ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
ישעיה · פרק ו
פסוק י
השמן לב העם כו' עד"מ יש מי שיצרו מתגבר עליו כ"כ עד שלבו אטום ואין נכנס בלבו כל דברי תוכחות אבל חפץ הי' שיכנס בלבו לכך מטה אוזן ויש יותר רע מזה שחפץ ברע כ"כ עד שאינו רוצה להטות אוזן לשמוע כלל דברי תוכחה כי דואג אולי יכנס בלבו וישוב מדרכו הרע ומשל לזה שני מיני שיכורים יש ששותה מחמת רוב התאוה אבל חפץ הי' מאוד שלא יתאוה ויש שעושה פעולות שיתאוה וכן בכל העבירות וזה רע מאוד ועל כן אמרו המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי משום דמגרי יצה"ר בנפשו וע"ד ויתאוו תאוה והבן והיינו ואזניו הכבד פן באזניו ישמע והבן. ועיין פירוש האלשיך בזה הפ' והנה כבר אמרו רז"ל הוי כל צמא לכו למים אלו דברי אגדה שמושכין לבו של אדם להעיר אוזן ולשמוע בלימודים בדבר אגדה ומוסר רק המסיר אוזן הוא עצת היצה"ר מנגד לטבעו ויש לפרש עפי"ז אנצלה משונאי ומפרש במה וממעמקי מים והבן. והנה מי שירצה שיתעורר ואין לבו רוצה ילחם בחזקה כעין שכתב בע"א ח"ג ע"ט במאמר ש"ע על מאמר רפב"י דחולין אם אי אתה חולק (לי מימך גוזרני עליך] כו' שצריך למסור נפשו ולומר ללבו אינו זז מכאן עד שח"ו אמית עד שתקבל עליך מה שראוי והבן. וכמו דקי"ל כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ה"נ יעשה האדם בעצמו והבן. ויש לפרש עפי"ז מסיר אזנו משמוע תורה היינו מה שמורים לו בדברי מוסר גם תפלתו שראוי להתפלל שיעזריהו השם תועבה והבן.
ושב ורפא לו ר"ל שהתשובה תהי' רפואה הוא רק אם הוא ל"ו בשביל כבודו ית' ועפי"ז יתבאר לכו נשובה אל ה' כי הו"א טרף ר"ל בשביל שהוא טרוף ה"ו מן השם ו"א מן הכסא אז וירפאינו והבן: