ישמח משה על השס· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
פיאה
פרק א משנה א
והבאת שלום בין אדם לחבירו ות"ת כנגד כולם דלכאורה בין אדם לחבירו הוא שפת יתר דהי' די באמרו והבאת שלום דודאי בין ב"א הוא והנ"ל דרצה לומר דוקא בין אדם לחבירו דהיינו שהם שווין בדיעה וגם בין יחיד ליחיד דהוא בנקל לעשות שלום וא"צ לבטל כ"כ מת"ת אבל כשהאחד עיקש או בין יחיד לרבים אינו מחויב שזה צריך זמן גדול וביטול מת"ת זמן זמנים וזה אמרו והבאת שלום בין אדם לחבירו דוקא והטעם דדוקא בין אדם לחבירו הוא לפי שת"ת כנגד כולם והבן כי נכון הוא בס"ד.
ירושלמי פיאה פ"ח ה"ו
ר' אלעזר הוי פרנס חד זמן נחית לביתי' וכו' אתא חד סיעא ואכלין ושתין וצלי עלך אמר ליכא אגר טב ועל אלו דאמרו לי' קא מללטין יתך אמר דין הוא אגר טב ע"כ. והנה ק"ל דמ"מ נראה דאלו המלטטין הם עניים שאינם מהוגנים וא"כ לשמחה מה זה עושה והנ"ל ע"פ מה ששמעתי בהכנסת אורחים שהוא הכנסה תחת כנפי השכינה דאיכות קדושת הצדיק נמשך על כל אשר לו והעד גזרו על פתן כו' ועד השני נשתייר על פכין קטנים והבן והנה כל דרך איש ישר בעיניו וכשהתחיל להתעורר אז מתעורר מלחמה בקרבו וכל זמן שהרע בתגבורת הוא כועס ע"ז שנעשה לו פחת וחסרון בשמחת עוה"ז והנה אלו דמלטטין יובן מזה שעשה בהם איזה רושם עכ"פ ודין הוא אגר טב אבל הנך דקא משבחין יתי' או דלא נעשה בהם שום רושם או שבלא"ה היו כשרים וא"כ צדיק מה פעל ולכך לאו דין הוא אגר טב כנ"ל וזה אמרתי לנגד א' שקלל המוכיח והבן: