ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
הושע · פרק י
פסוק ב
חלק לבם עתה יאשמו ונ"ל עפ"י מ"ש הגאון ביערות דבש דרוש ראשון בתקיעה רומז לצדיקים גמורים תרועה לבינונים שברים לבע"ת כי צריכים שבורי לב והנה תחלוק מספר לב יהי' ו"י ו"י שבע"ת צריך לצעוק וי וי על עונותיו עכ"ל הזהב והנה ידוע מה שכתב האלשיך הקדוש בפ' כי תבא ד"ה ודרך רמז וישמע ה' את קולנו וכו' ביד חזקה היינו ביסורין כי אין הרופא מקיז דם רק למי שחפץ להתרפאות כן הקב"ה לא ימרק חלאות חולי הנפש עד אשר יתחיל לשוב ואז כשמתחיל בתשובה הקב"ה שולח עליו יסורין ר"ל למרק חטאיו עיי"ש בארוכה ודברי האלשיך סותרין משנה במסכת אבות תשובה ומע"ט כתריס בפני הפורעניות אלא דהענין הוא כך כי מי שהתחיל בתשובה ואינו עושה כראוי אזי הוא מעורר עליו דינים קשים כי כן הוא בכללות ישראל כמו שפירשו בכל רודפי' השיגו' בין המצרים, ובקץ שם לחושך, ומהכלל נלמד על החלק ובפרט שכל רשע הוא אצלו חורבן בהמ"ק עפ"י השל"ה ועשו לי מקדש [ושכנתי בתוכם והרשע מגרש כח הקדושה מתוכו] והוא מוסר גדול, והן אראלים צעקה חוצה עפ"י האמור כי הן נפגמו בעונותיו כמו שהי' בחורבן בהמ"ק וגם השכינה אומרת קלנו מראשי כמו שהוא במשנה סנהדרין ומה שפירש בו הת"ח והפירוש ועתה פן ישלח ידו כו' אין ועתה אלא לשון תשובה עיין בשל"ה הק' [מס' ר"ה בפרק תורה אור אחר כוונת התקיעות] מה שפירש במדרש הנ"ל והיינו חלק לבם דהיינו להתחרט ולצעוק וי וי בלב ולא בפה לבד לכך בא בלשון חלק כמו שדרשו בלא תבשל דאפקי' רחמנא בלשון בישול כאמור אם לא יעשו תשובה גמורה [ויהי' חלק לבם והפה עתה ע"י התשובה שמרומז בתיבת עתה כנ"ל יאשמו ח"ו וק"ל]. ועוד י"ל עפ"י שפירשתי במשנאיך נשאו ראש כי הראש של [אות וא"ו] של השם נפרד והוא ו"י כמו דאיתא בזוה"ק וידוע דשם הוי' ב"ה הוא לבא דכל עלמין חיותא דכל עלמין כמבואר בספרים הקדושים ועיקר הלב אות וא"ו עמודא דאמצעותא ת"ת אמת ליעקב שיתוף דין לרחמים והיינו חלק לבם [שחלקו הוא"ו מהשם] ושני הפירושים אלו אחד הם כי מחמת שבעונם חלק לבם לכך התיקון באותו מדה כי יהי' חלק לבם [ויצעקו ו"י ו"י] ולבם דייקא היינו במה שמתיחס להם בבחינתו אבל בעצמותו אני ה' לא שניתי כו'. עוד פי' פשוט חלק לבם על שם הוי' ב"ה לבא וחיותא דכל עלמין כחלק כי נחסר ו"ה מן השם בעונותינו כו'.
פסוק ג
קחו עמכם דברים ושובו אל ה' נ"ל כפשוטו כי אם הוא רק ווידוי פה אינו לוקח הדיבור עמו רק הוא נבדל ונפרש מפיו אבל הווידוי האמיתית הוא שיהי' כל דיבור ודיבור נכנס לתוך לבו לשבור לבו ומעורר חרטה גדולה בלב על העבר וקבלת עזיבה באמת על העתיד א"כ הרי לוקח הדיבור עמו והיינו קחו עמכם דברים בזה ושובו אל ה' דייקא כי הוא הבוחן כליות ולב משא"כ בבו"ד סגי' בדברים בעלמא.