אור ברסלב
ישועות יעקב עהת פרשת מצורע

ישועות יעקב עהת· רבי יעקב משולם אורנשטיין

פרשת מצורע

פרשת שמיני

זאת תהיה תורת המצורע. במדרש רבה מעשה ברוכל אחד שהי' מחזיר בעיירות מאן בעי למיזבן סמא דחיי וכו' מי האיש החפץ חיים וכו' וכן שלמה אמר בחכמתו שומר פיו ולשונו וכו' לכך משה מזהיר ישראל זאת תהי' תורת המצורע ובש"ס סיפר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוה"ק שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות. ותמהו כלם דמנ"ל דאיירי בתשובה דלמא בלי תשובה. ואמנם יתכן עם מה דמבואר בש"ס דברכות גבי הני בריוני דקאמר מי כתיב יתמו חוטאים חטאים כתיב בעי רחמי עלייהו דהדרי בתשובה. וכאן דבקש דוד יכרת ה' כל שפתי חלקות וייחד שמו של הקב"ה על הרעה וביחוד שם הוי' אמנם ידוע כי טובה גדולה היא לרשעים שיאבדו מן העולם. זולת שהקב"ה מצפה לרשע שיחזור בתשובה וכאן דסיפר אין לו תקנה בתשובה א"כ טובה היא לו שלא יהי' רשע מאריך ברעתו וזה ביאור שכבר כרתו דוד ברוה"ק וכו'. והנה בש"ס דברכות נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה והא תניא כל מי שיש בו א' מד' מראות נגעים מזבח כפרה הן ומשני הא לן והא להו פרש"י דבני א"י צריכין שלוח מחנות וכו' והקשו התוס' דאיך יתכן שר"י ידבר במה שלא הי' בדורו. ונ"ל דבאמת לכאורה צריך ביאור הטעם דקאמר דאינן יסורין של אהבה מה פסיקא. ונראה דידוע דהש"ס קאמר מאי תקנתא ישפיל דעתו או יעסוק בתורה והנה ביאור ענין יסורים של אהבה פירש"י ז"ל צדיקים שאין להם שום עון וכתב הכותב בע"י דחטאו על שלא הוכיחו את אנשי דורו והנה בש"ס ענוה שלא לשמה ותוכחה לשמה פרש"י דענוה מונע את האדם מלהוכיח את בני דורו באמרו מי אנכי כי אדבר קשות וכו'. וא"כ כיון שבאים עליו נגעים והוא יחשוב שבעון לה"ר הנגעים באים וישפיל וימנע א"ע מן התוכחה ואיך יתכן שבשביל עון זה שבא עליו היסורים ע"י היסורים הללו ימנע עצמו ביתר מטעם זה וע"כ קאמר נגעים אינן יסורין של אהבה ואמנם בת"ח שתורתם אומנותם מרפא לשון עץ חיים ולדידהו מיחשב יסורים של אהבה שלא ימנע עצמו מלהוכיח את אנשי דורו. וזהו ביאור הא לן והא להו פי' לת"ח ולע"ה ודו"ק:

עוד דרך אחר נראה לי בזה. דהנה בש"ס בעון לשון הרע נגעים באים ומפני מה אמרה תורה בדד ישב הוא הבדיל בין איש לאשתו לפיכך אמרה תורה בדד ישב. והנה כל עונשין הבאים על האדם מדה במדה בא העונש מאת ה' במדה שאדם מודד מודדין לו וכאן בא לו ע"י הכהן עפ"י מאמר ה' שישב בדד וזה לא יתכן. גם מקשים המפרשים בהא דקי"ל דנגעים אינן על השפתים ואדרבה כיון שכל עיקר ענין נגעים בשביל לשון הרע הי' ראוי שיהי' על הפה מדה כנגד מדה. והנראה לי בזה דבאמת עיקר הדבר שהקב"ה מעניש את האדם מדה כנגד מדה הוא מחסד ה' על בריותיו למען ידעון מאיזה טעם בא עליהם העונש ויתקן את אשר עוות וזהו ביאור המקרא ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דבזה שמשלם לו מדה כנגד מדה נחשב חסד שיודיע לו חטאו ואז ידע לתקן. והנה סיפר אין לו תקנה וביחוד כיון שמספר לשון הרע ויש עונש למקבלו וכמו דאמרו לישנא בישא קטלי תלתא. וידוע דמי שמחטיא רבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה פירוש שלא יעזרו השם וא"כ אינו מן הראוי שיהי' נענש מדה כנגד מדה שזה נחשב עזר לתשובה גלל כן לא בא לו העונש מאת ה' מדה כנגד מדה וכשיקבל על עצמו לישב בדד מחוץ למחנה בזה מורה שכבר הוא מאמין לדברי ה' במה שבא בעצמו אל הכהן ומקבל ע"ע ככל אשר יורה אותו הכהן והרי הוא מתחיל בתשובה. בגלל כן לא בא הנגע בשפתיו כי אינו מהראוי לענוש אותו מדה כנגד מדה מטעם דסיפר אין לו תקנה. וזהו דברי המשורר יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. דהיינו מאחר שהנגע לא בא בשפתיו חושב בעצמו שאינו בא בשביל לשון הרע מי אדון לגו דהיינו שאינו שומע לדברי הכהן וזה נכון:

והנה באמת כתב הרמב"ם שבתחלה בא על האדם נגעי בתים ובגדים ואח"ז באים הנגעים על גוף האדם. ואמנם כל זאת היינו אם הם אינן רק בשביל יסורים של אהבה אבל כשבאים לכפרה בשביל לשון הרע צריכין לבוא על הגוף תיכף מדה כנגד מדה שאמרה תורה בדד ישב ולזה קאמר נגעים אינן יסורין של אהבה דיסורים של אהבה אינן מהראוי שיבאו על גוף האדם תיכף ולזה קאמר דבברייתא מבואר דבאים על האדם תיכף ואינן רק מזבח כפרה והנה ידוע מאמר חז"ל במס' נגעים דבגדי צבעונים אינן מטמאין בנגעים וביאור הענין לחשיבותן וכו' כנודע ועיין בס' תבואות שור והנה בש"ס דשבת מפני מה ת"ח שבבבל מצויינים לפי שאינן בני תורה הרי דשם הת"ח הולכין בבגדי צבעונים ומבואר בש"ס שם בבבל בבגדי צבעונים ובא"י בבגדי פשתן המגוהצים ולכך בבבל הם יסורים של אהבה ובא"י אינן יסורין של אהבה מדלא באו על הבגדים משא"כ בבבל ודו"ק והוא ענין נחמד: וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע וצוה הכהן וכו' נלע"ד ביאור הדבר דבאמת ענין הנגעים הוא ענין רע נתן ה' לבני אדם לענות בו וידוע שכל דבר המשחית יוכל להתהפך לטוב ע"י מעשה האדם כמו שמבואר במדרש השממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך שביקש דוד למה נברא השממית והראה לו הקב"ה התועלת הנצמח ממנה. והנה ענין הנגעים הוא ענין רע וכאשר מביא האדם לתשובה נתהפך דבר הרע לטוב וכמו שהאדם נתרפא מחטאתו ע"י התשובה כן הענין המשחית מקבל רפואה ע"י פעולה טובה והנה המצורע שנתרפא הוא שהנגע בעצמו נתרפאה ע"י המעשה בני אדם וזהו והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע והיינו שע"י מעשה המצורע הי' רפואה לנגע. וזהו למראה עיני הכהן ולכך וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים וכו' כמרז"ל הוא עשה דבר בקול לפיכך יהי' קרבנו דבר שבקול. ולכאורה קשה אדרבה הא מצינו לפעמים אין סניגור נעשה קטיגור וכה"ג לא הי' נכנס בבגדי זהב כנודע. אמנם יובן הענין לפמ"ש בס' יפ"ת דהיכי דזדונות נעשה כזכיות ואדרבה הדבר נכון שבדבר שקלקלו בזה ניתקן. ולכך משה שחטא באז תיקן באז לפי דיראה לגבי משה מילתא זוטרתא היא ועבד ה' מאהבה וזדונות נעשה כזכיות ולכך כשהוא חוזר מאהבת ה' ראוי שבדבר שקלקל בזה יתקן. ובזה אתי שפיר דלכאורה תשובת המצורע ע"י יסורים. ואמנם כשראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע דהיינו שע"י מעשה המצורע נתהפך הנגע לענין טוב אז וצוה הכהן ולקחו למטהר דהיינו שהמצורע טוהר אחרים ולכך קרבנו שני צפרים וכו' ודו"ק:

תוכן העניינים

ישועות יעקב עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה