אור ברסלב

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

יחזקאל

ירמיהו

פרק ו

פסוק א

ויהי דבר ה' אלי לאמור בן אדם שים פניך אל הרי ישראל כו' דקשה מה לאמור דאינו לאמור לזולת ונראה דיש נביאים הראוים מצד עצמם לנבואה ויש שאינם ראוים מצד עצמם רק בשביל ישראל שצריך לשלח אצלם ואף הראוים מצד עצמן צריכין בכל פעם קודם שבא אליהם הנבואה להיות להם הכנעה גדולה והתפשטות הגשמיות ושתתערב דעתו במעלות אישים הרוחנים כמ"ש הרמב"ם ז"ל ואז אינו במדריגת אדם כלל ולפעמים לא הי' להם הכנה הגונה כל כך ובא עליהם הנבואה בשביל ישראל ונראה שזהו נקרא יחזקאל בן אדם היינו שהי' עדיין במדריגת בן אדם והנבואה הי' בשביל ישראל וזהו שאמר כאן ויהי דבר ה' אלי אלי דייקא שנקרא בן אדם למה כדי לאמר לישראל וא"כ לאמר הנ"ל רק טעם ודו"ק.

באופן אחר אמרתי כפשוטו דידוע ההבדל שבין נבואת משה לשאר נביאים דאילו במשה פה אל פה אדבר בו דהיינו בלי אמצעי אבל שאר נביאים הי' ע"י אמצעי ע"י מלאך ונמצא הדיבור מהקב"ה אינו מגיע אליו רק שהקב"ה ציוה שיאמר לו כן וזהו שאמר ויהי דבר ה' אלי לאמר פי' שהשם ציוה שיאמרו אליו נבואה זו וק"ל.

פרק כא

פסוק ה

ויאמר אהה ד"א וכו' הלא ממשל משלים הוא דיש להבין מה שאמרו על הנביא הלא ממשל משלים הוא האחד אם זה גנאי למה באמת כך ואם אינו גנאי מה אמרו ואם הוא גנאי ואמרו שקר הלא נבואתו גלוי לכל ואיך משקרי במילתא דעבודא לגלוי' וע"ק הלא כל שקר שאין אמת בתחילתו אין מתקיימת ובוודאי דחכמים היו להרע ויודעים להטעים להיות דברי נרגן כמתלהלה היורה זקים כענין שנאמר וידרכו את לשונם קשתם שקר ומה שפי' בו והבן ועוד מאי ממשל משלים כמו מת לו מת רק בעל משלים ראוי הי' לומר והנ"ל כי במשל גשמי אשר מסביר בו דבר רוחני עמוק, הוא כמדליק נר כמבואר במדרש משא"כ אם גם תכליתו גשמי וכל גשמי הוא משל ודמיון לדבר רוחני ועושה משל למשל וזה אמרם הלא ממשל משלים הוא והבן ובאמת הטעימו דברי נרגן באמת בתחילתו כי המשיל משלים אבל תכליתו הוא דבר ה' והבן כי נכון הוא מאוד:

פרק לג

פסוק יא

בשוב רשע מדרכו וחי' עיין בבינה לעתים דרוש נ"ו מ"ש באמרם ז"ל גדולה תשובה שמארכת ימיו וכו' [ותו"ד שם כי הקב"ה מאריך אפו לרשע ומאריך לו ימיו אולי ישוב מדרכו ויעשה תשובה ובזה נראה גודל מעלת התשובה שבשביל התוחלת לתשובה מתרצה הקב"ה לתת חיים לאשר הוא ח"מ כי אולי ישוב נמצא כי חיים אלו הוא רק מחסדו וטובו ית"ש אמנם בשוב רשע מרשעתו אשר עשה שהוציא לפועל כוונתו ית"ש וכבר שב בתשובה עתה הוא את נפשו יחי' כלומר שהוא גרם לעצמו אריכת חייו במעשיו הטובים שעשה ועושה עיי"ש] ומ"ש בפסוקי יחזקאל והרשע כי ישוב וכו' ולי נראה להוסיף נופך בפ' הנ"ל דמקודם אמר והרשע כי ישוב [הוא בעצמו את נפשו יחי'] ר"ל כפי' הבינה לעתים וש"ת לפ"ז אאחר את התשובה כדי שאחי' לזה אמר אדרבא ובשוב וכו' הוא את נפשו יחי' וא"צ לאריכת אפי' והבן.

ועוד נראה לפרש עפ"י מה שאמרתי לפרש הסליחה ספרים עת יקראו, וחיים שאל ממך [מובא בישמח משה נצבים קל"ב א' וז"ל חיים שאל ממך היינו ששאל ובקש חיות האמיתי הדביקות בה' ועז"א ממך דייקא להיות דבוק בך אז ממילא נתת לו אורך ימים היינו חיי עוה"ז עולם ועד היינו חיי עוה"ב ועד"ז פירשתי הסליחה ספרינו עת יקראו וכו' שאת חיים וחילוף לשוע ומך לזה חן וחסד בעולמך כי רובן לחיים כאשר הוא לעינים אולם עיקר בקשתי ערוב עבדך לטוב ללכת בדרך הטוב וחי אחיך עמך דוקא דבוק בך בחיים האמיתים עכל"ק] והיינו כי ישוב וכו' כדברי הבינה לעתים לעתיד חי' יחי' ר"ל שעתה הוא רק חיות שיחי' לעתיד אבל כעת אינו חיות אמיתית כי הוא רק לגוף ולא לנפש אשר הוא נשמת חיים ממקור החי' אבל בשוב ר"ל אז הוא את נפשו דייקא יחי' כי היא חיות אמיתית והבן.

פרק לד

פסוק לא

ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ודרשו חז"ל אתם קרוים אדם ואין עכו"ם קרוים אדם עפ"י המבואר בשפע טל כי אדם נאמר רק על בחינת הנשמה ולכך לא נגזר מן אדם על רבים אדמים כמו שנגזר מן איש אישים ומן אנוש אנשים ומן גבר גברים לפי שבבחינת הנשמה כל הנשמות המה אחד רק הגופין מחולקין עכ"ד א"כ לפ"ז מובן דבבני יעקב כתיב שבעים נפש דבקדושה הכל אחד ובעשיו בשש כתיב נפשות דבמקור הטומאה אין אחדות יתפרדו כל פועלי און והיינו אתם דייקא קרוים אדם ולא אדמים ממילא דאין עכו"ם קרוים אדם אפילו יחיד מהם לפי שמזה שאין בישראל ברבים שם אדמים מבואר ששם הזה הונח רק על בחינת הנשמה מלשון אדמה לעליון חלק אלקי ממעל א"כ ממילא דאין בחינת שם זה כלל בעכו"ם כי זנתה אמם הובישה הורתם כנ"ל בדעת רשב"י ביבמות דף ס"א ע"א ובדעת חכמים נ"ל כי באדם יש שני בחינות בחינה שפלה ע"ש עפר מן האדמה ובחינה גבוה מאוד בחינת הנשמה מלשון אדמה לעליון והנה בישראל הוי הבחינה הגבוה בחינת הנשמה לכך אתם דייקא קרוים אדם אבל בעכו"ם לא שייך על רבים מהם שם זה אדם דהוא לשון יחיד כיון דבהם הוי רק בחינה השפילה בחינת עפר מן האדמה והא דלא נאמר בדידהו אדמים על רבים לפי שהם אינם ראוים לגיזרה בפ"ע שהם רק כטפל אל העיקר כהמוץ שעולה עם התבואה וביחיד דאיתא בישראל בחינה גבוה שם אדם איתא בדידהו שפילה משא"כ אדמים ליתא בישראל גם בדדהו ליתא אבל יחיד מהם נקרא אדם בבחינה שפילה ולכך מטמא באוהל דבכלל אדם כי ימות הוא כנ"ל ברור בטעם פלוגתתן ויש להוסיף נופך די"ל עוד טעם למה דכתיב ביעקב שבעים נפש לפי שישראל הם בעלי נפש והגוף הוא רק לבוש לכך כתיב נפש דאין פירוד אבל עכו"ם בעלי הגוף ועיקרן הוא הגוף והגופין מחולקין לכך כתיב נפשות והבן.

פרק לו

פסוק כ

באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו עפ"י שכל קבוע כמחצה על מחצה וכל דפרוש מרובא פרוש והנה לא ימלט בכל עם טובים ורעים אך העיקר כפי הרוב והנה אם הי' ישראל בארצם ורואין במקצת מהן מעשים בלתי הגונים לא מוכח מזה דהכלל הוא בלתי הגון או הרוב דאולי הם מיעוטא דמיעוטא ואין כאן חה"ש כ"כ אבל מארצו יצאו דייקא וא"כ הוי פירש וא"כ הרוב רעים והוי חה"ש דעם ה' אלה והבן.

פרק לו

פסוק כה

וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' עפ"י מה שפירשתי בפסוק הבאים ישרש יעקב וכו' [הפטורת שמות בישמח משה עיי"ש ותו"ד שם כי קודם ביאת המשיח יחזרו ישראל בתשובה אח"כ יעבור ה' רוח הטומאה מהארץ ויחזרו בתשובה שלימה אשר יהפכו הכל לזכיות והבאים ישרש יעקב בזמן הגאולה במדריגה קטנה אח"כ יציץ ופרח ישראל שיזכו לתשובה שלימה לקרוא בשם ישראל עיי"ש] וא"כ אז יהי' זדונות כזכיות כי יזכו אז לתשובה עילאה תשובה מאהבה והנה כל עבירות נקראים גילוליכם כמו שדרשו רז"ל בפסוק לא יהי' בך אל זר שהוא בגופו של אדם זה יצה"ר והיינו וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' דהיינו בעת שיהי' אפר פרה אז ומכל גילוליכם אטהר אתכם שיצמח טהרה מן הגילולים עצמן כי זדונות יהי' כזכיות והבן.

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה