אור ברסלב
ישועות יעקב עהת פרשת נצבים

ישועות יעקב עהת· רבי יעקב משולם אורנשטיין

פרשת נצבים

פרשת כי תבא

אתם נצבים היום וגו'. במדרש כיון ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים נתכרכמו פניהם אמרו מי יוכל לעמוד באלו אמר להם משה אתם נצבים היום. נראה לי ביאור הדבר ע"פ מאי דקאמר הש"ס גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה בס' תורה הזה ודרשו זהו מיתת צדיקים. וכתבתי בזה דבאמת כל דיבור שיצא מפי הקב"ה וכאשר יחטאו בני ישראל ויחול עליהם הקללות אף אם יחזרו בתשובה אח"כ קשה הדבר שיתהפך עליהם לטובה אם לא בתשובה מאהבה שזדונות נעשו כזכיות אבל בתשובה מיראה שלא נתהפך עדיין לזכות קשה מאד שיתבטל הגזירה אמנם מצינו בש"ס צדיק מושל ביראת אלקים שהקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלה. ולכאורה צריך ביאור למה יבטל הצדיק גזרת המקום. אמנם מצינו בזהר שאם הקב"ה גוזר גזירה על האדם וחזר בתשובה אז הצדיק מבטל והיינו כיון שבאמת הקב"ה גזר עלי' אף שחזר בתשובה מיראת העונש ומהראוי שמאחר שכבר נגזר דיבורו של הקב"ה לא ישוב. וע"ז מועיל תפלת הצדיק לבטל וזהו צדיק מושל ביראת אלקים והבן. והנה כל הגזירות הנאמרים מפי הקב"ה יש יכולת לצדיק לבטל אבל מיתת צדיקים מי יבטל אם יגזר עליהם למות בעון הדור לכך לא נכתב בתורה שלא יהא דיבור שיצא מפי הקב"ה וזהו כששמעו ישראל מאה קללות אלא שחיסר שתים שלא נכתבו חששו שאם יגזור גזירה על מיתת צדיקים ואם ח"ו ימותו אם אח"ז יחזרו בתשובה מיראה מי יבטל הגזירה אמר להם משה אתם נצבים שכיון שעדיין לא יצאו קללות אלו עדיין יכולים להתבטל ודו"ק: פן יש בכם איש או אשה וגו' אשר לבבו פונת היום וגו' ללכת לעבוד את אלהי הגוים ההם פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה. ולכאורה שני פעמים פן יש בכם יתור הוא דהיה לכתוב פן יש בכם איש או אשה וגו' ושורש פורה וגו'. ואמרתי דבאמת יש שני ענינים בענין ע"ז. האחד שמכיר כי ה' הוא האלקים ומלכותו בכל משלה רק סבר בדעתו כי מסר התנהגות עוה"ז ביד המזלות והמה כוכבים ושמש וירח ועל כן עושים כוונים לעבוד לצבא השמים למען יורידו השפע להם. באמת כי בארץ הקדושה אין התנהגות רק ע"י הקב"ה ואף בשאר ארצות אין ביד המזלות להרע או להיטיב רק מה שהקב"ה נותן כח במזלות לפעול פעולתו ע"י המזל. והנה בעת שהיו ישראל במדבר אוכלי המן שמלתם לא בלתה מעליהם לא היו צריכים לכסף וזהב ואח"ז כשבאו לארץ ונתיישבו בה היה כל השפעות הטובה שלהם ע"י הקב"ה בעצמו ואמנם בעת שכבשו ארץ סיחון ועוג וארץ מדין וגם בא"י בשבע שכבשו שלא נתיישבו בה עדיין היה בדעת קצתן כי ע"י ע"ז של העכו"ם יגיע להם השפע פן יש בכם וגו' ללכת לעבוד אלהי הגוים בראותו כסף וזהב אשר עמהם וכמו שאמרו הנשים נשי ישראל לירמיה ומאז חדלנו לקטר לאלהים אחרים חסרנו כל וזה אשר לבבו פונה היום טרם שנתיישבו בא"י ללכת לעבוד לכוכבים ומזלות ואח"ז יעבדו את ה' כמשל שבארתי ופן יש בכם שורש פורה ראש ולענה שהוא יש לו דעות זרות באמונת ה' כדעת האפיקורסים שאינן מאמינים בדת והמה שונאים הדת ומאמיניו וע"כ נאמר שני פעמים פן יש בכם ודו"ק:

והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה וגו' והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' שמה ושבת עד ה' ושב ה' את שבותך הדברים קשים מה דקאמר והשבות אל לבבך בכל הגוים למה פרט מקום אשר ישיבו אל לבבם הדבר פשוט שאם יהיו בארצות וישובו בודאי שם יהיה תשובתם. גם בלשון ושבת עד ה' דרשו חז"ל הרבה דרשות. גם מה לשון ושב ה' את שבותך ושב אותך ה' היה לו לומר. נראה לי דבאמת תשובה שאדם שב מחמת היסורים אינו תשובה שלימה כי אינו לשם ה' רק להסיר ממנו היסורים והר"ז כעובד עצמו אמנם כבר כתבתי דאם האדם עובד ה' לבל יגיע לו יסורים וכוונתו לא בשביל שחושש על היסורים רק לאהבת ה' כי בזמן שהאדם שרוי בצער שכינה אומרת קלני מראשי הרי זה כעובד ה' כיון שכוונתו לאהבת השם והנה אחרי שבעונותינו גלינו ונתפזרנו בין האומות אם היה תשובתינו למען יקבצנו ה' לטוב לא היתה תשובה בלתי ראוי אבל מאחר שבכל מקום שגלו ישראל השכינה גלתה עמהם וזה סוד גלות השכינה כנודע וע"כ אם נשוב לה' בכל לבב למען ישוב יקבצנו ואז ישוב שכינתו למקומה ולא תהיה גולה עמנו זהו נקרא תשובה מאהבה וזהו והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' שמה היינו שבכל מקום שישראל נדחין שמה ה' גלה עמהם ושבת עד ה' אלקיך למען כבודו יתברך ושב ה' את שבותך דהיינו שהקב"ה ישיב עמהם וזהו תשובה מאהבה והדברים מתוקנים:

ושבת עד ה' אלקיך. בש"ס דיומא גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה'. כבר כתבתי כמה טעמים הא דלא הבוא קרא בתורה ושבת עד ה'. ועוד נראה דבאמת כתיב עוז וחדוה במקומו דבמקומו משכן כסא כבודו צריך להיות הכל בשמחה ובענין הקרבנות כתב הרמב"ן דאי אפשר לכאורה לחשוב קרבן חוטא למצוה כיון דהמביא קרבן צריך להתוודות אשר חטא על הנפש ולהתחרט בלב שלם אי אפשר להיות שמחה של מצוה וכל מצוה שנעשה בלי שמחה אינה נחשבת כמ"ש תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה ומהר"ר אפרים קארו כתב דהכהנים היו שמחים והלוים בשיר והיה נחשב בעיני ה' כאלו המביא קרבן שמח ועוד כתב כיון דאי אפשר לעשות בשמחה נחשבת ויקרה בעיני ה' והנה קושייתינו זאת תסוב גם על ענין התשובה שאנו חושבין אותה יקרה מאד וכיון דהשב צריך שיתחרט בלב שלם ולקיים וחטאתי נגדי תמיד ואיך ישמח במצות התשובה ואף אי נימא דכיון דאי אפשר שתעשה בשמחה הקב"ה מקבלת אבל איך אפשר לומר שהיא מגעת עד כסא הכבוד הרי היא נעשית בעצב ושם מקום כסא הכבוד עוז וחדוה וא"א להגיע שם רק בשמחה של מצוה ואמנם ענין התשובה להביא הגאולה כמו שאחז"ל גדולה תשובה שמקרבת הגאולה ואם כוונתו להוציא השכינה ממקום אשר שם ישראל נדחין ובעת צאת לחפשי השכינה נגאלת עמהם זהו חשוב שמחה שעל ידו זכה להוציא השכינה מן מקום גלותה. ואמנם בזמן שהיו ישראל שרויין על אדמתן כי יחטא איש וחזר בתשובה לנפשו זכה אבל אין כאן שמחה של מצוה כי צריך הוא להיות מתחרט על פשעיו ולקיים וחטאתי נגדי תמיד וע"כ הביא הש"ס ראיה מן מאמר הושע שהגיד נבואתו בעת ישראל שרויין על אדמתן ושכינת עוזו במקומה ולא מלשון התורה ושבת עד ה' והבן זה: ובחרת בחיים. במדרש זש"ה וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'. נראה לי ביאור הענין דבאמת מה שאמרו בש"ס האומר הנני נותן סלע לעני על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור ובעלמא אמרינן שאם עושה המצוה שלא לשמה אין בידו שכר אמנם הענין נכון דבאמת שכר מצוה אין בידו כעושה לשמה ואמנם כשמאמין שאם יתן סלע לצדקה יחי' בניו אף שאין בידו מצות צדקה אמנם מצות אמונת ה' שהוא מאמין שכל הענינים המתהוים בהשגחת השם וזכות אמונה מחשבו צדיק גמור וזה נראה לי מאמר הנביא אחר שהוכיח בני דורו שיעבדו את ה' ואת מצותיו ישמרו שלא יגיע להם רעה ח"ו ושאם יקיימו המצות יתברכו ברכות שמים מעל. והנה לכאורה כיון שאינו עושה לשמה רק מיראת העונש או לקבל שכר המיועד אין זה נחשב עובד ה' אלא שאף שאין זה קיום המצות לגמרי מ"מ כדאי שכר אמונה שמאמין שאם יעבור על מצות ה' יגיע לו עונש ואם יעבוד ה' יתנהג ה' עמו בחסד במעשיו בזה נחשב צדיק גמור שמאמין בה' ובהשגחה שמשגיח על כל מעשיו הן לרע או לטוב לו כל הימים וזהו וארשתיך לי לעולם בצדק ובמשפט דהיינו שאם עובר על מצות ה' והקב"ה מענישו והוא משים אל לבו לעבוד מיראת העונש ובחסד וברחמים היינו שאם עובד ה' והקב"ה מתנהג עמו בחסד ורחמים וזה גורם לו עבודת ה' אף שהוא שלא לשמה בזה הם מתקרבים לה' וזהו וארשתיך לי באמונה שעכ"פ מאמין בה' כי מידו מגיע הרעות והטוב וידעת את ה' שעכ"פ מכיר במעשה ה' ובהשגחתו כי נורא הוא וזהו ובחרת בחיים למען תחיה אתה וגו' דלכאורה זהו כעובד ה' בשביל קבלת השכר אלא שהקדים ראה אנכי נותן לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו' ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך דכיון שעכ"פ רואה ומאמין שמאת ה' באו הרעות והטוב אף שקיום המצות בעצמותה היא שלא לשמה כדאי זכות האמונה להגן בעדו ונחשב צדיק גמור בשכר אמונה והבן:

תוכן העניינים

ישועות יעקב עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה