ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
ישעיה · פרק נא
פסוק ו
והארץ כבגד תבלה ונאמר בקהלת א' ד' והארץ לעולם עומדת עפ"י דאיתא בהקדמת ת"ז כי ארץ רומז לאלף מאתים ותשעים שנפתר לדניאל עפי"ז מבואר שאף שהזמן הנ"ל יתקלקל מ"מ לעולם עומדת עפ"י מה שאמרתי בפ' תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך וכו' עפ"י מה שכתב בנזה"ק [ב"ר פ' צ"ח סי' ג'] על הפסוק ויהי בשלשים שנה וארבע מאות שנה וכו' [שהתמי' מפורסמת שהרי לא הי' במצרים אלא רד"ו שנה ולכ"כ המפורשים שהחשבון הוא משנולד יצחק וכו' ושלשים שנה מיום הבשורה וכו' אבל בפר"א ובמדרש חזית אמרו דבאמת יצאו קודם זמנם אלא שדילג הקב"ה על הקץ בזכות אבות וכו' אבל לשיטה זו קשה איך אמר ויהי מקץ ת"ל שנה וכו' שהרי באמת אז עדיין לא נשלם חשבון ת"ל שנה וכו' וגם צ"ב הא דכתיב בעניין הגאולה העתידה אני ה' בעתה אחישנה והקשו המפורשים דאיפכא מבעי לי' אחישנה בעתה ואמאי כתיב בעתה והדר אחישנה וכו' ולכנ"ל וכו' עפימ"ש בגמרא חלק עת מזומנת לרעה ועת מזומנת לטובה וכו' וכתיב בעת רצון עניתיך ופי' חכמי האמת הענין לפי שכל עת וזמן יש לו שר ומזל מיוחד עלי' למעלה בעולם הגלגלים וכן כזה יש גבוה מעל גבוה בעולם העליון עולמו של הקב"ה שעל כל עת וזמן ממונה עליה מדה המיוחדת המאיר בו והם משתלשלים מצירופי אותיות התורה וצרופי רל"א א"ב הידועים ליודעי חן והם באים כסדרן זה אחר זה מז' ימי בראשית עד סוף ימות עולם וכו' ולכן בכל עת וזמן יש הנהגה אחרת בעולם כפי בחינה המדה מצד תוקף דין הקשה מאז מעת המיוחד לו הוא מזומן לפרעניות גמור ובהיות בחינת המדה מצד מקור חסד ורחמים גמורים אז העת המיוחד לו כדכתיב בענין הגאולה העתידה כה אמר ה' בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך וכן כיוצא בזה מצינו בקץ גאולת מצרים וכדכתיב ליל שמורים הוא לה' ואמרו שהי' משומר ובא מששת ימי בראשית כי נקבע מתחלה הקץ בעת רצון ומיוחד לו ובכן יפלא לכאורה איך יתכן לומר שהקב"ה מדלג על הקץ ולקרב הגאולה שלא בעונתה שהרי אין ישועת הגאולה אלא בעת רצון המיוחד לעת קץ ואמנם זה יתיישב ע"פ צחות לשון חכמינו הקדמונים בנוסח תפלת ערבית בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים במשמרותם ברקיע כרצונו כי לכאורה יפלא הלא הזמן אין בו ממש ואין יתכן לומר שהוא מחליף את וכו' אלא העניין כי זה נאמר על המידות העליונים הממונים על זמנים כל אחד בזמן המיוחד לו להיות הנהגתו כפי בחינתו ומדרגתו ועז"א כי לפעמים בהיות צורך השעה בעולם לעורר מדה טובה ישועה ורחמים בעולם בעת וזמן שאינו מוכן לו מאז בתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים כלומר שהוא מחליף את המידות של סדר הזמנים שהמדה טובה הראוי' לשמש בזמן מאוחר וכו' הוא מחליפה ומשנה סדרה להעמידה בזמן מוקדם וכן בענין הזה משתנה. ג"כ סדר הזמנים למטה בעולם הגלגלים במערכת הכוכבים והמזלות, ועז"א ומסדר את הכוכבים במשמרותם ברקיע כרצונו כלומר שמשנה סדר כוכבים ומזלות כדי להקדים עת רצון בעולם לצורך שעה כחפצו ורצונו וזה שדרשו מדלג על הקץ שהוא מדלג על סדר הזמנים לקבוע מדת עת רצון המאוחר להקדים זמנו לישועה ולהביא גאולה לעולם וא"כ היינו דכתיב בגאולת מצרים ויהי מקץ ת"ל שנה ויהי בעצם היום הזה כלומר אעפ"י שאז לא הי' אלא זמן של רד"ו שנה מ"מ זמן הקץ של ת"ל שנה דהיינו מדריגות ומדת העת רצון כבר הי' בעצם היום הזה של רד"ו שנה כי נשתנה מדת סדר הזמנים להקדים המאוחר ולכן מאז קודם זמנו יצאו כל צבאות ה' מ"מ ועז"א שם ליל שמורים הוא לה' שנקבע אז העת רצון של הגאולה אשר הוא ליל שמורים המשומר ובא מששת ימי בראשית וכאמור וכן כיוצא בזה אמר בגאולה העתידה אני ה' בעתה אחישנה כלומר בעתה של הקץ האחרון הוא המדה של העת רצון המיוחד לה בה ג"כ אחישנה לגאלם קודם זמנם כי אדלג על הקץ להקדים מדת העת רצון המיוחד והכי קאמר אם זכו בעתה של הקץ האחרון אחישנה להקדים מדת העת הרצון קודם זמנו אבל לא זכו ממילא נשאר היא בעת המיוחד לו דהיינו בזמן קץ האחרון וזה פשוט עכ"ד ה"ק בקוצר מעט] ועפ"י דבריו הבנתי העניין שנאמרו זמני הגאולה וכבר חלפו ועברו דלק"מ שהזמן נחסר ולא שימש עדיין אותו זמן וענין זמן הוא לשון זימון שהשי"ת הזמין כל היובלות ושמיטין ושנים וחדשים ושבועות וימים ושעות ורגעים והנה הזימון הראשון נקרא השנה הראשונה והנה מסתמא משמש כסדר שהזמין אך לפעמים מחליף ומשמש אחרת וזו נטמן עד עת בא פקודתה והנה עד"מ שנת ת"ח לאלף הששי הוא אשר הזמין בפעם ת"ח לאלף הנ"ל והנה כשלא היו זכאים לא שימש אז אותה השנה ובאמת באותה השנה בא יבא צמח ועפי"ז מבואר פסוק המקונן בהקינות מלא רודפתי וחסרה שנת גאולי ר"ל כשנתמלא זמן הגלות אז רודפתי בעוה"ר כי אז הי' הגזירה ולא שנשתנה דעתו ח"ו ר"ל כי חסרה שנת גאולי ולא שמשה אז ועד"ז ר"ל אם יהי' חטאותיכם כשנים ודרשו רז"ל כשנים הללו שסדורות מששת ימי בראשית אם יהי' חסרוניכם כי חטא הוא לשון חסרון כענין קולע אל השערה ולא יחטיא והיינו אם יהי' חסרונותיכם בגדר שיתוקנו כמו שנים הללו הסדורות מששת ימי בראשית שאם יחסרו יתוקנו בוודאי כי מחשבות לבו הוא תקום אז כשלג ילבינו לאפוקי חסרון שלא יוכל להמנות והנה איתא בחלק דחיים שמו וגם דרשו ושנות חיים אלו שנים של טובה והנה אין טובה אמיתית רק אז בימי המשיח והנה כעת אף אם יש איזה שמחה אין שביעה ממנה כי אינה בשלימותה כי אז ימלא שחוק פינו וכו' אבל אז יהי' שביעה [ועיין בתפל"מ תהלים ט"ז י"א והבן] ועוד שכעת שמחת הגוף ושמחת הנפש סותרין זא"ז מחמת עב טיט החומרית ורוע היצר משא"כ לעתיד כאשר יבוער רוח הטומאה מן הארץ ומלאה הארץ דעה ויזכו לחזות בנועם ה' ישמחו שניהם והיינו ישמחו השמים ותגל הארץ כמו שדרשו בפסוק יקרא אל השמים מעל (זה הנשמה ואל הארץ זה הגוף] והבן והנה כתיב ויחזו את אלקים והוא שמחת הנפש ויאכלו וישתו וחדיאן כאלו אכלין ושתן היינו שמחת הגוף ג"כ כי גם הגוף מסכים לזה שיזוכך שזוכה לחזות בנועם ה' וגם כי השמחה בעוה"ז אינה נצחי משא"כ שמחה דלעתיד היא נצחית והייינו תודיענו אורח חיי"ם שובע שמחות את פניך כי ידועה היא לשון קירוב כמו ולנעמי מודע לאשה ר"ל שיקרב הקץ אף שאין הזמן עתה כנ"ל ואז יהי' שובע שמחות שיהי' שביעה וגם בשני השמחות שמחת הגוף והנפש את פניך ר"ל כעין ויחזו וכו' ששניהם מסכימין וגם כי אז נעימות בימינך נצח כנ"ל.
פסוק יב
אנכי אנכי מנחמכם על פי הדרוש של התויו"ט בהקדמה לספר אורחות חיים שאין אנכי אלא הפועל עיי"ש והיינו דרק אנכי אנכי כי אין פועל אלא הוא ית"ש והכל מאתו בהשגחה הוא מנחמכם דכיון דהוא ית"ש הפועל וודאי הכל לטובה והבן: