ישמח משה על השס· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
ראש השנה
[ב' א'] באחד בניסן ר"ה לרגלים ומפרש בגמ' למאי נ"מ לבל תאחר ע"ד המליצה כי נחלקו ר"א ור"י חד אמר בתשרי נגאלו ובתשרי עתידין להגאל וח"א בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל והנה מסורת בכל פלוגתא דאו"א דא"ח ונ"ל דבא' מהן בניסן או בתשרי יוכתב ויוחתם שיהי' הגאולה בשנה שיצא לפועל א"כ למ"ד בתשרי עתידין להגאל יוכתב ויוחתם בניסן ועניין ר"ה הוא הכתיבה והחתימה כאמרם צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים כנ"ל והנה שם רגלים הוא ע"ש שעולין ברגל לראות בעזרה וא"כ לא יתכן שם זה רגלים רק בזמן שבהמ"ק קיים וא"כ רגל שבו דהיינו פסח ר"ה לרגלים ר"ל שבו נכתב ונחתם אם יהי' רגלים בשנה זו דהיינו שיבנה בהמ"ק ויעלו ברגל למאי נ"מ ר"ל מה הוא הנ"מ שהתנא אשמעונין זה ואמר לבל תאחר שאנחנו נראה שלא יאחר הגאולה ועכ"פ יוכתבו ויחתם בפסח זה כי בידינו הוא והוא פירוש נאה ע"ד המליצה בס"ד.
[ט"ז ע"א] נ"ל ליתן טעם נכון על מה שבפסח נידונין על התבואה עפ"י דברי האלשיך פ' שלח בפ' כי העלית את העם הזה בכחך [ותו"ד כי מי איכא קשי' לפניו ית"ש אך מה שהי' צריך כח גדול ויד חזקה הוא מחמת כי היו גוי מקרב גוי כמשאז"ל כעובר הנשמט מרחם אמו הללו עבדו ע"ז והללו וכו' הללו מגדלי בלוריות וכו' וזש"א אשר העלית בכחך וכו' את העם הזה מקרבו מקרבו דייקא וק"ל] ועפ"י מ"ש בהיפלא מה' דבר ועפ"י דברי האלשיך בפ' כי תבואו לראות פני וכו' והראיני את מראיך [בישעי' א' י"ב כי עיקר ראיית פנים ברגלים בבהמק"ד כי צלם אלקים על פניו ובזה פי' הראיני את מראיך היינו מראיך המיוחדת לך באשר אתה יהודי בצלם אלקים ובזה השמיעוני את קולך כי אז קולך ערב כאשר מראך נאוה וזה בקשת השי"ת שיבוא להתראות בפניו כביכול כי הצלם הקדוש על פני' אמנם כאשר יחטא ואשם לא די שאבד חותמו הצלם אלקים עוד ידובקו בו הקליפות הנעשים בחטאיו כידוע וזש"א כי תבואו לראות פני היינו להראות עם פני כב"י מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי כי נהפוך הוא כי תחת הראותכם קדושה תבואו ותמלאו חצרי וכו' ושעירים ירקדו שם אשר נדבקו בכם ואין פני אתכם וק"ל עכתדה"ק] ועי"ז מצוה עליית לרגל היא נצחי ועפ"י מה שאמרתי בקשין מזונותיו של אדם כקי"ס פסחים קי"ח [עיין ישמח משה פ' ואתחנן ד"ה בעת ההוא כי אז"ל ראית מימיך חי' ועוף וכו' אלא הרעותי את מעשי וקפחתי פרנסתי והנה בקי"ס מה שנראה כבחור הי' עיקר משום המקטרג מה נשתנו אלו מאלו וכן במזונותיו של אדם דייקא קושיתו הוא משום הרעותי את מעשי עכדה"ק] והנה בפסח מזככין עצמם וגם עוסקין במצות ובשמירת התבואה ובטרחתה למצוה לכך מרחמי שמים לדין אז על התבואה שאז מעותד לטוב כנ"ל.
[שם] חייב אדם לקבל פני רבו ברגל וכו' לא חדש ולא שבת מכלל דבחודש ושבת אבעי למיזל ר"ל נכון אבל לא חיוב ממילא דברגל חיוב הוי והבן, ונ"ל הטעם על שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל ובחדש ושבת אבעי לי' למיזל עפ"י מ"ש בספר הפלאה בפתחא זעירא ע"פ מה יפו פעמיך בנעלים והפ' שמח זבולון בצאתך כו' עיי"ש [ותו"ד כי הת"ח העוסקים בתורת ה' בהצנע בבמ"ד כמו שדרשו חז"ל חמוקי יריכך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר המה עושים וגומרים פעולת ידי המחזיקים בידם כמשל האומן שעושה כלים מכלים שונים מהזהב אשר החופרים בתחתית הארץ מוציאים ומזקקים ומצרפים ועושים עשת זהב והאומן מוציא כלי למעשהו, כך הת"ח מוציאים וגומרים מעשי המחזיקים וזש"ה בתחלה שמח זבולון בצאתך והדר ויששכר באהלך כי אי אפשר לעשות מעשה ידי אומנתו של הקב"ה עד שיצרף בתחלה וא"כ מעשה זבולון תחלה וז"ש בצאתך כי אי אפשר לתקן כי אם ע"י צאתך ואח"כ ויששכר באהלך המה הגומרים בעדם וזש"ה מה יפו פעמיך בנעלים אותן היוצאים לשוטט ע"פ חוצות ולמרחקים לשאת ולתת במ"מ לש"ש לחזק ידי ת"ח ונקראים בת נדיב שמנדבים בנדיבת לבותם לחזק ידי לומדי התורה שהם חמוקי יריכך כנ"ל שיושבים בבמ"ד ועושים מעשי ידי אמונתו של הקב"ה להעלות כל הניצוצות הקדושים המפוזרים במקומות הרחוקות והקרובות אשר יתלקטו ע"י המחזיקים בידם בתורתם ועבודתם] והנה לפ"ז ההולכים לדבר מצוה להקביל פני רבם מלקטים כל הניצוצות שבכל הדרך והרב מעלה אותם כשבאים אליו ובחודש ושבת הוא זמן העלי' כונו שנאמר והי' מדי חדש בחדשו וגו' והבן.
[י"ז ע"א] המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו עפ"י שפירשו במגלגלין זכות כו' וחובה ע"י חייב שהוא מלשון גלגול שמגלגל עליו פשעיו על החייב] א"כ המעביר על מדותיו ואינו רוצה להנקם א"כ זה שעשה עמו רעה כבר נתגלגל בו פשעיו ואינו מחזירה לו משא"כ כשנוקם א"כ כשעושה רעה עם חבירו הרי חוזר מתגלגל בו פשעיו של חבירו והבן זה.
[י"ח ע"א] נ"ל לישב קו' הפ"ד בדרך הרבים דר"י דאמר יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד בין לאחר גז"ד כו' מה יענה בפסוק דרשו ה' בהמצאו [דמוכח מני' דיש זמן דאינו עונה עיי"ש בגמ'] ולי נראה לתרץ ע"פ מה שפי' בויצעק משה אל ה' ובלא תשא ובאם שגורה תפלתי בפי [בישמח משה פרשת בהעלותך ד"ה ויצעק משה אל ה' ותו"ד שם דעיקר התפלה להשלים החסרון שבשרשה וז"ש ויצעק משה אל ה' על הנוגע לה' כב"י והבן וז"ש תפלה עושה מחצה שאם אינו פועל למטה פועל למעלה ועפי"ז יובן לא תשא וכו' כי לא ינקה וכו' כי אחד מעמודי התשובה להסיר הגזירה הוא התפלה ע"כ הוא מדה כנגד מדה ועפ"ז מובן מז"ל ילך אצל חסיד שבדורו ויתפלל עליו ולא אמר בעדו היינו על מה שעליו לתקן בשורשו וז"ש רחב"ד אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל פירושו על החולה שהוא מקובל להתרפא כי אם כוונתו על התפלה הי' צ"ל שהיא מקובלת א"ו דהתפלה היא מקובלת תמיד אך לפעמים פועל גם למטה ולפעמים פועל רק למעלה וז"ש ואם לאו אני יודע שהוא מטורף היינו החולה כי התפלה אין לה התקשרות למטה רק פרחת לעילא והבן ע"כ] ונמצא לפ"ז אף אחר גז"ד אף שאינו נקרע מ"מ מתוקן החסרון בשורשו ומתוקן דבר אחר בהעונש שיתענש כמו ביסורין של אהבה כי כבר נשלם החסרון ע"י התפלה ושפיר יפה צעקה והבן.
ועפ"ז תבין אמרם שמהפכין מדה"ד למדה"ר דהיינו היסורין שהם ממדה"ד עצמן ומהפכין שהן מדה"ר והוא ע"י תפלת הצדיקים שמתפללין בעד האדם כמו שאמרו חז"ל מאי תקנתי' ילך אצל חסיד שבדור ויתפלל עליו והבן.
[שם] נ"ל ליתן טעם לאמרם ז"ל כי בציבור בכל קראינו אליו וביחיד בהמצאו היינו בעשי"ת ע"פ שאמרו רז"ל לעולם יספר אדם שבחו של מקום ואח"כ ישאל צרכיו שנאמר אתה החילות וכו' ומבואר ברש"י מס' ברכות בשם הירושלמי בענין סמיכת גאולה לתפלה עיי"ש וכבר ביארתי דשבחי' דמרי עלמא לא יתכן רק בעת השראת שכינה [עיין תפלה למשה תהלים קפיטל ק"ו פ' ב' דלכאורה שייך לומר סיימתינהו לשבחי' אך ע"פ המד"ר פ' לך אומרים מקצת שבחו של הקב"ה בפניו דייקא כב"י עיי"ש ואז לא שייך לומר סיימתינהו וק"ל] והנה על כל בי' עשרה שכינת' שרי' והבן זה וגם קודם בתי גוואי צריך לכנוס לבתי בראי [ושם צריך לספר בשבחו כי שם עוז וחדוה במקומו ע"כ בציבור שכינתי' שרי' יוכלו לספר בשבחו של הקב"ה ואח"כ יבקשו צרכיהם לא כן ביחיד וממילא לא יוכל להתפלל על צרכיו רק בהמצאו דאז השראת שכינה כדרשת חז"ל] והבן.
[שם] כתיב מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו כו' בהקדם לפרש קדוש ה' צבאות מכה"כ עפ"י דברי הרמב"ם אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה [היינו ת"ח וצדיק שהוא ד"א של הלכה ובו שורה השכינה] ועפ"י כי זה כל האדם [תכלית הכל הוא האדם השלם] ונמצא הצדיק הוא השלימות של כל העולם כי תכלית המכוון הוא השלימות וע"פ המ"נ ח"א פי"ט בשיתוף שם מלא [ענינו לשון שלימות דכל הארץ תעיד על שלמותו] ועפ"י דברי היע"ד באל תקרא בכבודי אלא במכובדי [ותו"ד שם כי ר"י קרי למאני מכבדותא ולבושו כ"י צדיקי הדור בעת ששורה בישראל מתלבש כב"י בבני עלי' וז"ש אל תקרי בכבודי אלא במכובדי היינו הצדיקים כי בהם אני מתלבש ובהם אני מתקדש עיי"ש ח"ש דרוש יו"ד] ועפ"ז מבואר קדוש כו' היינו שהוא קדוש [ומובדל] מכל בחינת העולם אין לו דמיון כלל כמבואר במפורשים וברוב קדושתו ה' צבאות ר"ל מכל צבאי צבאות שברא כמו שדרשו במסכת ברכות גבי ה' צבאות דחנה מלא כל הארץ היינו הצדיק שהוא השלימות של כל הארץ הוא כבודו היינו לבושו כב"י והבן. והנה במס' סוטה פ"ז איתא במשנה ותפלה בכל לשון ושקיל וטרי הש"ס מהא דאין מה"ש נזקקין ומשני כאן ביחיד כאן בציבור והנה מובן לפי שנ"י מתלבש במלאכים מרכבו ארגמ"ן ע"כ צריך להכניס התפלה ע"י וזה דרשו ה' בהמצאו היינו ע"י לבושו כ"י וא"כ ממילא דצריך להיות לה"ק וכאן כתיב מי כה' וכו' בכל קראינו בכל דייקא אליו דייקא והבן ומשני כאן ביחיד כו' [כאן ור ע"כ בכל קראינו אפי' בכל לשון] והיינו ממש התי' דמתרץ במס' סוטה כנ"ל: