ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
איכה · פרק ה
פסוק כ
מימינו בכסף שתים עצינו במחיר יבואו על צוארינו נרדפנו יגענו ולא הונח לנו נראה לפרש כי ידוע כי הקב"ה שאל על מה אבדה הארץ לחכמה ולנבואה עד שפירשה הקב"ה בעצמו על עזבם את תורתי והקשו כל המפורשים מפני מה לא נענשו על כל העבירות שהעמידו צלם בהיכל שהוא חמורה מאוד רק על ביטול תורה ותי' הר"מ אלשיך ע"פ משל נאה [אל מלך שיש לו מנגן בכלי זמר נפלא ומשתעשע בו ונאמר אל המלך כי האיש המנגן הכה את הנפש ולא עצבו על הדבר ועוד מעט ויאמרו לו כי הרג את הנפש ולא עשה לו מאומה ויהי היום ויאמרו לו הנה המנגן שלך קצצו את ידו אז אמר לתלותו על עץ ועבדי המלך אשר לפניו המה ראו כן תמהו ואמרו אליו הלא בעשותו את הרע העברת על פשעיו ובהצר לו צויתי לתלותו אמר להם הנה כל הרעה אשר עשה היתה לפני ולא פקדתי עליו על היותו משתעשע בנגוניו אך עתה שלא יוכל לנגן עוד ביד כי איננה כל רעתו זכרתי ושילמתי גמולו כך כל העוסק בתורה הקב"ה משתעשע בו ומאריך לו על כל פשעיו אך בהתבטלו מהתורה ואבד שעשועו אז יפקד עליו רעתו עכדה"ק] וסוף דבריו כל זמן שהיו עוסקין בתורה אף שעבדו ע"ז התורה מגינה עליהן שלא יענשו כי הקב"ה נהנה מהתעסקות בתורה כי אין להקב"ה בעלמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד ואחר שבטלו מן התורה נענשו אז על הכל ודפח"ח וידוע דהתורה נקרא מים הוי כל צמא לכו למים וכן בדוד דאמר מי ישקני מים וגם ידוע דכסף היא לשון תאוה כי נכסוף נכספת כו' וגם מחיר הוא חילוף כפשוטו ונקדים עוד דיש להבין דמשמע מתוך הדברים שכתבתי דאף שהיו עוסקין בתורה עבדו ע"ז וזה קשה להבין הא בוודאי לא עסקו בתורה לשמה כיון שעבדו ע"ז ולמה הי' להם התעסקות התורה אף דזה הי' מפני הרגילות שהרגילם חזקי' מלך יהודה לעסוק בתורה ונעץ חרב בבהמ"ד כידוע ובדקו מדן עד באר שבע כו' ומש"ז אף בימי מנשה בנו שהיו רשעים והעמידו צלם בהיכל היו עוסקין בתורה מפני הרגילות שהורגל חזקי' עול התורה על צוארם ואח"כ כשנתיגעו ובטלו התורה אז נענשו תיכף ולא המתין להם וזה שאמר מימינו דהיינו התורה שלנו בכסף שתינו דהיינו שהיינו עוסקים בתורה בחשקות אף שעצינו במחיר יבואו דהיינו שהביאו עץ הצלם בהיכל ואומרים לעץ אבי אתה ואעפי"כ היתה התורה חביבה לנו על צוארינו נרדפנו פי' מפני מה כי על צוארינו נרדפנו לשון הרגל כמו רדופה לילך לבית אביה דהיינו שעול התורה הורגלה על צוארינו אך עתה שיגענו ובטלנו אז לא הונח לנו ונענשנו תיכף ודוק היטב.
פסוק ז
אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו עבדים משלו בנו פורק אין מידם ע"ד דאיתא בברכות דף ז' ע"א כתוב אחד אומר פוקד עון אבות על בנים וכתוב אחד אומר לא יומתו בנים על אבות כאן כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם כאן כשאין אוחזים ע"כ ונקדים דיש חושים גשמים באדם כשהוא זוכה הם עבדים לו והוא עושה כחפצו בהן בעבודת האלקים וכשאין זוכה ונמשך אחר חומרו אז הם מושלים עליו כי הוא נמשך אחריהם וזה שאמר כאן אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו מפני מה כי עבדים [היינו החושים גשמיים] משלו בנו והיינו אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם פורק אין מידם דהיינו שהכל בידי שמים חוץ מי"ש הבחירה תלוי בנו ודוק.
א"י אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו הנה יש בכאן פירוש האר"י ופירוש היע"ד ח"א דף ס' דרוש ט' [ותו"ד כי משה אמר פוקד עון אבות על בנים ויחזקאל אמר איש בחטאו יומת ואינם סותרים זא"ז כי בחטא שוגג אין הבנים נענשים בסיבות האב ובעון מזיד אף הבנים נענשים בסיבותם ולכך משה אמר פוקד עון דייקא ויחזקאל איש בחטאו חטא שוגג דייקא וז"ש אבותינו חטאו בשוגג ואינם כי אין אנו נענשים עליהם ואנחנו עונותיהם דייקא מה שעשו במזיד סבלנו ע"כ דברי קדוש האר"י והיע"ד פי' כי כל הגדול מחברו ענשו גדול והקב"ה מדקדק עם הצדיקים וכו' ואצל גדול חטא קטן נחשב לגדול ליקר מעלתו לכך הראשונים שהי' יקרי ערך ומעלה כאשר עשו רק שוגג תיכף הי' עונשם מה' ואף ה' עלה בם לכלותם אבל נחנו היותינו קטני ערך אפי' אם אנו עושים כזה נושאים וסובלים העונות מבלי יקרה כליון דהיינו אם אנו עושים דברים אשר אצלם היו נחשב לעון, אלינו אינו נחשב רק לשוגג מחמת שפלות דעתינו וזה כוונת המקונן על שפלות הדור אבותינו חטאו ואינם כאשר עשו רק חטאים כי הי' בהם חרון ה' ונחנו עונותיהם פי' אנו עושים מה שהי' אצלם נחשב לעון ומ"מ סבלנו לרב פחיתת ערכנו עכדה"ק] ולי נראה באופן אחר עפ"י ותעשי הרעות ותוכל [ירמי' ג' ה'] שפי' ר"י והנה דורות הראשונים היו מכירין בפגם החטא עד שלא היו יכולין לסובלו כלל לכך אם חטא בא לידם תיכף היו מתחרטים מאוד מאוד ושבים בתשובה גמורה וכאמרם ז"ל אם ראית ת"ח שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה וכו' והנה כבר כתבו חכמי המוסר כי קודם שנתייבש ונתיישן הכתם בקל יכולים לכבסו עד שלא ישאר שום רושם דהיינו אבותינו חטאו אף אם חטא שוגג בא לידם ואינם כי לא היו יכולים לסבלו ומתחרטים מאוד ועשו תשובה תיכף עד שאינם להחטאים כי לא נשאר שום רושם ואנחנו עונותיהם סבלנו מה שהי' נחשב להם למזיד כמו שכחת הש"י ע"ד שפירשו אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון היינו שלא חשב לזכור ה' בכל רגע נחשב לו לעון] סבלנו ואין חוששין להתחרט ולעשות תשובה וזה הי' בזמן ירמי' ועדיין לא היו יכולין לסבול מה שנחשב אצלם לעון כנ"ל ועכשיו ירדנו מטה דאף מה שנחשב אצלינו לעון אנחנו סובלים כנ"ל.
ועפ"ז חטא חטאה ירושלים ר"ל ירושלים עמה אשר בקרבה הי' להם מדרגה אם רק חטא חטאה על כן לנדה היתה שהיו נעים ונדים על הדבר ולא היו יכולין לסובלו כלל אבל עכשיו טומאתה בשולי' שנתלכלכו עד שניכרים לכל ולא זכרה אחריתה מה תעשה ליום פקודה כנ"ל.
פסוק ח
עבדים משלו בנו פורק אין מידם כי לב שרים ומלכים ביד ה' אבל עבדים בעלי בחירה הם ועושים מה שירצו. ויש לפרש עוד הפסוק הנ"ל עבדים משלו בנו ר"ל על ידינו נעשו מושלים כי כל המיצר לישראל נעשה ראש על כן פורק אין מידם כי כל אחד מתגרה עמנו כדי שיעשה ראש והבן.
פסוק ט
בנפשינו נביא לחמנו מפני חרב המדבר ידוע דחרב הם הקליפות ונפש היינו כמו ואשפוך את נפשי דהיינו תפלה כמו שדרשו בברכות דף ה' ע"ב טורף נפשו באפו והיינו הפי' בנפשינו היינו בתפלתינו אנו מביאין לחמנו היינו השפע שלנו לפני הקליפות דהם חרב המדבר בתפלתינו אנו מביאין השפע והם נוטלין אותן ודוק.
פסוק יד
זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם ע"ד החלוצים כ"א נלקחו בחורים מנגינתם ממילא זקנים משער שבתו כ"א אין גדיים אין תיישים ודוק.
פסוק טז
נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו ר"ל נפלה עטרת ראשינו בחורבן בהמ"ק וש"ת מה שעבר אין כדברי השל"ה הובא בעטרת שלמה ריש איכה ע"ז מתרץ אוי נא לנו כי חטאנו ר"ל דעכשיו אוי לנו אם אנחנו חוטאים דאז הי' התמיד של שחר מכפר על עבירות של לילה וכו' וכן כל הקרבנות וכו' ועכשיו אין לנו וכו'. א"י דע"י חורבן בהמ"ק אנחנו חוטאים וכמ"ש שם בע"ש הנ"ל והבן.
פסוק כב
כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד לכאורה הפ' הזה אין לו שחר דאמר כפל לשון ונראה דאיתא במדרש אם מאיסה הוא לית סבר אם קציפה הוא אית סבר דדבר הנמאס אין לו תקנה משא"כ כעס יכול להתפייס הכי איתא במדרש על האי קרא והוא פלא ג"כ האיך מפרשי' הקרא לפ"ז ונראה דה"ק אם מאוס דהיינו אם הוי מאיסה [לית סבר] מאסתנו לעולמים והלא כבר הבטיח [ע"י עבדיו הנביאים שיחזור וינחם אותנו] ע"י משיח בן דוד א"ו דהוא רק קציפה וזה קצפת א"כ עד מאוד וכדי בזיון וקצף [א"כ ראוי לומר לצרותינו די ועד מתי קץ הפלאות] ודוק.
פסוק כא
השיבנו כו' ונ"ל שהק' המפרשים מפני מה בחורבן בית ראשון כשבאו אצל יחזקאל ואמרו היו נהי' ככל הגוים אשר סביבותינו אמר הקב"ה אם לא ביד חזקה אמליך עליכם כו' כל כי האי רתחא ירתח עלינו קב"ה ועכשיו אנו אומרים השיבנו והוא אמר שובו אלי כו' ותי' המפורשים דאז הוי יצרא דע"ז תקיף וזה שאמר כאן חדש ימינו כקדם דהקב"ה יאמר כי ביד חזקה אמלוך כי אנו מבקשין הרוגז הזה שישוב הקב"ה אותנו אליו ב"ב ובא לציון גואל אמן.
במדרש איכה פ"ב סי' ג' גבי דמים דזכרי' ומה מי שמאבד נפש אחת מישראל כך כתיב בי' שופך דם האדם באדם דמו ישפך כו' יש לדקדק למה לו להביא ראי' מקרא הא מעשה חזא [נקמתו על שפיכת דם זכרי'] ונראה לישב דמהאי מעשה ליכא ראי' דהם שפכו דם על חנם אבל הוא עשה עפ"י דין לכך מייתי מהאי קרא דבקרא הנ"ל ר"ל כמו שאמרו חז"ל על דאטפת אטפיך וכו' ודוק [וזה פירוש הכתוב שופך דם האדם באדם בשביל שהוא שפך דם אדם אחר דמו ישפך].