ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
משלי · פרק א
פסוק ז
יראת ה' ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך כי לוית חן הם לראשיך וענקים לגרגרותיך ע"כ הנה דוד המלך ע"ה אמר משפטי ה' אמת צדקו יחדיו הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש מנופת צופים ע"כ כבר פירשתי בפסוקים הנ"ל [עיין ישמח משה פ' בראשית ופ' אמור ופ' פנחס ותפלה למשה תהלים י"ט] אך עתה באתי לפרש באופן אחר דהנה הפסוקים הללו אין להם ביאור דמה הוא צדקו יחדיו ועוד כפל ענין נחמדים כו' וע"ק עדותו למה כי המאמין אינו צריך לעדותו של דוד והכופר בעדותו של תורה לא יועיל לו עדותו של דוד והנ"ל בזה עפ"י מה דאיתא בתשובת ח"ץ סי' י"ח בדרשת החכם [בעהמ"ח כוזרי שני שאמר שהשי"ת והטבע והטבע והשי"ת הכל אחד ופי' דבריו כי ההשגחה שהשי"ת משגיח ומנהיג עולמו ומספיק צרכי עולמו נקרא בפי החוקרים הטבע הוא השגחת הקב"ה בעולמו] ומ"ש הח"ץ שם, והנה לפי זה יש לתמוה על מה שאנו רואין שאעפ"י רוב האצטגנונין יודעין אימת יהי' הגשם והרוח וכדומה לזה והתירוץ כי הסידור הטבעי אמת רק שאינו מתנהג מעצמו אף רגע א' רק הוא ית' שוקד עליו לקיימו בכח כפי אשר סידרו ואינו כאומן שעושה כלי משקולת שהוא סיבת הוייתו אבל לא סיבת קיומו והתנהגתו אבל הוא ית' סיבת הוי' וקיומו והנהגה של כל דבר והבן זה ונמצא שניהם אמת הטבע שהוא סידור והוא מתנהג בהשגחה ואלמלא ישלול השגחתו ממנו אף רגע הי' הכל כלא הי' ואם תשאל למה יהי' כן וכי ח"ו מלאכתו לא ידמה למלאכת בו"ד שאחר שנעשה אין צריך לו לזה יאמר לך טעם נכון יש בדבר דעיין בעקרים מאמר שני פרק שבעה ועשרים בענין אמת ואהי' אשר אהי' כי אין מציאת אמת זולתו ית' ועפ"י משל משתלן ששותל הגרעין בארץ שהוא שותלו ומגדלו ונמצא שוב אין צריך להשתלן אחר שכבר מונח בארץ לפי שהניחה בשרשו והשורש מגדל משא"כ אם אינו מניח הגרעין בהשורש ונמצא לפי"ז הנמשל מובן כי הוא ית' המקיים כל הנמצאים ונמצא האב המוליד והאומן שעשה הכלי כיון שנתהוה הוי נטוע בשרשו ברצונו ית' שמקיים כל הנמצאים משא"כ אלו ישלול השגחתו ורצונו אז נעדר השורש ומאין יהי' מציאות וקיום והבן זה כי הוא עמוק מאוד ועפי"ז תבין מה שאמר משה ואנחנו מה ומה שאמרה חנה ה' ממית ומחי' ומה שאמר שלמה ויום המות מיום הולדו [עיין ישמח משה ריש פ' ויחי ותבין הדברים לעומקם] ומה שכתבו המקובלים אור ישר ואור חוזר כי אין מציאות וקיום לולי כח אלקים המקיימו וכל הקרוב קרוב יותר ונראה בו כח אלקים יותר יודע ומבין כי אין בו מציאות האמיתי רק הכח האלקי ומה הוא, וש"ת איך יהי' כח אלהי נפסד והתירוץ שהכח אלהי נוקב ועובר מלמעלה למטה וחוזר וכבר כתבתי בזה בקונטרסי ואין ענינו לכאן ואם תשאל על ענין הקשת שהוא ג"כ ראוי' עפ"י סידור הטבעי אך מ"מ י"ל דהוא אות כמ"ש הרמב"ן כמו שלוקח עמוד זה או אילן זה לאות אך עיקר הקושי' [ששאל רשב"י לריב"ל] נראתה הקשת בימיך, והנה רמ"א במחיר היין כתב כי אז אין המטר יורד ביום, ועל זה [יקשה[ א"כ זה עיקר השאלה אם ירד מטר ביום [הי' לו לשאול כן] אבל הנ"ל עפ"י המבואר בפרקי ר' אליעזר כי בזמן שעושין רצונו אין המטר ע"י עננים וענבים [רק מן השמים כדכתיב כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וכו' א"כ כי ליכא עננים ליכא קשת עיין ישמח משה נח] והבן ונחזור לענינינו נמצא שם אמת לא ימצא רק על נצחי ומציאותיו תלוי בעצמו ולא בזולתו ואורייתא וקב"ה כולי' חד כי הוא רצונו ורצונו הוא ואין דבר מן התורה שאין ממנו שארית הנצחי אף שלא נתפרש שכר נצחי בתורה יש לזה כמה ישובים נכונים ואין כאן מקומו ועיין במ"נ חלק שלישי פרק ששה ועשרים על המדרש כי מה איכפת לי' להשי"ת אם שחט מן העורף וכו' והנה על דעתו ז"ל קשה שלא יהי' טעם על כל הפרטים ומ"ש שם שהצורך מביא להיות חלקים שאין להם סיבה זה קשה יותר דחכמת הבורא ודאי דיוכל לסדר אף הפרטים בחכמה ואין הענין ראוי לפועל חכם לסדר פעולות בלי דעת וחכמה ואם ילאה שכל האנושי לסדר הפרטים בחכמה אין ליאות לפניו ית' אבל הנכון כמ"ש הקארקאש שם בפירוש דברי המדרש כי אינם לתועלתו רק לתועלתינו עיי"ש והנה בפז רב כל חלק וחלק פז אבל מ"מ הענין אחד אבל בתוה"ק מלבד שלכל חוט השערה יש חשיבות אף גם זאת יש לכל חלק נתיבין ושבילין ותיקונין מיוחדין והבן זה והנה זהב הוא הסכמיי וא"כ אינו טוב אמת לפי שאינו מסכים חוץ לנפש דהיינו מהות הזהב עם הסכמה שבנפש שהוא טוב דבמהותו אין שום טוב וא"כ הוא שקר לפי מ"ש העקרים שם וזה אמרו משפטי ה' אמת כאמור [שהם נצחיים] וטובא קמ"ל צדקו יחדיו ר"ל אף הפרטים והפרטי הפרטים והיינו הנחמדים מזהב כנ"ל שאינו אמת] ומתוקים מדבש, ולדבש לבדו אין לדמות לפי שהמיעוט בו טוב כמו שאמר שלמה אכול דבש דייך משא"כ התורה אין לה שיעור] והנה אמרו רז"ל הטעם שלא נפרשו טעמי תורה לפי שכל אחד יאמר חכמתי ואין נוגע עלי טעם הזה ולכך נסתם בלי טעם, והנה עפ"י מ"ש כאן י"ל ג"כ נכון לפי שהתכלית לתועלתינו ולשלמותינו כאמור והנה עושה מצוה לא יקרא רק אם עושה רק מפני שהיא מצוה והנה כל הטעמים לפי"ז הם ודאי להודיע כיצד יבא הטוב והשלימות לנו [ע"י המצוה] והנה אם יתפרש ויראה בעיניו הטוב אם כן הוי כעושה הטוב המזומן לו ואין שמה מצוה ויעדר התועלת והבן זה כי נכון הוא מאוד והנה נאמר תנו עוז לאלקים ופירושו תנו עוז ויגיע לאלקים כי בזמן שעושים רצונו מוסיפין כח בפש"מ אבל לא עוז מאלקים לפי שהוא דין והבן ועפי"ז יבואר יראת ה' ראשית דעת היינו מבחר הדעת כמו וראשית שמנים ימשחו ולאפוקי מדעת האומר שאין בהם טעם ודעת והא דלא נתנה התורה מפורש בהן הטעמים היינו משום דחכמה ומוסר אוילים בזו היינו כטעם חז"ל כנ"ל לכך נכתב רק המוסר בלי טעם לכך שמע בני מוסר אביך שבוודאי אב מבקש טובת הבן אף שאין הבן יודע הסיבה וכן ואל תיטוש תורת אמך אף שאין ידוע לך הסיבה ואמר עוד הטעם על שלא נתפרשו כי לוית חן הם לראשיך ר"ל הם תועלתך ואימת הם תועלתו אם הם לראשיך דייקא ר"ל שמגיעים אחר העשי' לעצמך כי סוף הכבוד לבוא אז הם לוית חן משא"כ אם הם מראשיך דהיינו שהתחילה שלהם סיבת עצמך אז לאו לוית חן הם א"כ א"א להקב"ה לכתוב הטעמים לפי שאם יכתבו לא יועילו וש"ת כי יש טעמים על הכללים ולא על הפרטים לזה אמר וענקים לגרגרותיך שדרך ענקים שמחובר מחלקים וטבעות וכל אחד נצרך לעדי והבן. והנה ימתק מאוד ג"כ ואל תיטוש תורת אמיך כי לדרך המו"נ ח"ו יש מבוא לומר כיון שאין טעם בזה אולי באמת לא הקפידה תורה שיהי' מן הצוואר דלא מצינו בתורה ראי' רק דהגמרא גמירי לה ואולי יאמר דלמה גמירי הנ"ל ויכחיש זה וכמוה כהנה וכהנה והוא מבוא גדול להכחיש בקבלת חז"ל בכל דיקדוקו מצוה לאין שיעור לכך אמר ואל תטוש כו' והוא נכון.
פסוק ט
כי לוית חן הם לראשיך וענקים לגרגרותיך נ"ל שלא יאמר האדם מה יתרון לי אם אעמול בתורה אם יבואו אחרים ויסתרו דברי וש"ת די לך להיות כראשונים שאני הם דהיו ענקים. וננס הרוכב על צוואר ענק עיקר יסוד הוא הענק משא"כ אני הננס ואפשר ענק יעמוד עלי ואהי' כלא הי' לזה אמר שהע"ה לא תחוש כי לוית חן הם לראשיך כמ"ש הרמב"ם בפ' חלק ועטרותיהם בראשיהם [ר"ל השארות הנפש בקיום המושכל והוא דבר אחד (היינו השכל והמשכיל והמושכל אחד) ונהנים מזיו השכינה ר"ל שאותן הנשמות מתענגות במה שמשיגות ויודעת מאמיתות הבורא יתברך כמו שמשיגים מלאכי מעלה ושרפים וחיות וכו' והוא הטובה והתכלית האחרון להגיע אל החברה העליונה הזאת עיי"ש] אף אם ענקים לגרגרותיך מ"מ אתה עשית את שלך וגם בשורשך פעלת והיינו לראשיך והוא פירוש נפלא בס"ד וימתק מאוד עפ"י פירוש האלשיך בפ' שלפניו ואל תיטוש תורת אמך היינו למודת דור מדור שלפניו כמו שהולד יונק השד אחר הולדו עיין עליו ולדרכי ר"ל שאל תנוח הלימוד וגם אתה תנוח להדור שאחריך והבן בס"ד.