ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
הושע · פרק ד
פסוק טז
כי כפרה סוררה ישראל נ"ל לפרש עפ"י מ"ש לפרש אמרם ז"ל למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה לומר לך מה פרה אדומה מכפרת כו' עפ"י הגמרא בחולין חתך דלעת עמה כו' [לא מצאתיו ואולי כוונתו במה שאמרו חולין דף ל"ב בשוחט פרה אדומה וחתך דלעת עמה פסולה כי אתכוין למלאכה אחרת בהדי שחיטת הפרה, משום מלאכה אחרת, והיסח הדעת, כן מיתת הצדיקים שמכפרת באופן שאין מסיחין דעתם מאבידתם שנאבדו וזוכרים מעשיהם ודרכיהם ללכת בהם וזהו סמיכת פרה אדומה למיתת מרים לומר מה פרה אדומה שמכפרת דוקא כשנעשית בלא היסח הדעת כן מיתת הצדיקים שמכפרת בלא היסח הדעת ומלאכה אחרת] ויומתק הדבר יותר עפ"י מ"ש בספר הלכה אדם מישראל על אמרם ז"ל במסכת ב"ק (דף ס' ארשב"נ אר"י אין פורענית בא לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם ואין מתחלת אלא מן הצדיקים וכו' בכה ר"י כולי האי נמי לאין דומין א"ל אביי טיבותא לגבייהו הוא וכו' ועיי"ש בארוכה בשם הגאון מוה"ר אבלי מלודמר ותו"ד ע"פ דאמר שמואל האי מאן דאוזפי' אלפא זוזי לחברא ומשכון לי' קתא דמגלא אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי ועיי"ש פירש"י והקשו האחרונים דלמה נקט קתא דמגלא דוקא ולא מחט ומתרצים דהדין דוקא שהמשכון יהי' שוה פרוטה אבל מחט אינו שוה פרוטה מודה לר"א שלא לקח המשכון רק לזכרון וא"כ י"ל לשמואל דהקב"ה לוקח הצדיק (כידוע שהצדיקים ממושכנים בעון הדור) לזכרון ואף שנאבד הצדיק יוכל לגבות שאר חובו מכל העולם וזה שבכה ר"י כיון שבא לפסוק והכרתי ממך צדיק ורשע קשה כיון שמכרית תחילה הצדיק א"כ אבד קתא דמגלא ולמה מכרית הרשע וצ"ל דהצדיק אינו נחשב לכלום ורק לזכרון לכך בכה ואמר כולי האי לאין הן דומין שאין נחשב הצדיק כלל ואביי השיב טיבותא הוא וכו' ובזה פי' הצדיק אבד ואין איש שם על לב וכו' דהמפורשים פירשו הטעם מדוע אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי דאיתא במשנה המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין לא יגע בהן מ"ט רוצה אדם בקב שלו יותר מט' קבין של חבירו ופרש"י דכל אדם יש לו גיגועין על שלו אף שיתן לו תבואה אחרת עיי"ש א"כ בנ"ד שנאבד הקתא אף אם ירצה ליתן לו קתא אחרת יכול לומר יש לי גיגועין על קתא שלי לכך אבד אלפא זוזי וא"כ אם נלקח הצדיק דהוא המשכון והי' להדור גיגועין עליו ושאין לנו ליקח עבורו צדיק כזה הי' הדין אבד הקתא אבד א"ז ולא הי' ראוי לגבות מהשאר רק הצדיק אבד ואין איש שם על לב וא"כ רשות להקב"ה לסלק בקתא אחרת ולכך ואנשי חסד נאספים עוד למלאות החוב אך קשה למה לקח הצדיק בתחילה לכך אמר באין מבין דטיבותא לגבי' כתירץ אביי וק"ל עכ"ד] ועפי"ז יובן דאם במסיחין דעתן ואין להם גיגועין אינה מכפר אבל אם יש להם צער וגיגועים אבד קתא דמגלא [אבד א"ז ונסלח החוב] והיינו כפרה ר"ל שאינם מסיחין דעתם כמו בפרה [אדומה ויש להם צער וגיגועין על הצדיק שנאבד מהם] אז סוררה ישראל מכל חטאתיהם וסר עוניהם וחטאתיהם תכופר והבן.