אור ברסלב

ישמח משה על השס· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

חגיגה

מגילה

[ה' ע"א] כל שאינו בוהי' אינו מהם כי כתיב והי' לאכול ולא כתיב והיו אלא דקאי על השגחתו שהיא בעצמה היא לאכול ומי שאינו בבחינה זו להאמין כי הכל מושגח אינו מהם והבן.

[ה' ע"ב] אמרו רז"ל על שלשה הקב"ה בוכה על מי שמבקש ללמוד ואינו יכול ועל מי שיכול ואינו רוצה וכו' ולכאורה תמוה דא"כ נסגר הדלת לפני המיגעים בתוה"ק כי יסוד הכל הוא לנחת רוח לפניו ית"ש ולא לצער ח"ו והנ"ל דהא כדאיתא והא כדאיתא דהא כתב הט"ז בה' שבת דיש בכי' של תענוג ודו"ק.

[ט' ב'] יאה עניות' ליהודאי ר"ל זאת עניות אשר מסייע לענין יהודית ולא מה שסותר והבן.

[י"א ב'] ולא במרכבה ביחיד ר"ל בעולם היחוד והמ"י.

[י"ג] מאי חשמל במתניתא תנא עתים חשות עתים ממללות ר"י אמר חיות אש ממללות, נ"ל כי או"א דא"ח כי אמרו חז"ל הצדיקים הן המרכבה ור"ל הגם שלא נדע אשר בשמים ממעל בעצמות המרכבה מ"מ דוגמא בצדיקים כמאמרם ז"ל למה הצדיקים דומים לפני השי"ת כנר בפני האבוקה כי אין השי"ת נותן השגה רק מה שנוכל ליקח ממנו לעבוד ה' על כן וראית את אחורי ופני וכו' היינו הצדיקים המקיימין אחרי ה' אלקיכם תלכו נוכל להשיגם לפי שהמשיג יוכל ג"כ להיות צדיק אם רוצה אבל ופני לא יראה לפי שא"א להיות אל והבן והדוגמא לזה אבאר כי בזמן שאין האדם על המעולה מנושא בלב שמח ודבק בדביקה חשוקה חפיצה בהשי"ת הרי צריך לחשות באמצע תפלתו לכוון לבו למה שמדבר והיינו עתים חשות עתים ממללות ובזמן שהוא מנושא על אופן המעולה א"צ לחשות ולכוון כלל כי דבוק ועומד הוא והיינו חיות אש כשבוער באהבת ה' באש חי אז רק ממללות והבן והנה כשצריך להיות עתים חשות כו' זה הוא דוקא כשיש עת שלא יעבור זמן תפלה אבל כשהזמן דחוק ודאי צריך רק לדבר וז"ש שלמה עת לחשות ועת לדבר כן נ"ל ברור.

[ט"ו ע"א] שובו בנים שובבים חוץ מאחר עפ"י מ"ש הבינה לעתים עת קץ דרוש נ"ח כי בהיותו מתעורר תשובה מעצמו הוא מאושר ולא מהתעוררות אחרים עיי"ש והיינו שובו מעצמכם חוץ מאחר שתשובו ע"י אחר המעורר שזה אין טוב כ"כ.

[ט"ו] בעובדא דאחר לא לדייני' ולא לקבל שכר עפ"י הסברא של הגאון מהר"ז בדרוש י"א דאם יאמר שיצה"ר גורם לרע א"כ הלא יצ"ט גורם טוב וזה עצת חכם וזה עצת כסילות והבן, ועפ"ז כובש ונושא ולא פליגו, ועפ"ז סור מרע ועשה טוב ישכון לעולם, ועפ"ז יתבאר ביום טובה הי' בטוב וע"י מה וביום רעה ראה כי זה לעומת זה עשה אלקים כי אם ברא היצה"ר הרי ברא לעומתו יצה"ט ועפ"ז יתבאר גם ראש הענין ראה את מעשה אלקים ר"ל אף שיצה"ר הוא מעשה השם השגיח עליו היטב שלא תתפתה ממנו כי מי יוכל לדון כו' וש"ת אם מאת ה' הוא מה אני חייב לכך אומר ביום טובה כו' כמ"ש והבן, וכן יש לפרש ע"פ כל תשא עון כאמור בנושא אבל קח טוב והבן.

[י"ז ע"א] בתוס' ד"ה אף עצרת עיי"ש קושית הר"ר אלחנן ועוד יש לדקדק בדברי הירושלמי וז"ל א"ר יוסי בי רבי בון רבי שמעון בן לקיש הוי עבר וכו' ושמע קלהו קריי הדין פסוקא ויזבחו לה' זבחים ויעלו עולות לה' למחרת היום ההוא (ד"ה א' כ"ט) אמר מאן דמפסיק לי' כב"ש מאן דקרא כולי' כב"ה ניחא עולות למחרת היום שלמים למחרת היום ואין שלמים באים כב"ש אר"י בי רבי בון דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר ע"כ] במה דמסיים והקריבו למחר דלמה זה דהלא זה מפורש בקרא.

ול"נ ליישב דעיקרא של הירושלמי הנ"ל הובא במשנה למלך פ"ג מה' אבל הלכה יו"ד ובשעה"מ ב"ה מעה"ק פ"ג הלכה י"ג עיי"ש והנה תורף דברי הירושלמי שם דמאן דקרא כולה לא ניחא לא לב"ש ולא לב"ה דהא לכ"ע שלמים מביאין ביו"ט ומאן דמפסיק כב"ש ועלה אמר ר' יוסי בר' בון וכו' ור"ל דא"כ ניחא למאן דקרא כולא ואף לב"ה ועכשיו יתיישב שפיר דהא בלא קו' הר"ר אלחנן קשה מה דקשה נימא דחל בשבת וכי לא ידע הירושלמי מזה דהא משנה מפורשת במקומו דבחל בשבת הכל מודים שיום טבוח לאחר השבת ואף דלמה דנדחקו התוס' לומר דפליגו הירושלמי והבבלי בזה לא מתישב זה דאף דמבואר פרק במה מדליקין אמות באחד בשבת א"ל כבר הגיע מלכות שלמה בנך וכו' מזה אין ראי' שהמליכו אותו באותו יום שמת דוד דהרי המליכו דוד בחייו שימלוך לאחר מותו ולא ידע אז שימות וא"כ יתכן שהי' בשנה אחרת וע"כ צ"ל דה"פ (הי' כתוב על הגליון של כת"י אדומ"ו בזה"ל ועיין בנייר הכרוך וכעת לא הי' נמצא הנייר ואי"ה כשתמצא הוכרח להעתיקו) דהירושלמי מאן דמפסיק כב"ש ואשמעינן קרא טובא דהרי כיון דחמינן דיש בזה פלוגתא ודאי דרבותא גדולה הוא אבל מאן דקרא כולה קשה ואם נימא דחל בשבת א"כ מה קמ"ל פשיטא דהרי הכל מודים בזה ואין בו שום רבותא וע"ז משני שפיר ר' יוסי ב"ר בון בהקדים דברי התוס' שם בחגיגה דף י"ז ע"א ד"ה יום טבוח שלו וכו' ואע"ג דלא חזי בראשון מייתי לי' בשני כו' עיי"ש וא"כ לפ"ז קשה כאן דהיו אוננים ואינהו ג"כ לא חזי אף אם היו היום ראויים א"כ גם למחר לא היו להם להקריב דהא כיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני וע"כ צ"ל כמ"ד דלאו תשלומין דראשון הוא וא"כ הא גופא קמ"ל וא"כ מיושב קו' הר"ר אלחנן הנ"ל וגם הדקדוק עצום הנ"ל דבאמת הא דלא הקריב בראשון בלאו אנינות לא היו מקריבין רק דעיקר התירץ הוא דהיו אוננים וא"כ אינהו לא חזי ואעפ"כ הקריבו למחר וטובא קמ"ל ודוק היטב כי נכון הוא בס"ד.

תוכן העניינים

ישמח משה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה