ישמח משה על השס· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
בבא מציעא
[נ"א] קושיא על החו"י בסי' צ"ד דף צ"ה [בדפוס הישן] שר"ל דהא דאביי ורבא הלכה כרבא היינו בפלוגתא דנפשי' ולא היכי דפליגו בפירש דמתני' או ברייתא או בפירוש דתנאי מה דפליגו הרי"ף והרמב"ם עם ך הרמב"ן בחסרון סלע [ב"מ דף נ"א] דהרי"ף והרמב"ם פי"ב מה' מכירה] פסקו כר' שמעון והרמב"ן כר' יהודה ותולה בהגירסא אם גרסינן רבא או רבה עיין בהה"מ בפי"ב מהלכות מכירה והבן.
[ע"ה ע"ב] מאן דביש לי' בהאי מתא ליזל למתא אחריתי נ"ל דאין זה לבטוח בהמקום שמשנה רק דזה דביש לי' הוא סימן שמן השמים שולחין אותו למקום אחר והבן זה.
[קי"ב ע"ב] בסוגיא דקציצה נ"ל לתרץ קו' התוס' האיך שייך מיגו דלא שכרתיך כיון דטרוד בפועליו וחושב שהאמת אתו ונ"ל לתרץ גם כן קושיתם [בתוס' ד"ה שקלוה] הא בכופר הכל ליכא שבועה כלל ומאי שקלוה מב"ה דקאמר דנ"ל כמ"ש רשיי בהגוזל דף ק"ז דכופר הכל פטור משום החזקה דאין אדם מעיז ואף בפקדון כוה"כ פטור כמו שהוכיחו התוס' שם מכמה משניות דאין אדם מעיז היינו היכא שחבירו מכיר בשקרו כמ"ש התוס' ואף בטוען א"י פטור משבועה דהלא כתבו הפוסקים דלא אמרינן מגו דאי בעי טעון א"י והיינו משום דאין אדם עושה עצמו ברצון מסופק והיינו משום דנראה לכל שהוא שקר ואם כן גם כן שייך בו החזקה כנ"ל וא"כ לפ"ז בה"ב דטרוד בפועליו ומסתמא אינו זוכר א"כ אזיל החזקה דהא אין חבירו מכיר שמשקר א"כ אף אם באמת טוען בברי ואף לדין תורה יש לו שבועה דאורייתא ועכשיו שאנו מחזיקין אותו באמת כטוען אינו יודע א"כ הוי לי' משויל"מ אבל לא מטעם דאיני יודע אם פרעתיך דלא שייך בלא הו"ל למידע כמ"ש כמה פוסקים משא"כ לענין משויל"מ דאמרינן כן אף בלא הו"ל למידע כמ"ש הרבה פוסקים מדאיצטריך קרא ולא בין היורשים ודו"ק וא"כ לפ"ז באית לי' מיגו א"כ אם טוען בברי לית לי' ש"ד מכח המיגו דהא בלא שכרתיך הוא כשאר כופר הכל דלא שייך טרוד בפועליו א"כ ממילא דלא הוי בא"י משויל"מ ולק"מ קושי' התוספת דהא המיגו על טענת ברי קאי לדינא דאורייתא. ואין להקשות א"כ הוי מיגו דהעזה הא הסכימו הפוסקים דאמרינן מיגו דהעזה ואף לאפטורי' משבועה רק דהקושי' מפני מה אמרה דהיינו שלמה חייבה התורה כיון דאיכא תמיד מיגו משא"כ ביש מקום לחול בלא מיגו אז אפילו היכא דאיכא מיגו אינו מועיל כמש"כ בתומים בכללי מיגו בסי' פ"ב ודוק היטב כי נכון הוא.
י"ל סברא רבה בהא דמקשה שם בסוגיא דקציצה וליתב לי' בשחרית היינו עפ"י דאיתא בגיטין בסוגי' דהניחו זקן שמא מת לא חיישינין שמא ימות חיישינין ע"כ ה"נ אף דשמא פרע והשכיר כופר [ל"ח[ שמא יפרע והשכיר יכפור חיישינין.