ישועות יעקב עהת· רבי יעקב משולם אורנשטיין
פרשת ויחי
ויקרבו ימי ישראל למות. הדבר יפלא שתחלת הפסוק ויחי יעקב כמו כן ויהי ימי יעקב ואח"ז בסמוך ויקרבו ימי ישראל ובמדרש ויקרבו ימי ישראל כאדם שאומר לחברו קרב ועיין במפרשים שנדחקו ונראה לי ביאור הדבר דבפרשת ויגש כשראה יעקב את יוסף אמר לו אמותה הפעם אחרי ראותי פניך כי עודך חי וזה מחוסר הבנה למה ימות עתה עד שחז"ל הוציאו הדבר מפשוטו ודרשו שלא ימות רק פ"א. ולי נראה דאחז"ל במדרש שדוד לא הי' לו חיים והי' ראוי להיות נפל בל חזה שמש וויתר לו. אדה"ר שבעים שנה משנותיו ודרך אחר אמרו במדרש כי סך ל"ז שנה אשר חי יוסף פחות מיעקב אביו כי יעקב חי קמ"ז שנה ויוסף חי מאה ועשר שנים נמצא נשאר ליוסף עוד שבעה ושלשים שנה להשלים לימי אביו ויעקב חי קמ"ז שנה ויצחק אביו חי מחה ושמונים שנה נשאר ליעקב עוד שלש ושלשים שנה להשלים לימי אביו ואלו הם שבעים שנה של ימי המלך דוד והנה יעקב שה' בדעתו כי יוסף מת והי' כל ימי דוד משנות חייו והיה יעקב חי מספר שנות יצחק. וכשבא למצרים וראה כי יוסף עדיין בחיים והי' רצונו שימות הוא ויוסף ישלים שנותיו ולא יחסרו שנותיו רק עשרים שנה וזהו אמותה הפעם אחרי ראות פניך וע' בס' הזוהר. ואמנם באמת צריך טעם שנחסרו משנותיו של יוסף שבעה ושלשים שנה ומשנותיו של יעקב נחסרו שלש ושלשים שנה. ונראה דמצינו מלכות דוד בירושלים שלש ושלשים שנה ושבעה ושלשים לא היה מלכותו בירושלים רק בחברון שבעה שנים ומשך שלשים שנה לא היה מלך כלל עכ"פ בירושלים לא הי' מלכותו רק שלש ושלשים ומעת שמלך בירושלים היה לו ישיבה בעזרה מקום חביון עוזו אשר ידוע שמלאכי ה' היו בבהמ"ק עכ"ז היו לו ישיבה דהיינו מושב כסא אף במקום מלאכי מעלה והיינו כנגד שלש ושלשים שנה שניתן לו מיעקב שנאמר בו כי שרית עם אלקים ואנשים ושאר שניו היה לו מיוסף שהיה ה' עמו אבל הי' נרדף מאחיו וגם בהיות בגדולתו לא הי' רק במצרים ומשנה למלך. ופרעה היה גדול ממנו בכסא כמש"ה רק הכסא אגדל ממך. כמו כן המלך דוד אף שגם בהיותו בתחלת שנותיו הי' הוא מנהיג העם ורבים צריכים לו כמ"ש אחימלך לשאול מ"מ היה שאול גדול ממנו בכסא מלכותו וזה שאמר הכתוב ויחי יעקב וכו' ויקרבו ימי ישראל למות והיינו שלא הגיעו שנותיו לשנות אביו ולמה קרבו שנותיו וע"ז מפרש המדרש כאדם שאומר לחברו קרב וכו' דהיינו שהגיע ימי המלך דוד. ואמנם עדיין קשה למה קרבו שנותיו של יעקב ולא ניתן לדוד משנים של יוסף דהיינו אם היה יעקב חי יותר והיה יוסף צריך להשלים לשנות אביו וניתן מזה לדוד היה דוד חי שבעים שנה ויוסף חי ג"כ כמספר שניו אלא שלא היו שנות דוד בעת מלכותו נותנים משנות ישראל דהיינו שרית עם אלקים וכו' וזהו ויקרבו ימי ישראל והדבר נחמד מאד: שכל את ידיו כי מנשה הבכור רש"י פי' דהך כי מנשה הבכור אע"פ שמנשה הבכור. ואמנם אונקלוס תרגום ארי מנשה הבכור וכבר נאמרו בזה פירושים רבים. ואשר אנכי ראיתי לפרש שבאמת ענין הברכה הוא בפה. ואמנם אשר דרך בני אדם לסמוך היד על ראש המתברך הוא יש לו יסוד בפרשה זו שבירך יעקב את בני יוסף ושם ידיו על ראשם וכן מצינו וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. וכן מצות ברכת כהנים בנשיאת כפים וביארתי במקום אחר כי באמת גוף הברכה הוא כמו ענין תפלה שמתפלל על אחרים או על בניו שיתן להם ה' כל טוב וענין נשיאות ידיו וסמיכה על ראש המתברך שעושה אותו כלי מוכשר לקבל הברכה כי צריך כלי מחזיק ברכה. והנה מאחר שיעקב היה יתברך מיצחק אביו כברכת אברהם כבר יש בידו להנחיל אותה לאיזה מבניו שירצה ואמנם היינו ברכת ירושת הארץ שיכבשו אותה מיד הכנענים ע"י כיבוש מלחמה אבל בדברים שיש בהם מנסי השם בדברים עליונים כגון נס בקיעת הים ע"י משה ונס העמדת שמש וירח ע"י יהושע צריך להיות האדם בעצמו אדם גדול שיש בידו לגזור על צבא השמים דרך משל יש ביד האדם להנחיל לבנו עושר רב ונכסים אף שאינו בן חכם אבל אין ביד האדם ללמוד בנו חכמה אם אינו כלי מוכשר לקבל חכמה והנה זרע מנשה דהיינו גדעון שבא מזרע מנשה נתן ה' על ידו תשועה בישראל במלחמת מדין והריגת זבח וצלמונע ואמנם היה דרך מלחמה וזה נקרא עזר ה' כי המלחמה והצלחתה הוא לפעמים קצת ע"פ הטבע כי יפלו רבים ביד מעטים ואמנם הכל בעזר ה' אבל לא ע"י השם בעצמו רק בעזר ה' שיעזור להאדם העושה הדבר ולכך נאמר חרב לה' ולגדעון דהיינו שה' עזר לגדעון לכבוש המלחמה. וזה אפשר לטובת כלל ישראל ולא ניכר כי גדעון בכח מעשיו זכה לזה שה' יעשה ע"י תשועה רק מאחר שהוא היה שופט וראש בישראל וכבשה המלחמה ע"י ואמנם יהושע שאמר שמש בגדעון דום וכו' ולא נאמר לו זה מאת ה' רק הוא בעצמו היה בידו למשול על צבא השמים מזה ניכר גדלו וכי הוא בעצמו מושל על צבא השמים. והנה מבואר במדרש רבה כי ימין הוא בשמים ושמאל הוא בארץ והיינו כי צבא השמים מתנהגים עפ"י ימינו של הקב"ה והארץ וצבאיה ע"י שמאל של הקב"ה כמש"ה אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים וגלל כן יעקב שראה ברוה"ק כי יהושע יעמיד השמש בגבעון וימשול על צבא השמים והוא יהיה מזרע אפרים לכך תמך ימינו על ראש אפרים. וגדעון הגם, כי הוא יכבוש המלחמה במדין ויושיע לכלל ישראל מ"מ אינו רק עזר כיון שהוא דרך הטבע והוא מצד שמאל. ובזה נראה לי לבאר דבאמת במנין ראשון שבפ' במדבר עלה מספר בני אפרים ארבעים אלף ומספר בני מנשה שנים ושלשים אלף וגם נזכר אפרים קודם מנשה ובמנין שני בפ' פנחס היו בני מנשה נ"ב אלף ובני אפרים שנים ושלשים אלף וגם נזכרו בני מנשה קודם והיינו שבפרשת במדבר בעת חנייתם ומסען במדבר עפ"י ה' היו בני אפרים מוקדמים מרובים והיינו בעבודת ה' לפי סדר חשיבות הבנים ובפרשת פנחס הדור ההוא אשר נחלו הארץ ונלחמו עם אנשי ארץ כנען ולקחו שבט מנשה חלק בעבר הירדן וחלק בא"י ומבואר בספר יהושע כי נלחמו הרבה וחלק מרובה נטלו בארץ ג"כ כיון שמנשה היה בכור ליוסף והנה ידוע שימין הוא תוספת מרובה משמאל ואמנם לענין הנוגע בצבא מעלה צפה יעקב ברוה"ק כי בני אפרים המה יותר מוכשרים לקבל ברכות ימין שנוגע בצבא מעלה. וע"כ לענין מה שהעמיד יוסף את מנשה בצד ימין ואת אפרים בימינו משמאל ישראל אביו ע"י הסכים הזקן שהוא בן בכור ויהיה לו חלק ונחלה בא"י ובעבר הירדן יותר מאפרים וגם בעת כבישת הארץ היו בני מנשה מרובים ואמנם בענין הנוגע בענינים של מעלה בני אפרים היו מוכשרים יותר לקבל כמו יהושע וגדעון וזהו פירוש שכל את ידיו כי מנשה הבכור שהסכים שיהיה בכור לנחלה ולכך לא החליף והניחו בצד ימין ורק ידיו שכל לברך את אפרים בימינו וכאמור והבן:
ויבכו אותו מצרים שבעים יום איתא במדרש כמו אלו שבעים יום שבין אגרת לאגרת היפ"ת כתב דהיינו בין אגרת הראשונות ששלח המן הרשע בי"ג בניסן ובין אגרת ששלחו מרדכי ואסתר בכ"ג בסיון עולה שבעים יום והדבר תמוה מאד ובנזה"ק כתב דהיינו לכך בכו מצרים שבעים יום כי באותו עת היו כלולים במצרים כל שבעים אומות וכולם היו כלולים ביעקב לכך בכו שבעים יום על מיתת יעקב ובשכר זה היו שבעים יום במעלה והוא דחוק מאד ולי נראה דהנה מבואר במדרש דמצרים בכו שחשבו דבר זה לרוע מזל שלהם נאסף צדיק זה ברשותם והנה באמת זה דבר שאינו כי מיתת צדיקים הוא בהשגחה ולא מגדר רוע מזל ובזה פירשתי הטעם דהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום וביום שנולד ימות למען דעת כל עמי הארץ כי בהשגחה פרטית הי' נפילת הצדיק כי מבואר בירושלמי שקלים דאין אדם נופל ביום גנוסיא שלו וזהו ביאור הדבר מה דקאמר הש"ס כיון שנפל הגורל בירח אדר שמח שמחה גדולה והוא לא ודע שבז' באדר נולד וכיון שנולד ביום הז' בוודאי לא מפאת מזל גורם מיתתו. והנה נתגלה הדבר אחר עבור שבעים יום ואז יצא הדבר כי לא מול גורם ובאותן שבעים יום היה בדעתם כי מזל גורם ולכך בכו את יעקב וזהו מאמר המדרש ויבכו אותו מצרים שבעים יום אלו שבעים יום שבין אגרת לאגרת והדבר נכון מאד: