ישועות יעקב עהת· רבי יעקב משולם אורנשטיין
פרשת שמות
וימררו את חייהם בעבודה קשה וכו' נגזר עליו לעבוד איש כפרי אחד ואף את כל עבודתם וכו' בפרך. שהכפרי אינו עובד אותו רק עבודה ונ"ל ביאור הדבר דלפעמים מצינו שר אחד. קלה שבקלות הוא נחשב אצל השר כעבודה קשה יען שחושב בעצמו מדרגתו ומדריגת המעבידו. וישראל בעת שירדו למצרים מחמת חשיבות יוסף שהיה שר וגדול במצרים וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים יעשה את כל העם לעבדים וגם אביו ואחיו היו חשובים ושרים גדולים בעיני מצרים ואח"ז היו עבדים לעבדים וכל העבודה שעבדו למצרים אף עבודה קלה היו נחשב אצל ישראל כעבודת פרך יען שהם היו עבדים ומצרים מעבידים אותם וגם זולת זה היו מעבידים אותם עבודה קשה ג"כ בחומר ובלבנים וזהו וימררו את חייהם בעבודה קשה כי בעצם העבודה היה קשה וגם את כל עבודתם אפי' עבודה אשר עבדו בהם שהמצרים מעבידים בהם היו עבודת פרך בחשבם שהמצריים יעבדו בהם שהם היו תחלה שרים ומושלים ואח"ז נעשו עבדים לעבדים וזה ענין נכון:
ויפן כה וכה ויך את המצרי. בש"ס דסנהדרין הוכיחו מכאן עכו"ם שהכה את ישראל חייב מיתה שנאמר ויפן כה וכה וכו'. כל המפרשים דקדקו דנקטו רישא דקרא ויפן כה וכה ללא צורך. ונראה לי דהנה כל המשפטים שצוה ה' לעשות כמו הורג את הנפש דחייב מיתה וכל הדברים הוא רק למען ישמעו וייראו לבל יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה וכתבו המפרשים דאם אדם עושה דבר עבירה ואי אפשר לעשות המשפט רק במקום שאין רואה בזה המשפט הוא למותר דמה בצע להרוג אותו כיון שלא ידעו מזה המשפט הרי אין בזה תועלת לבל יוסיפו בני עולה לעשות כזה וכזה פירשו מאמר יהודה לאחיו בעת שרצו להרוג את יוסף באמרו מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו ביאור הדבר דבאמת הם סברו שיוסף חייב מיתה על הוצאת דיבה ולזה אמר להם יהודה שאף כדבריהם מ"מ אין בזה תועלת כיון שע"כ צריכין להסתיר הדבר לעשותו במקום שאין רואה למען לא יתוודע הדבר לאביהם א"כ אין בזה תועלת לעשותו לזה קאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו כיון שע"כ וכסינו את דמו אמנם באמת אין הדבר כן ורק א היכי דל"ש טעם דלמען ישמעו וייראו אינם חייבים לעשות משפטי ה' מצד הציווי מאתו ית"ש וזהו שהביא רישא דקרא לומר דעכו"ם שהכה ישראל חייב מיתה מצד הדין ולא משום שלא יזידון לעשות עוד לבד דבהך דמשה הסתים הענין וכמ"ש ויפן כה וכה וכו' ואעפ"כ ויך את המצרי והדברים מתוקנים:
ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה. נ"ל ביאור הדבר ע"פ מ"ש הראב"ע דלפי שלא עבדו חת ה' הוצרכו לעבוד עבודת אכזריות לפרעה ולמצרים וכן אמר הכתוב תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה וכו' ועבדת את אויבך וזהו מדה כנגד מדה ואמנם העינוי ואשר גזר עליהם פרעה להשליך הבנים במים וגם אשר גזר לשחוט מאה וחמשים ילדי ישראל בכל יום וישראל לא חטאו באופן זה עד שיהיו כליון הבנים ואמנם זהו גזרת הקב"ה לפעם ידוע אצלו (או כמו שאמרו במדרש שכל אלו הילדים היו ראוים לזה ופסל מיכה יוכיח) ועכ"פ לא היו בעונות של ישראל ולכך ויאנחו בני ישראל מן העבודה ולא נאמר ויאנחו בנ"י מן העינוי. שאף שעינוי יותר קשה סבלו בזה גזרת המקום ולא היה אנחה ולא צעקה ביודעם כי יד ה' הוא אבל העבודה חשבו כי תחת אשר לא עבדו ה' גרמו לעבוד עבודת פרעה וע"ז נאמר ג"כ ויצעקו אע"פ שהיה להם לצעוק יותר על שחיטת ק"נ ילדים בכל יום מ"מ יותר היה אצלם אנחה וכאב לב על עבודה שעבדו המצרים בהם לפי שהבינו שגרמו זאת בעון אשר לא עבדו ה' וגלל כן ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה והדבר מתוקן מאד:. ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עחי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו. ביאור הדבר נראה דבאמת ישראל היו מתפללים להשם שיגאלו משיעבוד מצרים ולא היה כוונתם מחמת השיעבוד אלא שלא להיות במצרים מקום טומאה מקום אשר אין ביכולת להם לעבוד את ה' כמו שאמר המשורר איך נעבוד ואנחנו על אדמה טמאה ואמנם זעקתם היה שיעזרם ה' בסתר. כי היו מתיראים מפני המצריים ואמרו בסתם מחמת קישוי השיעבוד או מחמת הריגת בניהם לפי שנצטרע פרעה כן היה דעת המצריים ובאמת עיקר תפלתם היה על מה שהם במקום טומאה. והנה ה' בוחן לבבות וידע כוונתם בתפלה זו שיעזרם ה' והיינו שלא יהיה להם עינוי מחמת היותם במצרים והא שלא פירשו דבריהם הוא שהמה מתייראים מפני המצרים וכיון שהמה קוראים אל ה' באמת לכך שמע הקב"ה תפלתם וכמו שאמר הכתוב קרוב ה' לכל קוראיו היינו אף שאינן בכלל צדיקים רק לכל אשר יקראוהו באמת דהיינו שהקריאה תהיה לצורך דבר אמת. וזה מבואר ראה ראיתי היינו ראיה שכלית את עני עמי אשר במצרים דהיינו שעיקר עינוי שלהם הוא רק אשר במצרים מקום טומאה ואף שבתפלתם לא פירשו כן ואת צעקתם שמעתי שהוא מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו דהיינו ב' מכאובים שלהם שלא יוכלו להתפלל כראוי לכך עיקר הוא העינוי שיש להם בלב והבן: ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה. כל המפרשים בקשו למצוא דבר חפץ איך יתכן להביא אות מן המאוחר אל הקודם וגם לשון ההר הזה אין לו ביאור ומאי נ"מ אם יעבדו על ההר הזה או על הר אחר. ונראה לי דאות זה לא נאמר למשה לא על אופן שיראה האות לעם בני ישראל או למצרים ופרעה רק שהאות הוא למשה בעצמו לכך נאמר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך דהיינו שהאות יהיה למשה עצמו. והענין הוא דבאמת הקב"ה הבטיח ליעקב אבינו אנכי ארד עמך מצרים ואנכי אעלך דהיינו שהקב"ה בעצמו יגאלם ולא ע"י שליח וכשאמר ה' למשה שיגאל אמר מי אנכי ומבואר במדרש ששאל וכי אני הוא זה שאמרתי אנכי אעלך ואמנם ידוע שגדול כחו של משה משאר נביאים בזה דשכינה מדברת מתוך גרונו וזה אמר לו כי אהיה עמך ומעתה עשייתך כעשייתי ופיך כפי ואמנם לא האמין בעצמו כי ישלחהו ה' לדבר חשוב כזה להוציא עם ישראל ממצרים וע"כ אמר מי אנכי וע"כ אמר לו ה' כי מאמרו מי אנכ"י זה אות כי וה' עמו כמאמר הכתוב אשכון את דכא שהקב"ה משרה שכינתו בנמוכי רוח וע"כ אמר כי שאלתו מי אנכי הוא אות על השליחות, וזה שאמר לו ה' כי אהיה עמך על דרך אשכון את דכא וזה לך האות שאלתך מי אנכי הוא אות על השליחות כי השליחות אי אפשר אם לא תהיה שכינה מדברת מתוך גרונו זה אי אפשר רק בנמוכי רוח. ולזה קאמר בהוציאך העם ממצרים תעבדון האלהים על ההר הזה כמבואר בדברי רז"ל כי תבור וחרמון הם הרים הגבוהים מאד בקשו שתנתן התורה עליהם לרוב חשיבתן והקב"ה בחר בסיני שהוא הר נמוך למען ישכון עלי הר נמוך לקיים אשכון את דכא וזהו ג"כ אות שלא יוכל לשלוח רק את משה יען כי היה מהצורך השראת השכינה בקרבו ושתהא השכינה מדברת מתוך גרונו וזהו לא אפשר רק במי שהוא עניו מכל אדם אשר על פני האדמה וע"כ אמר זה אות שע"י תגמר הגאולה יען שעלה על דעתו שאינו ראוי לשליחות זה לצד נמיכת רוחו ע"כ תהיה הצלת ישראל על ידו וכמו שמתן תורה אי אפשר להיות רק על הר סיני שהוא נמוך והדברים נכונים מאד ומכוונים בפירוש הכתובים: ויאמר משה אל ה' כו' ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויאמר ה' אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם ויאמר עוד ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל אלקי אבותיכם אלקי אברהם וכו'. נראה לי ביאור הדבר עפ"י הידוע מאמר המכילתא בענין נבואת יחזקאל שראה בח"ל אף שאין השכינה שורה בח"ל או מחמת שכבר ראה בארץ או מחמת שהנבואה היתה לצורך הארץ או מחמת זכות אבות וכדומה. והנה בשמות אחרים השם נגלה אף בח"ל רק בשם המיוחד לא נגלה אלא בארץ. והנה ידוע שמשה לא רצה להזכיר להם ביאת הארץ פן יהיה עליה שלא לש"ש כמ"ש באריכות לקמן. רק לזקני ישראל להם היה יכול לגלות הענין ואעפ"כ יהיה כוונתם רק לשם שמים וא"כ ה' אמר למשה אהי' אשר אהי' אמר שהשכינה עמם בח"ל למען אשר יהיה עמהם בארץ ויאמר כה תאמר אל בני ישראל בכללות אהיה שלחני אליכם ולא יזכיר להם ביאת הארץ ואמנם כן יוקשה להם שהרי אין השכינה שורה בח"ל ויאמר ה' אל משה כה תאמר עוד אל בני ישראל אלקי אבותיכם ובזכות אבות נגאלו והשכינה שורה בזכות האבות ואף בח"ל ולזה אמר ה' לו לך ואספת את זקני ישראל ולהם יגלה תוכן הדבר ויגיד להם שני הטעמים אלהי אבותיכם שלחני אליכם וכו' וגם יגיד להם הטעם השני לאמר פקד פקדתי וכו' אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ זבת חלב ודבש ובזה כל הענין מבואר ודו"ק:
ובדרך רמז אמרתי במקראות הללו ביאור הדבר עפ"י מה שנודע כי שם הוי"ה במלוי א' הוא שם מ"ה ושם מ"ה במלוי עולה כשם אלהים כי מ"ם ה"א מספרו פ"ו כמנין אלהי"ם ומשם העצם שהוא שמו יתברך שם העצם עולה שם אלהים שהוא בגימ' הכס"א הטב"ע שכלם מספרם פ"ו להודיע שגם הטבע וגם הכסא כמו שנאמר השמים כסאי הכל מאת שם העצם באו אלא שפעולתם השמים והארץ שהוא הטבע והכסא פעולתם בשם אלהים בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ ואמנם שם אלהים בא בנסתר מאת שם מ"ם ה"א שהוא שם העצם עוד שם יוצא משם העצם הוא שם אהיה כי ראשית שם העצם שהוא י' ה' והתחלת שם אהיה שהוא א"ה הוא שם אהיה וגם סוף שם אהי' וסוף שם העצם הוא שם הוי"ה הרי כי שם אהיה נכלל בשם העצם גם כי שם העצם מספרו כ"ף וא"ו ובמלוי עולה קי"ב כמנין שם הוי"ה ושם אהי"ה ושם אדנ"י כי אלו השלשה שמות הם אחד כי השני שמות אהי"ה ואדנ"י יוצאין משם העצם. הרי כי המילוי דשם הוי' הוא שם מ"ה מורה על פעולת שם אלקים היוצא ממנו. וביאור הדבר כי שם העצם הוא שמו של הקב"ה אינו נעשה לפעולת דבר רק שממנו יוצאין השמות הפועלים ושם אלהים פועל מה שהוא בטבע בארץ וגם בשמים הנקרא הכס"א ושם אהיה היוצא משם העצם עצמו לא מנסתרו וממילוי הוא פועל מה שאינו בטבע המציאות ועושה נסים נגלים אשר בו נראה שם ה' בנגלה כי מן דברים הנעשים בטבע הגם כי שם מטביע הטבע והכל בא משם ה' שם העצם אמנם הוא בא בדרך נסתר מן מילוי שם העצם שהוא בא נסתר בשם העצם:
והנה פרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' וכתבו הקדמונים שלא ידע שם העצם רק שם אלהים שהוא הכסא והטבע והיה בדעתו שלא יכול לעשות ה' נסים מה שהוא נגד הטבע ואמנם בני ישראל אף שהיה יודעים שם העצם אמנם כיון שזמן רב היו במצרים נשאר אצלם שם מ"ה ששם אלהים יוצא ממנו חשבו שאין רצונו ית' לשנות הטבע והכס"א כמו שם מ"ם ה"א מספרו פ"ו כמנין אלהי"ם ואם יאמר להם משה כי יעשה להם נסים בשם העצם יאמרו כי אין הקב"ה פועל ועושה ע"י שם העצם רק בשם אלהים הנגזר משם העצם וזהו הנה אנכי בא וכו' ואמרו לי מ"ה שמו דהיינו דשם העצם והמילוי הוא שם מ"ה המורה על הכסא והטבע ואמרת להם אהי' אשר אהי' שהוא יוצא משם העצם בגילוי ומספרו שמורה על עשיות נסים נגלים והוא נגזר משם העצם בגילוי ומי שיודע מעט בסוד שמותיו של הקב"ה יבין וישכיל כי מה שכתבתי בזה הוא מתוק מאד בביאור המקראות:
ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה. כל הקדמונים נדחקו מאד בביאור לשון זה. ולי נראה הדבר נכון מאד דבאמת רצונו של משה הי' שיצאו מעצמם מתחת יד מצרים ולא כי ישלחו אותם מצרים מארצם. כי אינו דומה אם ילכו מעצמם דאז בטל מהם כח מזל טלה וגם כח המצרים ופרעה אף אחר כל המכות שהכה אותו ה' לא רצה שילכו הישראל עצמם מאליהם רק שילכו לעבוד ה' ברשותו ולכך כשאמר להם קומי צאו מתוך עמי וברכתם גם אותי דהיינו שיברכו אותו על אשר נתן להם רשות ללכת לעבוד ה' ואמנם היה ביד הקב"ה לכוף כאגמון ראש פרעה שילכו ישראל מארצו בלי רשותו אך לאשר רצה הקב"ה שישאלו איש מאת רעהו כלי כסף וכו' ואם יאמרו שרוצים לילך בלי רשות וידעו שאין דעתם לחזור לא ישאילו המצרים להם הכלים וזהו שאמר הכתוב ואני ידעתי כי לא יתן אתכם פרעה להלוך ולא ביד חזקה אף אם יכריחו ושלחתי ידי והכיתי וכו' ואחר כן אף אחר אלה המכות ישלח אתכם מזה דהיינו שתלכו ברשותו והיה כי תלכון זהו נתינת טעם למה לא יכוף השם ראשו שילכו מאליהן ביד רמה ולזה אמר והיה כי תלכון לא תלכון ריקם וכו' וע"כ לא יאמרו כי מעצמם ילכו בלא רשות דא"כ ידעו המצרים כי אשר ראו את מצרים לא יוסיפו לראותם עוד ולא ירצו להשאילם והבן:
ויאמר משה בי ה' שלח נא ביד תשלח. כמו זר נחשב שהמתין עד כה ואח"ז סירב בשליחותו של מקום ועכ"פ היה לו להשיב תיכף שלח נא ביד תשלח. ונ"ל ע"פ מה שבארתי במקום אחר דאף שהקב"ה הבטיח ליעקב שהוא בעצמו יעלה אותם מארץ מצרים אמנם לפי שמדרגת משה הי' בזה הדבר והיינו לפי שהשכינה מדברת מתוך גרונו והיה כאלו ה' בעצמו הוציא אותם אמנם היה מוכרח להיות ע"י משה כדי לקיים אשר דבר שהוא בעצמו יוציא אותם. אמנם במאמר כה תאמר עוד אל בני ישראל אלקי אבותיכם שלחני אליכם כתבו הקדמונים דהזכיר זכות אבות שבזכותם מדלג על ההרים. ומבואר במ"ר בשיר השירים כמאמרו ישראל למשה איה אלקינו השיב להם כסבורים אתם שבזכות עצמיכם אתם נגאלים לא כן אלא בזכות אבות ופירשו דכיון שלא נגאלו רק בזכות אבות לכך היתה הגאולה ע"י שליח ולכך אמר משה שלח נא ביד תשלח אף שאף השכינה מדברת מתוך גרונו מ"מ שפיר דמי כיון דאינם נגאלים בזכותן והבן:
למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני. במדרש וא"ת מה איכפת לך א"כ למה זה שלחתני. נלענ"ד ביאור הדבר דבאמת מצינו טעמים על אשר לא היו במצרים רק ר"י שנים וא שקישוי השיעבוד השלים הזמן. וכתבו המפרשים שזו מרומז בקרא ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. דהיינו שצירף העינוי לעבדות יעלה למספר ארבע מאות שנה. ובמדרש אמרו מדלג על הקץ בזכות אבות שנאמר מדלג על ההרים בזכות האבות וכו' והנה במדרש אמרו כשבא משה לישראל ואמר להם היום אתם נגאלים אמרו איה אלקינו. אמר להם קול דודי הנה זה בא כסבורים אתם בזכות עצמיכם אתם נגאלים לא כן אלא בזכות אבות. וכתבו הקדמונים דשאלתם הי' דהקב"ה הבטיח ליעקב אנכי ארד עמך מצרים כו' ולמה לא נתקיים בהם. ואמנם ביאור הענין הוא משני טעמים או דמשה י' לו מדרגה זו דשכינה מדברת מתוך גרונו או לפי שלא נשלם הזמן. וזהו אמר להם משה קול דודי הנה זה בא כסבורים אתם בזכות עצמיכם אתם נגאלים לא כן אלא בזכות אבות ולכך יוכל להתקיים ע"י שליח. והנה אי נימא דקישוי השיעבוד השלים הזמן א"כ כבר נשלם הזמן והי' ראוי שיהי' הגאולה ע"י הקב"ה בעצמו וע"כ דלא מחמת קישוי השיעבוד נשלם רק מכח זכות אבות וזהו למה הרעות לעם הזה וא"ת מה איכפת לך שע"י זה יתקרב זמן הגאולה א"כ למה זה שלחתני וזה נכון: ובזה יתבאר תשובת ה' למשה דהנה ידוע מה שהקשו המפרשים למה נענש פרעה בגוף וממון והא בתרי מילי לא עבדינן ליה ואמנם שכר עבודה קבלו ועל עינוי נענשו בגופם. וזהו עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם ולכן צריך להיות עבדות ועינוי והדברים מובנים: