ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
שמואל ב
פרק א
פסוק יח
ויאמר ללמד לבני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר הישר על פי הגמרא שאמר רשב"י לריב"ל נראתה קשת בימיך והנה שאול ויהונתן היו צדיקים גדולים ובודאי לא נראתה הקשת בימיהם והנה כשאינו רואין קשת אז צריכין ללמד מה היא קשת להבין מה שנאמר בתורה ואם כן פרושו שאמר בימיהם הי' נצרך ללמד [לב"י מה היא קשת שכתיבה על ספר הישר] ודו"ק.
פסוק כג
הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו ומאריות גברו. כי האוהב הוא הנאהב כי ה' צלך כו' אך יש נאהב שאינו נעים כמו באהבתו תשגה תמיד וכמו שאמרה מיכל לדוד בהיותו מפזז ומכרכר אך האוהב לא יחיש כמו שהשיב לה ועיין ברמב"ם פ"ח מהלכות לולב ה' ט"ו ואעפ"כ אינו נעים בעיני המון כי מאחר שאינם מבחינים אש התלהבותו הוא לבוז בעיניהם ואל תתמה לומר הלא אמרו רז"ל כל שרוח הבריות נוחה המנו רוח המקום נוחה המנו] כי כבר פירשו דעל רוח חכמים קאי כמו שכתב הגאון מהר"י על המאמר. שאלו לשלמה איזה בן העוה"ב כו' אמר שכל שכנגד זקניו כבוד עיין יע"ד ח"ש דרוש שלישי וראי' מרבה שיצאתה נשמתו בטהרה וכמה ניסים אתעבידו [ע"י[ ונפל [משמיא[ פיתקא עבורו והכריע בין הקב"ה ובין מתיבתא עילאה [בב"מ פ"ו א'] ואמר לי' אביי מר דסני לי' כלהו פומבידיתא מאן אחוס לי' הספידא והיינו משום שהי' מוכיחן במילי דשמיא כמבואר במפרשים והנה כבר כתבנו בדרוש דיש בחינת נשר דהיינו טיסה ועיפה שם עוז וחדוה אבל בבחינת עמידה המשל ופחד עמו [עיין ישמח משה פ' וישלח ד"ה ויותר יעקב לבדו וכו' ע"פ הגמרא חגיגה ה'. דבבתי בראי הוד והדר לפניו עוז וחדוה, ובבתי גואי המשל ופחד עמו דייקא, והנה העבדות בשמחה, אך כ"ז בבחינת בתי בראי אבל בבתי גוואי שם המשל ופחד, ולפי"ז יש שני ענייני צדיקים דהיינו העובדים באהבה ובשמחה ובתנועות בחי' בתי בראי וגבוהים עליהם מאותן העובדים ביראה הגדולה מאהבה המוזכר בשל"ה, [עה"פ ואני עבדך בן אמתך] ובפחד ורעדה עד שאין השמחה והאהבה ניכרת מגודל הפחד ורעדה והם העומדים על משמרתם בעבודתו בלי תנועות כלל וזו בחי' בתי גוואי שהם שרפים עומדים ממעל לו [ועיין ביע"ד ח"ב סוף דרוש א'] ובזה פי' הפסוק וינועו ויעמדו מרחוק ר"ל אם עבודתו בבחינת תנועה עודם עומדים מרחוק דעדיין הוא רק בבתי בראי ועיין ישמח משה יתרו ד"ה והדרך הרביעי על מאמרם סוכה דף כ"ח ע"א על יונתן בן עוזיאל בשעה שהי' עוסק בתורה כל עוף הפורח עליו מיד נשרף כי התורה היא בחי' בתי גוואי ומלאכים שהמה בחינת טיסה ועיפה שמקומם בבתי בראי אם יפרח עליו ויגש אצלו ישרף דנכנס לתחום דלאו דילי' אתדה"ק שם ועיין ישמח משה פרשת אחרי עה"פ בקרבתם לפני ה'] והפחד מונע האהבה שתתראה לחוץ אף שבודאי תגדל [האהבה בקרב לבו] יותר ויותר בגבוה מעל גבוה. והנה מי שהוא בבחינה זו נאהב ונעים והנה כבר פירשתי על אמרם (סנהדרין צ"ב ע"ב) בנ"נ ביקש אותו הרשע לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד [עיין שם בגמרא] עפ"י כי היראה מצמצם לאהבה ומלספר תהילות והבן והיינו בא גבריאל וסטרו כי גבריאל הוא מפחד כמבואר בספרים וכש"כ מהרש"א ברכות ד' מיכאל באחת גבריאל בשתים שמיכאל ממונה על הרחמים וגבריאל אש משמאל ממונה על הדין וכו'] והבן זה כי עמוק הוא כי [היראה[ (גם אהבה) מצמצם [לאהבה] (ליראה) ורשע זה לא הי' לו [יראה] (אהבה והבן) [עיין תפלה למשה תהלים מ' עה"פ ויתן בפי שיר חדש אופן ב'] והנה מי שהוא בחינת בתי גוואי הוא עד"מ קל מנשר שעולה גבוה יותר והנה מחמת פחד הגדול לא היו יכול לעבוד אך האהבה מתגבר מאוד כנגד הפחד והנה הט"ז בריש א"ח סי' א' כתב על התגברות כארי כי עיקר הגבורה שלא יעלה עליו מורא יצרו כמו שטבע הארי שאינו מפחד כמו שנאמר מקולם לא יחת ועפ"ז תבין הנאהבים והנעימים וש"ת אולי לא הי' אוהבים ודבקים לזה אמר בחייהם [ובמותם לא נפרדו מדביקותם] כמו שפירשתי אך מה זה שהי' נעימים לזה אמר מנשרים קלו [שהיו בבחינת בתי גוואי] וש"ת כי התרשלו בגבורה לזה אמר ומאריות גברו והבן.
פרק טז
פסוק ב
ויהי דוד בא עד הראש בסנהדרין בפ' חלק [דף ק"ז ע"א] עיי"ש שיש לדקדק על אמרם מלך כמותו יעבוד ע"א וכי לאחר מותר והנ"ל בזה עפ"י מה שכתב ביע"ד דביקש דוד לעבוד ע"א היינו שרצה למחול המלוכה לאבשלום והוא יעבוד השי"ת בלא המלוכה. והיינו ביקש לעבוד ע"א דכל המעמיד דיין שאינו הגון כו' ועפ"י דבריו מיושב גם קושי' זו דאילו הי' גם הוא אינו הגון אם כן לא היה עובד ע"א בהתמנותו לאבשלום במקומו דהא גם הוא אינו הגון משא"כ מלך כמות"ו שהוא הגון מלך במשפט יעמוד ארץ ויהי דוד עושה משפט וצדקה לעמו א"כ הי' עובד ע"א בהתמנותו לאינו הגון במקומו והבן כי נכון הוא בס"ד.
פרק כג
פסוק ג
צדיק מושל יראת אלהים ודרשו חז"ל הקב"ה גוזר וצדיק מבטלה ע"כ והיינו יראת אלהים כי בודאי אינו רוצה [השי"ת בגזירתו] לנקום נקם רק האלקים עשה שיראו מלפניו ואם כן הגזירה היא נקראת יראת אלהים ור"ל במה מושל יראת אלהים [ע"י שמעורר את ישראל ליראה את ה'] דעי"ז מושל שאומר שהיראה שראוי לבא ע"י הגזירה אפעול בתוכחתי והגזירה למה ומבטלה, והבן.