אור ברסלב

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

שמואל א

יהושע

פרק א

פסוק א

ויהי איש אחד מן הרמתים וכו' דכשישראל באגודה אחת אז הם כלם נחשבים לאיש אחד דבעשו כתיב נפשות וביעקב שבעים נפש וכתיב ויחן שם ישראל (כאיש אחד בלב אחד] דהם חלק אלקי ממעל מעולם היחוד משא"כ האומות מעלמא דפרודא והיינו ויהי איש אחד [היינו שכ"י נחשבים כאיש אחד] הואיל והם מן הרמתים מעולמות הגבוהים עולם היחוד.

(ב) א"י דכשהם באגודה אחת אז אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם והמה עולים עד למרום והיינו ויהי איש אחד אז הם מן הרמתים.

(ג) א"י עפ"י המדרש הבונה בשמים מעליותיו אימתי כשאגודתו על ארץ יסדה (אלו ישראל שהם באחדות] והיינו ויהי איש אחד דמה שישראל הם איש אחד הוא מן הרמתים דהיינו מן הדברים שהשי"ת מתרומם בהן:

(ד) א"י דהא פירשו רז"ל מן הרמתים צופים משתי רמות צופות זו לזו ונקדים דהאחדות טוב כשהוא בישראל דכינוס לצדיקים נאה להם. ועמך כולם צדיקים אבל בעכו"ם יתפרדו כל פועלי און. דפיזור לרשעים נאה להם. ועפי"ז מבואר ויהי איש אחד דהיינו שיהי' כולם איש אחד הוא מן הרמתים צופים היינו שתי רמות שצופות זו לזו דהיינו רוממות ישראל ורוממות מלכות שמים צופות זו לזו דהא בהא תלי' כמבואר במדרש שמואל רבתי כשישראל באגודה אחת מלכות שמים במקומה שנאמר ויהי בישורון מלך אימתי בהתאסף ראשי עם וכו' והכל ע"י האחדות וזה דוקא מהר אפרים היינו מישראל שנקרא אפרים כמו שנאמר הבן יקיר לי אפרים והבן:

א"י צופים מהר אפרים כי אמר כי האחדות והכינוס הוא מרוממן ואמר התנאי לזה. כי יש חיבור וכינוס ואחדות הגורם פיזור ופירוד כמו בדור הפלגה רק הכינוס בישראל הוא טוב שמסתמא כשיש אחדות ביניהם לוקחים להם צופים כמבואר ביחזקאל סי' ל"ג ולקחו איש אחד מקציהם ונתנו אותו להם לצופה וכו' עיי"ש ה"נ לוקחים צופים והם שומעין להם כיון שיש אחדות ביניהם לזה אמר צופים מהר אפרים שיהי' צופים מישראל ואמר מהר אפרים כי יהי' ממונים מישראל לצופים ולא ע"י מלך או שר כי אזי מצוה להקל בו ולזלזל בו כמבואר בסמ"ע חו"מ הלכות דיינים וא"כ אין דבריו נשמעים ואמר ביחזקאל איש אחד מקציהם ר"ל אף מן המוקצין שבהם שלא יאמר כל אחד מי אנכי להוכיח וכו' ר"ל כל אדם ראוי לכך לחוש על יקרא דשמא קדישא כמבואר בזוהר ויבואו בני האלקים שהובא בשעה"מ פרק א' לר"ה ע"כ כ"א ראוי לו לחרוד ובמקום שאין אנשים וכו'.

פרק ב

פסוק א

רמה קרני בה' עפ"י מה שכתב בספר כבוד חכמים בירושלמי דמסכת שקלים פ"ו סי' ד' כי דוד נמשך בקרן רומז לקרני החיות כי זכה לכתר מלכות בפני אדם מראש עולם עד סוף עולם עיי"ש והיינו רמה קרני שדרשו רז"ל קרני ולא פכי והיינו רמה קרני בה' ר"ל אותו קרן שהוא במרכבה אצל ה' והבן.

פסוק ה

ה' ממית ומחי' מוריד שאול ויעל [עיין בזוהר תרומה דף ק"נ ע"ב דהקשה כתיב אחד אומר כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה וכתיב שני אומר מוריד שאול ויעל] עיי"ש דמשני [אינון דלא הרהרו בתשובה נחתו לשאול ולא מסלקי מתמן לד"ד עלי' כתיב יורד שאול לא יעלה ואינון דמהרהרו בתשובה על אינון כתיב מוריד שאול ויעל] נ"ל דהפשט של הזוהר מבואר בלשון הפסוק דהנה העולה ממילא ירידתו דמעיקרא הוא לו טובה כי ע"י ירידתו נזדכך ונצרף וכן אשר יחי' לעתיד המיתה דמעיקרא הוא לו לטובה וידוע דאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה והיינו ה' ממית שמיחד שמו [ע"ז] הואיל ומחי' והוא לטובה וכן מוריד שאול מוריד דייקא שמיחדו אליו ית"ש הואיל ויעל ג"ז לטובה אבל יורד שאול יורד דייקא לא יעלה והבן. [ועיין זוהר בלק דף ר"ה ע"א

פרק טז

פסוק ז

כי האדם יראה לענים וה' יראה ללבב עפ"י התניא [הוא ספר ליקוטי אמרים] ח"ב פ"ג שמסביר הדבר איך שמה שנתראה האדם למציאות הוא מפני שאין כח אלקים המקיימו והמוציאו מאין ליש נראה אבל אם הי' זה הכח נראה לא הי' האדם נראה שהי' נראה כבטל במציאות נגד הכח הזה עכ"ד ולפי"ז יובן כי לעין הרואה יראה את האדם אבל ה' היינו רק כח אלקית הוא מתראה ללב החכם כי ידע באמת כי האדם הגשמי בטל במציאות וזה שאמר הכתוב כי האדם יראה ר"ל שיראה הרואה את אדם כמו שפרש"י ולא יוכל לראות ולא יוכל הרואה לראות] הוא רק לעינים אבל לה' היינו כח האלקות יראה הרואה ללבב החכם ומבין. והבן.

(ב) א"י כי האדם יראה לעינים כו' עפ"י שכתבו כי ב' עינים הם ב' יודי"ן וחוטם הוא וא"ו הרי כ"ו מספר הוי' ב"ה וגם ד' גוונין [שבעין[ הם ד' אותיות הוי' כנודע והיינו האדם יראה לעינים ר"ל שיראה לעינים וישגיח עליהם [שלא יפגום בם] וה' יראה ללבב ר"ל שה' יראה היינו ששם הוי' הוא כח הראות יהי' מושג ללב וידע איך להשמר מן הפגימה והשתא א"ש דאמר לעינים ולא אמר בעינים והבן זה.

(ג) א"י כי האדם יראה ר"ל מה שהאדם רואה נדמה שהוא לעינים ע"י עינים אבל באמת וה' יראה ללבב ר"ל כפי בינת הלב כח הוי' הוא הרואה.

(ד) א"י כי האדם יראה לעינים ר"ל כי לעינים נראה כי האדם הוא הרואה אבל וה' יראה לבב ר"ל ללב מושג כי כח הוי' הוא הרואה.

(ה) א"י וה' יראה ללבב כמו שדרשו בכל לבבך בשני יצריך כו' ה"נ הן לטוב הן לביש כח הוי' הוא הרואה ע"כ יחרד שלא ישתמש בשרביטו של מלך למרות עיני כבודו ולהכניס כח זה לסטרא דמסאבא ח"ו והבן.

פרק כ

פסוק ל

כי בוחר אתה לבן ישי לבשתך ולבושת ערות אמך וקשה מה ענין זה לבשתו ולבושת אמו ועוד וכי בוחר משום הבושת והנ"ל בזה דבפ' בנימין זאב יטרף נדרש על שבט בנימין שהיו חוטפין נשים מן המחולות כמו שפרש"י פ' ויחי ועוד נדרש במדרש רבה פ' ויחי מה זאב טורף ואינו מניח לבניו אחריו כך שאול יחטוף המלוכה ולא ינוח לבניו אחריו והנה בשאול אשתו חטפתו כמו שפרש"י שם והנה בושת יהונתן דהא יעקב התנבא על שבט בנימין שהם יהי' החוטפין ולא מחוטפין והיוצא חוץ לגדר ודאי לפריצת גדול יחשב לכך בוחר אתה לבן ישי שיהי' הוא המלך ולא אתה כדי שיהי' פי' המקרא על המלוכה ולא על החטיפה ואין כאן בזיון לאמו והבן.

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה