ישמח משה על השס· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
תענית
[ב' א'] שם דמקשה וליתני מאימתי מזכירין על הגשמים מאי גבורות גשמים כו' קשה א' מאי תולה זה הקושי' בהא דמסיק תנא מר"ה סליק ומינקט בהקושי' ליתני מאימתי מזכירין על הגשמים ולא מקשה ליתני מזכירין על הגשמים משמע דהקושי' קאי אהא דמסיק דתני מאימתי משום דמר"ה סליק והבן וע"ק דמרכיב הקושי' אתרי רכשי דהקושי' הוא ליתני מאימתי מזכירין על הגשמים משמע דהקושי' הוא הגבורות הוא שפת יתר אף דיש לו פירוש ומאי גבורות גשמים דקאמר משמע דפירושו לא ידענא והתירוץ של ר' יוחנן הוא רק על פירושו של גבורת גשמים ולא על שפת יתר והיותר קשה לפי מה שהקשה התוספת אמאי לא הקשה כזה במסכת ברכות על המשנה מזכירין גבורות גשמים כו' ותירצו משום דשם עיקר הדין של הזכרה שייך למיתני גבורות גשמים משום שיורדין בגבורה אבל הכא אין לו שייכות דמאי ארי' הא שיורדין בגבורה להדין של התחלת הזמן של הזכרה וזה פשוט [בכוונתם[ א"כ מבואר דגם המקשן יודע מהא דיורדין בגבורה רק דכל עיקר קושיתו הוא דאכתי למה לי הך מילתא להא דהתחלת זמן הזכרה א"כ קשה מאי משני והבן והנ"ל בזה דהא התוספת כתבו בהמשנה תשובת ר"א בברייתא על דברי ר' יהושיע א"כ לעולם יהא מזכיר דמזכיר סמוך לשאלה כדי שירצה קודם השאלה והוא כמו לעולם יסדר שבחו של מקום ואח"כ יתפלל ע"כ דברי התוספת וביאר דבריהם א"כ הוי ריצוי וקירוב למקום ב"ה משום דמזכיר גבורותיו א"כ לפ"ז השאלה מאימתי הוא משום דהוי גבורות גשמים א"כ י"ל או כר"א או כר"י משא"כ אלולי גבורות גשמים ודאי הוי מוכרח כר"י ואין מקום לשאלת מאימתי לכך תנן שפיר מאימתי מזכירין גבורות גשמים והבן, ועפ"ז יתבארו דברי הגמרא דמעיקרא דהוי ס"ד דקאי אהא דתנן במסכת ברכות א"כ לא הוי קשה מאי דתנן גבורות גשמים דהא שם בברכות שפיר תנן גבורות גשמים כמ"ש התוספת א"כ הכא דקאי עלה תנן נמי כן משא"כ למאי דמשני דסליק מר"ה מקשה שפיר וליתני וכו' דהיינו דשפת יתר ואין ענין גבורות גשמים ומשני מאי גבורות גשמים ר"ל מה הוא הפירוש רצ"ל כדאמר ר' יוחנן כו' א"כ גם קושי' זו לק"ל דע"י שיורדין בגבורה והוי שבח גדול הוי ריצוי שייך לשאול מאימתי כמ"ש ודו"ק.
[ד' ע"ב] האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחי' כי' ר"ל מרתחי' לי' ואינו מקדשו דאל"כ לא הי' כועס ע"י שהוא כע"ז כי הלא דברי כאש וזה לעומת זה אוטאש ה' וד"ל.
[י"א] כל היושב בתענית כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו עפ"י דברי האבן עזרא בפ' וירדו כו' ויאכלו וישתו אם ישבע מסבה אחר סבה המקבלים זה מזה עאכו"כ מדביקות הסבה הראשונה ע"כ והנה היושב בתענית ופורש עצמו מתענוגי העולם ונבדל מגשמיות ומדבק ברוחניות ומדבק עצמו בו ית' וא"כ ניזון מדביקותו הקדוש והיינו כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו שממנו כ"י [ניזון] במעיו והבן.
ואמרתי משל ביום התענית לא' שנמסר למלך ורוצה להתקרב בדורן והנה יש שני מיני אהבה יש אהבה שתוכל לדחות מאיזה סבה ואם הדורן מסוג זה אם יהי' איזה סבה יושלך לכלבים וכדי בזיון וקצף משא"כ אם הדורן הוא מזה המין של אהבה אשר לא תדחה בשום סבה אז הנושא דורן לבו בטוח ושמח מאוד והנמשל התענית הוא הדורן ומסוג אהבה הראשונה, ודמעות עיניו מסוג אהבה השני'.
עוד משל מספינה שהפחותים הם המלחים והמנהיגים משא"כ הסוחרים ואם רואין גל מרחוק אז כולם צריכים להיות מלחים לחתור אל היבשה.
[י"ז ע"ב] [ת"ר אילין יומיא דלא להתענאה בהון וכו' מריש ירחא דניסן ועד תמני' בי' וכו' והקשה בגמרא ל"ל מריש ירחא לימא מתרי בניסן ור"ח גופא יו"ט הוא ואסור א"ר לא נצרכה אלא לאסור יום שלפניו ושלפניו נמי תיפוק לי' דהוי יום שלפני ר"ח ר"ח דאורייתא הוא ולא בעי חיזוק וכו' מתמניא ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא וכו' והקשה בגמרא ל"ל עד סוף מועדא לימא עד המועד ומועד גופא יו"ט הוי ותי' כדלעיל ל"נ אלא לאסור יום שלאחריו כמאן כר"י אי הכי יום כ"ט נמי (פרש"י מדוע אמר לעיל מריש ירחא דניסן כדי לאסור שלפניו הוא יום כ"ט אדר) דבלא זה אסור דהוא יום שלאחריו של כ"ח אדר דהוא יו"ט במגילת תענית ותי' לא נצרכה אלא לחודש מעובר ע"כ ובתוספת שם י"ח ע"א ד"ה לא נצרכה פי' דעברוה לאדר וכו' והוי ר"ח ניסן יום ל"א פי' וא"כ האי כ"ט לא מצינו לאסרו משום יום שלפני ר"ח ניסן דיום ל' מפסיק בנתיים מש"ה אצטריך לאסרו משום יום שלאחר עשרים ותמניא ע"כ] עיי"ש דדברי התוספת תמוהין מ"ש וא"כ דהאי כ"ט לא מצינו לאוסרו משום יום שלפני ר"ח וכו' דאיפכא הוי להו למימר דהאי למ"ד לא מצינו לאסרו משום לאחר כ"ח משום כ"ט דמפסיק לכך הוצרך לאסרו משום יום שלפני ר"ח ונ"ל לפ' דהא קשה לי קושי' עצומה על הא דמשני ר"ח דאורייתא ודאורייתא לא בעי חיזוק [ע"כ אמר מריש ירחי דניסן שהוא יו"ט מג"ת לאסור לפניו] כו' עיי"ש א"כ קשה דאף דכל מגילת תענית אסור לפניו משום דבעי חיזוק עיין רש"י ר"ה דף י"ט ע"א ד"ה ודאורייתא לא בעי חיזוק דפי' דמג"ת צריך חיזוק כי היכי דלא ליתי להתענות ביו"ט עצמו] האי לא בעי חיזוק דהא באמת ר"ח הוא ודאורייתא ולא בעי חיזוק דבמה יגרע משאר ר"ח אטו משום שהוא ג"כ ממגילת תענית מגרע גרע ולא יזהרו בו כשאר ר"ח וא"כ כאן אין ראוי לאסור לפניו והוא קו' עצומה לכאורה וא"ל דלפניו כאן אסור משום לא פלוג דזה הוי שייך לתרץ אם הוי הקושי' דלמה נאסר כאן לפניו אבל באמת קושי' הש"ס דהוי להמתקנים להתחיל ימי מג"ת הנ"ל מתרי בניסן דהא ר"ח בלא"ה וא"כ מאי משני כדי שיאסור לפניו משום חיזוק הא כאן לא בעי חיזוק ולא שייך בזה לא פלוג דהא הקושי' הוא דלא יתחשב כלל בין ימי מג"ת והבן והנה אחר אומרי זה הראו לי דהפ"י הקשה קושי' כזו במסכת ר"ה דף י"ח שם בסוגי' דג' בתשרי עשאוהו יו"ט דמשני כנ"ל משום לפניו דבעי חיזוק משא"כ צום גדלי' דדברי קבלה כד"ת דמי' וא"צ חיזוק ותירץ הפ"י שם משום לא פלוג והנה קשה עליו קושיתי כנ"ל והנה אח"כ ראיתי שם בס' ק"ר דהקשה שם על הפ"י קושי' זו דלא שייך בזה לא פלוג ותירץ הוא שם דכוונתם בזה שלא ישתכח לגמרי הנס דבטילות אזכרתה והבן כי יפה דיבר וא"כ לפ"ז הדרא קושי' לדוכתא בסוגי' דידן דלא שייך כאן תירוץ הנ"ל דהרי לא ישתכח הנס דאיתוקם תמידא דהא יהי' מג"ת מש"ז מתרי בניסן ושאני התם דאין שם אלא יום אחד והבן.
ונראה ליישב דאם לא נתקן ר"ח בין ימים הכתובים רק הי' מתחיל מתרי בניסן א"כ לא הי' חיזוק לכל הימים הנ"ל כיון דלא הי' להם חיזוק לפניו דיאסור משום לתא דידהו ומשמעות תירוץ הש"ס הנ"ל הוא דבעי חיזוק לפניו בהכרח אם אפשר, דלא משני ר"ח דאורייתא ולא אתי למטעי מג"ת דרבנן ואתי למטעי רק בעי חיזוק והבן זה לכך נתקן ר"ח וא"כ לפניו אסיר כמו בכל מגילת תענית והוי חיזוק לכל הימים אשר הם בתקנה הלזו וזה ברור וא"כ לפ"ז גם מאי דמשני במועד לאסור יום שלאחריו קשה גם כן קו' זו שהקשה הש"ס לעיל תיפוק לי' דהו"ל יום שלאחר יו"ט וצ"ל כתירוצי דהוא חיזוק לכל הימים שקודם מועד שהם בתוקפה וזה ברור וא"כ לפ"ז במאי דמקשה הש"ס כמאן כר' יוסי כו' אי הכי בעשרים ותשעה לכאורה קשה מאי מקשה דאטו כוונת הברייתא משום הדין דעשרים ותשעה הא כל עיקר הכוונה כדי שיהי' חיזוק להמג"ת שמר"ח עד תמניא בי' אך דעת לנבון נקל דבאמת קושי' הגמרא דאכתי לא הרווחנו במה שנמנה ר"ח בין ימי מג"ת הנ"ל דאכתי אין חיזוק דיאמרו כ"ט אסור משום לאחריו דכ"ח מיהו גם על זה קשה הא י"ל ודאי כל יום דאיכא למיתלי בלפניו ובלאחריו ודאי דיתלו אותו בלפניו דודאי לפניו מילתא דמסתבר טפי וראי' לדבר דבלפניו אף רבנן מודו ובלאחריו פליגי א"כ ודאי דמסתמא יאמרו כולם דהוא לפניו ויש חיזוק דאף לר' יוסי עכ"פ לפניו ודאי דהוא מילתא דמסתבר טפי ובפרט דמוכח כן מדברי ר' יוסי גופא במשנה באילין דלא להתענאה אלא צ"ל דקו' הגמ' להיפך מאי ארי' דהוי יומא כ"ט תיפוק לי' דהוי יומא דאחר כ"ח וכיון דנתקן גם ר"ח במג"ת וניתלי' אותו לפניו א"כ האי כ"ח אין לו חיזוק לאחריו והא לר' יוסי קיימינן דבעי חיזוק בלאחריו וא"כ למה לי התקנה על ר"ח ניקו אדוכתא ונמנו אתרי בניסן כמו שראוי לפי ריהטא דפשטא התקנה ואי משום דיאסור לפניו הא אסור משום לאחריו ואם יהי' כאן לפניו הלא אין שם לאחריו ומה שיתר כאן חסר כאן ועדיין קשה מאי מקשה הא לפניו מסתבר טפי כמ"ש וא"כ מוכרח טפי לחיזוק מלאחריו וא"כ י"ל דזה טעם התקנה וצ"ל דמסתבר להמקשן דמ"מ תקנה אין שייך לתקן משום האי יתרת פורתא כיון דלר' יוסי קיימינן דאסור גם לאחריו כנ"ל בדעת המקשן ומוכרח דכך הוא הסברא פשוטה להמקשן דאל"כ אין מקום לקושיתו וא"כ לפ"ז מאי דמשני בשנה מעוברת ג"כ ה"פ דיש היכר לאחריו דכ"ח ע"י שנה מעוברת דאז לא יכול לאסור כ"ט משום לפניו דר"ח דיום ל' מפסיק רק דנאסר משום לאחריו דכ"ח וא"כ יפה כתבו התוס' ודוק.
ור' אשי משני הואיל ומוטל בין שני י"ט כו' א"כ יש חיזוק לשניהן והבן. ואין להקשות לפ"ז בסמוך דאמר מתמניא בי' לימא מתשעה בי' דתמניא גופא אסור משום דהוי יומא דאיתוקם תמידא ומשני כיון דאיקלע מילתא [ובטליני' לשבעה תמניא גופא אסור דהו"ל יומא קמא דאיתותב בי' חגא דשבועיא וכו'] די"ל דמ"מ אין כאן לאחריו להני תמניא לק"מ דזה א"א לתקן דאף אם יתחיל מתשעה אין כאן לאחריו להני תמניא ולדחות הראוי ליו"ט גופא מש"ז שיהי' לאחריו ודאי לא דחינן כיון דביו"ט גופא בהספד אסור ולאחריו מותר ואיך נזלזל בו כיון דהוי הנס שראוי לקבוע בו יו"ט וזה ברור ופשוט ואף לדעת ר' אשי דבמוטל בין שני י"ט הוי דינו כי"ט עצמו לאסור אף בהספד מ"מ כיון דהוא י"ט עצמו איך נשוי' לטפל וראי' לסברא זו דאל"כ קשה דהוי להגמרא להקשות לר' אשי נימא מעשירי בי' ותשיעי בלא"ה מוטל בין שני י"ט א"ו כמ"ש כנ"ל.
ועוי"ל דבשלמא לעיל מקמי' דשני ר' אשי א"כ הוי הפסק בין כ"ח דהוא יו"ט גופא לבין ר"ח בהפסק כ"ט דאינו אסור רק בתענית א"כ לא נראה הכל כיו"ט אחד דהא ההפרש נראה א"כ מקשה שפיר דאין כאן לאחריו משא"כ בהך דתמניא בי' דימים טובים רצופים הם ואין כאן הפסק א"כ לאחריו האחרון מועיל לכולם ועכשיו א"ש ג"כ מאי דמשני אלו אקלעי מילתא ויבטל כ"ח באדר דלכאורה קשה דלפי מ"ש דמ"מ עתה אין לאחריו לכ"ח באדר דז"א דבאמת קיי"ל כר' אשי וא"כ הוי הכל כיו"ט אחד ולפניו הראשון ואחריו האחרון מועיל לכלם דהא לא נראה שום הפסק דכלם אסור בהספד ותענית ותיקון גדול הוי אלו אבטיל כ"ח באדר והבן.
ועוי"ל התירוץ הזה אלו אבטול כ"ח באדר דבאמת התיקון דנתקן ר"ח במגילת תענית עכ"פ אין כאן קלקול והפסד דאם אין שם לאחריו הרי יש כאן לפניו ותיקון גדול יש אם אקלע ואבטול כ"ח באדר ואם אקלע דמבטיל הא דמר"ח ונשאר כ"ח הרי אין כאן הפסד דהרי יש לאחריו משא"כ אם הוי נמנה רק מתרי בניסן לא הוי לפניו אף אם הוי מבטיל כ"ח באדר וזה דומה קצת למ"ש התוס' במסכת ברכות בספק אמר אמת ויציב עיי"ש והבן ודו"ק והבוחר יבחר אבל הפשט בדברי התוס' הוא נכון מאוד.
[דף י"ט] צאו וראו אם נמחית אבן הטועים עיין רש"י ול"נ עפ"י דאיתא במסכת ב"מ דף כ"ח ע"ב ת"ר אבן טועין היתה בירושלים כל מי שאבדה לו אבידה וכו' וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם עומד ומכריז וכו' והנה זה המוצא ומכריז הוא איש אמונים וכבר נאמר שוטטו בחוצות ירושלים אם יש איש אמונים ואסלח לה וזה שמסיים הברייתא שם בב"מ וזו הוא ששנינו צאו וראו אם נמחית אבן הטועים ר"ל דזה הוא הפירוש אם נמחית אבן הטועים ר"ל אם נתבטל דכיון דלא נתבטל ומכריזין שם מציאת אבידה ודאי דלא יבא מבול והבן.
[כ"א] ענין גם זו לטובה יובן כי כל איזה רעה ירידה היא ובכלל ירד וכשמצטרף לטובה היינו להשם הוי' שנאמר טוב ה' לכל אז נעשה ר"ם ונצמח רוממות מזה.