אור ברסלב
ישועות יעקב עהת פרשת כי תבא

ישועות יעקב עהת· רבי יעקב משולם אורנשטיין

פרשת כי תבא

פרשת כי תצא

ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך. נלענ"ד דבאמת מבואר בס' העקרים שער י"ט תמה בענין התפלה שיהי' מועיל דממ"נ אם נגזר על האדם כך איך ישתנה הענין בשביל תפלתו, וכתב ביאור הדבר כמו שהקב"ה גוזר על האדם שיצליח בתבואה ואם לא יזרע הרי בעצמו מנע הטוב ממנו וכמו אדם שזרק לחברו סך מעות והוא מתרחק עצמו לבל יגיע אל ידו הרי בעצמו מנע הטוב כמו כן הקב"ה רוצה ליתן לאדם חיים וכל טוב אלא שמצד עונותיו הוא מתרחק לבל יקבל הטובות והחיים והחסרון בערך המקבל וע"י תפלתו הוא מתקרב אל ה'. וזהו ביאור ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך דהיינו שמצד פעולות הטובות אתה קרוב שיגיע אליך כל טוב. ואמנם באמת כבר דחיתי דעת העקרים ושאר חכמי המחקר דלפ"ז הי' בדין שלא יועיל תפלת אחרים על האדם שהרי כיון שהאדם אינו מתפלל הוא עומד בהתרחקות כמו בתחלה ואיך ישתנה הדב' מכמות שהי' ע"י התפלה שוב ראיתי למהר"ן חביב שעמד בזה ודחה דברי חכמי תורניים והעיד על הקבלה האמתית שיש מקום לתפלה שישתנה ע"י זה מעשה ובזה בארתי לשון הש"ס במס' ר"ה כמאן מצלינן אקצירי וכו' כמאן כר"י והקשו התוס' דאף לרבנן הא תיקנו גם ברכת רפאינו וכו' ובזה א"ש דבודאי תפלות עצמו מועיל ע"י. התקרבות אבל הש"ס קאמר כמאן מצלינן אקצירי וכו' דהיינו שאחרים יתפללו על החולים זה נכון. ובזה פרשתי מאמר מדרש רבה אני איני כאבא אבא לא היו לו בנים כלל לכך התפלל על עצמו אבל אני יש לי בנים והוא תפלת אחרים ודוק:

ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך דרשו חז"ל שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם בלא חטא. דקדק מוהראנ"ח בקללה דכתיב ארור אתה בצאתך מה דרשת ב'. ולי נראה הדבר נכון עפמ"ש האר"י בדרושיו בהא דקאמר שני אלפים שנות משיח ובעונותינו יצאו מה שיצאו וב"ד לא בא וכתב ע"פ זה שאמרו חז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף והנה ענין הגלגול הוא כשלא ניתקן מעשה בני אדם ע"כ צריך הוא להתגלגל כדי לתקן מעשיו הראשונים אבל כשהאדם ישר אינו צריך להתגלגל ואמנם בעונות הדור אינו יוצא נשמות קדושות מחדש וצריכים להתגלגל ונשארו חדשות הרבה שעדיין לא יצאו וזהו מעכב ביאת משיחנו וזהו יצאו מה שיצאו דהיינו דהנשמות שכבר יצאו יוצאין עוד הפעם ולכך בן דוד לא בא וזהו ארור אתה בצאתך וארור אתה בבואך שאתה צריך לגלגול וע"י זה נתעכבת הגאולה והבן:

ובגוים ההם לא תרגיע בש"ס דמכות (דף כ"א) ד' דברים גזר משה ועמדו ארבעה נביאים וביטלו משה אמר ובגוים ההם לא תרגיע וירמי' אמר כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלך להרגיע ישראל והדבר תמוה מה יפה כחו של ירמי' לבטל דברי משה אמנם הדבר יובן דבאמת יש שני דרכים הדרך האחד דטובה הוא שישראל לא יהי' להם מנוח בגלות דאם ימצאו מנוח אולי ישכחו את ה' ולא יצטערו על חורבן בית קדשינו כמו דקאמר הש"ס במסכת סנהדרין בענין עשרת השבטים שנגזר עליהם שלא יהיה להם תקומה מחמת שלא הצטערו על החורבן. ואמנם יש מקום שאם יהי' להם מנוח ואעפ"כ ידעו חסרון שהגיע להם בסיבת חורבן הבית אז צדקה תחשב להם כמו שביארתי באריכות בביאור הפסוק על נהרות בבל. והנה הרמב"ן כתב דלכך היו ישראל במדבר להורות דיציאת מצרים לא נחשב להם מצד ביאתם לארץ רק להרחיק ממצרים ממקום טומאה כמו שביארתי בביאור הפסוק ואלה מסעי בני ישראל וגו'. אבל כשהיו במדבר בארץ לא זרועה ועכ"ז יחשבו גאולת מצרים ניכר בעליל ענין חשיבות יצ"מ אצלם. והנה יש נסיון עושר ונסיון עוני ומי שיוכל לעמוד בנסיון עוני בודאי יוכל לעמוד בנסיון עושר כמו שבארתי. וזהו מצא חן במדבר עם שרידי חרב דהיינו שישראל מצאו חן מצד היותם במדבר והלכו אחר ה' וחשבו גאולת מצרים וכיון שעמדו בנסיון עוני כ"ש שיעמדו בנסיון עושר וע"כ הלך להרגיע ישראל והבן זה:

והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה. במדרש למה לעבדים לפי שאין קונה את התורה כמו אתם שקבלו התורה בסיני. והוא תמוה. ולתרץ נקדים המדרש שאלו את ר' שמעון בתוכחה נרמז רזא דפורקנא והשיב בהאי קרא והתמכרתם לעבדים ולשפחות וגו'. ונראה ביאור הדבר עם מה דמבואר בש"ס בימי יחזקאל בקשו לפרוש עצמם אמרו אשה שגירשה בעלה ועבד ששחררו רבו כלום יש להם זע"ז והשיב להם יחזקאל דלכך נקרא נבוכדנצר עבדי דעבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי וזהו ביאור הדבר והתמכרתם לעבדים דהיינו שהקונים יהיו עבדים ואין קונה שאין לו יד לקנות וזה שאמרו במדרש לפי שאין קונה את התורה כמו שקבלו בסיני דהיינו שלא יהי' להם פתחון פה לפרוק מעצמן עול תורה (כנ"ל ודו"ק:

תוכן העניינים

ישועות יעקב עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה