אור ברסלב

ישמח משה על השס· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

יומא

פסחים

ב ע"א

שבעת ימים קודם יוה"כ מפרישין כה"ג מביתו ללשכת פרהדרין כי בהיות הכה"ג מתבודד ודאי פעל הרבה למעלה ומהפך הדין לרחמים וידוע דפ"ר המה הדינין והנה כפור כאפר יפזר והבן. והנה כד נהפוך פר אז הוא ר"פ ר"ת רחמים פשוטין וידוע דרחמים פשוטין היינו שאין בהם תערובות דין כלל והיינו לשכת פרהדרין פ"ר הדרי"ן והבן כמו שהוא הטעם בקריאת שם סנהדרין שהוא סן הדרין ששונאים הדרת פנים בדין ה"נ דכותיה והבן.

יח

ככר כתבתי תירץ על הקושי' שהקשיתי במס' יומא דמשביעין לכה"ג שלא יעשה בקטורת כמעשה הצדוקים הא קיי"ל ביו"ד סי' ב' ובסי' קי"ט דהחשוד בדבר אין נאמן אף בשביעה באותו דבר וא"כ מה מועיל השבועה וישבתי דש"ה ביומא דאין מתכווין לעבור על ד"ת רק שסובר שדת תורה כן הוא וכעת נ"ל באופן אחר עפ"י דברי התוס' בשם הר"ר יהודה חסיד במס' ב"מ ה' ע"ב ד"ה דחשיד אממונא וכו' עיי"ש א"כ הה"נ דעדיין לא עשה מש"ה מהני שבועה משא"כ במומר לנבילות שכבר אכל נבילות ודו"ק.

ואין להקשות דמה מועיל הא אם צדוקי הוא הוי נשבע לבטל את המצוה לפי שיטתו, לק"מ דצדוקי' לא סברי דרשת חז"ל הרעה דומי' דהטבה וגם נשבע לבטל את המצות חייב לדידהו והיינו להרע ולהטיב לא ידעו וק"ל.

כג ע"א

כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש ע"ד כי אדם טועה בקל ודן לכף חוב ואל אלקים הוא יודע כמבואר בס"ח בעובדא דבחור א' וכמבואר בגמ' [במס' תענית דף כ"ב ע"א] דאמר איכא הכא בר עלמא דאתי' והנה איתא באגדת ירושלמי פ"א דפיאה דהנחש משיב אם ישך הנחש בלא לחש אילו לא איתאמיר לי' מן שמי' ניכית לא הוינא נכית ע"כ ה"נ הת"ח שלוחשין לו מן השמים ויודע האמת ומקנא קנאת ה' צבאות הוא ת"ח באמת והבן.

עג

עיין ביפה מראה במס' יומא סוף פרק בא לו כה"ג מ"ש שם הטעם שנעלם מהשבטים אותיות ח"ט ק"ץ עיי"ש ול"נ שהוא רומז למה שאמרו חז"ל ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קיצם אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קיצם והיינו שנעלם החטא ונעלם הקץ דהא בהא תליא העלם זה בהעלם זה [עיין יערות דבש דרוש וא"ו הובא למעלה איכה א' ט' עהמ"ד אלו זכיתם] והבן ונ"ל דלכך לא הי' יכול יעקב לגלות הקץ לבניו דשמא דידהו גרם שיהי' בהעלם אבל לאבות הי' נגלה.

עו ע"ב

חמרא וריחני פקחין עיין רש"י נ"ל כיון דמשמח עשאו פיקח דעצבות מונע ההשגה כמבואר בשער הקדושה למהרח"ו ובשל"ה בהנהגת אדם.

פו ע"ב

הנה אמרו חז"ל דתשובה מיראה זדונות נעשו כשגגות מבואר הענין עפ"י דברי העקרים דבהחרטה משוי למילתי' כטעות ואונס דאם הי' לו השכל של עכשיו לא הי' עושה כן וא"כ נשאר מעשה בלי מחשבה והבן.

או י"ל הטעם שהמעשה התשובה היא בהכרח מפני הפחד וההכרח לא ישובח רק שהטוב שבו הוא המחשבה דהיינו האמונה המביא היראה ע"כ מחשבה מוציא מידי מחשבה ונשאר העבירה מעשה בלי מחשבה והיינו שוגג כנ"ל אבל מה שאמרו דמאהבה זדונות נעשו כזכיות לא נתבאר איך ומה והנ"ל דמאהבה הוא רק כדי לעשות נ"ר לפניו ולא מחמת בריחה מעונש או התקרבות לגמול ואם עושה כן יש נ"ר לפניו כיון שאינו עושה בשביל עצמו והבן:

והנה כל מה שנשקע בטומאה יותר יש עכשיו נ"ר יותר זה שעשה זאת עושה נ"ר והבן לכך נעשים כזכיות לפי שע"י כל תוספת החטא יגדל הנ"ר וזה שורש כל הזכיות לנ"ר לפניו והבן.

עבר ושנה ושילש נעשה לו כהיתר עפ"י הזוהר הובא ביסוד התשובה פ' י"א דבתלתא זימני לא נשאר כח קדוש באותו אבר המתייחס לאותו חטא כי שלט סתמא מסטרא לסטרא א"כ שוב אין בו חלק הסותר.

תוכן העניינים

ישמח משה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה