ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
שמואל א · פרק טז
פסוק ז
כי האדם יראה לענים וה' יראה ללבב עפ"י התניא [הוא ספר ליקוטי אמרים] ח"ב פ"ג שמסביר הדבר איך שמה שנתראה האדם למציאות הוא מפני שאין כח אלקים המקיימו והמוציאו מאין ליש נראה אבל אם הי' זה הכח נראה לא הי' האדם נראה שהי' נראה כבטל במציאות נגד הכח הזה עכ"ד ולפי"ז יובן כי לעין הרואה יראה את האדם אבל ה' היינו רק כח אלקית הוא מתראה ללב החכם כי ידע באמת כי האדם הגשמי בטל במציאות וזה שאמר הכתוב כי האדם יראה ר"ל שיראה הרואה את אדם כמו שפרש"י ולא יוכל לראות ולא יוכל הרואה לראות] הוא רק לעינים אבל לה' היינו כח האלקות יראה הרואה ללבב החכם ומבין. והבן.
(ב) א"י כי האדם יראה לעינים כו' עפ"י שכתבו כי ב' עינים הם ב' יודי"ן וחוטם הוא וא"ו הרי כ"ו מספר הוי' ב"ה וגם ד' גוונין [שבעין[ הם ד' אותיות הוי' כנודע והיינו האדם יראה לעינים ר"ל שיראה לעינים וישגיח עליהם [שלא יפגום בם] וה' יראה ללבב ר"ל שה' יראה היינו ששם הוי' הוא כח הראות יהי' מושג ללב וידע איך להשמר מן הפגימה והשתא א"ש דאמר לעינים ולא אמר בעינים והבן זה.
(ג) א"י כי האדם יראה ר"ל מה שהאדם רואה נדמה שהוא לעינים ע"י עינים אבל באמת וה' יראה ללבב ר"ל כפי בינת הלב כח הוי' הוא הרואה.
(ד) א"י כי האדם יראה לעינים ר"ל כי לעינים נראה כי האדם הוא הרואה אבל וה' יראה לבב ר"ל ללב מושג כי כח הוי' הוא הרואה.
(ה) א"י וה' יראה ללבב כמו שדרשו בכל לבבך בשני יצריך כו' ה"נ הן לטוב הן לביש כח הוי' הוא הרואה ע"כ יחרד שלא ישתמש בשרביטו של מלך למרות עיני כבודו ולהכניס כח זה לסטרא דמסאבא ח"ו והבן.