע"י התשובה נחשב כחי ואינו נדחה ובידו לשוב ולתקן וכל שבידו לא הוי דיחוי ועיי"ש בדברי קדוש ה' מוזלל"ה ויומתקו הדברים היטב] וזה כוונת הפייטן ועד יום מותו תחכה לו לתשובה אולי יעשה תשובה וש"ת למה יועיל הלא נראה ונדחה כו' וא"ל דהוי בגדר בע"ח יותר מבהמה דהלא רשע הוא לזה אמר להנטותו לתחי' דהלא בתשובה זו יחי' וא"כ הוי בע"ח והבן.

ועפ"ז יתבאר ג"כ בשחרית יו"כ עוד בו נשמתו יקו תשובת יציר אדמתו להחיותו להטיב אחריתו דייקא דהיינו שלא יכלה בסוף והבן.

א"י עפ"י מ"ש בספר חו"י הנ"ל באור יקר דף נ"ו ע"א על לי גלעד לי מנשה כו' הרי מבואר שם בפירוש הראשון דע"י דאמרינן דמחי' מתים יש מקום לומר ח"ו דלא מהני תשובה עפ"י הגמ' בסנהדרין דף צ"א דיליף תחה"מ מהכרת תכרת עוונה בה לתחיית המתים אבל ר"י ור"ע דרשו עוונה בה דייקא בזמן שעוונה בה אבל אם עשה תשובה מכפר עיי"ש [וא"כ שאם דרשינן הכרת תכרת עוונה בה בזמן שעוונה בה אבל אם עשה תשובה מכפר כר"י ור"ע אין לנו הוכחה לתחה"מ ואם דרשינן הכרת בעוה"ז ותכרת לתחה"מ מוכח מהכא תחה"מ מן התורה ואין ראי' לתשובה שמכפרת וק"ל] ועפ"ז מבואר ועד יום מותו תחכה לו לתשובה כי מקבל שבים וש"ת כי לפ"ז אין תחה"מ כמבואר דזה תולה בזה לזה אמר לא כן אדרבה להנטותו לתחי' וכן יתבאר דברי הפייטן עוד בו נשמתו יקו תשובת כו' וש"ת דלפ"ז נעדר תחה"מ לזה אמר אדרבה להחיותו להטיב אחריתו דייקא דהיינו בעת התחי' והבן:

והנה עפ"י פירוש השני שם באור יקר יש לפרש גם הפסוק כי לא אחפוץ במות המת היינו במות הרשע רק שיעשה תשובה וש"ת לפי"ז דאין תחית המתים דעוונה בה נדרש שהתשובה מועיל ולא על תחה"מ והכרת תכרת בלשון ב"א לזה אמר נאום ה' אלקים ולא לשון ב"א על כן השיבו וחיו דתרויהו איתנהו ובזה עולין דברי הפייטן בשני המקומות ג"כ שפיר.

א"י על הפסוק הנ"ל כי לא אחפוץ במות המת עפ"י מ"ש בע"א כי בוודאי דבור השי"ת מכוון לכל הציורים וק"ו ב"ב של ק"ו מאסתר שלבשתה רוה"ק נתכוונה ככולהו תנאי וככולהו אמוראי והבן זה והנה בלשון זה כי לא אחפוץ במות המת יש שני פירושים א' במות הרשע שנקרא בחייו מת רק שישוב אל ה' וירחמהו ב' במות המת שיהי' המת נשאר במותו ולא יקום לתחה"מ והבן כי הוא פירוש וציור נכון על כן אמר כי לא אחפוץ במות המת נאום ה' דייקא וכיון שהוא נאום ה' הרי נתכוון לכל הציורים שמצויר באותן התיבות על כן השיבו וחיו והבן כי נכון הוא בס"ד.

תוכן העניינים

ישמח משה על תפלות יוט וליקוטים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה