ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
יחזקאל · פרק לד
פסוק לא
ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ודרשו חז"ל אתם קרוים אדם ואין עכו"ם קרוים אדם עפ"י המבואר בשפע טל כי אדם נאמר רק על בחינת הנשמה ולכך לא נגזר מן אדם על רבים אדמים כמו שנגזר מן איש אישים ומן אנוש אנשים ומן גבר גברים לפי שבבחינת הנשמה כל הנשמות המה אחד רק הגופין מחולקין עכ"ד א"כ לפ"ז מובן דבבני יעקב כתיב שבעים נפש דבקדושה הכל אחד ובעשיו בשש כתיב נפשות דבמקור הטומאה אין אחדות יתפרדו כל פועלי און והיינו אתם דייקא קרוים אדם ולא אדמים ממילא דאין עכו"ם קרוים אדם אפילו יחיד מהם לפי שמזה שאין בישראל ברבים שם אדמים מבואר ששם הזה הונח רק על בחינת הנשמה מלשון אדמה לעליון חלק אלקי ממעל א"כ ממילא דאין בחינת שם זה כלל בעכו"ם כי זנתה אמם הובישה הורתם כנ"ל בדעת רשב"י ביבמות דף ס"א ע"א ובדעת חכמים נ"ל כי באדם יש שני בחינות בחינה שפלה ע"ש עפר מן האדמה ובחינה גבוה מאוד בחינת הנשמה מלשון אדמה לעליון והנה בישראל הוי הבחינה הגבוה בחינת הנשמה לכך אתם דייקא קרוים אדם אבל בעכו"ם לא שייך על רבים מהם שם זה אדם דהוא לשון יחיד כיון דבהם הוי רק בחינה השפילה בחינת עפר מן האדמה והא דלא נאמר בדידהו אדמים על רבים לפי שהם אינם ראוים לגיזרה בפ"ע שהם רק כטפל אל העיקר כהמוץ שעולה עם התבואה וביחיד דאיתא בישראל בחינה גבוה שם אדם איתא בדידהו שפילה משא"כ אדמים ליתא בישראל גם בדדהו ליתא אבל יחיד מהם נקרא אדם בבחינה שפילה ולכך מטמא באוהל דבכלל אדם כי ימות הוא כנ"ל ברור בטעם פלוגתתן ויש להוסיף נופך די"ל עוד טעם למה דכתיב ביעקב שבעים נפש לפי שישראל הם בעלי נפש והגוף הוא רק לבוש לכך כתיב נפש דאין פירוד אבל עכו"ם בעלי הגוף ועיקרן הוא הגוף והגופין מחולקין לכך כתיב נפשות והבן.