אור ברסלב
ישמח משה על נך ירמיהו › פרק כב

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

ירמיהו · פרק כב

פרק יח

פסוק י

אל תבכו למת וכו' בכו בכו להולך במדרש בכו בכו להולך זה עשו שאמר הנה אנכי הולך למות עיין מה שפ' בו מהר"ם א"ש שם בפ' ויחי ולי נראה בהקדים לפרש הגמרא מ"ק דף כ"ז ע"ב בכו בכו להולך רב הונא אמר זה שעבר עבירה ושנה בה ר"ה לטעמי' דאמר כיון שעבר עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו ס"ד אלא אימא נעשה לו כהיתר והוא תמוה מאוד דאיך יתפרש זה בקרא בכו בכו להולך וגם הוא לטעמי' והנה כל המפרשים שראיתי העלימו עין מזה ולא פירשו בו כלום והנ"ל בזה בהקדים לפ' הפסוק כסיל בחושך הולך עפ"י מה שפירשתי כבר מי יתן טהור מטמא לא אחד כי אם עבר ושנה אז אז אומר על טמא טהור וכבר הוא צדיק בעיניו כי נדמה לו שלא חטא אבל אם לא שנה ודאי יודע שחטא והנה ידוע דהולך הוא מדריגות הצדיקים כמו שנאמר ונתתי לך מהלכים בין העומדים וכו' דהצדיק נקרא הולך אבל רשע הוא יורד רק אם עבר ושנה אז נדמה לו שהוא הולך והנה ידוע דבלה"ק לכל שמות נרדפים לכ"א יש הוראה מיוחדת כמ"ש האברבנאל בפ' לא יחליפנו ולא ימיר והנה כמה שמות יש לאיש משולל מדע פתי שוטה סכל ובער נער חסר לב והנה מצינו דעובר ושונה נקרא כסיל והיינו כסיל ר"ל העובר ושונה דנקרא כסיל בחושך הולך ר"ל אף שהוא בחשכה עושה במחשך מעשיו ורשעים בחושך ידמו הוא צדיק בעיניו ונדמה לו שהוא הולך והבן והנה עיקר הספד על אדם כשר אינו על המת כי הוא הלך למנוחות רק לעורר את החיים רק זה שהוא עובר ושונה צריך התעוררות יותר ויותר כיון שהוא צדיק בעיניו ועפי"ז יתבאר דאמר קרא אל תבכו למת דייקא וכדי שלא נטעה לומר שלא נבכה כלל חזר ופירש ואל תנודו לו רק ר"ל דוקא לו ומכלל לאו אתה שומע הן שיבכו וינודו לעורר החיים ולזה אמר בכו בכו ר"ל בכי' כפילה להולך ר"ל למי שמחזיק עצמו להולך שזה צריך התעוררות יותר ויותר וזה פירוש עבר ושונה ואמר רב הונא לטעמי' דאמר רב הונא כיון שעבר ושנה הותרה לו וכו' אלא נעשה כהיתר ולכך נדמה לו שהוא הולך וזה ג"כ דברי המדרש דהנה עשו אמר הנה אנכי הולך למות והפי' הפשוט הוא שהוא מסוכן מחמת שהוא רוצח ואולי יתגבר עליו אחד ויקיים בו אם בא להרגך וכו' ואולי יומסר למלכות וגם צד נשים תחת בעליהן ומענן ואולי יהרג עי"ז כי קנאת איש מרעהו והבן והנה לפי"ז כיון שספר העבירות שעשה למה אמר באותו ענין הולך יורד הי' ראוי לומר אלא דהוא הדבר אשר דברנו כיון דעבר ושנה קרי לנפשו הולך ועפי"ז מבואר המדרש הנ"ל בכו בכו להולך זה עשו שאמר הנה אנכי הולך למות ור"ל דמוכח מכאן דהחשיב עצמו להולך כיון שעבר ושנה ה"נ להולך היינו עובר ושונה וכדדרש ר' הונא בגמרא וא"כ דברי הגמרא ודברי המדרש בקנה אחד עולין ודו"ק.

עוד פי' על פסוק אל תבכו למת וכו' עפ"י מ"ש בספר סמא דחי' דרוש ז' על אמרם ז"ל במסכת כתובות מאן דאמר כח נפשי' דרבי ידקר בחרב עיי"ש [הס' אינו תח"י ואולי כוונתו מי שיאמר דנח נפשי' דרבי היינו שיש לו מנוחה בעוה"ב ידקר כי צדיקים אין להם מנוחה בעוה"ב כי ילכו מחיל אל חיל כמבואר בגמרא סוף מסכ' מו"ק עיי"ש] והיינו אל תבכו למת ואל תנודו לו ר"ל למי שקרוי מת בכו בכו להולך ר"ל למי שהוא עדיין הולך שאין לו מנוחה בעוה"ב כאמור ילכו מחיל אל חיל וש"ת על מה נבכה הלא חדוה במקומו לזה אמר כי לא ישוב עוד דהיינו בכו לאובדים ולא לאבדה.

עוי"ל בכו בכו להולך כי לא ישוב וכו' עפ"י מ"ש שם בס' הנ"ל הפירוש חבל על דאבדין ולא משתכחין דאלו שאין צריכין להתגלגל בהם הבכי' רבה והיינו בכו בכו דהיינו בכי' רבה להולך כי לא ישוב וכו' ר"ל לזה שא"צ להתגלגל ועיי"ש בספר הנ"ל דרוש הנ"ל שהביא המדרש [בר"ר פ' צ"א סי' ט'] כד דמך ר' סימון וכו' שם אמר ר' לוי השבטים מציאה מצאו כתיב ויצא לבם ויחרדו אנו שאבדנו את ר' סימון על אחת כו"כ ועפי"ז פירשתי וכן תעשה לכל אבידת אחיך ר"ל שאתה צריך לתקן עצמך כמו ויעש אלקים את הרקיע דפי' עשי' לשון תיקון עיי"ש ור"ל בשעה שנאבד אחיך מישראל אתה צריך לתקן עצמך ולשוב וש"ת ח"ו יש אבידה לזה אמר אשר תאבד ממנו דלדורו אבד ואמר ראי' לזה ומצאת לא תוכל להתעלם ולתלות במקרה רק כי הוא השגחה פרטיית ולחרוד אולי הוא עושר שמור לבעליו לרעתו עאכו"כ איך לחרוד לאבדה יקרה זו וכדברי ר' לוי השבטים מציאה מצאו וכו' והבן.

עוד יתבאר אל תבכו למת ואל תנודו בכו בכו להולך כי בוכין למת ומתנדדין מאד ובאמת מה יום מיומים כי לא מת רק רגע האחרונה וכל ימי חייו הרי אחר כל הרגע מת הרגע והנה הימים שלנו מקורן מהימים העליונים והנה העושה בו מע"ט הרי מקיים את היום לנצח ומשיבו אל מקורו משא"כ בכלה לריק שנאבד ואינו שב אל מקורו וזה אמרו אל תבכו למת דייקא ואל תנודו לו יותר מדאי בכו בכו פעם אחר להולך לכל מה שהולך מהזמן לריק כי כבר מת כי לא ישוב עוד כנ"ל.

א"י כפשוטו כי למת ממש דהיינו שאינו צדיק שישאר בחיים ניצחי' עליו אין ראוי לבכות כי למה לו חיים בכו בכו להולך היינו על הצדיק שאינו מת רק הולך ונוסע מעולם לעולם דגבי צדיקים קרוי רק הסתלקות וש"ת א"כ מה לבכות מה לי הכא מה לי התם לזה אמר כתי' הגמ' לדורו אבד משל למרגליות [כ"מ שהיא מרגליות שמה] לזה אמר כי לא ישוב עוד כו'.

א"י וש"ת א"כ למה הבכי' כיון שאין כאן מיתה רק הליכה ונסיעה וזה מצוי בכל יום לזה אמר דשאני נסיעה זו כי לא ישוב עוד והבן.

פסוק טו

אביך הראשון אכל ושתה וטוב לו כי ידוע דטוב היינו טוב אמיתית כמו כמו שדרשו בלמען ייטב לך לעולם שכולו טוב וידוע שקשה לצייר בשכל שהגוף מורכב מד' יסודות מתנגדיות מתחלפי האיכות כי החום יכלה הליחות והליחות יקרר החום והמופת על זה שיצטרך למזון להשלים תמורת הניתך ואיך יהי' ניצחי והאמת שאעפ"כ הוא ניצחי וזה כוונת הכתיב אכל ושתה אעפי"כ וטוב לו כאמור:

ועד"ז אנכי אנכי הוא מנחמכם הכפל א' על הגוף וא' על הנשמה לכך אמר מנחמכם לשון רבים ואח"כ מי את לשון יחיד לפי שזה מדבר רק לנגד הגוף וידוע דשלשה שותפין יש באדם והיינו ותראי מאנוש החלק שמאנוש ימות ולא עוד שימות אלא שחציר ינתן שהיסודות מתפרדים כ"א לשרשו כמבואר בספר המדע פג"ד ותשכח ה' עושיך כי גם הגוף הראשון יציר כפיו ורק בסיבה רחוקה מ"מ הוא הסיבה ואף שהוא הרכבה ביסודות מתפרדים לזה אמר שהוא הי' נוטה שמים ויוסד ארץ דהיינו שהשמים וארץ הם גוף אחד כדברי המורה ח"א פי' ע"ב ותשלום ביאור הדברים במעשה ה' מ"ב פ"ב שעשה סמוכין מהפסוק אף ידי יסדה ארץ והיינו יסוד הדק הפשוט וא"כ יתכן ניצחית הגוף ותפחד וכו' היינו כמו שפירשתי מפני מלאך ה' וא"י כי יבולע אז.

א"י אביך הראשון אכל ושתה וטוב לו עפ"י התניא ח"א פ' ז' כשאוכל לש"ש נברר הטוב של נוגה עיי"ש וא"כ הטוב נשאר בעצמותו שממנו נעשה דם ובשר והיינו וטוב לו היינו שהטוב נשאר לו והבן.

ועפ"ז נ"ל ליתן טעם על יציאת מצרים שנזכר בבהמ"ז כי בבהמ"ז נפיק המאכל וגופו ממשכא דחויא להדבק באורו ועפ"י התני' פרק מ"ז ופרק מ"ח וע"כ מתעטף דהיינו מכסה ומבטל עצמו לגבי אור א"ס ובזה מעלה הכל אל הקדושה כנ"ל ובקרבו קדוש עי"ז וזה נראה כוונת הירושלמי ברכות ס"פ שלשה שאכלו דשתי' יכסה פניו היינו ג"כ שמבטלין עצמותן בפועל כמבואר בתניא ח"א פרק ו' עיי"ש והעיטוף הוא פועל דמיוני וכן טעם העיטוף בתפילה והבן ועיין בתניא ח"א פ' ח' כי לדברים בטלים בהיתר צריך כף הקלע אבל לאיסור צריך גיהנם עיי"ש ויתבאר היטב עפ"י העקרים מאמר ד' פ' ל"ג כי העוסק בהבלי עוה"ז יש לו תשוקת הפכיות אחר המות והיינו שרוצה בתשוקה המורגלת ואין לה כלום [במה שתשיג צד המטה מה שהורגלה מהטבעית] והולכת לתשוקת הנפש לצד המעלה להשגת הרוחני] ואין לה הכנה והוא צער גדול עד בלי תכלית כי תמיד הוא מקלעת מזה לזו [והוא פירוד כוחותי'] עיי"ש ויתכן שברבות הזמן נפרד ממנה הרגילות ונזדככה והוא עדיין אינו בגדר עונש רק שהרגילות נדבק בה משא"כ באוסורים שראוי' לעונשי' אז נגבלת במקום לקבל עונשה והבן.

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה