ישמח משה על השס· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
שבת · קיט ע"ב
אר"ש ב"א לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זא"ז וכו' אר"י לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה ת"ח וכו' ועיין בבינה לעתים בעת צרה דרוש לשבת דברי [דרוש מ"ז] שהקשה דהלשון א' ר' יהוד' משמע דאינו חולק רק מוסיף דאל"כ הי' ראוי לומר ר' יהודא אמר והבן והנה זה סותר את זה דאם היו בוזים ת"ח תוכחתם אינו נשמעת א"כ לא ראוי' לעונש הת"ח מפני שלא הוכיחו ועיי"ש מ"ש והנ"ל בזה עפ"י מה שפי' בסמוך על המאמר (שבת דף נ"ה] א"ל ר' זירא לר' סימן לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא א"ל לא מיקבלי מינאי והנה העלה שם דבמקום שהעוברים מזידין יש להוכיחם אף שאין רגילין לקבל דמוטב שיהיו שוגגין כו' לא שייך בזה דהא כבר מזידין הן אבל כשהן שוגגין ודאי דאין להוכיח כשקרוב הוא שלא יקבלו עיין עליו והנה לפ"ז א"ש דהמוני עם נענשו במה שהיו בוזים ת"ח ולפ"ז שכך הי' רגילתם הניחו החכמים אותם על שגגתם מהטעם הנ"ל [דמוטב שיהיו שוגגים] והנה איתא בגמ' ר"י בר' יהודא אומר חבר אין צריך התראה לפי שלא נתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד ע"כ אלמא דחבר מסתמא מזיד הוא ולכך נענשו מפני שלא הוכיחו זה את זה דייקא והבן.
עוי"ל כי באמת החכמים היו מוכיחים ובוזים דבריהם אבל אלו היו מוכיחים זא"ז הי' מועיל דיותר נכנס התוכחה בלב מאנוש כערכו והבן.
והנה להפי' הראשון שכתבתי י"ל דשני המאמרים הנ"ל הם אחד דמתחילה אמר לא חרבה ירושלים ר"ל שתהי' בגדר חרבה מכל וכל דזולת זה היו הת"ח ראוי' להצלה ואידך אמר דלא חרבה ירושלים שתהי' בגדר חרבה מכל וכל אלא בשביל שבוזים בה ת"ח זולת זה היו המונים ראוי' להצלה.
עוי"ל לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זא"ז כי המוכיח ברבים אינו פועל כ"כ כי כל דרך איש ישר בעיניו וצריך להתווכח עמו בלב"ע להראות כי לא ישר הולך והבן וזש"ה הוכח תוכיח הוכיח ר"ל התווכחות צריך אם תוכיח את עמיתך את עמיתך דייקא והבן.