אור ברסלב
ישמח משה על השס ברכות › ו ע"א

ישמח משה על השס· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

ברכות · ו ע"א

ה ע"ב

לפרש המאמר חז"ל הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו כי אוי לנו מאותה בושה במה שאנו רואין מדות רעות בינן כמו קנאה והשגת גבול וכינוי שם שאין ביניהם וגם עומדים בבית תפלתם בפחד, אך אין זה שהם טובים ממנו דהא כתיב כי עם קדוש אתה ובך בחר ה' אלהיך רק שהשטן הוא היצה"ר אין ה בהם וידוע ומע"ט והתורה נעשים מלבושים והוא הנקרא חי דרבנן וק"ל:

ובזרוע עוזו אלו תפילין דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וא' ר"א הגדול אלו תפילין שבראש עיין שם ברשב"א חדושי אגדות וגם אני העני בדעת אענה חלקי דהרי הבינה לעתים מדקדק על אמרם צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהם דראוי לומר על ראשיהן אלא דר"ל השכל שבראשיהן הוא הנשארת מתנוצץ ומזהיר והבן ככה יש לדקדק דהיל"ל אלו תפילין שעל הראש או של ראש מאי שבראש, לכך נראה דתפילין היינו לשון דביקות כמו שכתבו בכ"מ והיינו ד"א בלא תורה ותפלה דהא תפלה בעי קביעות מקום כמו דאיתא כל הקובע מקים לתפלתו כו' [ואיך אמר כל ההולך ד' אונות בלא תורה ותפלה הלא בשעת התפלה צריך לעמוד ולא ללכת אלא כונתו שהולך בלא תורה ותפיל"ה היינו דביקות בהשי"ת כי תפילה הוא מלשון דביקות מלשון נפתולי אלהים נפתלתי כו'] ויתבאר על פי הקדמת תקוני זוהר וז"ל עוד אילין דעסקין באורייתא לשמה וכו' [כדי ליחדא בהון לשם ה' בשכינה] כבר נש דמתייחד כו' בכל אברין דילי' כו' והיינו הדביקות הגמור בכל חושיו ואבריו והיינו לשמה ממש כמבואר בכתר ש"ט עוד שם בת"ז ואינין דלא משתדלי באורייתא לשמה אתמר בהון שלח תשלח את האם את לרבות שם ה' דאסתלק עמה מההוא בר נש עכ"ד הקדושים א"כ מאן דדביק שפיר שם ה' עליו שרי' והיינו תפילין [הוא הדביקות] שבראש וכמו דדייק הזוהר [בפרש' בלק דף קפ"ז ע"א] בפ' החכם עיניו בראשו והיינו בזרוע עוזו בשעה שישראל עושין רש"מ הן מגבירין כח פש"מ ואמר הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו ור"ל האיך נמשך אהבת האל ית' לאדם דבאדם אין בו טוב וערב ומועיל כקושית העקרים ומתרץ כתיב בהו ומי כעמך ישראל וכו' כתירוץ העקרים והבן [קושי' העקרים הוא במאמר ג' פ' ל"ז כי אהבת האדם להאדם הוא מצד אהבת הטוב ומצד קבלת התועלת ממנו שהוא מצד המועיל או מצד הערב אבל אהבת השי"ת את האדם שאין בו אחת מכל אלו לא ידומה שאפשר שתהי' ממנו אהבה אל האדם וכו' עיי"ש בארוכה בהבנת הדברים כי אין אהבה אלא בהשואת האוהבים ולא ברחוקים זה מזה בתכלית המרחק וכל היפך יברח מן ההיפך ומצינו בתנ"כ שהש"י אוהב ע"י כמש"נ ואהבך וברכך, אהבתי אתכם אמר ה', ה' אוהב צדיקים, והתשובה בזה כי האהבה בין האהובים הוא בשלשה סוגים אהבת השווי והדמיון כאשר ישתוו אוהבים בענין מה או במעלה או בשלימות או בקבלת תועלת עי"ז יתווך אהבה בין שניהם והשני אהבה הטבעית המוליד לילד לפי שהוא חלק ממנו והאומן למלאכתו מפני שטרח בו והסוג השלישי הוא האהבה היחסית כמנהיג ומונהגים ממנו והוא ג' מינים המין הא' האהבה שבין המלך והעם או המנהיג והמונהגים ממנו והמין השני אהבת האב לבן חוץ מאהבה הטבעית הוא אהבה היחסית דומה לאהבת המלך והעם כי המבוקש מהאב להבן שיכבדהו והמבוקש מהבן להאב שיטיב עמו והמין הג' האהבה שבין האיש והאשה כי המבוקש מהאיש שישלים צרכי האשה והמבוקש מהאשה שתשרתהו ותכבדהי כאהבת המנהיג והמנהיגים והנה האהבת השי"ת להאדם נוכל לומר שהוא מהסוג השני אהבה הטבעית כמו אהבת אב להבן וע"ז רמז משה הלא הוא אביך קנך הוא אהבת אב לבנים הוא עשך ויכוננך הוא אהבת אומן למלאכתו אמנם כן גם זה רק בדרך העברה כי אין החומר והצורה חלק מהשם כמו הבן מהאב וגם אין טורח במלאכתו כי הכל במאמר עשה אין ראוי לומר כי ישתדל לשמור פעולתו מצד הטורח שטרח בו וע"כ צריך לומר כי אהבת השם את האדם הוא אהבה היחסית וע"כ נמצא הכתוב יתאר את השם במלך ואב ובעל וכמו שהמלך והאב ישלימו צורכי העם והבן ולא יבוקש מהם אלא שיכבדו אותם כנ"ל כמו כן השי"ת משלים צרכינו ולא יבוקש מהם רק לתת כבוד לשמו ית"ש כמו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וכו' ע"כ תו"ד הקדושים בקיצור נמרץ ועיין ישמח משה הפטרת תצא מה שפי' הפסוק כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו וכו' עפ"י דברי העקרים וזה כוונתו בקושית הגמ' תפילין דמ"ע מה כתיב בהו היינו באיזה אופן יש דביקות אהבה בין השי"ת לישראל ועל זה מתרץ הגמ' כתיב בהו ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ היינו אהבה היחסית אהבת המלך להעם כתירוץ העיקרים וכן יש לפרש הפסוקים המובאים עוד בגמ' הכתובים בתפילין דמ"ע ומי גוי גדול או הנסה. כידוע מז"ל הבן יקיר לי אפרים ביוקר הם עומדים לי וכן ביד חזקה ובמורא גדול וקשין מזונותיו ש"א כקרי"ס כי הטורח מביא לאהבה אהבת האומן לפעולתו. והמ"י].

ועפ"ז מה שאז"ל ברכות דף ח' גדול הנהנה מיגיעו [יותר מי"ש דאלו גבי ירא שמים כתיב אשרי איש ירא ה' ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב] ששמעתי לפרש על העובד מאהבה ואעפ"כ קשה האיך יתכן לומר די"ש אין לו שכר בעוה"ב רק בעולם הזה ולמ"ש יובן דהנה העובד (מאהבה) [מיראה] ואינו דבוק, שכרו בתענוגים רוחנים והיינו בג"ע התחתון כמו י"ג נהרי דאפרסמונא [והוא מכונה בשם עוה"ז] אבל ג"ע העליון ה' שמה והוא הדביקות הגמור במקור הטוב כמו דאמרינן יבא טוב ויקבל טוב מטוב שנאמר טוב ה' לכל ועיין בזוהר פרשת ויקרא ט"ז ע"א בלבנון ישגה בלבנון ודאי ודא הוא גן עדן עילאה דעלי' כתיב עין לא ראתה אלהים זולתיך וכן ראוי כי העובד מאהבה הוא עובד הטוב רק מצד שהוא טוב ובמדה שאדם מודד מודדין לו והנה התורה עני' במקום א' ועשירה במקום אחר כי מבואר בהקדמת ת"ז כי היא חייך בעוה"ז דא גן דלתתא ואורך ימיך דא עלמא דאתי עלמא אריכא ועפ"ז יובן היטיב. ועפ"ז מיושב ג"כ הקושי' המפורסמת במס' אבות בכך היא דרכה של תורה דמסיק אשריך בעוה"ז והבן וש"ת איך יתכן לאחד להיות לו אשרי [בעוה"ז היינו ג"ע התחתון] וטוב (לו בעוה"ב היינו ג"ע עליון] לפ"ז לק"מ דהא יש כמה חלקי הנפש ומדריגות התחתונית הוא רק בג"ע התחתון ואעפ"כ יש חילוק דמתעדן מעליון ע"י צינורות והבן. [ועיין לקמן על הגמרא ברכות דף ח'].

תני' אר"י בן אלישע פעם אחת נכנסתי לפני ולפנים וראיתי אכתריאל כו' עיין במהרש"א ז"ל דאכתריאל רומז לכתר עליון והאלף לאין סוף כו' והנה יש להבין דמשמע דהתפלל לאותו מדה דאמר יה"ר מלפניך והלא דרשינן בספרי מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו ולא למדותיו והנ"ל בזה דיש לדקדק דאמר יה"ר מלפניך לפניך מבעי לי' אלא מלפניך ר"ל מזה שלפניך שאתה נשתלשל ממנו דהיינו עילת כל העילות ב"ה כנודע דכתר עליון הוא כתר דא"ק כתר שבכתר וא"כ הוא עילול הראשון ואין על גבו ולפניו רק העילות כל העילות והתפלל לעילת כל העילות שיהי' רצון נתגלה שיכבשו רחמי המדות את הכעס שיכבשו רחמיך ר"ל של המדה הנ"ל את כעסך וא"כ התפלה היא לעולת כל העילות ולהמדה הנ"ל הוא רק כמו ברכה כי רוצה להטיב והבן זה וא"כ יצא לנו דבר חדש דהיכא דאמר יה"ר מלפניך מדבר אל איזה מדה והתפילה להעילות על כל העילות והיכא דאמר יה"ר לפניך בלא מ"ם מדבר להעילות על כל העילות ומתפלל אליו והבן זה.

והא דאמרינן נבואה חסרה בבית שני לכאורה נבואה גדולה היא הך דר"י בן אלישע אך נבואה ר"ל מה שנצטוה הנביא לומר לישראל.

אלא הכי קאמר צדיק וטוב לו צדיק גמור כו' והוא תמוה דודאי השאלה והתשובה הלז הוא במסורת [שנמסר כן ממשה רבינו ע"ה לחכמים שכך היתה שאלתו וכך היתה התשובה] ואיך ישתנה המסורות ע"י קושי' אבל ד"ת עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר כי מבואר בכתבים דצדיק בן רשע ורשע בן צדיק היינו בגלגול ועל זה קשה טפי דאל"כ לא מקשה הגמ' ולא מידי דהא בפסוקים הנ"ל אבות ובנים כפשוטא הוא כמו שמבואר ועושה חסד לאלפים כו' אבל דברי הגמ' הנ"ל יתבארו הטיב עפ"י דברי הזוהר בריש פרשת פנחס תנינן צדיק גמור אינו נדחה צדיק שאינו גמור נדחה מאן הוא צדיק שאינו גמור וכי מאן דלא הוי שלים בעובדי' צדיק איקרו כו' עיי"ש דשורש דבריו הוא דצדיק גמור היינו שיסודו טוב מגלגולא קדמאה וההיפך בצדיק שאינו גמור וא"כ לפ"ז א"ש דאינו משנה המסורת רק מפרש כוונת המסורת דאינו על הכונה הפשוטה רק כמו שמבואר בכתבים והבן כי נכון הוא בס"ד.

צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור ר"ל כיון שרע לו עדיין הוא צדיק שאינו גמור דבצדיק גמור הכל אצלו טוב והבן.

תוכן העניינים

ישמח משה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה