ישמח משה על השס· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
שבת · קנג ע"א
אמר רב אחום בהספדאי דהתם קאימנא ע"פ מ"ש [בישמח משה] בפ' תצוה ובחדושי לחולין [נדפס ג"כ שם] על אמרם ואנן כדקאי קאי [עיי"ש בארוכה דברים נחמדים ותו"ד בקיצור נמרץ להבין כאן דבריו הקדושים כי יש שני מיני צדיקים כת אחת המסגלים כל מיני מצות ומע"ט שכליות ושמעיות וגזריות אבל מ"מ קצרה יד שכלם להבין גדולת הבוית"ש שיקיימו לאהבה אותו ולדבקה בו על אופן המעולה כמ"ש דהע"ה נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות וגו' והכת השני' הדבקים בו ית"ש בכל עת ובכל רגע בתוקף ובחשקות גדול עד שמתענגים בו שנאמר מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים וכל תענוגי העוה"ז המה כלא בעיניהם וכאפס וכאין נגד התענוג הגדול הנפלא שהם מתענגים באהבתו ית"ש והם מתעלים תמיד ממדריגה למדריגה ומכירים תמיד בכ"ע בגדולת הבוית"ש מה שלא הכירו מקודם ומתחדש להם זריזות ואהבה ואופני העבודה חדשים לבקרים והנה הצדיקים מכת הראשון צדקתם בטל לאחר מיתתן כי אין שם עולם המעשה כי היום לעשותם ומחר לקבל שכרם רק שמקבלים שם שכר פעולתם המצות ומע"ט שסיגלו בחיים חיותם לפ"ז לא יפול עליהם אז שם צדיקים בהוה רק בעבר שהיו צדיקים בחייהם משא"כ הצדיקים שמכת שני' עיקר הצדקות שלהם הוא היראה והאהבה והדביקות בו כי הוא עיקר התכלית ועיין בעקרים מאמר ג' פל"א א"כ לאחר מיתתם בהפרד המסך המבדיל הגוף הגשמי ובטלו כל המעשים מ"מ העיקר נשאר ביתר שאת ויתר עז דהיינו הדביקות והאהבה א"כ נופל עליהם שם צדיקים בהוה אף לאחר מותם כי צדקתם עומדת לעד ועליהם כוונתם גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם כי צדקתם מתרבה אז יותר ויותר מבחיים חיותם לא כן הצדיקים שמכת הראשונה אשר צדקתם פסקה רק שמקבלים שכר נצחי חלף עבודתם שעבר וז"כ אמרם [פסחים דף נו"ן] עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה דהנה צדיקים הנפטרים הם שוכני מעלה והחיים הם נקראים תחתונים ואמר על כת הראשונה עולם הפוך ראיתי שהחיים חשובים יותר מהמתים כי החיים עוסקים במצות ומע"ט ובמתים חפשי ואנן ר"ל הת"ח הדבקים בה' ובתורתו כדאתינן הכי ה"כ איתני התם דהיינו עליונים למעלה ותחתונים למטה דבכת השני' גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם וק"ל] ה"נ פירושו דהתם קאימנא [כמו הכא] והבן. ויש להמתיק עוד יותר ע"פ שנ"ל אמרם דברים היוצאים מהלב נכנסין אל הלב ע"פ שנ"ל לפרש המדרש כל בן נכר לא יאכל בו זש"ה לב יודע מרת נפשו ע"פ מ"ש בפ' ה' רועי לא אחסר ומ"ש בפ' כי חנם מזורה הרשת כו' ועפ"י מ"ש בע"מ הכהנים אוהלים והבעלים מתכפרים והבן, ובעניותא לא אכלי ירקא וכו' שכתב היע"ד ומ"ש הקנה בבל תשחית דגופי' עדיף [כדי להבין הדברים הנאמרים ברמז רמיזא ארשום תו"ד הקדושים בס' ישמח משה פ' נח ד"ה ומוראכם וחתכם וכו' ובפ' בראשית ד"ה וי"א תדשא הארץ דשא כי ידוע מכתבי האר"י ז"ל דיש נפשות מתגלגלים בבע"ח המצפים לתיקון ע"י אכילת צדיק בכוונה או לש"ק ואכילת מצוה וע"י שחיטה וכיסוי הדם אכילה כדת מעלים את הנשמה המגולגלת לשורשה והנה הנשמה המגולגלת בבע"ח יודעת ומכירה א"ע וע"מ באתה בגילגול זה ויודעת ומשגת בטוב הבריות וכמבואר בבכור שור במס' בב"ק דף צ"ב ע"ב על הגמ' כל עוף למינו ישכון ובן אדם בדומה לו כי עופות הטהורים דירתן אצל הצדיקים כאשר אז"ל סנהדרין דף ק"ח ובעופות הטהורים מגולגלים נשמת זכאים וצדיקים הצריכים איזה תיקון ורודפים אחרי צדיקים שישחטו ויאכלו ע"י לתקן אותם ע"כ וזשה"כ [משלי א'] כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף והם לדמם יארובו יצפנו לנפשותם כן אורחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח ודרשו חז"ל בסוטה דף ל"ח שאפי' עופות מכירים בצרי עין שנאמר כי חנם מזורה הרשת וכו' ועיין רש"י שם כי הפורשים הרשת ונותנים שם חטים ושעורים כדי שיבואו העופות לאכול ואלו צרי העין מאבדים המזונות שזורים ברשתם בעיני כל בעל כנף שאף הם מכירים בצרי עין ואין נהנים מהם עיי"ש ויובנו הדברים ע"י הנ"ל כי הנשמה המגולגלת בהעוף תקרא הבעל עוף כנף כי הוא הבעל והאדון של העוף לכל אשר תחפוץ תטנו ותוליכנו והנה אם מזורה הרשת מצדיק וכשר אזי תוליך העוף למען ילכד בפח וישחט בכשרות וברכה כדת וזה תיקונה אמנם אם הצרי עין המה הרשעים זורו הרשת תברח כצפור נמלט מפח יוקשים וזהו כי מהצרי עין חנם מזורה הרשת בעיני כל בע"ל עוף כנף דייקא כי העופות בורחים מהם וש"ת כי לזה בורחים לצד שחסים על איבוד גופם ולזה אמר והם ר"ל הבעל כנף לדמם של עצמם יארובו שישפוך דמם כדת כדי שיתוקנו מהר ויצאו ממאסרם אך יצפנו לנפשותם ר"ל שמה שנטמנים העופות מן הצרי עין והרשע הוא בשביל נפשותם דייקא ולא בשביל גופם ומפרש הטעם שיצפנו לנפשותם כי כן אורחת כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח היינו נפש של עצמו ואם על נפשו לא חייס ופוגמה איך יתקן אחרים וז"כ הע"מ שכתב על אמרם ז"ל כי כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ר"ל הבעלים של הבהמה הנקרבת שהיא הגילגול עכ"ד כי כמו שמצינו באילו של יצחק דפרח בו לפי שעה רוחו של יצחק ה"נ בכל מקריב קרבן בכוונה הראוי לכך כמקריב א"ע יחשב ולכך הכהנים אוכלים הבשר בקדושה והבעלים מתכפרים ולכן אז"ל ששלחנו של אדם דומה למזבח שהוא ממש דומה למזבח לתקן נפשות המגולגלים כנ"ל וכבר פי' היע"ד על אז"ל בעניותי לא אכלי ירקא וכו' שמפורש בספר הקנה הקדוש על אמרם ז"ל מאן דאפשר לי' לאכול פת שעורים ואוכל פת חטים הר"ז עובר בבל תשחית דכל מה שגס ועב ביותר בנאכלים, הניצוצות שבו נתעבו יותר בעב טיט החומריות וקשה להעלותן וכל מה שהוא מאכל דק ביותר הניצוצות שבו מגולים יותר והוא בנקל להוציאם ועפי"ז יתבאר מאן דאפשר לי' למיכל פת שעורין והיינו שהוא בקי בסודות ואומן באופן שיוכל להוציא ניצוצות קדושות מן פת שעורים אזי עובר בב"ת אם אוכל פת חטים כי זה מעותד לחבירו הקטן ממנו וכו' ומסיק הש"ס ולא הוא בל תשחית דגופא עדיף שמשחית גופו במה שמקלקלין הניצוצות הגרועים כידוע עכדה"ק וזהו בעניותי לא אכלי ירקא וכו' כי באתרא דליעול ירקא ליעול בשרא אשר הוא בנקל להוציא הניצוצות ולתקנם ובזה פי' מוזלל"ה צדיק אוכל לשובע נפשו היינו נפש המגולגל בהמאכל ובטן רשעים תחסר אדרבה מקלקל עוד להמאכל ואשר בתוכו והנה מבואר בשער הקדושה ענין רוחניות המאכל כי שם הוי' ב"ה הוא הכל ויש בכל דבר כח שם הקדוש הזה וממנו ניזון האדם ברמ"ח אבריי ושס"ה גידיו כי י"ק עם שמי הוא שס"ה וה' עם זכרי הוא רמ"ח עכ"ד ונמצא לפ"ז הניזון מרוחניות המאכל הוא ניזון משם הוי' ב"ה והשם הקדוש הזה הוא הרועה ומפרנסו והן הן דברי דהע"ה ה' רועי ר"ל אם השם הקדוש הנ"ל הוא רועי אז לא אחסר ח"ו להמאכל ולהניצוצות אשר בתוכו היפך מהרשעים שנאמר בהם ובטן רשעים תחסר והבן עכתו"ד שם ובזה יובנו דבריו הק'] והצדיקים נקראים לב שנאמר אני ישנה ולבי ער והנה הצדיקים שהם הנקראים לב המבוארים בזוהר אית צדיקים דבלבא תליין ונראה שאלו הן הדבקים תמיד בו בלב כי ה' צלך והבן. [וז"כ בביאור המדרש כל בן נכר לא יאכל בו הה"ד לב יודע מרת נפשו כי יקלקל באכילתו כי בטן רשעים תחסר כנ"ל ומי יאכל בו צדיקים שנקראים בשם לב דבלבא תליין כי לב יודע מרת נפשו, של המאכל, היינו הנשמה המגולגלת בהמאכל וק"ל] והיינו דברים היוצאים מן הלב דייקא נכנסים ללב כי מאחר שדבק בחיות הבורא ית"ש הרי דבורו שהיא החיות שלו הדבוק בחיות הבורא בוקע כל המסכים כמו שנאמר ואתה מחי' את כלם ואף החלב שעל כסלם [של השומעים] בוקע דמבואר בפ' והסירותי את לב האבן ונתתי לכם לב בשר כו' אלו דמחיצה של אבן מפסיק והבן. וצדיק כזה יכול לזכות את הרבים וכבר אז"ל הצדיק אבד לדורו אבד שאבדו הגנת זכותו והנה י"ל סברה להיפך דבחיו לא הועיל להם זכותו ואחר מותו מועיל ע"פ סברת הרשב"א הטעם בהיום לעשותם ומחר לקבל שכרם [דמה"ט שכר מצוה בהאי עלמא ליכא משום דלא שלים עבידתי' כי אמרו ז"ל אל תאמין בעצמך וכו' ושכירות אינו משתלם אלא לבסוף נמצא כי לא יוכל זכותו להגן בחיותו משא"כ לאחר פטירתו כי יבוא על שכרו] והמדרש שאמר משה כתבת ביומו תתן שכרו וע"פ מ"ש בכה תאמשא משא"כ במזכה את הרבים כמ"ש שם [עיין ישמח משה פ' יתרו ופ' פנחס אריכת הדברים והיוצא מדבריו הקדושים כי להצדיק שזיכה את הרבים מגיע שכרו בעוה"ז כי הקב"ה מקיים תורתו ביומו תתן שכרו אך דלא שלים עבידתי' כי אל תאמין בעצמך וכו' אמנם כבר אז"ל כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו כאשר פי' הגה"ק מבארדיטשוב זצלל"ה אל תפרוש מן הציבור [לזכותם] ואל תאמין בעצמך וכו' כי בזכות הרבים מובטח שאין חטא בא ע"י ע"כ ובזה פי' שם בפ' פנחס בדין הוא שיטול את שכרו כי פינחס זיכה את הרבים שהשיב חמתו מעל ב"י ושוב אין חטא בא ע"י ושלים עבידתי' ע"כ בדין הוא שיטול את שכרו עיי"ש] וא"כ אמר שפיר אחים לי הספדאי דהתם קאימנא כנ"ל דהיינו שהוא מהדבקים בו ית"ש [ובלבא תלי'] וא"כ ממילא דזיכה את הרבים [והי' זכותו מגין על בני דורו בחיים חיותו והתם קאימנא וק"ל]:
ועפ"ז יש לפרש הפ' אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה כי הצדיק אף שמאיר לארץ ולדרים שמעורר מאורי אור אעפ"כ הוא בבחינת זריעה שנאמר הזורעים בדמעה מחמת שמסופק שמא יתקלקל מחמת מקרה ברד ורוח זלעפות וקרירות ומניעת גשם או ריבוי גשם ככה מתפחד אולי יתקלקל כמו שאמרו חז"ל אל תאמין בעצמך כו' אבל ולישרי לב שמחה כי המכונין בשם לב מיישרים לעם ה' ומובטחים שאין חטא בא על ידם להם ראוי לשמוח והבן.
ועפ"ז יש לפרש ג"כ מה שאמר דוד בהספד שאול ויהונתן בחייהם ובמותם לא נפרדו היינו כדקאי קאי שאין ביניהם פירוד בין חיים למות כפי פירוש הראשון שפירשתי באנן כדקאי קאי והבן וג"כ אינו יוצא מהפשוט כי לא נפרדו מדבקות הבורא והוא הוא.
עוד יש לפרש אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא ע"פ מ"ש בספר הפלאה במס' כתובות דף ק"ג ע"ב ע"פ כי טוב יום בחצריך וכו' ע"פ המהרש"א עיי"ש (ור"ל דאף דהצדיק כשנספה בעון הדור נוטל חלקם בעוה"ב אפ"ה לא ניחא לי' ורוצה יותר בשלו עיי"ש) והנה לכאורה יש לתמוה כיון דלפי הנראה זה הוא פיוס לצדיק שנספה בעון הדור שנוטל חלקם וא"כ אם הם יעשו תשובה ע"פ הספדו ונוטלין את שלהם מה יש לצדיק חליפי חייו ומיהו דעת לנבון נקל כי בוודאי היכלות שיורש לא ניטלו ממנו כי המה חליפי ימיו רק אם עושין תשובה השי"ת נותן להם אחרים תחתיהם או דוגמתן או דעדיפי' מינייהו כפי התשובה והיינו דברי רב דאמר לי' אחים לי הספדאי ואל תחוש שעי"ז שהעם יתמרמרו בבכי' יונטל ממנו היכלות שירשתי כי יוחזר להם אל תחוש לזה דהתם קאימנא כי מיהב יהבי משקל לא שקלי וכמו שאמרו רז"ל בהדי' גמירי מיהב יהבי משקל לא שקלי ודו"ק.
עוד באופן אחר נראה לפרש אחים לי הספדאי דהתם קאמינא כבר פירשו העולם דשם הוי עומד ע"כ ונ"ל להמתיק הדברים ע"פ שכתבו בספרים דצדיק לא ינוחם במותו בכל הקורת רוח שיש לו בעוה"ב משום דיפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב והם כל ימיהם בתשובה ומע"ט רק ע"י שרבים מתעוררים בתשובה על ידם בזה ינוחמו כי אינו דומה יחיד העושה לרבים העושים והיינו אחים לי הספדאי לעורר רבים דהתם קאימנא כו' לכך אין לי נחמה רק בחימום ההספד.
פי' אחר ע"פ מ"ש [בתפל"מ] בפסוק יראוך עם שמש וגו' עפ"י מ"ש בספר הפלאה לכתובות בדף ח' ע"ב בגמ' על הפסוק בכל עצב יהי' מותר [בתהלים ע"ב ה' ותוה"ד שם בדרך השלישי ע"פ שפי' ההפלאה וזרח השמש שזרחה שמשו של צדיק אחר קודם ששקעה שמשו של הראשון, מ"מ שקעה השמש כי כבר אז"ל פני משה כפני חמה ופני יהושיע כפני לבנה נמצא שהאור הראשון לא נתמלא ונמצא שקיעה הוי וזה הפי' וזרח השמש ואעפ"כ ובא השמש שקיעה הוי כי אינו דומה אור השני לאור הראשון שנלקח מאתנו וק"ל עכדה"ק] והוא דמיתת הצדיק נקרא ביאת השמש גם נקרא זריחה כמ"ש בפ' וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו הוא שואף זורח הוא שם [שם בתהלים עה"פ יראוך עם שמש שפי' וזרח השמש ובא השמש שדרשו ז"ל עד שלא שקעה שמשו וכו' וזרחה שמשו של וכו' ומפרש הפסוק וזרח השמש היינו שמשו של הצדיק הנולד ובא השמש ששקעה של הצדיק הנעדר ומדוע נקרא בשם ביאה שאומר ובא השמש הי' לו לומר ויצא השמש ע"י משיב ואומר ואל מקומו שואף ר"ל הוא מתאוה לבוא למקומו לאור העליון אשר מאיר ובא לשורשו ומקומו כי זורח הוא שם על כנפי השכינה רק לדורו אבד ועיין ישמח משה בהעלותך ולעיל מיכה ז' ב' עה"פ אבד חסיד וכו'] לכך אמר כאן סתם יראוך עם שמש דהיינו עם זריחה ועם שקיעה יחרדו ויתיראו אם בארזים נפלה שלהבת וכו' ולפני ר"ל זה שבא ונולד לפניו וקודם לו כונו דאמרן עד שלא שקעה וכו' זרחה וכו' הוא רק ירח נגד השמש דור דורים ור"ל כך הוא בכל דור ודור לכך ראוי להתעורר והיינו דהתם קאימנא אבל כאן לא יהי' דוגמתו ותמורתו כמו שאמרו [הוריות י"ג] ברזל מעפר יוקח כי לכל יש תמורה ת"ח שמת אין לו תמורה כיוצא בו והבן.
א"י עפ"י מ"ש [בישמח משה] בפ' ואתחנן בהפטרת נחמו נחמו עמי עפ"י שכתבתי ליישב קושית התוס' במס' שבועות בשגגת קרבן בשבועת ביטוי עיי"ש והנה הצדיק בחייו הוי הולך תמיד ע"י שמעלה תמיד ניצוצי קדושה ומדבקן בנשמתו וכמו שפי' ביע"ד ח"ש בפ' הוא ישופך ראש ע"כ בכל עת ניתוסף בו קדושה ואחר פטירתו אינו מקבץ עוד דהפעולה הוא רק בעוה"ז וזה הפסדו ובהספד נתבאר דמעלין ניצוצות קדושות הרבה מאוד כמ"ש הפסוק שימה דמעתי בנאדך וכמו שאמרו חז"ל כל הבוכה על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו [שבת ד' ק"ה] ואל כביר לא ימאס וע"כ מוסיפין בו קדושה דהוא הגורם וע"כ הספד אותיות הפסד דההספד מתקן ההפסד של הצדיק והיינו אחים לי הספדאי דהתם קאימנא עומד ולא הולך לפי שאין מקבץ ניצוצות ק' כנ"ל ע"כ אחים הספדאי דבזה יקובצו כל מה שהי' יכול לקבץ והבן כי כן הדעת נותן דאם עושין תשובה ע"י וקובץ הכל כנ"ל.
ועפ"ז יתבאר המדרש זכור ה' מה הי' לנו זכור בע"פ בתרין אנפין כי דרשו חז"ל מכה אשר לא כתובה זה מיתת הצדיקים וכתב בהפלאה בגמ' כתובות [דף ח' ע"ב] הטעם שאינה נהפך לאוה"ע כי בכל מכות הכתובות בתורה אם יטיבו מעשיהם כתיב והסיר ה' ממך כל חולי וכו' ונתנם בכל שונאיך ומש"ז נכתבו משא"כ מיתת הצדיקים שאחד שקול כמו הרבה ז"א אלא בישראל אבל בעכו"ם כתיב ידין בגוים מלא גויות ובישראל מחץ ראש על ארץ רבה שאחד נחשב כמו הרבה ע"כ] והיינו זכור בע"פ ר"ל זה מיתת צדיקים שנהרגו ונשפך דמן שהוא בע"פ מכה שלא כתובה שהוא אינה נהפכה הביטה וראה את חרפתינו כי תחת אשר ראוי שהקללות יתהפכו להם נתהפך להם נחלתינו [כי נחלתינו נהפכה לזרים] והבן.
ועוד נראה לפרש המדרש הנ"ל זכור בע"פ והמדרש נחלתינו נהפכה לזרים נהפכה כמהפכת סדום עפ"י כי ידוע דמפני הרעה נאסף הצדיק יש לו ב' פירושים א' שמתכפר ב' שלא יראה ברעה כמבואר במס' ב"ק פרק הכונס והנה הא דמכפר הוא מטעם זה נהנה וזה לא חסר [כמבואר בישמח משה הפטרת דברים כי הגנה שהצדיק מגין על הדור הוא מטעם זה נהנה וזה לא חסר] כי הצדיק אינו חפץ בחיי הבל אך הרי מפסיד מע"ט אך בהספד מרוויח תמורתו וא"כ עיקר הכפרה ע"י ההספד וכמו שפירשתי כבר מה פרה אדומה מכפרת כו' וכל זה כשגומלין חסד [ומתנהג עמהם ג"כ בגמ"ח] מדה במדה והבן והיינו זכור ר"ל מקונן על מיתת צדיקים וש"ת כי מכפרין לזה אמר נהפכה כמהפכת סדום [ובסדום היו מקפידים שלא ליהנות אף שלא חסרו ומדה כנגד מדה גם כן אינו מכפר עליהם שהוא משום זה נהנה וזה לא חסר] והבן וא"כ הוי כפי' השני [מפני הרעה שלא יראה ברעה העתידה ח"ו] והבן, וא"כ שיכפר צריך ב' תנאים א' שיתעוררו עי"ז כדי שיהי' לא חסר והשנית שיגמלו חסד משא"כ כשחסר תנאי אחד ומכל שכן בתרתי לריעותא וזה שמקונן הנביא הצדיק אבד ולא אמר נאבד רק הכוונה דאבד המע"ט שהי' יכול לעשות ואין איש שם על לב לעורר בתשובה שירויח כנגד זה א"כ הוי חסר וזה ריעותא אחת ועוד שנית ואנשי חסד נאספים כי אין עושה חסד הרי ריעותא השני' א"כ באין מבין כי מפני הרעה העתידה לבא כי הם חשבו שמכפר אבל לפ"ז הוא להיפך ח"ו והוא פי' נפלא בס"ד. ע"כ אחבנ"י התעוררו נא בתשובה וגם קבלו על נפשכם לגמול חסד כי ידוע דהצדיקים האלו כל חפצם וכל ישעם תמיד לטובת ישראל ולגמול חסד בכל האפשרי ע"כ נכבד נא אותם בזה.
ועפ"ז נ"ל לפרש הגמרא בכתובות דף ח' ע"ב קום אימא מילתא כנגד מנחמי אבלים ר"ל לנחם הצדיקים שמתאבלים על מע"ט שנעדרו מאתם פתח ואמר אחבנ"י גומ"ח בני גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו להכניס נפשות תחת כנפי השכינה ה"נ אתם הרי גרמתם לתשובה ואין אתם חסרים ע"כ תקנו במדת ג"ח ובעל הגמול ישלם לכם ויתקלס עילאי ברוך אתה משלם הגמול, ועפ"ז יבואר ג"כ אחים לי הספדאי דהתם קאימנא דהוי עומד וא"כ הריני חסר ולא אכפר כנ"ל לכך אחים לי הספדאי שלא אהי' חסר ואז אכפר והבן.
ועפ"י הנ"ל יובן אמרם ז"ל כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו כי הנה החכם אם נספה קודם זמנו לעון הדור הרי לפי מ"ש בהספד מחזיר לו ההפסד חייו וא"כ זה שאינו רוצה להחזיר לו חייו נמצא ע"י נקבר קודם זמנו בעוד שהי' לו לחיות והבן ע"כ מדה במדה ראוי לקברו בעוד שיש לו זמן לחיות דהיינו קודם זמנו כנ"ל.
אחי וריעי זרע קודש עם ברוכי ה' עורו לבבכם עורו עורו התעוררו כי גדול כים שברינו מי ירפא לנו אשר בכל יום ויום אנחנו יורדים מטה מטה הוה על הוה שבר על שבר אשר ממש תנות צרות לא נוכל דלים געולים בוזים אין מנהל לנו ולא מחזיק בידינו ראו מה שנעשה בשנה זו כי בדבר ובחרב וברעב שפטנו יוצרינו כמה נדקרו בחרב מלחמה כמה היו נפוחי כפן וכמה מתו בחלאים גדולים כמו דבר ר"ל פנינו לימין ואין עוזר לשמאל ואין סומך ואנשי אמנה אבדו באים בכח מעשיהם אשר היו גבורים לעמוד בפרץ אוי לנו כי פנה יום כי ינטו צללי ערב חושך ואפילה מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה ועל מי יש לנו להשען איה שוקל ואיה סופר אי' שוקל כל דרכיו אי' סופר כל צעדיו אם דרך ה' הוא, מכל טוב נעדרנו והעולה על כולם אשר שכינת עוזינו גולה וסורה זה יותר מאלף ושבע מאות שנה ועד מתי נהי' מוכה בסנורים ואיך נמלא ידינו לעמוד בשמחה אפילו ברגע אחת בעלות על לבבינו חורבן בית מקדשינו ומיתת הצדיקים אשר הוא יותר משריפת בית אלהינו וגלות השכינה מר לנו מר אשר כ"י מייללת ומקוננות שמה פני' אל אלהיה באמרה מרי' דעלמא בתר דרבית וגדלית להון איך חמית לשונאיהן דאכלו להון שמה פני' אל בני' ואמרה בקול מר בני בני עד מתי לא תקימוני עד מתי לא תרחמוני ידיכם אסורין ורגליכון כפותין כי בחורף העבר הי' כן בעוה"ר ואני מתפלש באפר ואורייתא איתוקדן בנורא בגלות המר וצדיקים מתקטלין אחי ורעי זכרו נא והתאוששו וקוששו וקשו חזקו ואמצו לבבכם לשוב עד ה' אלהינו לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאינו כי אל חנון ורחום אתה ויפשפש כל אחד ואחד במעשיו אשר עבר ופשעיו אשר גבר ויבכה ויתאונן ויתמרמר בחרטה גמורה ולא יבוש מפני המלעיגים והסירו מנהגי הרעים, לפריצות ולחוקות העכו"ם אין בושת, ולעבודת ה' יש בושת, אוי לאותה בושה כבר פירשו שמתי פני ככלב היינו פריצות ועזות דהכלב עז שבחיות העזתי מצחי ואין בושה וגשתי לפניך הוא בבושת פנים וכי על זה אמרו סי' טוב לאדם שהוא ביישן או סימן אומה הישראלית ביישנים וכו' וכי בושה לעבודת ה' אמרו ולא לעבירה מי יתן ראשי מים כו' ואבכה את חללי בת עמי תרי מיני חללים א' שנהרגו ומתו ב' רשעים פרוצי דור בחייהם קרוים מתים נשפך לארץ כבדי בעטוף עולל ויונק כו' השי"ת ירחם עלינו בב"א.
תנן ר"א אומר ושוב יום אחד לפני מיתתך כו' שם אמר ריב"ז משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה [ולא קבע להם זמן פיקחין שבהם קשטו עצמן וישבו על פתח בית המלך וכו' שנאמר כה אמר ה' הנה] עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ירננו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב לכאורה הי' די לומר עבדי ירונו ואתם תצעקו רק דשני מיני רינה יש רינה של שמחה כמו רני ושמחי ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ויש רנה של בכיה כמו קומי רוני בלילה לראש אשמורת הנאמר במגילת קינות לכך צריך לבאר ולפרש מטוב לב והנה יש שני מיני בכיות א' שצועק מחמת שמקוה שיהיה לו ישועה על ידי השעוה והצער שירחמו עליו ויש שהצועק יודע שלא יועיל לו כלל וכלל הצעקה ומ"מ צועק מחמת כאב לב. ומוכרח לצעקה מעצמו בלי שום רצון וצעקה כזו יש שם לרשעים שלא יועילו צעקתם יזעקו ואין מושיע כי אז אין זמן תשובה רק יצעקו מכאב לב והוא מוסר גדול הלא יותר טוב לצעוק עכשיו שמועיל הצעקה והבן.
הדרן עלך פרק מי שהחשיך וסליקא לה מס' שבת כי בריש המס' תנן בהמשנה בלשון עני ועשיר והנ"ל משום דמסיק כאן דשלא לצורך כלל פטור והיינו ודאי משום משאצ"ל וא"כ אסור הוא מדרבנן אך אדרבה עקירה וכו' אינו אלא מדרבנן ושרי בכה"ג לגמרי והנה כבר כתב בתשובת עה"ג סי' ק"ד דזה עוקר וזה מניח אינו אסור אלא בהוצאה דאורייתא ולכך קתני בלשון עני ועשיר כלומר דהוי הוצאה לצורך והוי דאורייתא ולכך אסור זה עוקר וזה מניח ודו"ק.