אור ברסלב

ישמח משה על השס· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

בבא קמא

קדושין

[ג' ע"ב] מבעה זה אדם דכתיב אם תבעיון בעיו עיין פי' רש"י אלמא גבי אדם כתיב בעיו והוא תמוה. וכי משום שמזהיר לאדם על התשובה שהוא לשון מבעה יקרא האדם מבעה הלא כל המצות ואזהרות לבני אדם הוא א"כ יקרא האדם ציצית תפלין סוכה מזוזה ואלו דברים שאין להם שיעור השמות אשר יקראו לו לפ"ז אבל דרש שמואל א"ש דלשון מבעה הוא שנבעה משמע שהוא מכוסה ופעמים נגלית ובזה עשתה היזק והבן אבל על רב קשה מאוד והנ"ל דיש בו רמז חכמה עמוקה והוא כי כבר דרשו כי יפול הנופל ראוי זה ליפול כו' וה"ה בכל נזקי אדם באדם אין אדם שליט באדם לרע לו אם לא כי שימה מאת ה' הוא לזה ראוי לו הנזק לכפור עונו וזה גזלו בהגלגול עכשיו עושה הוא הנזק שנגזר ומשלם מה שחייב מצד הגלגול וא"כ פגם שניהם נתקן בזה והיינו תשובה כמשמעו השבת כל דבר על מכונה וע"כ נקרא מבעה להורות על זה כי אין מקרה בישראל רק הכל בהשגחה פרטית ובהנהגה עליונה בחכמה נפלאה ומה מאוד עמקו מחשבותיו יתברך.

תוס' ד"ה ואמאי קרי לי' תולדה דרגל כו' הא דציינו התו' זאת אחר דבור התוספת לפוטרה בר"ה כו' נ"ל פשוט דבל"ז ל"ה קשה מידי אע"ג דדומה לרגל דמנ"ל זאת דלמא אין הזיקו מצוי כ"כ כמו רגל עצמו אך מכח זה שתירצו בדיבור הקודם מוכח דהוי כרגל דאל"כ מנ"ל דהלכתא אתא להקל הא בלא הלכתא ל"ה ידעינן זאת מסברא וא"כ י"ל שפיר הואיל וגילתה התורה הל"מ דדינו כקרן לענין ח"נ לענין חיובא ברה"ר ג"כ דינו כקרן והו"ל לספוקי גם בזה כמו דמסופק אם משלם מן העלי' א"ו דדומה לרגל מצד הסברא בכל צד.

ובני רא"נ נ"י אמר ליישב קושי' התוספת שם ד"ה תולדה ישן הלא מוכח מהמשנה דהוי אב עיי"ש דבלא"ה קשה מה הקשה הגמ' מאדם מועד לעולם דמוכח דישן הוי כיוצא בו דניעור הא כתבו התוס' לקמן דף ד' ד"ה כיון דכייף ופשוט ובשם הירושלמי דאם ישן והביאו כלים אצלו דפטור עיי"ש וא"כ לפ"ז כ"ל דתולדותיהן דלאו כיוצא בהן דר"פ קאי אהאי ועכצ"ל דהגמ' דידן פליג על הירושלמי בזה וטעמו מדתנן אדם מועד לעולם בין ער ובין ישן לעולם דייקא משמע בכ"ע חייב וקאי על ישן ג"כ דבכ"ע שהזיקו חייב שלא הי' לו לשבר רק במקום שאין דרך כלל וא"כ לפ"ז לק"מ קושי' התוספת דממתני' ל"ה מצי להקשות דהוי י"ל דאם שכב אצל הכלים הוי אב ובהביאו כלים אצלו בשעת שינה הוי תולדה לאו כיוצא בו לכך צריך להקשות מאדם מועד לעולם דמוכח דמ"מ הוי כיוצא בו עכ"ד וטעמו של דבר דהגמ' דילן סובר בכ"ע צריך האדם לשמור את עצמו שלא יזיק ולהרגיל א"ע שלא להיות כייף ופשוט כ"כ בעת שינה שיזיק מה שמונח אצלו מידי דהוי אנופל מן הגג ברוח שאינו מצוי' והזיק דחייב כדאיתא לקמן ק"ז ע"א וק"ל.

[ט' ע"א] עיין במהרש"א ח"א שרוצה ליתן טעם על הה"א בהידור מצוה עד שליש דשליש ביתו עיי"ש ול"נ עפ"י מ"ש בשם מו"ר העשיל צירף הטעם לש"י עולמת עיי"ש [כוונתו למה שהביא בספרו תפלה למשה תהלים כ"ט עה"פ ה' עוז לעמו יתן אות ג' בשם ספר קב הישר פרק י"ד הטעם לש"י עולמת שתרי"ג מצות עם ז' מצות דרבנן הם תר"ך והנה מכל מצוה נברא מלאך שהוא שלישו של עולם כמ"ש חז"ל נמצא תר"ך מלאכים הם ר"ו עולמת ושני שלישי עולם והנה לע"ל ינהג הקב"ה עם ישראל חיבת נשואין כמבואר במדרשים ונאמר כמשוש חתן על כלה ישיש עליך וידין בהם דין בתולה דתקנו תוס' שליש על נדוניתה ונמצא מה שיש להם ע"פ הנדוניא ויוסיף להם הקב"ה שליש משלו נמצא על ר' תוס' שליש הרי ש' ועל וא"ו ג' הרי ט' ועל שני שלישי עולם שליש הרי עולם שלם הרי הכל ש"י ע"כ] וא"כ גם כאן י"ל לפי שאדם הוא עולם מלא וא"כ מה שיש לו הוי כמלואה של העולם לכך כל מצוה דהוי שליש עולם יתן שליש ביתו ודוק רק דמקשה אלא מעתה אי איתרמי לי' כו'.

[ס"ג ע"א] בתוס' ד"ה רעהו תימא לר"י אמאי אצטריך למעוטי הקדש תמיהתי רבה על התוס' הנ"ל יותר ממה שתמה התוס' על הגמרא דהא משכחת לה בהקדש דבדק הבית דב"ד משביעין אותו ואינו פטור מכפל אלא מטעם הקדש כגון שהפקידו אצלו שור שהי' חצי' הקדש לבדק הבית כגון שני שותפין והקדיש א' מהן חלקו דמשביעין אותו הב"ד שנגנבה מחמת חלק ההדיוט ואף עפ"כ פטור לשלם כפל על חלק של הקדש אע"ג דנשבע דנגנבה כולה משום דאין משלמין כפל להקדש ומטעם שבועה הוי חייב וצ"ע וק"ל.

שם בגמרא א"כ נכתוב רחמנא חד פרטא עכל"ה וקשה לי קושי' עצומה ולטעמך דמרבינן עופות טמאים קשה יותר לא לכתוב רק שלמה לחוד וראיתי שהתוס' מקשה כן בד"ה דהא כל חד וחד וכו' אתחילת קושי' הגמ' דהו"ל לאקשוי' לא לכתוב רק שלמה לחודי' ותי' הא עדיפא לי' למיפרך וכו' וכאן קשה קושי' הנ"ל ביתר שאת וביתר עז והתי' של התוספת אינו שייך כאן כלל ואחר העיון ראיתי שמה"רששך הרגיש בקושי' זו והניח הדבר בקושי' וראיתי במהדורא בתרא של מהרש"א ז"ל שמתרץ דבר זה ועדיין אינו נוח לי תירוצו דקשה אתירוצו אף דיש לימוד לכל חד בפני עצמו מ"מ ממעיטינן עופות כעין הפרט דהא מוכח מאם המצא תמצא שדרשינן אך י"ל דהתם דרשינן לכל א' משום דאל"ה מיותר כל הני פרטא ולי נראה לתרץ בענין אחר דשלמה לחודי' ודאי לא מצי לכתוב דהא בענין הנ"ל כתיב הגנב ודרשינן מני' כאן ע"ב לאתוי דטוען טענת גנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה פי' דהגנב אתא לאתוי אשור ושה דכתיב שם דמשלם שנים אם טבחו או מכרו משלם דו"ה ואי לא הוי כתיב רק שלמה היכא הוי ידעינן דטוען טענת גנב משלם דו"ה דודאי ל"ה דרשינן הכי כיון דלא הוי כתיב רק שלמה ושור ל"ה אתי רק מכלל ופרט ואי הוי דרשינן הכי הגנב הו"א דאף בשלמה אם מכרו משלם דו"ה דהאיך מסתבר דבשלמה גופי' לא משלם ושור דאתא הכפל מכלל ופרט משלם דו"ה וקרא דהגנב לא קאי אמאי דכתיב בהדיא רק אמאי דאתא מכלל ופרט זה ודאי אין מסתבר כלל וא"כ צריך עכ"פ עוד פרט א' שור או שה וא"כ כיון דכתב פרט הנ"ל הוי ממעטינן עופות דהא כל פרט באפי' נפשי' מדרש והשתא פרטי יתירא לרבוי' קאתי והשתא מתרץ הגמרא שפיר א"כ נכתב רחמנא חד פרטא ודו"ק.

אבל קשה לי בלא"ה האיך הוא הפירוש של תי' הגמ' א"כ לכתוב חד פרטא נהי נפרש מדכתיב כל הני פרטי ש"מ דדרשינן כולו בב"א קשה הא באמת מוכח מאם המצא כו' דדרשינן כל א' בפ"ע ולזה כיון רש"י ע"כ פי' פי' אחר דכל הני פרטי לרבוי קאתי לזה קשה למה לי כל הני רבוי הלא סגי בחדא.

ונ"ל לתרץ ואגב נתרץ ק' התוס' שהקשה בד"ה דהא כל חד וחד אתחי' קושי' הגמ' דה"ל להקשות לא לכתוב רק שלמה לחודי' דהמקשה לא הי' יכול להקשות לא לכתוב רק שלמה לחודי' מטעם שכתבתי לעיל מכח דרשות הגנב וג"כ לא הוי יכול להקשות לא לכתוב רק שלמה וחד פרטא דהמקשן הוי ידע סברת המקשן דלקמן קרב לגבי מזבח וקדוש בבכורה דחד מקשן הוא א"כ כיון דמצריכנא לחד פרטא שוב צריכין לכולהו וזה דוקא אם נאמר דכל חד באפי' נפשי' מדריש דאל"ה אף דכתיב חד פרטא לא הוי ממעטינן שום רבוי דהא שלמה כתיב והשתא מקשה הגמ' הכי אימא מה הפרט וכו' ומשני שלמה כתיב והקשה הא כל חד באפי' נפשי' מדריש דאל"ה לא לכאוב רק שלמה וחד פרטא ואם נאמר כיון דכתיב פרטא יתירא אימא דאתי לרבוי' עופות דהא צריכין לרבוי' דבר שאינו קרב לגבי מזבח דאינו קדוש בבכורה והתרצן ג"כ הוי ידע וכיון לזה שמתרץ לקמן שה למה לי והכי פירושו א"כ נכתוב רחמנא חדא פרטא אלא ש"מ דאתי לרבוי ואי קשה לך למה לי ב' פרטי לרבוי הלא סגי בא' לק"מ דב' אצטריך להורות אף דבר שאינו קרב לגבי מזבח ואינו קדוש בבכורה ושה מיותר לרבות עופות וקא מקשה הי נכתב כו' ומפרש קושיתו דלעיל ומתרץ אמרי וכו' ומפרש תירוצו דלעיל אבל קשה לי ממ"נ אי הוי ידע התרצן מסברת קרב לגבי מזבח וקדוש בבכורה א"כ מחי קאמר חד פרטא הלא צריך עוד פרט א' לרבוי הני ואי לא ידע קשה למה לי תרי רבוים אעופות הא התרצן לא ידע החילוק שבין עופות טהורים לטמאים וג"כ לפמ"ש דשלמה לחוד לא מצי למכתב מכח דרשת הגנב א"כ מאי קאמר לקמן שה ל"ל ש"מ לאתוי עופות הלא שה צריך לרבוי דבר שאינו קדוש בבכורה דהוי ממעטינן מחמור וכ"ת כמ"ש רש"י דמשור נפקא דהוא ג"כ מיותר כיון דכתיב חמור ז"א דהא השור צריך מכח דרשת הגנב דהא גבי חמור ג"כ לא משלם דו"ה וצ"ע.

[ע"א ע"א] לתרץ דברי הרי"ף בכאן שהם תמוהים שפי' על הא דתי' בטובח ע"י אחר דקאי אמתני' שלא כתב רק הקושי' נהי דקטלא ליכא כו' ואמרו משמי' דר' יוחנן בטובח ע"י אחר עכ"ל ודבריו הפלא ופלא דכל השקלא וטרי' מוכח דקאי אברייתא וגם אמתני' כשאר קושי' אפילו טובח בשבת נמי ואין לתרץ כמו שתירץ הגמרא אליבא דרבנן מחמת שחיטה שאינה ראוי' דהא המתני' הנ"ל הוא ת"ק דר"ש עיין דר"ש פליג הכא וגם בסיפא [דף ע"ד ע"ב] אחר טבח בשבת ואף אם לתרץ כן מ"מ קשה למ"ד מעשה שבת דרבנן כקושי' הגמרא ואין לתרץ כמו שתי' הגמ' אשארא עיין וגם בכתובות דף ל"ו ע"ב שיש שם כל הסוגיא הנ"ל בטובח ע"י אחר ולא הביא כלל מתני' דידן ובודאי קאי אברייתא ונ"ל לתרץ הכל דהרי"ף מפרש דהאי תירוץ דטובח ע"י אחר קאי אמתני' ואברייתא דאל"כ קשה למה לא תירץ כן אמתני' ולהוי כדברי הכל והקושיא דאפילו טבח בשבת נמי לא קשה כמו שאפרש וגם אברייתא אמר דמיירי בטובח ע"י אחר דלא מסתבר לי' דר"מ יסבור מת ומשלם רק כל א' לפי עניינו.

ונקדים הקדמה אחת דהרמב"ם כתב כאן בפ"ג מה' גנבה הלכה ו' וז"ל עשה שליח לשחוט לו ושחט השליח בשבת הרי הגנב חייב בתשלומי דו"ה עכ"ל ועיין במל"מ שכ' מדקדוק רבינו ז"ל נראה דדוקא בשעשה שליח בסתם והלך השליח ושחט בשבת דאלו ציוה לשליח לשחוט בשבת הוי פטור מדו"ה דכיון דלענין איסור שבת פשיטא דלא נעשה שליחו ה"נ לענין טביחה לא נעשה שליחו עכ"ל והביא ראי' ע"ז מפ"ז דמעילה שכ' כן הרמב"ם עיי"ש שמטעים הדבר. ולי נראה שיש הוכחה גדולה מפי' רש"י ותוס' שסוברים כן דפרש"י כאן על מה שמקשה וכי זה חוטא כו' ז"ל הא קיי"ל דאין שליח לדבר עבירה במסכת קדושין מ"ב ע"ב ולכאורה קשה למה אצטריך רש"י להביא ראי' לדבר זה מקדושין הלא גם כאן צריך אתה לומר כן דמשני בטובח ע"י אחר וליכא מיתה דאשלד"ע אבל לפ"ז שכתבתי דהכא מיירי שלא ציוה לשחוט לו בשבת לא מוכח מהכא כלל וצריך רש"י להביא מקדושין כנ"ל נכון בדברי רש"י ומדברי התוספת ג"כ יש הוכחה גדולה דכתב לקמן בד"ה בשלמא ע"ז ושור הנסקל הך סוגי' אתי' כמ"ד כו' וקשה לכאורה הא אפילו למ"ד א"א אוסר שאני הכא דהוי שליחו משציוה לשחוט לו לע"ז והקושי' שהקשה וא"ת כו' לא קשה כלל דטעמא דלצעורי ודאי לא שייך כאן כלל אלא דהתוספת סבר דהכא מיירי שציוה לשחוט לו בסתם כמו שכתבתי דליכא למימר שציוה לשחוט לו לע"ז מטעם שכתבתי לכך כ' התוס' שפיר דלמ"ד אין אוסר כו' לא הוי כאן שחיטה שאינה ראוי' דלתקוני שדרתיך כו' וגם מקשי שפיר ועכ"ז צריך לשנות אף דליכא למימר שציוה לו בהדיא מ"מ יכול להיות דנתן לו רשות לשחוט כרצונו עיין ומוכרח הוא בדברי התוספת הכרח גדול כללא דמלתא דמוכח מכאן דכל היכא שנצטרך לומר אין שליח מחמת דבר אחר גם לענין טביחה ל"ה שליחו.

ונקדים עוד דכ' התוס' בקדושין מ"ב ע"ב בד"ה אמאי מעל וכאן בב"ק ע"ט ע"א ד"ה נתני לבכורות בנו דהיכא שאין השליח יודע שיש איסור בדבר הוי שליח לד"ע דהא הטעם דאין שליח לד"ע הוא משום דברי הרב ודה"ת כו' ובשוגג לא שייך זה ונסתפקתי לפי דברי התוספת שכ' דהיכא דשליח שוגג יש שליח כמו בכל התורה ששא"כ אם המשלח הזיד בדבר שציוה לעשות והשליח הי' שוגג ואם כן הוי שליחו מהו מי דיינינין להמשלח כמזיד דנימא דהא שציוה לעשות ועשה השליח הוי כאלו עשה הוא בעצמו והוא הוי מזיד או דלמא דלא דיינינין לי' רק כמו שהשליח עשה דהיינו בשוגג והכי פירושו של שליחו שא"כ דהוי כאלו עצמו עשה כמו השליח בשוגג ולא דיינינין לי' רק כמו שהוי דיינינין להשליח אלו הוי עשה כן מדעת עצמו.

ופשיטנא להא איבעי כסברא האחרונה שכתבתי דלא דיינינין לי' רק כמו שהשליח עשה דאלו לסברא ראשונה א"כ מי שציוה לא' לעשות מלאכה בשבת והמשלח הי' מזיד והשליח הי' שוגג דהוי שליחו מחייב זה כרת או מיתה על שגגתו של זה והשליח פטור ואיקשה לך מהא דתנן במעילה נזכר בעה"ב ולא נזכר השליח שליח מעל עי' בקדושין נ' ע"א בפרש"י. וא"כ הא ציוה לאחר וגם הוא הי' שוגג מחייב זה חטאת על שגגתו של זה דהא זדונו כרת הוא והוי שב מידיעתו א"כ קשה קושי' עצומה אמתני' דתנן בפסחים פ' א"ד משנה ו' שחטו שלא לאוכליו ושלא למנויו חייב פירוש אם שחט פסח בשבת שחל ע"פ להיות בשבת שלא למנויו בשוגג או שסבר שפסח הנ"ל דוחה שבת כו' עיי"ש ושלא לאוכליו היינו שהם נמנים על פסח זה רק שהם זקנים או חולים ושחט בשוגג חייב חטאת ואכ"ק כיון דהם נמנים על פסח זה והוא שחט בשבילם הוי שלוחייהו כדאמרינן בקדושין ושחטו אותו כו' וכי כל הקהל כו' אלא מכאן ששא"כ וא"כ בודאי הם ציוו לו לשחוט ואכ"ק היכא מיירי אי מיירי דהם גם כן שוגגים ולפי פשוטו נראה דבהכי מיירי וא"כ למה חייב הוא חטאת דהא בשוגג עסקינן והוי שלוחייהו ואם כן הם לחייבו ואי נדחוק לפרש דמיירי דהם מזידין אעפ"כ הוא פטור מחטאת והם חייבין כרת או מיתה אבל אי אמרינן כסברא האחרונה שכתבתי שפיר דאי מיירי דהוא והם שוגגין הם פטורי' מחטאות כיון דזדונו לאו כרת ולא מיתה הוא ולא הוי שב מידיעתו ומשום זה הוא חייב כמו שמצינו במעילה דנזכר בע"ה ולא נזכר השליח כיון דב"ה פטור השליח חייב כפרש"י וגם אי נפרש דהם מזידין שפיר דלא מחייבו חטאות מחמת שגגתו של זה כיון דלא הוי שב מידיעתו דהא יודעים הם וגם לא משכחת בהו זדונו כרת רק אם השליח גם כן הוא מזיד ואז אין שליח לד"ע ואם כן פטורים מכל וכל וא"כ חייב הוא דהיכא שהם חייבים חטאות וכ"ש כרת או מיתה הוא פטור אבל היכא דהמשלח לא חייב כלל הוא חייב כמו דאשכחן במעילה כללא דמלתא דבשוגג הוי שליח אך בשבת דיש חיוב חטאת הוא חייב מטעמא דכתיבנא ואם כן יכילנא לאוקמי מתני' גם כן בטובח ע"י אחר והשליח הוי שוגג בל בדבר שלא ידע כו' בשבת ובי"כ והמשלח יכולין אנו לומר בין שהי' שוגג בין שהי' מזיד וציוה לו לשחוט בי"כ או בשבת דהכי משמע הלשון טפי א"כ בי"כ הוא חייב דמחמת הטביחה יש שליח לד"ע ומחמת י"כ הוי ג"כ שליחו דהא השליח שוגג הוא בי"כ ומלקות לא מחייב המשלח בין שהוא שוגג או מזיד דהא לא דיינינין לי' רק כמו שעשה השליח והשליח בשוגג עשה ול"ה חייבי מלקות שוגגי' דטעמא דחייבי מלקות שוגגים דפטור הוא משום דאלו אתרי בי' כדאמרינן בכתובות והכא לא משכחת מלקות כלל רק היכא שהשליח עשה במזיד ואז לא הוי שליחו דאין שליח לדבר עבירה אבל בטבח דיש חיוב חטאת והשליח חייב כמו שכתבתי ולא המשלח וא"כ כיון דלדבר הזה ל"ה שליחו גם לענין טביחה ל"ה שליחו כס' הרמב"ם וגם הברייתא מוקי בטובח ע"י אחר כדי לאוקמי המתני' ככ"ע ובפרט כסתם מתני' ר' מאיר ולא כמו הכא דא"כ למה מחייב ר' מאיר וגם שאר קושיות שקשה אלא כמו שכתבתי בשם הרמב"ם וכמו שהוכחתי מרש"י ותוס' שהוא לא ציוה לו לשחוט בשבת וכל השקלא וטרי' קאי באמת אברייתא אבל אמתניתין לק"מ וגם בכתובות לפ"ז כל הסוגי' שפיר ודוק כי נכון בס"ד. ע"ב] שם והודה לא' מהן כו' פירוש כגון שור שוה מנה והודה לא' שגנב אצלו דבר. שוה חמשים וק"ל.

תוכן העניינים

ישמח משה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה