אור ברסלב

ישמח משה על השס· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

מגילה

תענית

[ג' א'] מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין נ"ל כדי שלא יהא אחיזה להידוע בלוחות דלא עביד קב"ה ניסא לרשיעה ונ"ל שזה הטעם שציוה ית"ש לו לקחת לנשמתו של משה וגער בו משה ואמר לו רשע כו' כמבואר ברבה פ' דברים היינו שרצה השי"ת להראות לו שאין לו אחיזה בלוחות וכל התורה כולה וידוע דנשמת משה הוא עצם התורה ואמר לו שיקח ר"ל אם יוכל והבן ואמר לו משה רשע ר"ל ולא עביד קב"ה ניסא כו' ואין לך אחיזה בהתורה ולא תוכל לקחת נשמתי והבן.

[דף וא"ו] יגעתי ולא מצאתי אל תאמין לכאורה תמהתי האיך נשאר ספק אצלם כמו מה שהניחו בתיקו וכי חיסרו היגיעה ח"ו והוא תמיה גדולה ולא ראיתי מי שהקדמני בחקירה זו והנ"ל עד"מ דאם נאבד דבר באיזה חדר והוא מחפש בכל כחו ודעתו כראוי ודאי ימצא כיון שהוא כאן משא"כ כשאיננו כאן אף אם יחפש כל היום לא יועיל ככה כל אדם יש לו שורש למעלה ואם מייגע ומחפש ימצא כל מה שבשרשו כפי מה שקבל בסיני אבל לא יותר כי אין יכול לחפש רק במקום שהוא שם ולכך אלו הדברים שהניחו בספק הוא מעלמא דלא אתיידע ולא נתגלה השורש עדיין עד כי ישפוך רוחו על כל בשר שאז יתגלה מקורין חדתין והבן.

וג"כ הי' תמי' לי כיון שאלי' ז"ל הי' רגיל מאוד אצל חכמי התלמוד למה לא גילה להם מה שנסתפקו אבל ג"ז ל"ק דאף דאלי' קיים בגוף ונפש מ"מ אינו יכול להגיד רק מה דאתיידע לי' בהיותו כאן קודם שעלה הן מה שקבל או מה שהשיג אבל מה שמשיג בבחינת נבואה או בבחינת מלאכותיית כבר כתיב אלה המצות ודרשו רז"ל במס' מגילה ידוע לכך לא יכול להגיד בענין דינים והלכות רק מאותן שהשיג או קיבל בהיותו ע"פ האדמה רק לעתיד אז יגלה הכל כי ישפוך רוחו על כל בשר דייקא והבן.

[י"ג ע"ב] אחר הדברים האלה א"ר אחר שברא הקב"ה רפואה וכו' ונ"ל טעם שהקב"ה מקדים רפואה למכה הוא עפ"י המבואר בנזה"ק פ' ל"א סי' ט"ז שהי' צריך נח הקמת הברית קודם ביאתו לתיבה כי אין מדה זו דבקה באדם אלא בהתעוררת החסד ורחמים וממילא אח"כ ביום זעם ועידן ריתחא לא הי' עת רצון לדבר עיי"ש ה"כ שהרפואה צריך להתעוררות חסד ורחמים ולא יתכן בעידן ריתחא לכך צריך להיות קודם בואה כנ"ל והבן.

[ט"ז ע"א] כשהן יורדין יורדין עד לעפר כשהן עולין עולין עד לשמים ר"ל דהשתלשלות התנהגות השפלים ע"י אמצעים כוכבי השמים וכסיליהם כאמור כח וגבורה נתן בהם וכו' אבל התנהגות השמים ע"י השי"ת וכשישראל עולין עלייתם היא שמתנהגין ע"י השי"ת לבדו וההיפך בהיפך והבן [ועיין ישמח משה בא עה"פ ויאמר בא אחיך וכו'].

[שם] עיין תוס' ד"ה ודחי עשרת אלפי ככרי כספא הנה טרחו המפורשים עיי"ש ולי נראה כפשוטו דערך אדם נקצב בערכין חמשים שקלים והנה לפי חשבון המבואר בתוה"ק דמחצית השקל עלה למאת ככר א"כ חמשים שקלים דהוא כל פדיונם עולה לעשרת אלפים ככר ומדוייק לשון התוס', והי' אומר לאחשורוש שיתן כל פדיונם דייקא, ומהא לא ידע דמנה של קודש כפול הי' רק המבואר בתורה שבכתב שהרי העתיקו כל סופרי האמות מאבנים דגלגל, אח"כ מצאתי במדרש להדיא שהי' רוצה ליתן חמשים שקלים בעד כל אחד לפי חשבון ת"ר אלף יוצאי מצרים ובודאי דכוונת המדרש כדברי וכן הוא כוונת התוס' והוגד לי שגם בחזקוני כי תשא מפרש כן לדברי התוס' וספר הנ"ל אין בידי.

[שם] גדול ת"ת יותר מכיבוד או"א וכו' והקשה זקיני מהרש"א ז"ל מנ"ל דגדול ת"ת יותר דילמא שווין הם ומש"ה לא נענש ותירץ הוא ז"ל דסמיך אמתניתין דפיאה דתנן ות"ת כנגד כולם עכ"ד ותמהו כיון דמכאן לא מוכח כלל דגדול ת"ת יותר רק ממתניתין דפיאה א"כ למה מביא ראי' מזה ולא ממתני' דפיאה ונ"ל דה"פ דברי ז' מהרש"א ז"ל דבאמת ממתניתין דפיאה לא מוכח כלל רק מצורף לזה שמביא מיעקב כמו שאבאר לכך לא מביא רק הך ברייתא דתני גבי יעקב וסמיך אמתני' דפיאה שהמשנה ידוע לכל כמו שפרשו בכמה מקומות והוא דבמס' ברכות דף יו"ד ע"ב איתא שם גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מעוסק בתורה ועיין שם בתוס' ד"ה יותר מעוסק בתורה פעם אחרת עיי"ש וא"כ לפ"ז אי לא אשמעינן ר' מני הא מילתא דגדול הקורא ק"ש ה"א דמעוסק בתורה בשעת זמן ק"ש ודאי עדיף הקורא ק"ש דאז ראוי לקרא ק"ש דחביבה מצוה בשעתה אבל עוסק בתורה פעם אחרת ה"א דגדול טפי או דשווין המה לכך אשמעינן ר"מ דגם מהעוסק בתורה פעם אחרת גדול וזה פשוט למעיין שם והנה לפ"ז גם כאן י"ל הא דת"ת כנגד כולם היינו ת"ת דפעם אחרת בשעה שאין לו לעסוק באלו אבל מת"ת שעוסק בשעה שיש ממצות אלו לפניו אימא דהן שקולים דחביבה מצוה בשעתה ולכך העסק בתורה אינו חשוב כמו בפעם אחרת שאין מבטל מצוה ע"י וכמו דאמרינן לענין תורה בשעת ק"ש לפי הה"א אלולי דברי ר' מני וכן הוא באמת לענין ת"ת בשעת תפלה כמ"ש התוס' שם ודו"ק.

ומיהו על זה קשה דאיך נימא דשקולים הן א"כ ת"ת דשעת מצוה שוה לאלו ומאכיל פירות בעוה"ז והקרן לעוה"ב דומה לאלו ואינו בכלל ת"ת כנגד כולם א"כ איכא עוד א' דומה לאלו והלא כבר כתבו התוס' דהיכא דתני אלו דוקא שייך לומר תני ושייר מיהו י"ל דגרע מהן ואין בו פירות בעוה"ז כן י"ל לכך הוכיח מיעקב דאף ת"ת בשעת שיש מצוה לפניו לא גרע מהמצוה דהא ביעקב היו אביו ואמו קיימין ואעפ"כ לא נענש ש"מ דעכ"פ שווין הן א"כ ממילא מוכח מהמשנה דהוא גדול דגרע ל"ל דמוכח מיעקב כנ"ל ושווין נמי ל"ל דא"כ נשאר הקושי' הא אלו דוקא תני כנ"ל ואין עוד אחרת דומה להן דהא היכא דתני אלו לא אמרינן תני ושייר כדאיתא להדי' בגמ' מס' קדושין דף ט"ז ע"ב ודוק היטב כי נכון הוא בס"ד.

[ל"ב ע"א] הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה וכו' ומשפטים לא יחי' בהם היינו כי אם עושה לכבודו ית"ש על השלימות ראוי להיות כנתינתן מסיני וזה שאין מקפיד אין כוונתו רק שיקרא חכם א"כ אין בזה טוב אמיתי וחיות הנפשות ועוד נ"ל עפ"י מ"ש התוס' שם דהזכרון הוי ע"י הזמר ובלא זמרה הוי שוכח ומתחייב בנפשו כנ"ל.

תוכן העניינים

ישמח משה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה