אור ברסלב

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

הושע

יחזקאל

פרק ב

פסוק א

והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי עיין במד"ר סדר במדבר [פ' ב' סימן ט"ו] שמפרש להאי קרא שאמר למשה לך רד כי שחת עמך ולא עמי אתם ואח"כ אשר דבר לעשות לעמו עיי"ש ובדרכו אלך ויתכן מאוד לשון זה במקו"ם עפ"י מ"ש בלך רד ועתה הניחה לי [ישמח משה פ' תשא דף קצ"ג ע"ג וזל"ק דהיוצא לנו דמבואר שם בדברי הגמרא הנ"ל דבחוץ לא אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור רק בפנים ומזה תבין הסתירה דבכמה מקומות אמרינן להיפך דבמה שחטאו יתקנו כמו בפרה אדומה תבא אמה ותכפר על בנה. וכמוהו הרבה והבן. והנה המשכן ומקדש מעין דוגמא של מעלה וא"כ כש"כ דכן הוא מלמעלה בבתי גוואי דאין קטיגור וכו' וא"כ מי שהוא סיבה להחטא לא יכול לכפר כי המשל ופחד עמו. וזה הטעם דבפנים אין קטיגור וכו' והבן ולפי"ז משה שהי' בבתי גואי ובפרט בשעת מ"ת ולפני ולפנים א"כ שם לא יכול להתפלל על דבר העגל לפי שהוא הי' הסיבה במה שהוציא הערב רב ואין קטיגור וכו' לכך לא אמר לו השי"ת שם הניחה לי כי בשם לא יועיל תפילתו. וע"כ שם דבר עמו בלשון קשה לפי שהדקדוק גדול ואעפי"כ כונתו יתברך לצורך הרחמים כדי שיוכל להתפלל והיא הכנה למה שאמר אח"כ הניחה לי ע"כ נאמר הוי' המורה על הרחמים. והכי יתפרש כונתו יתברך לך רד דהיינו שירד מגבוה על גבוה בתי גוואי. והיינו רד מגדולתך ונתן טעם לזה כי שחת עמך וגו' כפרש"י הערב רב אשר העלית וא"כ אתה הוא הסיבה ואין קטיגור נעשה סניגור כאן לכך צריך אתה לירד לבתי בראי. ואח"כ שנעשה ירידה רוחניות אז ויאמר ועתה הניחה לי שעתה העת להתפלל וזהו כאן דייקא פתח לו פתח, וב"ה כי עמקו מחשבותיו ולא כלו רחמיו והיא פלא בס"ד] ונקדים עוד כי קיומו ויסודו של תשובה הוא בבתי גוואי דוקא [כי שם המשל ופחד עמו] כמ"ש הגאון מהר"י על אמרם במקום שבעלי תשובה עומדין [היינו בבתי גוואי כי בע"ת המה שבורי לב ועצובי רוח ומקומם בבתי גוואי אשר אין שם שמחה כי אם פחד ויראה] וידוע דסיבת קיום ישראל ע"י התשובה [וזהו במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם היינו בבתי גוואי וע"י התשובה יאמר להם שם בבתי גוואי כי שם מקום בע"ת בני אל חי] כי ישובו אל ה' והוא ישיב שבותם וירחמם וגם ידוע אמרם דכשעושים רצונו של מקום נקראים בנים משא"כ כשאין עושין רש"מ וא"כ ע"י התשובה חוזרין להקרא בנים וז"כ המדרש דפתר קרי והי' במקום על ענין עגל דתיכף כשאמר לא עמי אז אמר להם בני אל חי דהכוונה הי' לטובה כמו שפירשתי.

פרק ד

פסוק טז

כי כפרה סוררה ישראל נ"ל לפרש עפ"י מ"ש לפרש אמרם ז"ל למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה לומר לך מה פרה אדומה מכפרת כו' עפ"י הגמרא בחולין חתך דלעת עמה כו' [לא מצאתיו ואולי כוונתו במה שאמרו חולין דף ל"ב בשוחט פרה אדומה וחתך דלעת עמה פסולה כי אתכוין למלאכה אחרת בהדי שחיטת הפרה, משום מלאכה אחרת, והיסח הדעת, כן מיתת הצדיקים שמכפרת באופן שאין מסיחין דעתם מאבידתם שנאבדו וזוכרים מעשיהם ודרכיהם ללכת בהם וזהו סמיכת פרה אדומה למיתת מרים לומר מה פרה אדומה שמכפרת דוקא כשנעשית בלא היסח הדעת כן מיתת הצדיקים שמכפרת בלא היסח הדעת ומלאכה אחרת] ויומתק הדבר יותר עפ"י מ"ש בספר הלכה אדם מישראל על אמרם ז"ל במסכת ב"ק (דף ס' ארשב"נ אר"י אין פורענית בא לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם ואין מתחלת אלא מן הצדיקים וכו' בכה ר"י כולי האי נמי לאין דומין א"ל אביי טיבותא לגבייהו הוא וכו' ועיי"ש בארוכה בשם הגאון מוה"ר אבלי מלודמר ותו"ד ע"פ דאמר שמואל האי מאן דאוזפי' אלפא זוזי לחברא ומשכון לי' קתא דמגלא אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי ועיי"ש פירש"י והקשו האחרונים דלמה נקט קתא דמגלא דוקא ולא מחט ומתרצים דהדין דוקא שהמשכון יהי' שוה פרוטה אבל מחט אינו שוה פרוטה מודה לר"א שלא לקח המשכון רק לזכרון וא"כ י"ל לשמואל דהקב"ה לוקח הצדיק (כידוע שהצדיקים ממושכנים בעון הדור) לזכרון ואף שנאבד הצדיק יוכל לגבות שאר חובו מכל העולם וזה שבכה ר"י כיון שבא לפסוק והכרתי ממך צדיק ורשע קשה כיון שמכרית תחילה הצדיק א"כ אבד קתא דמגלא ולמה מכרית הרשע וצ"ל דהצדיק אינו נחשב לכלום ורק לזכרון לכך בכה ואמר כולי האי לאין הן דומין שאין נחשב הצדיק כלל ואביי השיב טיבותא הוא וכו' ובזה פי' הצדיק אבד ואין איש שם על לב וכו' דהמפורשים פירשו הטעם מדוע אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי דאיתא במשנה המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין לא יגע בהן מ"ט רוצה אדם בקב שלו יותר מט' קבין של חבירו ופרש"י דכל אדם יש לו גיגועין על שלו אף שיתן לו תבואה אחרת עיי"ש א"כ בנ"ד שנאבד הקתא אף אם ירצה ליתן לו קתא אחרת יכול לומר יש לי גיגועין על קתא שלי לכך אבד אלפא זוזי וא"כ אם נלקח הצדיק דהוא המשכון והי' להדור גיגועין עליו ושאין לנו ליקח עבורו צדיק כזה הי' הדין אבד הקתא אבד א"ז ולא הי' ראוי לגבות מהשאר רק הצדיק אבד ואין איש שם על לב וא"כ רשות להקב"ה לסלק בקתא אחרת ולכך ואנשי חסד נאספים עוד למלאות החוב אך קשה למה לקח הצדיק בתחילה לכך אמר באין מבין דטיבותא לגבי' כתירץ אביי וק"ל עכ"ד] ועפי"ז יובן דאם במסיחין דעתן ואין להם גיגועין אינה מכפר אבל אם יש להם צער וגיגועים אבד קתא דמגלא [אבד א"ז ונסלח החוב] והיינו כפרה ר"ל שאינם מסיחין דעתם כמו בפרה [אדומה ויש להם צער וגיגועין על הצדיק שנאבד מהם] אז סוררה ישראל מכל חטאתיהם וסר עוניהם וחטאתיהם תכופר והבן.

פרק ו

פסוק א

לכו ונשובה אל ה' עפ"י מ"ש בעל עקדה בפ' אמור בפרק השייך לר"ה בפסוק כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכו' והפסוק והעם לא שב עד המכהו כי המה שבים אל האמצעי אשר הם אינם המכים ע"ד האמת (כי אם כגרזן ביד החוצב אמנם אנחנו נשוב אל ה' כי הוא הפועל האמיתי וז"ש כעיני עבדים אל יד אדוניהם דייקא בלי אמצעי וכו' כן עינינו אל ה'] עכ"ד וזש"ה לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף ע"ד האמת כי הם רק המטה והשבט לכך וירפאינו הוא יכול לרפאות אבל המטה אינו יכול לרפא והבן.

א"י לכו ונשובה אל ה' וכו' כבר שמעתי לפ' הוא טרף ר"ל ה"ו מן שם הוי' ב"ה וא' מן כסא ואני הוספתי נופך ע"ד שפירשתי קוה קויתי ה' עיקר הקיום שלי שיתמלא השם וכ"כ הנאמר אנחנו נשובה רק בשבילו כ"י שהוא טרוף כנ"ל וממילא וירפאנו [דהמתפלל בעד חבירו וכו'] היא נענה תחילה ועפי"ז יתפרש המדרש אמרו כ"י התשובה שלך הוא ר"ל רק למענך שיתמלא שמך ומשיב הוא ית' שלכם הוא דהוא נענה תחילה ונפעל ע"י כל הצריך לכם והבן.

א"י לכו ונשובה וכו' עפ"י מה שמבואר כי אם נלקה בהסתרת פנים אין רפואה [עיין תפל"מ תהלים ל"ח פ"ד באורך כי הנענש בהסתרת השגחה ממילא היסורין הבאים במקרה אינם לכפרה על עונותיו עיי"ש] לכך אמר לכו ונשובה כי הוא טרף הוא דייקא כי לא הסתיר פניו ממנו א"כ וירפאנו והבן [ועיין לקמן איכה ד' י"ד בשם היע"ד].

פרק ז

פסוק ג

ברעתם ישמחו מלך שפי' במדרש ע"י תשובה מאהבה הובא בשפת אמת בסי' ג' פסוק ט' הוספתי נופך עפ"י מ"ש במקום אחר [עיין ישמח משה האזינו] הטעם שזדונות נעשה לו כזכיות שכל מה שהזיד יותר יותר פלא שנתעורר מאהבה וא"כ נצמח נחת רוח למקום ב"ה מהזדונות והוא שורש המצות כ"ר לפניו והיינו ברעתם ישמחו מלך דבל"ז קשה אף שמחסדו ית' לחשוב כזכיות מ"מ לשמחה מה זו עושה והשתא א"ש והבן.

פרק ח

פסוק ב

לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל ופירש רש"י סרס המקרא לי יזעקו ישראל אלהי ידענוך ויש להבין מה הוא הזעקה ונ"ל כי באמת משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים בערך אחד משגיח מן החלונות קרוי השגחה גלוי' שהמושגח רואה את המשגיח ומציץ מן החרכים קרוי השגחה נסתרת שהמשגיח רואה את המושגח והמושגח אינו רואה את המשגיח כי הכותל מסתרו כפי' רס"ג] אך זה חיבה יתירה שנודעת להם [בעת שרואין המשגיח שמשגיח עליהם] אבל שלא בעת רצון מעלים עצמו מהם שלא ידעו שמשגיח עליהם כדרך שעושה אב אל בנו והנה במסכת מנחות דף ק"י אמר רב מצור עד קרטוגני מכירין את אביהם שבשמים ומקרטוגני למערב אין מכירין עיי"ש במ"ש זקני מהרש"א ז"ל ולדבריו מכירים שיודעים שמשגיח בעולם השפל ואין מכירין היינו שלא נודע מהשגחתו עיי"ש עפ"ז יתבאר הפסוק דיזעקו ישראל אלהי ידענוך [כלו' שאתה משגיח עלינו תמיד] וא"כ למה תעלים עצמך בחנם הלא אנו יודעים אעפי"כ, ואין תועלת בהעלמה א"כ יותר טוב שיתקדש שמך לעיני העמים] [שיראו השגחתך עלינו].

פרק י

פסוק ב

חלק לבם עתה יאשמו ונ"ל עפ"י מ"ש הגאון ביערות דבש דרוש ראשון בתקיעה רומז לצדיקים גמורים תרועה לבינונים שברים לבע"ת כי צריכים שבורי לב והנה תחלוק מספר לב יהי' ו"י ו"י שבע"ת צריך לצעוק וי וי על עונותיו עכ"ל הזהב והנה ידוע מה שכתב האלשיך הקדוש בפ' כי תבא ד"ה ודרך רמז וישמע ה' את קולנו וכו' ביד חזקה היינו ביסורין כי אין הרופא מקיז דם רק למי שחפץ להתרפאות כן הקב"ה לא ימרק חלאות חולי הנפש עד אשר יתחיל לשוב ואז כשמתחיל בתשובה הקב"ה שולח עליו יסורין ר"ל למרק חטאיו עיי"ש בארוכה ודברי האלשיך סותרין משנה במסכת אבות תשובה ומע"ט כתריס בפני הפורעניות אלא דהענין הוא כך כי מי שהתחיל בתשובה ואינו עושה כראוי אזי הוא מעורר עליו דינים קשים כי כן הוא בכללות ישראל כמו שפירשו בכל רודפי' השיגו' בין המצרים, ובקץ שם לחושך, ומהכלל נלמד על החלק ובפרט שכל רשע הוא אצלו חורבן בהמ"ק עפ"י השל"ה ועשו לי מקדש [ושכנתי בתוכם והרשע מגרש כח הקדושה מתוכו] והוא מוסר גדול, והן אראלים צעקה חוצה עפ"י האמור כי הן נפגמו בעונותיו כמו שהי' בחורבן בהמ"ק וגם השכינה אומרת קלנו מראשי כמו שהוא במשנה סנהדרין ומה שפירש בו הת"ח והפירוש ועתה פן ישלח ידו כו' אין ועתה אלא לשון תשובה עיין בשל"ה הק' [מס' ר"ה בפרק תורה אור אחר כוונת התקיעות] מה שפירש במדרש הנ"ל והיינו חלק לבם דהיינו להתחרט ולצעוק וי וי בלב ולא בפה לבד לכך בא בלשון חלק כמו שדרשו בלא תבשל דאפקי' רחמנא בלשון בישול כאמור אם לא יעשו תשובה גמורה [ויהי' חלק לבם והפה עתה ע"י התשובה שמרומז בתיבת עתה כנ"ל יאשמו ח"ו וק"ל]. ועוד י"ל עפ"י שפירשתי במשנאיך נשאו ראש כי הראש של [אות וא"ו] של השם נפרד והוא ו"י כמו דאיתא בזוה"ק וידוע דשם הוי' ב"ה הוא לבא דכל עלמין חיותא דכל עלמין כמבואר בספרים הקדושים ועיקר הלב אות וא"ו עמודא דאמצעותא ת"ת אמת ליעקב שיתוף דין לרחמים והיינו חלק לבם [שחלקו הוא"ו מהשם] ושני הפירושים אלו אחד הם כי מחמת שבעונם חלק לבם לכך התיקון באותו מדה כי יהי' חלק לבם [ויצעקו ו"י ו"י] ולבם דייקא היינו במה שמתיחס להם בבחינתו אבל בעצמותו אני ה' לא שניתי כו'. עוד פי' פשוט חלק לבם על שם הוי' ב"ה לבא וחיותא דכל עלמין כחלק כי נחסר ו"ה מן השם בעונותינו כו'.

פסוק ג

קחו עמכם דברים ושובו אל ה' נ"ל כפשוטו כי אם הוא רק ווידוי פה אינו לוקח הדיבור עמו רק הוא נבדל ונפרש מפיו אבל הווידוי האמיתית הוא שיהי' כל דיבור ודיבור נכנס לתוך לבו לשבור לבו ומעורר חרטה גדולה בלב על העבר וקבלת עזיבה באמת על העתיד א"כ הרי לוקח הדיבור עמו והיינו קחו עמכם דברים בזה ושובו אל ה' דייקא כי הוא הבוחן כליות ולב משא"כ בבו"ד סגי' בדברים בעלמא.

פרק יד

פסוק ה

ארפא משיבתם אוהבם נדבה עיין בדרוש לשבת תשובה ישמח משה פ' האזינו] ועוד י"ל על פי תנא דבי אלי' רבא פרק א' שהש"י שמח שמחה גדולה בעת שמוחל עונותיהם של ישראל עיי"ש וכתבתי שם בגליון דעפ"ז יובן זדונות נעשין כזכיות והבן דכל עון שנמחל נעשה נ"ר והבן והנה כבר כתבתי דבעת השמחה נמשך אהבת נדבה והיינו ארפא משובתם אז אוהבם נדבה מחמת השמחה והבן.

פסוק ז

ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו עפ"י ששמעתי הטעם בנשיאת פנים דנמשך מחומרא דכזית סברא נחמדת בענין ולא אשא פנים לישראל שהם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה לפי שהטעם של חומרא הוא דהא בעושין רש"מ אוכל קמעא ומתברך במעיו וא"כ למה יחסר ברכה והבן וא"כ זה הסברא ג"כ אומר השי"ת רצונם לעשות רצוני אך שאור שבעיסה מעכבם ומה הם חבין במה שבראתי יצה"ר והבן ופירשתי עפ"ז הפסוק יתן למכהו לחי כו' ועל פי הטעם הנ"ל מבואר הפסוק הנ"ל דהנה המחצב טוב מאוד לכך נאמר ואשר הרעותי וכאמרם ז"ל אני גרמתי שבראתי יצה"ר והנה ידוע דהיניקה [של ישראל] מן השורש דקדושה והיינו ילכו יונקותיו שנחשבין אחר השורש הקדוש אף שהענפים אינם כן משום דויהי כזית הודו [שמחמירים על עצמן עד כזית] והוי מדה כנגד מדה והבן.

פסוק ט

אפרים מה לי עוד לעצבים אני עניתי ואשורנו הדקדוקים ידוע והנ"ל בזה עש"ה בכל צרתם לו צר כי בפשעכם שלחה אמכם ולמשל אב שהכה את הבן על שנפל ושבר רגלו כן הכא כי במה שעבדו ישראל ע"א הי' צער גדול כו' ודו"ק.

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה