ישמח משה על השס· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
בבא בתרא
[ט'] גדול המעשה יותר מן העושה כי העושה קונה נפש המקבל שמציל ממיתה הגופניות והמעשה קונה שני נפשות נפש הנותן שמצילו מבאר שחת כי וחטאך בצדקה פרוק ונפש המקבל כי על ידו ניצל ממיתה גופנית והבן.
[י"ב] נ"ל מה שאמרו רז"ל חכם עדיף מנביא דהוא לכאורה תמוה דהא אין הנביאה שורה אלא על חכם וכו' וע"ק מאי עדיפותי' שם כיון שזה זוכה למראה הנבואה וזה לא ש"מ שזה עדיף אלא נ"ל מזה ראי' למ"ש הכ"מ בפרק רביעי מהלכות יסודי התורה הלכה י"ג בשם הרב ר' אלי' מזרחי עיי"ש ומשמע מדברי הכ"מ שמסכים לדבריו עיי"ש והנה נקדים דודאי בדבר שעוסק נדבק בו מעין הדבר ההוא והעוסקים ברוב במעשה המרכבה ועניני הנבואה והתפשטות הגשמיות נדבק בהם מעין הדבר ההוא ולכך נקראו בני הנביאים והבן והעד מה שנאמר בשאול וישכב ערום אף שגם הם חכמים בחכמת התורה כי בזולת חכמת התורה לא יתכן מ"מ רוב עסקי' בזה והחכמים הם אשר רוב עסקם בדרכי התורה והמצות ואף שאין הנביאה נדבק בהם שאין זה מעסקם אף על פי כן הם גדולים כי עיקר הבריאה בזה העולם לכך היתה ומ"ש הכוזרי אות על הפילוסופים שהולכים בדרך עקלתון מזה שאין הנביאה נדבק בהם היינו שעוסקים ברוחניות ואעפ"כ אין הנביאה נדבק בהם והבן זה.
וראי' לזה כי אמרו לר"ע מה לך אצל אגדה כלך אצל נגעים ואהלות [חגיגה י"ד] וסנהדרין ל"ח] ובודאי דעניני אגדה לאו סיפורי מעשיות נינהו רק סתרי תורה והבן זה כנ"ל.
א"י חכם עדיף מנביא עפ"י התניא ח"א פרק כ"ב [נ"ב] דהתחתונים יכולים לסבול משום דלא חזי משא"כ עליונים עיי"ש וק"ל ועפ"ז יתפרש שבעיני מטוביך כי התחתונים כמו סומא שאין לו שובע והבן.
[ע"ג] אמר רבב"ח אישתעי לי נחותי ימא האי גלא דמטבע לספינתא מתחזי כי צוציתא דנורא חיורתי' ברישא ומחינן לה באלוותא דחקיק עלי' אהי' אשר אהי' יה יה ה' צבאות אמן אמן סלה ונייח ע"כ כן הוא הגירסא בעין יעקב עיי"ש] והמאמר הזה אומר דרשוני וחיו והוא סתים וחתום מכל צד וכבר חתרו המלחים אל היבשה ואך אני אענה חלקי בעז"ה ית' ויתעלה כי רבב"ח בא להורות לנו מוסר גדול את אשר קבל מחסידים גדולים והוא אל תאמין בעצמך עד יום מותך אף אם יגבר על יצרו לא פעם אחת ושתים רק פעמים רבים עד אין מספר עדיין לא יסור השגחתו מעליו כי עדיין לא נלאה ובכל יום צופה רשע לצדיק כמ"ש החסיד בעל חו"ה בשער יחוד המעשה פ"ה וז"ל ומן התימה אחי כל אויב שיש לך אם תוציא אותו פעם ושתים ירף ממך עיי"ש וכן איתא [בקדושין דף פ"א] דהתפלל רחמנא ליצלן מיצה"ר וכו' עיי"ש וכן אמרו חז"ל [שם דף פ' ע"ב] אפילו בשעת אניניתו של אדם יצרו מתגבר עליו וכזה אינם יכולים לומר רק חסידים הבקיאים בטוב היצה"ר המתגברים עליו וניסו גודל כחו ודו"ק אך דוד המלך ע"ה דאמר ולבי חלל בקרבי דהגיע לו נשמה מעולם אצילות וכל המקובלים כתבו דכל שיש לו נשמה מעולם הנ"ל אין חטא בא על ידו ונחותי ימא כינוי לחסידים כמאמר חז"ל הספנים רובן חסידים האי גלא דמטבע לספינתא שהאדם מכונה בשם ספינה עיין בהקדמת כתר אהרן ובספר נצח ישראל בפירושו על מאמר הנ"ל ולכך יצה"ר מכונה בשם גל (ועיין בע"י בשם קקיון דיונה) שרוצה להטביעו מתחזי כי צוציתא דנורא כמו שגחלים לוחשות כשמתנענע האש אלך ואלך ומנתזים ניצוצות הם יפים למראה והסכל שרוצה לחטוף מחמת תשקותו אליהם מחמת יופים הכי ידיו לא תשרפנה וזה הנסיון למשה רבינו ע"ה [כמבואר בסה"י בעת שהי' ילד אצל פרעה] וכן היצה"ר כנודע או יאמר עפ"י מאמר חז"ל נפיק כגורי' דנורא מבית קדשי קדשים וכן נורא בי' עמרם [שם בקדושין] א"י עפ"י מאמר חז"ל הרשעים בחייהם קרוים מתים ועי' בספר ק"ר על ר"ה דף ט"ז ע"ב הג"ה ד"ה ואני הרחבתי הביאור עיי"ש והיינו דמטבע לספינתא וכו' כי קרוים מתים וע"י מה אמר כי מתחזי כי צוציתא דנורא חיוורתי' ברישא עפ"י מאמר חז"ל חגיגה ט"ז ע"א] אל תאמינו ברע [אם יאמר לך יצה"ר חטא והקב"ה מוחל לך אל תאמין בו וכו'] עיין בר"ח שער היראה פרק י"א וידוע דחיור רומז לחסד לכך חוט השני הי' מלבין ונאמר אם יהי' חטאיכם כו' כשלג ילבינו ולכך הי' הכה"ג לובש ביוה"כ בגדי לבן א"י עפ"י מאמר חז"ל ב"מ פ' המקבל אמר ר' אבין והסיר ה' ממך כל חלי זה יצה"ר שראשו מתוק וסופו מר והיינו חיורתי' ברישא כהמן שנאמר בו כזרע גד לבן ונאמר בו וטעמו כצפיחת בדבש ומחינן לי' באלוותא פי' רש"י במקל לפי ענין המשל מחינן אמר באלוותא דחקק עלי' אקי' עפ"י מ"ש בספר ק"ר באגדה ביקש קהלת להיות כמשה ע"ש ענין החקיקה הנאמר באקי' ודו"ק ואם כן ה"נ היינו בנשמה מאצילות שהוא דבקות החלק בכל ועי' דיש בכאן עשרה תיבות רומז לע"ס כל האצילות דכולה חד הוא דכל מאן דאפריד חד מחברי' הוי נרגן מפריד אלוף ונראה לפרש כסדרן אהי' רומז לכתר עליון עפ"י מ"ש הרשב"ם בחומש (פרשת שמות) באתב"ש על אקי' ואם כן הוא עצמותו יותר וידוע דכתר אף דאינו א"ס מ"מ כמו א"ס הוא לגבי שלמטה ממנו וממש אין ניכר לבין א"ס המאצילו ובפרט חצוניותו דהוא דעת המשלים (וב"ה כי כיוונתי להאמת כי ראיתי להמקובלים שכתבו שם אהי' בא"ת ב"ש תצמ"ץ עולה כתר) אשר רווח לחכמה דלשון אשר באשרי כי אשרוני בנות ותקרא שמו אשר ועפ"י הפסוק אל יתהלל חכם בחכמתו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי נמצא דהמדבק בחכמה עליונה מתהלל אהי' השני רומז לבינה דהוא לשון עתיד. ונבון היינו מבין דבר מתוך דבר והיינו ידיעה בעתידות (וכן מ"ש דאקי' רומז לבינה שישו בני מעי שישו אם ספיקות שלכם כך כו' דכתבו המקובלים כשתחליף מצפץ בא"ב של אלב"מ דהיינו חילופי חילופים יוצא נ"ז"א"ז גימטריא אדני [לפע"ד יש כאן ט"ס וצ"ל כשתחליף תצמ"ץ באלפא ביתא א"ם ב"ל ג"ך יוצא נזא"ז ועולה אדני עיין כנפ"י ח"ש סי' א'] וידוע דאדני רומז לשכינה שהוא אם העליונה כמ"ש האלשיך בפ' ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני וידוע דאם לבינה תקרא) י"ה י"ה היינו חסד וגבורה עפ"י מ"ש בפ' כי ההרים ימושו ובזכור רחמיך וא"כ כשהיו"ד ע"י צירוף אז הוא חסד דבא בא"ב וכשהוא במשמעה אז היא דין דבאה בדרך תשר"ק עיין בישמח משה הפטרת תצא בסופה מה שמביא לפרש הפ' אמת מארץ תצמח וכו' ע"פ קושי' חכמי האמת איך שם ידו"ד מקור הרחמים הלא הוא בהיפך אתוון דיו"ד קודם לה"א ומוסכם בפי חכמי האמת דאותיות כסדר בדרך אבג"ד הוא רחמים ובדרך תשר"ק הוא דין ותירצו דבאמת באבג"ד היו"ד קודם לה"א בצירוף דהיינו א' וגם ב' הוא ג' ועוד גימ"ל הוא וא"ו ועוד ד' הוא יו"ד ואח"כ ה"א והבן עכדה"ק שם ובזה יובנו דבריו די"ק הראשון הוא בחסד כשבא בצירוף בא"ב וכשהוא במשמעה אז יו"ד קודם לה"א הוא דין וק"ל] ידו"ד הוא ת"ת שהוא מדת יעקב כנודע שאמר והי' ה' לי לאלקים, צבאות היינו נצח דנצח לשון נצחון וצבאות מורה שהוא מושל על כל צבאות מעלה ומטה וכשמראה הנצחון אז נראה הממשלה. אמן במ"ק עם הכולל ג' [הוא מקושי ההבנה ונלפע"ד לומר כי לפי חשבון מנצפ"ך לבסוף עולה אמן במ"ק י"ב ואותיות אמן ג' הרי ט"ו] ולפי חשבון מנצפך לבסוף הרי ט"ו כמנין הוד ואמן בתרא רומז ליסוד דאמן צ"א שהוא שילוב [שני השמות] מתיחדי' וכתיב מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק כו' ומגדל כו' היינו היסוד דכתיב וה' בהיכל קדשו כנודע וכתיב וצדיק יסוד עולם וכנודע סלה היינו מלכות דכתיב מלכותי' מלכות עלם אז ונייח הא בלא"ה אף דמחינן לי' כמה פעמים לא נייח רק מתגבר תמיד והוא פלא בעזרת האל החונן לאדם דעת.
עוד שם אמר רבב"ח אשתעי לי נחותי ימא בין גלא לגלא תלת מאה פרסא ורומי דגלא תלת מאה פרסא יומא חדא אזלינן באורחא ודלינן גלא עד דחזינן בי מרבעתי' דכוכבא זוטא כמבזר ארבעין גריוי דחרדלא ופי' רש"י שהוא מתפשט הרבה ואי דלינן טפי הוי מקלינן מהבלא ורמי ליה קלא לחברתא חברתי מי שבקת מידי בעלמא דלא שטפתי' וניתי אנא ונחרבי' אמר לה פוק חזי גבורתא דמרך אפי' כמלא חיטא דחלא לית דעבר שנאמר [האותי לא תיראו אשר שמתי חול גבול לים כו'] ופי' רש"י האי שנאמר תלמודא קאמר לה ע"כ ועי' בפירוש זקיני הגאון מהרש"א ז"ל שכתב על דמבזר כארבעין גריוי כו' כשם שהצדיקים זורעין צדקה כך הרשעים זורעין עול דהיינו דבר מר עיי"ש והשתא אתחיל לפרש בס"ד המאמר הנ"ל בראשון י"ל כיון דהעולם נמשל לים כמו שכתבנו במאמר הקודם א"כ י"ל דהצדיקים נמשלו לגלים הגדולים אשר בה כמו דנמשלו האבות להרים, או יאמר דנמשלו לגלים כמו דהגלים אינם עוברים מצות הבורא ואינם יוצאים חוץ לשיטה כחוט השער להעביר חוטא דאלא כן הצדיקים אינם עוברים על גבול שגבל הבורא ב"ה וזה נכון ובהדי' איתא במדרש איכה בת גלים מה גלים מסוימין כך אבותיהם מסוימין בעולם וכן כל הצדיקים ונקדים מ"ש בפ' אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין ע"פ דאמר אבד חסיד אתמהא אלא מן הארץ דצדיק אבד לדורו אבד אך קשה הלא כתיב וזרח השמש ובא השמש ואמרינן בגמ' ביום שמת רבא נולד ר' אשי ואיתא בפ"ד דרוש ד' שכ' דלרעה אין דנין ע"ש סופו אבל לטובה דנין [א"כ מעת שנולד צדיק אחר זכותו העתיד יגין על הדור] וישבתי דכיון דבתוך שלשים לא מחשיב כלל לאדם לענין בכור וכדומה אף דקמי' שמי' גלי' אם כלו לו חדשיו מ"מ לאל גומר עלי כתיב ולדידן לאו בכלל בכור אדם הוא לכך לא מחשבינן לי' עד תלתין יומין או י"ל דשמא הנולד הוא בכור וכ"ז דלא פרקינן לי' הוא של הקב"ה ולא נחשב בינינו והיינו דכתיב וישר באדם אין אבל לאחר למ"ד אין לספק כלל [דזכותו העתיד שיהי' צדיק מצטרף להגין על הדור] והיינו אישתעי לי נחותי ימא הנאמר בזוהר בר' המנונא סבא דשט בימא רבה והיינו ס"ת דהיינו המתעסקים בדברי אלקים ויודעים אשר בשמים ממעל בין גלא לגלא [היינו בין צדיק הנפטר לצדיק הנולד] תלת מאה פרסה דמהלך אדם בינוני [עשרה פרסאות ביום ושלשים יום הוא תלת מאה פרסי] ואמר הטעם דמתעכב כך ורומי' דגלא שיהי' נחשב [בינינו ויוכל זכותו להגן] תלת מאה פרסי [היינו עד שיהי' בן שלשים יום כנ"ל] ודו"ק וקב"ה חדי בפלפולא.
באופן אחר אמרתי ויהי' מקושר הכל והוא קרוב אל מרכז האמת דנחותי ימא כמו שפירשתי במאמר הקודם היינו חסידים המתגברים על יצרם ומדקדקים על עצמם ומחקרים א"ע לכך יודעים כל מהות הנהגת האדם וגלא היינו היצה"ר ג"כ כמו שפירשתי במאמר הקודם וכמו שפי' בעל קקיון דיונה [המובא בע"י] ונקדים דיש ב' מיני יצה"ר א' המעורב והנמזג בכחות נפשו מצד טבע החומריות וא' מלאך נברא לכך עי' בעוללות אפרים חלק ב' עמוד כ"ט מאמר ק"צ ועי' במ"נ חלק ג' פ' שנים ועשרים ועי' בפי' רבינו בחיי על איוב קפיטל א' עיי"ש וב' אבות הטומאה דהיינו התאוה ואהבת התרוממות דהם שורש לכל עבירות שבעולם ולא יתכן שום חטא בלעדם דבכלל זה הקנאה והתאוה והכבוד המוזכר באבות וזה מבואר לכל בעל שכל והתאוה ניצמח מחומריות והתרוממות מיצה"ר עי' בע"א שם והתאוה היינו אהבת ערב והתרוממות אהבת המועיל ועי' בעקרים מאמר שני ביאר אהבת השם פ' א' כי בשני העלי' דהיינו עד שלשים לכח יאהב האדם הערב וימשך אחריו מאד ומשלשים ואילך עד חמשים יאהב המועיל דהיינו ימי עמידה ע"ש דהוא כתב דמחמשים ואילך לא יחוש לא לערב ולא למועיל כדרך הזקנים אבל אני חולק עליו בזה רק דעד ששים מתקיים אהבת מועיל ומשנה מפורשת מס' אבות ס' פ"ה בן ששים לזקנה משמע דמקודם לא התחיל הזקנה דהיינו ימי ירידה רק ימי העמידה הם וכן מבואר בחוש דבן חמשים ככחו אז כחו עתה ברובא דרובא לרדוף אחר הממון והכבוד אבל מבן ששים ישוב מצבא העבודה נכריות אך דבן לוי נפסל בקול מבן חמשים וזה ברור וידוע דכח התאוה לפתח חטאת רובץ ונקדים דהשל"ה כתב דלכך נקראים החכמים זקנים לפי שהם זקנים אבל לא זולתם אף דקשיש טובא כי אין לו שנים כלל ובאברהם כתיב ואברהם זקן מ"ט בא בימים וכן בדוד ועפ"ז פירש יעקב דאמר דרך ענוה ימי שני חיי מעט מ"ט ורעים ועפ"ז פירשתי הפ' אדם להבל דמה כו' וכן פ' דאמר שלמה זכור את בוראך בימי בחורותיך עד שלא יבואו ימי הרעה דלפי פשוטו היינו עד שלא יבואו ימי הזקנה והוא כפל ולפ"ז א"ש דגם בזקן איכא ימי בחרות ע"י ימים רעים לכך אמר בחורותיך עד שלא יבואו ימי הרעה והוא נכון בעז"ה [עיין לעיל קהלת י"ב א' ובישמח משה הפטרת חיי בארוכה] וזה ידוע דהנמשך אחר התאוה הקנאה והכבוד כדרך ב"א אין לו אפילו יום א' כי התפלה והתורה מלאים מחשבות זרות בהתאוה ועל כולם עבודת החונף המוזכר בחוה"ל שער יחוד המעשה פרק ד' דבד' דברים גרע מהעובד צלמים ואני מוסיף עוד א' כי העובד הצלמים אינו מצייר השם נגד עיניו אבל המתפלל מצייר השם נגד עיניו כמדבר לפני המלך ועומד בפניו ועובד זולתו:
ועפ"ז נ"ל הפסוק לא יהי' לך אלהים אחרים על פני וג"ז נכון. וכן כל המצות וזה בעוה"ר ברוב בני אדם דנלכדים ברשת השטן דאינו מניח לו שום דבר זכה וברורה ומלבד חבילות עבירות שעושה מצד התאוה הרהורים רעים וניאוף והוצאות ז"ל ר"ל ופוגם בראיות עין ובפה דובר נבלה וכן גניבה גזילה מאכלות אסורות נצר משרשיו ומחמת בקשת התרוממות שקר ולצנות ורכילות ולה"ר וגאוה וגאון ומחלוקות ומחליפין זה בזה האבות הטומאה הנ"ל אך ידוע דהשטן בגימ' שס"ד דביוהכ"פ אין לו שולטנותא כלל ואז כולם קדושים מלבד מיעוטא דמיעוטא שגבר עליהם עב טיט החומריות וכבר יבשו עצמותם עד שלא נצרכים כלל ליצה"ר ולא דברה תורה במתים ונקדים דאמרינן באברהם ובדוד דהימים היו חיים וקיימים וכן בשרה ויהיו ימי חיי שרה כו' והבן וקשה הלא איכא ימי יניקה וילדות שלא עשו בהן מצות שלא הי' בהן דעת ויכולת וצ"ל דחפץ חסד הוא ומחשב גם אותן הימים כמו אח"כ דאלו הי' בהן דעת הי' עושה כן כמ"ש הט"ז בענין הספד והשבח שמשבחין יותר ונקדים כי התאוה מניח אחריו כי המצוה יכול להיות בשלימות כמו הצדקה וכדומה אבל בקשת התרוממות אינו מניח אחריו כלל כי כל המצות מעורבבים בחונף ופסולת מרובה על האוכל ודומה לפירות שיש בהן מתיקות קצת ומרירות אלף פעמים ככה כי מצוה קטנה מעורב בכמה וכמה בלבולים רעים ומאוסים עבודת נכריות ויצא שכרו בהפסידו ועיין ישמח משה פרשת בראשית ופרש' תולדות ד"ה ראה ריח בני והובא למעלה משלי י"ב פ' ז' בקיצר על אמרם ז"ל פ"י מלאים מצות כרמון עיי"ש] ונקדים דאף מי שהוא במדרגה גדולה והגיע למעלת צדיק וחסיד צריך לדקדק על עצמו בכך שלא יתפשט היצה"ר ויאמר לו הלא צדיק אתה כמ"ש החוה"ל בשער יחוד המעשה מה שיש בו די מפיתוי' היצר בענין זה וכן כתב כי א' מן החכמים החסידים אמר לתלמידיו אם אין בכם חטא חוששני לכם לדבר שהוא יותר מחטא ומה הוא הגאוה שהקטנה שבמצות ירבה בעיניו ויאמר לו זכור נא מה פעלת כי רב הוא וכשלא ישגיח האדם על עצמו ולא ירגיש בו יעלה עליו מעלה מעלה עד שיאבדהו ולכך צריך לזהר מאוד ממנו ולהשגיח עליו בעינא פקיחא ותיכף כשמרגיש בו יגרשנו וידוע דז' שמות נקראו ליצה"ר ואחד מהם אורח שנאמר ויבא הלך לאיש עשיר בתחילה אורח ולגבי' הצדיקים הנלכדים לפעמים הוי כאורח לגבייהו וידוע דצופה רשע לצדיק ואלמלא הקב"ה עזרו לא הי' יכול לו כמאמר חז"ל ועיין בספר חן טוב פרשת בשלח דף קמ"א עיי"ש ועפ"ז יבואר כל המאמר ויש בו כמה וכמה מוסרים גדולים כוללם במאמר קצר מעט הכמות ורב האיכות בין גלא לגלא בין יצר ליצר [היינו יצר הנמזג בכחו ויצר הנוצר] תלת מאה פרסי יצא מזה מוסר שמי שהוא בין גלא לגלא אין לו בין גלא לגלא רק שלשים יום. יום לשנה [כפי חשבון הנ"ל דמהלך אדם בינוני וזהו יוהכ"פ שכלם שבים] והשאר ספו תמו נכרתו ואם כן אשמעינן כמה דברים א' שכח התאוה עיקר עד שלשים והב' שהימים נאבדים ומאז להלן מתחיל אהבת המועיל בקשת הכבוד והתרוממות והיינו ורומיא דגלא דהיינו התרוממות זמן יצר [הנברא] גם כן תלת מאה פרסי כנ"ל והוא מוסר גדול כמה יש לאדם ליזהר ועוד ספרו יומא חדא אזלינא באורחא שנלכדנו ברשת היצר דהוא אורח ומה הוא ודלינן גלא שדבר על לבינו התנשאות וחזינן כו' פי' רש"י ופי' מהרש"א אלו ואלו דברי אלהים חיים דלפי' רש"י וחזינן מרבעתא דכוכבא דכוכב קטן כמו שפי' רש"י דהיינו מצוה קטנה כארבעים כו' דהוא מתרחב ביותר ולפי' מהרש"א אומרים שהרגישו בעצמן וראו דבמצוה קטנה הי' בה מרירות הרבה פסולת מרובה על האוכל אלף פעמים ככה ואי הוי דלינן טפי הוי מקלינן בהבלא דאין לך הבל יותר מהמחליף עולם עומד בעד דבר שוא כבוד המדומה וגלא קרא לחברתה דרך צחות דכח חשקות הכבוד לכח התאוה בעולם דאדם הוא עולם קטן דכל מה שיש בעולם יש באדם אמר לה תא חזי גבורתי' דמרך היינו דקב"ה עזרו דחלא לפי ענין המשל הוא דחלא ולפי הנמשל הוא דחלא [כמלא חוטא דחלא לית דעביר] שנאמר [ופרש"י] הגמ' קאמר לה לפרש המשל והשתא ניחא דאמר אזלינן באורחא ולא אמר אזלינן בספינתא:
א"י ואמר לה ולא אמר ואמרה לה אי קאי על הגל כיון דקרא בלשון נקבה לשתיהן אלא דואמר קאי על השכל הלוחם עמהן כמ"ש בחוה"ל ותזמין שלוחי שכלך להלחם עמו לכך נקט לשון אמר דזכר ונקבה פירשו על החומר וצורה וא"כ תא חזי גבורתא דמרך כו' כפשוטו ואם כן למה אתה אומר לי לעבור את פי ה' אלהי כמ"ש ראי' זה ומוסר זה בחוה"ל שער הבחינה ודוק היטב.
אמר רבב"ח לדידי חזי לי הורמז בר ליליתא דהוי קא רהיט וכו' כל המאמר נ"ל כיד ה' הטובה עלי דהורמז שד כמו שפי' רש"י בר ליליתא בן לילית כפשוטו דידוע מפני שפוגמין בברית הלשון פוגמין בברית המעור ונולדים בנים זרים מהנ"ל כנודע וכל הספרים מלאים מזה וגם ידוע מאמר חז"ל אמר הקב"ה ללשון הקפתי לך חומת שן כו' עי' בראשית חכמה שער הקדושה פ' אחד עשר וידוע דממה שנברא לכך מתער והיינו דקא רהיט אקופא אשניים דשורא דמחוזא דהוא חומות המחוזה דהיינו העיר קטנה דהיינו האדם שנאמר העיר קטנה ואנשים בה מעט עי' בפי' רש"י במשלי וכן פי' בע"א מאמר י"ז על מחוזא לדרכו שם עיי"ש ורהיט פרשא כי רכיב סוסיא היינו הזריזים במצות כמו שפי' מהרש"א לדרכו עפ"י מאמר חז"ל (סנהדרין דף צ"ו) ואת רגלי' רצת וילאוך כו' מתתאי פי' תחתיו שנלכד ברשתו ולא יכול לי' ליצה"ר פי' שבעוה"ר אף גבורי חיל מתגבר עליהם בזה ומאין ההתגברות הנ"ל כי ידוע קודם חטא אדה"ר לא היה היצה"ר מתגבר כ"כ עי' בספר ח"ט פ' תצוה דף קס"ט ע"א כי לא הי' להקליפה יניקות וחיות כ"כ ועי' בע"ח שער לאה ורחל פ"ד מס' עץ החיים שם תרין עקבים וענבים מיעוט רבים שנים ועי' שם פ"ג ד' דהם דינין גמורים לכן יש מקום אחיזה ויניקה לסט"א וידוע מאמר חז"ל שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם ואחד מהן גשר רעוע לכך מכנה למקום השראת דינין בשם גשר רעוע דעל ידי זה ג"כ הדין שורה כאמור והיינו גשרי דדונג כמו שפי' בעל ע"א גם כן לדרכו ועוד דגם הקליפות נקראים דונג דעלי' נאמר כהמס דונג מפני האש כו' והיינו דקאמר דהתגברות דסט"א הוא דזימנא חדא מסרגי' לי' היינו שהוזמן לו בזמן אחד ב' מיני חיות וקיומו אתרי גשרי כו' ועי"ז יש התגברות היצה"ר ונקט תרי כסא דחמרא בידי' ע"פ הע"ח הנ"ל ומוריק מהאי להאי כי מתאחדין ונעשין עקב אחד כמבואר שם בעץ החיים ולא נטפי' מיני' טיפה לארעא כי הם מעכבים השפע א"י דידוע דשכינה נקראת ארץ ועפ"ז יתפרש מאמר חז"ל בברכות המתפלל ויצא ולא המתין את חבירו טורפין לו תפילתו בפניו שנאמר הלמענך תעזב הארץ עי' בפי' וידוע דנקראת רחל ועי' שם פ"ג כי אינו עובר האור פני כתר של רחל כי עקבי' של לאה מפסיקין לגמרי והם לוקחין כל האורות היוצאים מבפנים ע"ש עוד והבן ואותו היום היינו אותו היום שחטא והי' כל הנ"ל יעלו שמים ירדו תהומות הוי כנודע דבאותו היום הי' עלי' לכל העולמות ואח"כ באותו היום עצמו ע"י חטא היתה ירידה מרום רקיעא עד תהום ארעא עי' במשנת חסידים מס' כללות עולמות כל פרק א' ותבין שמע מלכותא וקטלי' היינו שנגזר מיתה על האדם ע"י זה וגם קאי על הקליפות דלעתיד יבולע המות לנצח והרשעה כולה כעשן תכלה בבא"ס.
וי"ל עפ"י מאמר חז"ל שלשה דברים אין אדם ניצול בכל יום אבק לה"ר והרהור עבירה ועיון תפלה דכולי' חדא הוא דע"י פגימת הלשון מטילין בלבו הרהורים לפגום המעור כמאמרו חז"ל בחולין שלא הרהרתי ביום לבא לידי טומאה בלילה ועיון תפלה כמ"ש ר"ח דבשמירת הלשון ירויח הכונה בתפילתו וההיפך בהיפך וק"ל וכן התאוה והכבוד הוא ברית הלשון וברית המעור וק"ל.
או יאמר זמנא חדא מסרגי' לי' תרי חיותא ע"פ האמור כי בכל העברות נותן לו חיות וכשעושה עברה שנגרר ע"י אחרת כאמרם ז"ל עבירה גוררת עבירה אם כן הוזמן לו תרין חיותא כא' וקאי אתרי גשרי דדונג דהיינו התאוה והכבוד דהם גשרי דדונג כמו שפי' בע"א ושוור מהאי להאי ומהאי להאי כמ"ש כי זה מכוון כנגד זה לכך כשיש לו אחיזה בא' מהן קופץ תיכף לכשנגדו ונקדים מאמר חז"ל עין לא ראתה זה יין המשומר והוא עיקר עוה"ב אחר התחיה וכן יש עוה"ב אחר המות וידוע דפגימת הלשון גורם שחבירו יטול חלקו והיינו ומוריק כו' שבהסתתו גרם כל זה ולא נטפי' מיני' טיפה כו' פי' אף שאנו רואין כי המעליב יצליח והנעלב לא יצלח היינו משום דהיום לעשותם ומחר לקבל שכרן, א"י ע"י המחלוקת השפע הולך לס"א ולא נטף לארץ הידוע כמאמר חז"ל לא מצא הקב"ה כלי המחזיק ברכה לישראל אלא השלום:
א"י עפ"י מ"ש בפ' בקש שלום עפ"י מעשה דר' מאיר [ירושלמי פאה פ"א ומד"ר פרשת שופטים] ועפ"י דשלום א' מהדברים שאוכלים הפירות ואמר מוסר על שאין מביא שלום ואותו היום יעלו שמים כי זה נוטל חלק חבירו בג"ע וזה בגיהנם. א"י עפ"י מאמר חז"ל עולה ומקטרג יורד ונוטל נשמה והיינו שמע מלכותא ודו"ק:
זימנא חדא אזלינן בספינתא כי העולם ים זועף ונשמה הוא מלח הספינה ששט בו הספינה שהוא הגוף חזינא להאי כוורא היינו רשע שנאחז ביד היצה"ר כדג הנלכד במצודה ועוד טעם נאה שמכונה בשם דג ע"פ כל מה שיש ביבשה יש בים ומה שבים טהור ביבשה טמא אכלא טינא היינו היצה"ר וסט"א שהוא אוכל את החומר בפיתויו ותרגום חומר טינא דנה"ק בל ידח ממנו נדח באוסי' והיינו באפיו כפי' רש"י במקום השכינה [כמבואר בספרים עה"פ כי נשמה באפיו] כי הי' רשע גמור וע"כ רשע קרוי מת. ועי"ל עפ"י שכתב הרמ"א שהנשמה נהנית מרוחניות המאכל וכל חיותו [של אותו הרשע] דהיינו רוח חיים באפיו הוא מגשמיות ועי"ל כפשוטו אכלה היינו אכילה וטינא היינו [יצה"ר] באפיו [הוא כל חיותו] ודו"ק ואדחוהי מיא כי נהפך עליו [הגלגל] מסבת הזמן כי הזמן דומה לים כו' ושדיוה לגודא ליבשה כפי' רש"י עפ"י ארץ הנגב נתתני וחריב מני' שתין מחוזא כי על מחוז פי' רד"ק [בתהלים ק"ז] אל מחוז חפצם [לשון גבול] והיינו [אות סמ"ך שהוא] עיגול [שהוא גבול סביב סביב וק"ל וזהו שתין מחוזא היינו שחרבו ימי חייו העקרים שהם ששים שנה כנלפע"ד ביאור דבריו] וש"ת דוקא למאן דחריב הכל וגם דאכלי' מיני' וש"ת דוקא למי שיאכל ושתה אבל לא למי שהשאיר ברכה אחריו כמו מלח ממון וק"ל [וש"ת דוקא למאן דחריב הכל ולא השאיר אחריו מאומה זהו כהנלכד במצודה שהוא ביבשה טמא כו' אך זה לא נחרב ממנו הכל רק שתין מחוזא כנ"ל וגם דאכלי' מני' היינו שהי' איזה תועלת יוצא ממנו לבני אדם בחייו וש"ת דוקא למי שיאכל ושתה הכל ולא הניח אחריו אך זהו נשאר ממנו איזה דבר לטובה כמו מלח ממון שקורא למלח המע"ט וק"ל אך עכ"ז ראו ולקחו מוסר מה עלתה בידו שנשלך כנצר נתעב וק"ל זה נ"ל כוונתו בדרך אפשר].
א"י כל העוזרים עמו לרעה יפלו והרבה היה להם תקומה ע"י מפלתו [וזהו וחרוב מיני' שתין מחוזא ואכלו מיני' שתין מחוזא כו'] ומלאו מחד גלגלא דעיני' שיש שני מיני עינים עין רוחני ועין גשמי והוא הלך אחר עין הגשמי [שצבר הון ועושר לרוב כי הלך אחר עינו ולא שבע כל ימיו בעשרו ומלאו אחרים מהונו ועושרו תלתא מאה גרבי כמאה"כ ועזבו לאחרים חילם] חזי מה סליק בי' לכך לקחו מוסר.
א"י שהטפל מכונה בשם עיקר עפ"י ואחרי עיניכם וכי תאוה הוא לעינים והאדם יראה לעינים והוא נגרר אחר עיניו ועפ"י נביא הי' עבר וזה לעומת זה עין רעה ועין טובה וגלגלא היינו גלגל החוזר ותלת מאה עפ"י תורה ועבודה וגמילות חסדים דמשחה עפ"י תיקוני זוהר תיקון כ"א דאורייתא משחא ועבודה וגמילות חסדים מינה אתיין וכי הדרינא בתר תריסר ירחא שתא דהוא זמן שכחה דנשכחת כמת כו' עבדי' מגרמי' מטללת' עפ"י הקב"ה עושה סולמות כו' ודו"ק. ויתבי' ע"ד כי גרים כו' למתנינהו ע"ד בונה בשמים עליותיו: [הדברים האלו ד"ה א"י שהטפל מכונה בשם עיקר לא יכולתי להולמם ואין להם ביאור כלל ולפע"ד כי המעתיק טעה בהעתקתו וכמה ט"ס יש בכל המאמר הזה וכן צ"ל כאן ויובנו הדברים לפי קט שכלי כי כ"ק מוזלל"ה קיצר מאוד א"י כי התאו"ה מכונה בשם עין עפ"י ואחרי עיניכם וכי תאוה הוא לעינים והאדם יראה לעינים והוא נגרר אחרי עיניו היינו אותו האיש שהמשיל עליו רבב"ח המשל הנ"ל מהכוורא דיתבא לי' טינא וכו' ואמר רבב"ח במשלו ראו כי זה לעומת זה עשה אלהים עין רעה ועין טובה וגלגלא היינו גלגל החוזר היינו אם חזר בו מהעין רעה ונעשה עין טובה ומלאו מחד גלגלא היינו מהחוזר בו תלת מאה גרבי דמשחא היינו תלת מאה תורה ועבודה וגמ"ח דמשחא ע"פ הת"ז דאורייתא משחא ועבודה וגמילות חסדים מינה אתיין כי הדרינא בתר תריסר ירחי שתא דהוא זמן שכחה דנשכחת כמת מלב המעשים רעים שעשה עד כה עבדי' מגרמי' מטללתא עפ"י הקב"ה עושה סולמות מעלה לזה ומוריד לזה היינו שמהפך מעשיו לטובה ולזכיות ודו"ק ויתבי ע"ד כי גרים ותושבים אתם עמדי כי מי שהוא גר בעוה"ז הוא תושב בשמי מעלה למתבנינהו ע"ד בונה בשמים מעליותיו וק"ל וכאן אחז צדיק דרכו שאומרים מעט וכוונתם הרבה].
[ע"ד ע"א] אמת הא' של ראש התיבה הוא אמת וקאי על שני האותיות שלאחריו המ' הוא משה ר"ל משה אמת והת' הוא תורתו ר"ל תורתו אמת והיינו דקאמרי משה אמת ותורתו אמת והיינו אמת מארץ תצמח כדאיתא שם דארכין אודני' לארעא ושמע דקאמרי משה אמת ותורתו אמת.
עוד ירמוז אמת יסוד של עבדות הבורא ב"ה וב"ש והוא ר"ת אמת מהירת תמידית והבן.
[קל"ד ע"א] שיחות שדים שיחות דקלים שיחות מה"ש [ופי' הרשב"ם] שהוא כמו וידבר על העצים ע"ש ושיח שדים היינו חכמת הפילסופי' ושיח דקלים היינו חכמת הטבע ושיח מלאכי השרת היינו חכמת אמת ודו"ק ועפ"ז מחשב מלמטה למעלה ואח"כ מעשה מרכבה ודו"ק [ועיין הגירסא במסכת סוכה דף כ"ח].
[קנ"ח ב'] אוירא דא"י מחכים היינו חכמת אמת כי אמת מארץ תצמח דאתמר על א"י כמבואר במג"ע אופן קי"ד ובזה נ"ל ליתן טעם על שחכמת הקבלה נקרא חכמת אמת וחכמי' נקראים חכמי אמת לפי המבואר במג"ע שם כי בששת ימי היצירה לא נאמר בבג"ד וירא אלהים את שהוא ס"ת אמת כי 'ב'ג'ד בא"ת ב"ש הוא שקר] והנה המבואר ממה שפירשתי [בישמח משה פרשת בשלח ד"ה הנני ממטיר לכם] בפ' טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו חנון ורחום ה' שזה הוא מרחמי השי"ת שעשה לבוש לאורייתא קדישא [כמו המן שהוא לחם שמה"ש ניזונין בו והיינו זיו השכינה וכאשר ירד מן השמים נתלבש בלבוש גשמי קצת כך אורייתא קדישא נתלבשה בלבוש דהאי עלמא ותוכה מדברת בעליונים עיי"ש ובפרש' אמור עה"פ בסכת תשבו וזה טרף נתן ליראיו זה המן שנתלבש בלבוש דהאי עלמא כך יזכור לעולם בריתו זה התורה שנתלבשה בדברי עוה"ז וק"ל] והבן והנה לפ"ז יתכן דהלבוש נקרא תורת חסד והפנים שהוא בלי בגד תורת אמת והבן וע"כ נקרא חכמת אמת שהיא בלי בגד והבן. והנה אף שהפשוטא ודאי גם כן אמת מ"מ אין זה עיקר המכוון רק הוא לבוש בחסדו ית' כדי שיוכלו לקבל התורה כל המון ישראל ותורת אמת נקראת אמיתית המכוון ולרמז זה נ"ל כי אמת הוא ראש תוך סוף א' ראש מ"ם תוך ת' סוף והנה ראש תוך סוף הוא ר"ת סתר לרמז דהסתר הוא האמת ועיקר המכוון.
[קע"ד] ההוא ערבא דפרע מקמי דלודעינהו ליתמי כו' שם דקשה טובא חדא דהא אפלגו בי' חדא זימנא בעירוכין ר"פ שום היתומים ועוד דאין ענין זה לערב ועוד מקמי דלודעינהו ליתמי אין לו ביאור כלל ורשב"ם נדחק בזה. והנ"ל בזה עפ"י שמבואר בש"ע חו"מ סי' קכ"ט ובסי' ק"ל ס"ב דפורע חובו של חבירו שלא מדעתו פטור הלוה מלשלם ובערב אם עמד ופרע דעת הרמב"ם דגם כן פטור הלוה לשלם לו רק באמר לו ערבני ושלם אז חייב ודעת הראב"ד דבערב חייב לשלם לו וכתב הש"ך בשם בעה"ט דמ"מ צריך לומר לו ערבני עיי"ש והבן.
והנה מבואר שם דהא דהפורע חובו של חבירו שלא מדעתו פטור היינו באינו חייב לשלם עפ"י דין עיי"ש והנה מבואר בסי' קכ"ט דהיכא דא"א למפרע מהלוה תיכף רק שצריך להמתין או לטרוח נפרעין מהערב ועפ"ז מבואר פירוש השמעת' דודאי לא מיירי מהא דאין נזקקין ליתומים קטנים בקטנותם דבזה אין גובין בשום חוב והוא מבואר בעירוכין שם רק מיירי במקום שגובין בשאר חוב דהיינו אחר שגידלו ואדרבא הא דהי' יתומים קטנים הוא מעליותא לגבי הערב ועפ"ז תבין פירוש השמעתתא והא"ב. והנה יש לי עוד סברא לומר דביש ערב לא מהני חייב מודה שיגבה המלוה דדלמא אתפס צררי להערב ולא להמלוה והערב פרע להמלוה ועושין קנוני' אך י"ל דאין דרך להתפיס צררי להערב ועפ"ז מבואר קושי' הגמרא להלן ערב שהי' שט"ח בידו וכתב לו התקבלתי פירושו כמו שפי' הרמב"ן שהלוה כתב להערב התקבלתי מידך המעות והנה ל"ל דמיירי מיני' דידי' או ביתומים גדולים דאם כן אמאי גובה בכתב לו התקבלתי א"ו דאיירי ביתומים קטנים והנה לר"ה ברי' דר"י ניחא דמיירי כשחייב מודה ולכך בסתם ערב אינו גובה דהוי פורע חובו של חבירו כיון שהי' יכול המלוה לגבות משא"כ בכתב לו התקבלתי דאז דרך להתפיס צררי לערב אם כן לאן יכול המלוה לגבות אף בחייב מודה מחשש קנוני' דאז דרך להתפיס צררי לערב לכך גובה והבן אבל לק"פ קשי' למה ברישא גובה ומשני להכי טרח וכתב לי' לוה התקבלתי כדי שיהי' לו רשות לפרוע מעצמו דהוי כמו מלוה עצמו והוי כמו ערבני ושלם וא"כ איירי שפיר מיני' דידי' דהלוה ודו"ק היטב כי הוא פירוש עמוק בהסוגי' ומיושב הרבה קושי'.