ישמח משה על תפלות יוט וליקוטים· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
אבקת רוכל
ליקוטים ורמזים וטעמים
בכל מעשה בראשית נזכר שם אלקים כי אלקים הוא דין ובראשו אל הוא חסד והיינו שיתף והקדים והבן:
מד"ר בראשית אמרם ז"ל שלשה מציאות מצא הקב"ה אברהם וישראל ודוד כי הנה נלקטו מתוך תוקפן ועומק הס"א אברהם מבית תרח וישראל ממ"ט שערי טומאה ממצרים ודוד ממואב ואמר שאין בזה עול כי מציאות מצא דומה למ"ש בעקדה בפ' יתרו שאין עול במה שלקח ישראל לחלקו מתחת יד השרים כי המלך אם יתן בית לאחד מעבדיו או שדה אם ימצא אח"כ בו סגולה ואוצר הוא למלך כי לא נתן רק לפירות הנהוגים עכ"ד והוא נכון בס"ד:
אז ישיר משה וכו' ר"ל שאז נתחדש מה שישיר משה וב"י את השירה הזאת תמיד בכל יום ובכל דור כי נשמת משה מתנוצץ בכל דור כנודע ויאמרו אז מה שהוא לאמור תמיד והבן:
במדרש עשרה סבי קטילו על מכירת יוסף א"ל פנחס זה אלי' כבר פירשתי כל המדרש באופן נעים [פ' וישב ופ' תשא בישמח משה] ועתה לחדש באתי רק לתרץ זה ע"פ שכ' ביערות הדבש ח"ש ד"ש הטעם דאין עשו נופל רק ביד בני רחל דיש לו זכות בכיבוד אב רק במה ששלח אליפז להרוג את יעקב ולא חש על צער שיגיע לאביו הרי פגם בכבוד אביו וזש"ה מחמס יעקב אחיך תכסך בושה אך בני לאה חטאו ג"כ בענין זה במכירת יוסף אבל לא בני רחל ודו"ק עכ"ד, ועפ"ז מבואר דאמר עשרי סבי קטילו על מכירת יוסף א"כ צ"ל דיוסף ג"כ חטא בענין זה שלא הודיע לאביו א"כ י"ל שפיר פנחס זה אלי' ולא מבני בני' של רחל כדאית' בתוס' ב"מ דף קי"ד ד"ה מאי שיסדרו ע"ש:
ול"ק א"כ האיך יהי' מפלת עשו ביום ההוא ע"י אלי' כדאמר שלח נא ביד תשלח כדאיתא במדרש ובפייט וגלעדי אחרי ישולח והנה י"ל דאלי' הוא מבני' של רחל כדאית' בתוס' ב"מ הנ"ל ומשיח הוא מיהוד' כמ"ש ביע"ד דרוש שני ודו"ק דהלא אין חילוק בין יוסף לשאר השבטים ודו"ק:
מד"ר פ' צו פ"י תפלה עושה מחצה עיין בשער המלך השייך ליו"כ פ"א ולי נראה להוסיף נופך כי ויעש אלקים את הרקיע פרש"י תקנו על עמדו והיינו התפלה מתקן מחצה האחרונה מן השם:
חטא מי מריבה רבו בו הדעות ואין אתנו יודע דבר ברור והשורש הוא לפי שענין הנחשב לצדיק גדול כזה אין מושג רק לצדיק כמוהו והבן:
על קושי' העקרים איך יתכן וגילו ברעדה דהם שני הפכים נ"ל דהמדבק בהשי"ת שהוא יכול על שני הפכים אין זה מניעה אצלו והבן:
פרד"ס בלא הכולל היינו בלא אחדות כי הכולל מאחד אותה הוא גימט' שמ"ד ע"כ אחר טעה בשניות ונשתמד ור"ע יצא בשלום היינו בלי פירוד רק באחדות עם הכולל ואז הוא בגימט' משה כמבואר בשם האר"י כי הוא נשמת (תורת) משה והבן:
טנת"א למפרע עיין בתולדות אהרן פ' במדבר מ"ש על האותיות דהם העולמות, באורייתא ברא קב"ה עלמא וכשמדברין האותיות ביראה מקבלין האותיות בהירות מן היראה והיראה נעשה כתר להאותיות והיינו תגין עכ"ד ונ"ל דהיינו היראה הוא מורא מלכות אימת מלך מ"ה והבן:
וכתב עוד שם ומהטעמים נעשה נקודין דע"י שבא כתר מלכות להאותיות שהם העולמות וכולם ממליכין את שם האל המלך כב"י מקבל תענוג ומראה אהבתו ומשפיע לכל עולמות והנה אין ביכולת של העולמות לקבל שפע הנשפע מהפשוט בתכלית הפשוטות רק ע"י הנקודה שהאציל ונקראים עולם הנקודין עכ"ד ועיין מ"ש האיך מן הנקודים באו טעמים עיין עליו והנ"ל בזה דהנה מבואר שם דהיראה הוא מהאדם דהכל בידי שמים וכו' וזה אין במציאת אצלו כב"י דממי ירא אבל אהבה הוא השפעה מהבורא דע"י שמראה אהבתו באין נשמות ישראל לאהבה עיי"ש עכ"ד ונ"ל דהיינו מהנקודין שמראה אהבתו כנ"ל נעשה טעמים שטועם מתיקת אהבה טעמו וראו כי טוב ה' טועמי' חיים זכו מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים והבן:
לפי הנתבאר בשער הניקוד מרבינו יוסף גיקטילייא ז"ל נ"ל שטוב לחלומות שיהיו צודקי' ואמיתי' לשים נגד עיניו שם הוי' בניקוד חולם המבואר בספר שע"צ ולכווין בו הטיב:
נתוודע לי בחלום שעניין תחיית המתים הוא לצדיקים לקיים המצוה ויברכו אשר קדשנו במצותיו והבן:
עפ"י מ"ש מכבר בפ' הבאים ישרש יעקב דתשובה תתאה יעשו קודם ביאת משיח ותשובה עילאה אחר ביאת המשיח נתיישב הסתירה שובו אלי וכו' והפסוק השיבנו ונשובה והבן:
נשאלתי לפי מ"ש בפרי ע"ח שער י"ח שער שבת פרק ג' שם לתלמידי האר"י ז"ל סוד הטבילה לכן מי שיטבול בלי כוונה כו' וכפר במקוה ישראל ה', ומעלה בו מעל, עיי"ש, א"כ לפ"ז כל המון עם ישראל אשר לא באו בסוד ה' היראים והחרדים הטובלין עצמן יהיו ח"ו כופרין במקוה ישראל והשבתי דלמה לא דייקי הלשון לכן מי שיטבול לשון עתיד דהי' ראוי לומר מי שטובל בלי כוונה כו' ועוד דאיך שייך לומר על מי שאינו יודע שהוא כופר והבן ועוד איך מצינו זאת שבשביל חסרון הכוונה עפ"י סוד יהי' כופר בעושה שום מצוה או הנהגה טובה וטבילת עזרא יוכיח שהיו אדוקין בה כל המון ישראל מאוד מאוד כמבוא' בגמ' מסכ' ברכות ובירושלמי פ' תפלת השחר דמבואר שם אפי' בורים ועמי הארץ היו נזהרין בה מאוד מאוד אבל הענין הוא כי ידוע מה שנאמר מהחברים או לתלמידי האר"י הוא אשר מצא המאסף ה"ה מו' מאיר פאפריש ז"ל כתוב מהם והעתיק אותו לספר הקדוש הזה בלשונם ממש והקדושים הנ"ל לא כתבו זאת להיות נחקק בספר ונדרש לכל המין ישראל רק ביניהם היודעי' בסוד ה' קבלו על עצמם וכתבי מי שיטבול מעתה בלי כוונה הוא כופר כי כך קבלו עליהם שמי מהם שיטבול בלי כוונה יהי' ככופר ח"ו כדי שידחקו עצמן תמיד לכוון בעת טבילה לנ"ר לפניו ית"ש אבל לא ח"ו על העולם ידבר וכזה קבלו עליהם כמה וכמה דברים והמאסף העתיק אותו בלשונם ממש כדי להודיע להבאים בסוד ה' הכוונה וגם להודיע כמה הקפידו הקדושים הללו וקבלו על עצמן לבל יעדר הכוונה ומזה יקח ראי' מי שבא בסוד ה' לכוון כדקא יאות אבל לא ח"ו שיהי' כופר בהעדר הכוונה ומכש"כ אותן שלא באו בסוד טבילתן מטהרתן ודי להם הכוונה לכבודו ית"ש לשם מהרה לנ"ר לפניו ית"ש וע"ד כוונת הרשב"י והאר"י זצוק"ל וזה אמת בס"ד:
מה שנמשלו ישראל לבבת נ"ל כי השינה לסילוק השגחה וא"כ כמו שהישן אם נוגעים בבת עינו ודאי יקוץ כך אין סילוק השגחה אם נוגע לגוף הישראל והבן:
מ"ש רמ"א בש"ע בענין הכאת המן שאין ללעוג על שום מנהג נ"ל דכוונתו לפי שבכל פעם צריכין להכותו והבן:
העיקר חסר מן הספר, זה הספרן של צדיקים דהם מהזכיות, העיקר חסר דהייני הדחילו ורחימו והבן:
בצוואת ר"א הגדול בני כל עצמותיך תרגיש לקדש בקדושה בכח גדול לכוף יצרך אצלו משום שנאמר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ומשום שנאמר תנו עוז לאלקים וכו' עיי"ש ויתבאר עפ"י התניא ח"א פרק ל"ז עיי"ש והיינו שמביא כל הפסוק כל עצמותי תאמרנה כו' מציל עני כו' ר"ל שבזה שמכניס כל כחו בקדושה משליט נפש האלהית שהוא עני בזה העולם ומציל מחזק ממנו והבן.
וכן תנו עוז לאלקים למנצח בנגינות לשון נצוח בפסוקי דזמרה ודוק כי נכון הוא בס"ד.
והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה י"ל ע"ד שפירש בעוללות אפרים שם ע' ל"ג בעשן המערכה [של ויערוך את העצים בעקידתו של יצחק כי כל רוחות שבעולם לא אתו את עמוד המערכת ממקומו וכן מלכי עכו"ם שנמשלו לרוחות לא יבטלו את עשן המערכת הזה לדור דורים מבני ישראל] שני פירושים עיין שם ה"נ יש לפרש והאש אילו של יצחק על המזבח תוקד בו לא תכבה לעולם לא תכבה בשום אופן והבן
כתר מלשון כתר לי זעיר היינו הפסק מעט בלי מדה וא"כ כח המגביל הוא גבורה והכוונה שיוכל להיות עולם והיינו החסד הוא התכלית ובמחשבה תחלה:
תדב"א ח"א פכ"ה כל אדם מישראל מחויב לומר מתי יגיעו מעשי לנעשה אבותי וכו' נשמע מזה שבודאי הוא מהכרח שכל אדם מישראל יגיע לזה אך מי יודע מתי והבן וזה, מבואר עפ"י אין קורין לאבות אלא לג' וכו' דבודאי יגיע כ"א לשלימות הגמור והבן:
אלי דבר יגינב בחלומי דעלי הכהן הי' נשמת שם בן נח ע"כ נאמר בו והוא כהן לאל עליון דעליון מרומז עלי ונ"ל דנ"ו הם נדב ואביהו והשם יכפר:
זה יצא ראשונה ר"ת זיר רומז לכתר מלכות שהיתה סבורה שהוא הבכור ולו יאתה המלוכה:
שודק עיין בקנה דמביט לאחוריו והנה הכרם ה' צבאות המה בית ישראל והנה ענבים המה הת"ח נוטרים את פריו והעוסקים במו"מ המה שורק וזה צריך להביט לאחוריו בשעה שהולך מהשי"ת לעסקי העולם והבן כי נכון הוא בס"ד:
מה ששאלת עצה להנצל ויד היצה"ר המבלבל אותך בהרהורים ומטיל לך ספיקות באחדות השי"ת אף שאין אתה מודה לו מ"מ אין אתה יודע במה להנצל ממנו ע"כ בקשת לכתוב לך מופת חותך על אחדות השי"ת שלא יוכל היצה"ר להשיב עליו ע"כ דבריך.
תשובה לא אלך עמך בדרך הפולסופים רק בדרך תורתינו הק' כי דרכי' דרכי נועם, והוא דכל בעל דעת יודה הקבלה הנמשכת מרבים הרואים בעיניהם לא יפול בו השקר בשום אופן כי איך יספר אדם לבני שכך וכך ראה בעיניו וששים רבוא אנשים עמו שראו כך ויהי' שקר ח"ו כי תיכף יתוודע לו השקר בדבורו עם בני אדם כי כלם יכחישו אותו ע"כ קבלתינו הנמשך הכל מששים רבוא רואים לא יצוייר שקר ח"ו בשום אופן וע"כ נתאמת מאוד אצל כל האומות נסי מצרים וקרי"ס ועמוד אש וענן ובאר המתגלגל ומן. ומעברות נחלי ארנון ונסי מ"ת ובקיעת הירדן ועמידת השמש ונפילת חומת יריחו ובליעת קרח וכמוהם והמפליא פלאות הוא הנותן התורה וא"כ נתאמת כל מה שכתוב בהתורה והרי אחדות השי"ת מבואר בתורה בפירוש ומינה אין לזוע:
זעיר אנפין היינו המציאות כשהוא בתכלית הדקות בהמשפיע כמו שנודע מכח הציור שיש בהטיפה והבן והיינו כשהוא בחכמה קודם שמגיע להבינה ולכך חכמה נקרא [כח מה] כמבואר בשומר אמונים
באותיות דר"ע דף ג' ע"א נו"ן מפני מה ידי' כו' יתבאר עפ"י הזוהר נפלה ולא תוסיף קום מעצמה רק השי"ת יקימה וסומך ה' לכל הנופלים והיינו מתחנן להקימו דייקא שנאמר נפלה כו' כפירוש הזוהר רק שיקימה וע"ז מייתי ביום ההוא אקים וזה ברור:
מרעה אל רעה יצאו ר"ת מאיר רמז דכל דעביד רחמנא לטב והכל הערה לילך בדרכיו ית"ש. לוי ר"ת ואותי לא ידעו רמז שאותו שנלוה אל ה' ודבק בו עדיין אותי לא ידעו כי מתכלית הידיעה שלא נדענוך ועוד לוי ר"ת יודע לשלול ועד ר"ל דההפרש בין המשיג ודבק בו ובין אינו משיג שהמשיג יודע עכ"פ לשלול כדברי הרמב"ם ועוד שהוא עד שהש"ת א"ס וא"א להשיגו משא"כ אינו משיג כלל מנין לו לידע שהשי"ת א"ס והבן:
טעם על שהמחלוקת נקרא מצה נ"ל לפי שהמצה נקרא לחם עוני וכבר אמרו רז"ל כד נפיק שערי מכדי וכו' שנאמר השם גבולך שלום וגם רש"י פ' מקץ כתב על יפות מראה שהבריות נראות יפות זו לזו והבן:
וטעם יותר נכון (חסר בי"ת תיבות) בפ' השלום שם שהשלום לארץ כשאור לעיסה עיי"ש וא"כ בלי שלום הוא בלי שאור ונקרא מצה כנ"ל:
עוי"ת על שהמריבה נקרא מצה נ"ל הטעם כי בכל מריבה נראה לכל א' מבעלי הריב שמצוה הוא עושה רק שבאמת אין כוונתו לשמו ית' רק משום איזה טינא והוא"ו הוא ש"ש וא"כ כשנחסר ש"ש מן המצוה נשאר מצה כנ"ל:
ויש לומר עוד טעם על שמריבה נקרא מצה שכל אחד אומר מצוה עושה אבל אינו לש"ש ואין סופה להתקיים כאמרם ז"ל ואין לו חיות ומבואר בספר אגדת שמואל בסופו על פ' ואלה תולדות פרץ בשם הר"ש הלוי כי הוא"ו הוא עץ החיים ע"כ העדרה מורה על העדר החיות ומילואה מורה על מילוי החיות ע"כ, ע"כ גם כאן נעדר הוא"ו שהוא החיות והקיום ונשאר מצה כנ"ל:
נ"ל טעם לדברי הרמב"ם באדה"ר קודם החטא שלא הי' בבחינת השגות טו"ר היינו משום שהי' מתענג בתענוג הנפלא של השגת אמיתית בחינת השגה של אמת ושקר והוי כל התענוגים הגשמי' כמו שרגא בטיהר' והבן:
במד"ר פ' שלח מה ראה משה להוסיף יו"ד על שמו של הושע אלא כלב נטל חלק בארץ שנא' אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהי' לנחלה ולבניו ע"ע ויהושיע נטל חלקן של עשרה מרגלים (ר"ל בעוה"ב) יוד עשרה ע"כ ותמהו וכי משא פנים יש בדבר והנ"ל כי מה שהפסידו כלם חלקם בעוה"ב עי"ז ש"מ שכך הדין נותן וא"כ אם הי' אחד מחזירן למוטב ולא הי' חוטאין לא היו נפסדין ודאי דהי' מקבל שכר כנגד כלם שהוא גרם לכל הכבוד הזה וא"כ אם א' עשה את שלו ונלחם עמהם בכל עוז ברסן לשונו אף אם לא הועיל מ"מ הוי חישב לעשות ונאנס ולא עשאה שמעלה עליו כאלו עשאה והשתא א"ש דמבואר במדרש דכלב עיקם הדרך ונפחד מהם משא"כ יהושיע הלך עמהם ובודאי נלחם עמהם וא"כ שכרו כנגד כלם ודו"ק:
בפ' ושב וקבצך דהיינו כ"י כמו שב מדעתו ומקבץ באמצע הזמן יקשה הלא לא אדם הוא להנחם לזה אמר ה' אלקיך שמה וכו' הוא משלים ואין כאן חזרה והבן:
במה שנתאוו הצדיקי' לחיים וכן בתוס' שנים היינו עפ"י המבואר דכמה ניצוצות שיש לאדם כך מספר ימים ינתן לו לתקנם א"כ בהוספת חיי' ודאי שמוסיפי' לו ניצוצות וכל ניצוץ הוא קומה שלימה והבן:
נשאלתי מה בין תפארת להוד והשבתי מתחלה מתפאר עצמו אעשה נצחון כך וכך ואח"כ כשמנצח מודין ומשבחין יתי':
כדי לשבר את האוזן ר"ל שיקחהו באמת בגשמותו כי מקצץ בנטיעות רק שאוזן הגשמי לא יקחהו מופשט מגשמותו וצריך לשבר את האוזן מחומריותו ע"י שמעטף הדבר בגשמיות ויקחהו החוש הגשמי וע"י בא להשכל והשכל משבר את הגשמי ומפשיטו והבן:
טעם על נוכח ונסתר בברכות מלבד מה שנאמר בשושן סודות נ"ל עפ"י דברי המגיד באת ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד והבן שאלהי המשפט בתחתונים ומקיים הכל ושבחוהו בנוכח ומבארין הטעם שהכל מתקיים ע"י התפשטות של עילת העילות דלכך מסיים בנסתר דקאי על עילת העילות דאיהו התפשט והבן כי עמוק הוא והיינו אתה הוא ה' לפי שהתפשטות העצם אחד והתפשטות קשור בעצם והיינו זוהר וזיו, וזוהר אין לו קיום רק בזיו ואלמלא ישולל ח"ו נתבטל מציאת הזוהר אבל הזיו לא יתבטל בהעדר הזוהר והבן כי עמוק הוא מאוד, וכשתעמוק תמצא דדברי כלולים בדברי שושן סודות וגם דברי הם דברי הרעיא מהימנא שלא יבוטל לביטולם ח"ו והבן:
תמה אני בדור הזה אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח היינו שיכניס ולא יוציא עפ"י דאשתמש בתגא חלף והבן:
קבלתי מהצדיק לקשר הדיבור בדיבור וקול בקול דהיינו כשאומר חידושי תורה יכווין רק להיות לנחת רוח לפניו ית' כאלו אמרן בעצמו כב"י ולא שום מחשבה אחרת ואז מקשר הדיבור בדיבור ויכול להוציא יש מאין ע"כ:
עוד קבלתי להפך מדה"ד לרחמים בקל כי העולם נברא רק להטיב וא"כ תכלית הגבורות הוא כדי למתקן כי זה הוא החסדים הגדולים וזה שורשן ע"כ יכוון לדבקן בשרשן כנ"ל:
הטעם שבמקום שאינו מצפה לתשלום גמול נקרא חסד של אמת אף שבאמת מצפה לתשלום גמול [מהשי"ת] והוא יותר גדול עפ"י דברי הרמב"ן בקטונתי מכל החסדים ומכל האמת [כי החסדים הקיימים ונצחיים נקראו אמת כמו לא אכזב מים נאמנים]:
בשם המגיד עגולים הם בחינת נו"ק המקבלים מן יישר:
טלית רומז לפריסה לא שהי' פריסה ח"ו רק כח שאינו מושג איך צימצם עצמו כ"י בכח מגביל שיהי' בריאה:
ציצית היינו שיהי' השגחה בכל והבן:
אם יצרו מתגבר יקרא ק"ש היינו ליחדו ית' שהוא בכל וחוצה לכל ואפס זולתו א"כ כל המחשבות מאתו ית' רק הרעות הם לנסות והבן ע"כ בשם המגיד:
שם י"ה מוזכר בקדמונים שהוא דין כי הוא כח מגביל לומר יהי' והבן ו"ה הוא רחמים שאין מגביל והבן ע"כ בשם המגיד:
בשם הה"ק ר' זושא אם הרב דומה למלאך ה' צבאות היינו שמחזיקו כמלאך ששכלו אין מתדמה לו בסוג והבן:
עוד בשם הנ"ל אם רואה שפלות באחרים לא ילמוד חובה כדי שלא יעורר קטרוג עליהם ועל עצמו ח"ו רק יעשה תשובה תיכף עבורם וישא עצמו ואותם והבן:
ג"כ בשם המגיד הנה ענין מלוכה להמליכו ית' הוא שער והתחלה לכל שאחר שיודעין שיש מלך צריכין לעבדו ואף שדוד המלך ע"ה מנה המלוכה בסוף [בפסוק לך ה' הגדולה והגבורה וכו'] היינו מלמעלה למטה משא"כ הליכה שלנו צריך להיות מלמטה למעלה:
הנה קודם שנברא שום דבר הי' כ"י מתענג בשעשוע עצמו והיינו עתיקא והבן, וענין דבר זה שרצה השי"ת שיהי' לו תענוג אינו מושג עד לעתיד והיינו יין המשומר בענביו שסבת חפץ התענוג נעלם ושמור עד עת קץ עכ"ד ולי נראה שתועלת התענוג להשפיע טוב כי זה שלימות הכל ותועלתם שיהי' כ"י מתענג בהם והטוב רצה להיטיב והבן כי עמוק הוא כנ"ל:
ועפ"ז נ"ל מה שנאמר במעשה בראשית בכל יום ראה כי טוב ואח"כ ויהי ערב ויהי בוקר וכו' כי מאחר שראה ית' כי טוב הוא הרי תענוג לפניו ית' וזה תועלת ותכלית הבריאה ותכלית הוא העצמות ע"כ ויהי כו' והבן כי נכון הוא בס"ד:
צד צפון לעולם פתוח ואמר המגיד דר"ל בצד המצפין ית"ש עצמו הוא פתח לצאת ממנו והבן, ולי נראה עפ"י שאמרו בזכות ויסתר משה פניו מהביט זכה לתמונת ה' יביט וא"כ מי שמצפין עצמו הכל פתוח לפניו:
א"י זה הצדיק שעדיין הוא בצפון הוא פתוח לדבק בו להנות מטובו והבן:
קבלתי מהה"ק ר' ר' איציקיל שיחי' כי תורתו של המגיד ר' מיכלי לא הי' בו שום ספק כמו דאיתא בג"ע דלית בי' ספיקא:
עוד קבלתי בשם המגיד הנ"ל מר' ר' איציקל שיחי' כי גילגולים של התנאים הקודמים אשר אינם צריכים להתגלגל לאיזה חטא ח"ו אין ר"ל באמרינו שזה נשמת פלוני שזה הצדיק יצא מג"ע והוא הוא בעצמו רק שע"י יחוד עליון נתהוה נשמה משרשו והנה אם עוד פעם כמו הראשונה ושורשן יחוד אחד והיינו נשמת הצדיק ההוא ע"כ ונ"ל שנתעצם נשמה בנשמה כיון ששורשן אחד כנ"ל:
קבלתי שספר קל"ח פתחי חכמה הוא בהיר וטהור מהרב ממעזריטש בשם המגיד ר' יוסף ממעזריטש ור' פנחס קארעצער:
טעם על מה שהרשעים אינם מרגישים במעשים רעים לפי שכל דבר המונח בחשך אינו נמצא משא"כ כשהנר מאיר וא"כ הרשעים בחשכה יתהלכו והי' במחשך מעשיהם ונר ה' נשמת אדם אין בהם כמ"ש התבו"ש על הא שרשעים בחייהם קרוים מתים משא"כ הצדיקים יש להם נר מאיר והבן:
נ"ל ליתן טעם על שהכנף הוא משמש לסתר ולכנף ועוף עפ"י דאיתא דמצוה מעשיות לבד לית לה גדפין לפרוח לעילא למקורו הואיל ואין בה רק כחות הגוף אשר מהאדמה ליקח רק במחשבתו הזכה והטהורה שהוא מכחות הנשמה הבאה מלמעלה יעשה לה כנפים לעוף בשמים כן הוא מבואר בהגהת יש נוחלין והנה המעשה ודבור גלוי' והמחשבה הוא דבר סתר שאין יודע בו רק השי"ת לכך תיבה אחת כוללת שתיהן כי דבר שבסתר הוא כנף ועוף והבן:
שקר אין לו רגלים ע"ד הלציי כי יצה"ר נקרא שקר שמיפה השקר ויצ"ט הוא אמ"ת והנה עד"מ מי שיש לו רגלים להלוך ובא לבית איש וגוער בו האיש צא מכאן תיכף יוצא והולך בו אבל החיגר והקיטע לא יצא אף אם ידחפנו באמת הבנין רק אם יתגבר עליו להשליכו בכל כחו ויש להרחיב המשל והנמשל מובן מאליו:
ולא 'תגעל 'נפשי אתכם ר"ת תנא אז ולא תגעל נפשי אתכם דאורי' וקב"ה חד, ס"ת מילא רומז דמילא חד מהתורה חשיב ג"כ לימוד כמבואר בירושלמי דפיאה וס"ת כסדר הוא אלים כמו מי כמוך באלים ור"ל דבעלי תורה הם הגבורים לעשות כרצונם בעולמות וכל הכחות נאצלו רק מהתורה:
ד' אותיות הוי' ב"ה נ"ל שהם נגד ד' דברים אש בהם יודע כל נברא שזכרם ר"ת בספר הישר בשער השמיני דהיינו, גדר, כמות, איכות, תבנית, וההיפוך בהבורא כי הוא נתעלה מזה עילוי רב כי כל זה מכח הבריאה משא"כ הקדמון במציאתו והבן ולכך שם הקדוש המורה על מציאותו הוא ד' אותיות היפך מארבעה דברים שבכל נמצא דהייני היראת הי' הוה ויהי' וממילא דיתעלה מכל זה והבן זה:
בצלם אלקים ר"ל האדם עשוי בציור הנפש החלק אלקי ממעל והבן:
ואשר יהי' אדם משכיל ומושכל א' נ"ל ג"כ כמו שכ' בעל ק"ר על כל הנשמות כי יגיה שביב אשו ה"נ מי שהגיע למדריגה זו יאר ה' פניו אליו ויפול עליו בשיתוף השם המשכיל והמושכל כו' כמו, שיפול שם זה בשיתוף על כל נשמה כשהיא אינו כח בגוף אבל לא שישוב המקרה עצם גמור ח"י כנ"ל ועפ"ז תבין דברי בעל שפע טל בהקדמתו דף א' מ"ש על האבות ודוק וה' הטוב יכפר בעדי:
ועפ"ז פירשתי מיש בזוהר ר"פ ומובא בר"ח שער היראה פ' י"א על פ' ותהי עוונותם על עצמותם דרשע עוונותיו חקוקים על עצמותיו והייני דזה לעומת זה עשה אלקים והיינו דברי הרמב"ם שכל אדם שרוצה יכול להיות כירבעם או כמשה ובירבעם מצינו ר"פ כיצד מברכין דקרי' לי' איש משחית והבן:
נשאלתי למה בברכת בורא פרי האדמה אמרינן האדמה ובברכת הפת אמרינן הארץ והשבתי דהנה בורא פרי היינו שהפרי כמות שהוא יוצא מן הארץ משא"כ לחם מ"מ מוצאו מן הארץ לכך אמרינן המוציא ולא הבורא אבל מ"מ יש בו רמז כי המוציא להבא נמי משמע כמו דמבואר בפסחים דף ה' ועתידה א"י שהוציא גלוסקאות לכך אמרינן מן הארץ דהיינו א"י יזכו למעלה זו משא"כ בפרי הכל שווין שגדל בהן פירות לכך אמרינן האדמה כנ"ל:
טעם על חצאי שקלין לפי שהמניין מפריד כל א' לבדו והחצאי שקלי' שנותנין לבית ה' היא מאחדן כמו שהדין בעירוב ביש לו תפיסת יד והבן:
עפ"י הכלל שכתב הרמב"ן דלאמור היינו אמירה גלוי' ולא מסופקת מזה יש סיוע לדעת המדרש דבחי' התפלה צריך להיות גלוי' דהא נאמר ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמור והבן:
נ"ל טעם על אמרם ז"ל ויהי היום דא ר"ה דר"ה נקרא היום עפ"י שדרשו אשר אנכי מצווך היום לעשותם ידרשו חז"ל היום לעשותם ומחר לקבל שכרן הרי דעוה"ז נקרא היום וידוע מה שפירשו בפ' יחיינו מיומים הרי דכל עוה"ז תולה רק בדין ר"ה ע"כ נקרא ר"ה היום כנ"ל:
נ"ל לישב למה לא נאמר בפ' והי' אם שמוע ובכל מאודכם כמו שנאמר בפ' שמע דהא קיי"ל עיסת השותפין חייב בחלה דכתיב ראשית עריסותיכם והנה פ' שמע נאמר לכל יחיד והי' אם שמוע ציוה לרבים למסיר יחד והנה ובכל מאודך דרשו על אדם שממונו חביב עליו מגופו והנה אין זה במציאות כלל בשותפין וגם בהיזק הנוגע לרבים דכבר אמרו חז"ל קדירה דבי שותפא לא חמימי' ולא קרירי':
ועוי"ל ע"ד פשוטו לפי שדרשו אם יש לך אדם דמשמע שהוא רחוק המציאות וא"כ אף אם המצא ימצא בא' מאלף אבל בהכלל לא יתכן וזה נכון מאוד:
המנוער מן השכל נקרא נער פתי בער חסר לב לכולם יש טעם אבל כסיל שוטה הוא שם בלא טעם אבל נ"ל כי שוטה הוא עש"ה שבט מוסר לגיו חסר לב ושבט היינו שוטה כמו כופין אותו בשוטים וכסיל נ"ל כי אמרו הכליות יועצות הלב מבין והיינו מה שנופל לאדם במחשבתו הוא מהכליות אבל הלב מבין אם למנוע או לא אבל החסר לב עושה בעצת הכליות והן הן כסלים כמו שנאמר כי כסלי מלאו נקלה והבן:
טעם על שצדיקי' אמיתי' אינם יכולים לסבול המוני' עפ"י שכ' היע"ד בנתגלה עונם וא"כ להם נתגלה גנות החיי בשריי והבן:
שמחה אותיות חמשה לרוח דאין שמחה רק בהתורה פקודי ד' ישרים משמחי לב וזולתה הבל ורעות רוח והיינו חמשה, חמשה חומשי תורה והבן:
אמת במספר קטן ט' לפי שתשעה שערים באדם ז' בראש שתי עינים שתי אזנים שתי נקבי האף והפה, ושנים בגוף פי האמה ופי הטבעת וצריך לשמור הראי' והשמיעה ונוקבי האף והכעס ופי האמה שלא יצא זרע כי אם למצוה ולקדושה ופי הטבעת שלא ישהא נקביו ולא ימלא כריסו כבהמה שיהא גופו נקי וכמו שפירוש השל"ה בפסוק שופטים ושוטרים וכו' עיי"ש והשומר אלו הט' היא איש אמת והבן:
נ"ל רמז וטעם שלא יקשור ימין קודם להשואל כי כעת שהשמאל פתוח אם ימין יהי' נקשר (חסר איזה תיבות) [יתגבר שמאל על ימין] לכך צריך להקדים ימין ולקשור שמאל אח"כ ימין שיהי' שניהם שוין רק הקדמה לימין ועפ"ז בענין קשירת השמאל תחלה יובן פעולת העקידה כי מתחלת הבריאה הי' שותפות בשוה רק הקדמה לימין אבל כשזה פתוח ג"ז יהי' נפתח וכשהשמאל קשור גם ימין יהי' נקשר אח"כ, אבל העקידה הי' שיעקד יצחק שהוא דין לבד ואברהם שהיא חסד יהי' מותר ונפתח ויעשה מה שירצה והבן:
ועפ"ז יתבאר ג"כ המדרש כשהוא עולה בדין עולה ר"ל דגם בדין יש עלי' של רחמים כי כן היתה הבריאה שיתוף דין ורחמים וההקדמה לרחמים וכשישראל אוחזין בשופר ותוקעין שהוא להזכיר עקידתו של יצחק כמבואר בגמר' דר"ה למה תוקעין בשופר של איל כו' עומד מכסא דין כו' שזה הפעולה של העקידה והבן:
תושלב"ע.
ותהי השלמתו ה' תצוה תרס"ה פה מאדיאר לאפאש יצ"ו.
סוף הספר