ישועות יעקב עהת· רבי יעקב משולם אורנשטיין
פרשת יתרו
ויחד יתרו. בש"ס דסנהדרין רב אמר שהעביר חרב חדה על בשרו. שמואל אמר שנעשה בשרו חדודין חדודין. אמר רב היינו דאמרי אינש גיורי עד עשרה דרי לא תבזי ארמאי באפיה. כל המפרשים נלאו למצוא דברי חפץ שרב מביא סייעתא לשמואל. גם גוף הדבר תמוה לחשוב כזאת על יתרו אחר שעזב את כל ובא לדבק בשכינה שירע בעיניו אבדן מצרים. גם לשון המקרא ויחד יתרו על כל הטובה ואי נפרש שנעשה בשרו חדודין הוי ליה למימר ויחד יתרו על כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים וכו'. אמנם הדבר נכון מאוד דבמקרא נאמר ויבא חותן משה וגו' אל המדבר וכו' הר האלהים ובמדרש מדבר ששמם מכל טוב. ונראה ביאור הענין דאנן קי"ל דלא קבלו גרים בימי דוד ושלמה וכמו כן אין מקבלין גרים לימות המשיח לפי שישראל בעת ההוא הם בגרם המעלות אולי אין כוונת הגר לשם ה'. וא"כ כיון שישראל בעת ההוא היו בגרם המעלות היה מהראוי לבל יקבלו את הגרים. ואמנם אפשר לומר מאחר שהיה בעת הזאת במדבר ארץ הנגב שמנוגב מכל טוב וזה בא להתגייר בודאי כונתו לש"ש וא"ש דדייק אל המדבר ששמם מכל וז"פ ואמנם במדרש על כל הטובה וכו' זה המן רצו לטעום טעם בשר טעם כל מעדני מלך טעמו. כל הטובה זה הבאר רצו לטעום טעם יין וכו' טעם כל המשקים שבעולם טעמו א"כ אפשר לומר שלא יקבלו אותו ולזה נעשה בשרו חדודין כי חשש שלא יקבלו אותו ואתי שפיר ואמנם צריך לומר באמת הטעם שקבלו אותו בעת ההוא משה וישראל לפי שהכירו בו וידעו שמעשיו לש"ש ויתרו חשש בזה פן לא ידעו כוונתו. והנה המפרשים הקשו כיון דגיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאי באפי' למה עשה כזאת מרע"ה לספר ליתרו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים ותירצו שמרע"ה ידע כי יתרו כבר נשכח ממנו את כל מעשה ע"ז וכי נמאסו בעיניו כל העובדים ע"ז ולכך סיפר ליתרו וכיון שכן שידע יתרו שמשה הכיר בו כי באמת הוא עובד ה' למה נעשה בשרו חדודין על כל הטובה וע"כ כדעת רב דפירש ויחד שהעביר חרב חדה על בשרו ודו"ק: אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים כו' אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל במדרש שלא תוסיף דבר ולא תפחות נראה לי ביאור הדבר דבאמת מתחלה אמר והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ ואח"ז קאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים מה הלשון ואתם הרי אתם היה מדבר ואמרתי ביאור הדבר דבאמת המקיים את התורה זוכה לכל טובות העוה"ז כי מאחר כי לה' הארץ ומלואה מה"ת לא יירש טובות העוה"ז וזהו ענין ברכה וקללה הכתובה ונזכר בתורה. ואמנם כוונת האדם בעשותו אחת ממצות ה' לא יהיה לקבל שכר וזה שכרו שהוא עובד ה' והנה כבר בארתי מה שאמר משה לקרח אתה וכל עדתך הנועדים על ה' ואהרן מה הוא כי משה מלבד מה שהי' עובד ה' היה מלך על ישראל וכבש ממלכות רבות ואמנם אהרן לא היה רק עובד ה' וידיו מלוכלכות בדם זבחים ועולות ולא היה לו שום הנאה ואף חלק בארץ לא ניתן לו רק מאחר שעבודתו היה עבודת ה כבוד גדול נחשב אצלו ואמנם קרח אף שנראה מדבריו שאמר כי כל העדה כלם קדושים רצונו לעבוד ג"כ את ה' אבל משה ידע מצפוני לבבו כי אין רצונו לעבוד ה' וזה שאמר לו אתה וכל עדתך הנועדים על ה' וכיון שאין רצונכם לעבוד ה' א"כ אהרן מה הוא והבן וזהו שאמר דעו שאם תשמעו בקולי תהיו לי סגלה מכל העמים ואל תחשבו כי הדבר קטן אם תהיו חשובים אצלי הלא תדעו כי לי כל הארץ ואם תקיימו את התורה יש שכר הרבה ליתן לכם כי אני מולך על כל העולם כלו אך אם אתם לא תקיימו את התורה והמצות בשביל זה שיש לי שכר הרבה ליתן לכם אך תהיו לי ממלכת כהנים כמו ממלכת כהנים שאין להם חלק ונחלה בארץ והם חשובים כמלאכים לפי שהם עובדים את ה' כן תהיה עיקר קבלת שכר שלכם מה שאתם עובדים את ה' וגוי קדש שהם פרושים מכל עניני עוה"ז והם שמחים במה שהם גוי קדוש. אלה הדברים אשר תדבר אל ב"י החשובים ומכירים ערך שכר מצוה ומצוה משא"כ בית יעקב שהם הנשים ועמי הארץ שאינם מכירין בשכר ממלכת כהנים וגוי קדוש צריך להגיד להם השכר שיקבלו בעשותם מצות ה' וזה שאמרו במדרש אלה הדברים אשר תדבר אל ב"י מן ואתם תהיו לי וזהו שלא תוסיף דבר כי חשש ה' פן יגיד משה להם שכר קיום המצוה ג"כ כמו שהגיד לבית יעקב והזהירו ה' לבל יוסיף שמא יהיה קבלת התורה ע"מ לקבל פרס ודו"ק:
ויתיצבו בתחתית ההר במס' שבת אחז"ל שכפה עליהם ההר כגיגית ואמר שאם לא יקבלו התורה ימית אותם אמר רבא מכאן מודעא רבה לאורייתא הקשו התוס' דבש"ס דע"ז קאמר הש"ס דאומות העולם יאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית משמע שאם כפה עליהם היו חייבים על שלא קימו התורה וכאן קאמר דאף אם קבלו ע"י כפיה אין חייבים ונלע"ד הדבר נכון דלכאורה קשה מה קאמר הש"ס מודעה רבה הא אנן קי"ל גבי סקרוקין דבאונס מיתה אמרי' דגמר ומקני שלא יהרגהו וכל שכן בזה וראיתי בס' מש"ל שהרגיש בזה ואמנם הדבר נכון דכבר כתבו הפוסקים דדוקא היכי דגזרו עליו הריגה ואח"ז אמרו שאם יתנו לו הקרקע יפטרו אותו אז גמר ומקני אבל באומר לו תן לי הקרקע ואם לאו אהרוג אותך אז לא גמר ומקני ולק"מ אמנם עדיין קשה כיון דבעת בריאת העולם היה עיקר בשביל התורה שנקראה ראשית וכשלא יקיימו התורה ממילא עולם חוזר לתוהו ובוהו ואם קבלת התורה הוא לפטור עצמם מחזרת העולם לתוהו וא"כ אין כאן טענת מודעא אך באמת כי לא עלה על דעת ישראל שלא לקיים התורה אלא שאמרו כי לא עדיפי מאבותיהם אברהם יצחק ויעקב שקיימו כל התורה עד שלא ניתנה לכך אמרו נעשה ונשמע דהיינו שיקיימו העשה והל"ת בלי קבלת העול על עצמם שאם יקיימו אותה יש להם שכר טוב ואם יפקד דבר אשר לא יקיימו לא יהיו נענשים ונתיישב קושיות התוס' שם דהרי אמרו נעשה ונשמע ואמנם הקב"ה רצה שיקבלו על עצמם לעשות את כל דברי התורה הזאת ואמר להם שאם לא יקבלו ימיתם וזהו אינו בכלל התנאי שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית וע"כ קאמר הש"ס מודעא רבה על הקבלה אבל אוה"ע שבעת שהקב"ה ביקש מהם שיקבלו את התורה אמרו כי לא יוכלו לקיימה כי עשו כתיב ביה ועל חרבך תחיה ואיך יקיימו מאמר לא תרצח וישמעאל לא יכול לקיים לא תנאף וכדומה א"כ כיון שלא יקבלו התורה ולא יקיימו אותה כלל ממילא חל התנאי שהתנה הקב"ה במעשה בראשית וא"כ היה להקב"ה לכוף עליהם ההר כי אין להם טענת מודעא והבן: דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות. הדברים משוללי הבנה. דהוא אמר דבר אתה עמנו ונחיה שהוא היפך פן נמות. ונראה לי ביאור הדבר מה שאמר שלמה ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין אמרתי ביאור הדבר מה שאמרו במדרש דבשעה ששמעו תורה מפי הקב"ה נתקע דברי תורה בלבם למדין ולא היה שוכחין אמרו למשה שידבר להם דברי תורה היו למדין ומשכחין הם חזרו לבקש ישקני מנשיקות וגו' הלוואי נזכה ללמוד תורה מפי הגבורה אמר להם משה דבר זה אינו עכשיו וישנו לעתיד לבא שנאמר נתתי תורתי בלבם ועל לוח לבם אכתבנה והיינו כי באמת שכר עוה"ב הוא לפי ענין היגיעה שהאדם מייגע עצמו בלימוד התורה ובקיום המצות כמ"ש במס' אבות לפום צערא אגרא ואלו היה דברי תורה נתקעים בלב האדם למדין ואין משכחין לא היו צריכים אל היגיעה כ"כ כיון דאין שכחה לפניהם וגם כיון דתורה ומצותיה נפקעין בלבם לא היה עליהם לחטוא מאחר שדברי תורה היה בלוח לבם. וכיון שלא היה להם יגיעה ממילא אין שכרן מרובה. והנה הטעם שע"י מאמר הקב"ה להם נתקע בלבם דברי תורה משום שהשיגו דברי המקום ב"ה ועיניהם ראו כח התורה וסוד המצות ואמנם באמירתו של משה היה בגדר שמיעה ששמעו לדבריו ולא מהשגת עצמן לכך למדין ומשכחין מאחר שהדבר בא להן מצד השמיעה ולא מצד הראיה וכאשר ישראל רצונם לקבל שכר אמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה שיקיים את התורה והמצות מצד השמיעה והנה המלאכים הם עושים מאמר הקב"ה ושכרם שעי"ז יזכו למעלה שישמעו יותר דברי ה' וזהו תענוג שאין לה הפסק אבל האדם שהולך אל בית עולמו ושם במתים חפשי מן המצות וע"כ יחיו ויקבלו שכר מה שהתקינו לעצמם בעוה"ז הם צריכין להם הרבה מצות ויגיעה רבה ע"ד אשריהם בעוה"ז שמקבלים שכר ותענוג המצות בעוה"ז וגם טוב להם לעוה"ב בזמן שאין בידם אז לקיים התורה והמצות וזה שאמרו פן נמות אם נשמע מפי הקב"ה אז אין להם יגיעה ומה יהיה לנו שכר אחר המות והבן: