אור ברסלב
ישועות יעקב עהת פרשת חיי שרה

ישועות יעקב עהת· רבי יעקב משולם אורנשטיין

פרשת חיי שרה

פרשת וירא

ויהיו חיי שרה. במדרש הה"ד יודע ה' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים בת ק' וכו'. נראה לי ביאור הדבר ע"פ מה שביארתי דברי שה"מ בקהלת ראיתי צדיק אובד בצדקו ורשע מאריך ברעתו. ולכאורה אין די באר דברים האלו. ואמרתי דבאמת הן בקדושיו לא יאמין והקב"ה מסלק את הצדיק שלא יעשה הרע ומוטב שימות זכאי וכמו כן כשהקב"ה רואה אדם רשע מאד והקב"ה לא יחפוץ במות רשע הקב"ה מאריך ימיו ושנותיו אולי במשך הזמן יחזור בתשובה וע"ז אמרו חז"ל גדולה תשובה שמארכת ימיו של אדם דהיינו שהקב"ה מאריך ימיו אולי יחזור בתשובה ומעתה אמר שלמה בחכמתו ראיתי צדיק אובד בצדקו דהיינו ע"י צדקתו בעת אובד ורשע מאריך ברעתו שהקב"ה חפץ בהצדקו ומאריך ימיו פן יחזור בתשובה אבל בצדיק תמים שאין חשש שיחטא באמת הקב"ה ממלא שנותיו וזה שאמר כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים ודו"ק:

גר ותושב אנכי עמכם פרש"י והוא מהמדרש אם תרצו הריני גר ואם לא תרצו הריני תושב שכבר אמר לי ה' לך ולזרעך כו'. הדבר קשה דהרי לעיל פירש"י וכן הוא במ"ר ויהי ריב בין רועה מקנה אברם ובין רועה מקנה לוט והכנעני אז בארץ דהיינו שאברהם אמר שעדיין לא זכה בארץ ולכך אין להם לרעות בשדה אחר ואיך אמר כאן אם לא תרצו הריני תושב ליקח בחזקה. ועלה על לבי דבאמת בש"ס מס' ע"ז (דף נ"ב) הקשה הש"ס אהא דכתיב ואשריהם תשרפון באש מכדי ארץ ישראל מוחזקת הוא לאבותינו ואין אדם אוסר דבר שא"ש ומשני שם ובמסכת ר"ה (דף י') מהיכן הביאו ישראל עומר בכניסתן לארץ הא כתיב קצירך ולא קציר עכו"ם והקשו התוס' דהרי במסכת ע"ז קאמר דא"י הוא מוחזקת לנו ותירצו דהארץ עצמה הוא שייך לנו ומה שגדל בארץ שע"י זריעת הנכרי בא הוא שייך להנכרים וא"כ שם שרועי לוט היה מרעים בשדה אחר מה שגדל כבר והוא שייך להנכרים א"כ הוי גזל בידם אבל כאן הקרקע עצמה שיהיה לאברהם מקום קבר היא בחמת של אברהם שהארץ מוחזקת הוא בידו של אברהם ודו"ק:

תנו לי אחוזת קבר עמכם. הנה כשאמרו לו במבחר קברינו לא נתרצה לזה רק שיתנו לו מערת המכפלה. נראה לי דלענין קבורת המת מבואר במס' סנהדרין (ד' מ"ו) דהוא משום כפרה או שלא יתבזה בין החיים בהיותו מוטל על פני השדה כבהמות וחיתו ארץ ואמנם יש בו ענין מיוחד נודע לבעלי המחקר והסכימו ע"ז בעלי הקבלה שכ"ז שהאדם לא ניתן לקבורה א"א לנשמה לעלות למקומה גם מי שנידון באש מתחיל הדין אחר קבורתו ומה"ט השיג בס' נקודות הכסף הל' אבילות על הט"ז שכתב שיאמר קדיש קודם קבורה והרב הש"כ השיג ע"ז כי אין דין שלמעלה מתחיל עד אחר שיסתום הגולל והנה לצדיקים אשר אחר הפרדם יעלה הנשמה למקום אשר ממנה לקחה והמה חפצים לעלות אל מקומה ישישו כי ימהרו הקבורה. ואמנם האנשים אשר אין לבם בטוח שיעלו למקומם והמה חרדים מיום הדין למה ימהרו קבורתם ומי שהוא חייב ואין לו לשלם כעת אשתמוטי קא משתמיט כל מה דאפשר. והנה אברהם אחר שהספיד לשרה ויבך עלי' כראוי בלי ספק כי זכר כשרון מעשי' אמר לבני חת שיתנו לו קבר עמהם שעכ"פ לא יתמהמה למען יוכל נפש היקרה הזאת לעלות למקומה. ובזה ביארתי מ"ש בפסוק השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר דבאמת ענין שמחה הוא שמחה של מצוה וענין גיל הוא גילת הגוף בעוה"ז ואותן בני אדם שאם הקב"ה נותן להם עושר וכבוד מה שהגוף נהנה ממנו והוא עושה בזה שמחה של מצוה לעבוד ה' מתוך עושר וכבוד ליתן לעניים די מחסורם ולכבד שבתות וכהנה האיש כזה אשר עושה הכל לכבד את ה' מהונו זה ישיש כי ימצא קבר מאחר שהנפש תעלה למקומה כשישוב העפר אל הארץ. ואמנם אח"כ כשאמרו ונתרצו שיבחר לעצמו קבר אחר שטוב לו להמתין להשיג מערת המכפלה שזה תועלת המת לכבודו וראוי להמתין בשביל זה וכמו שאמרו הלנים לכבודו אינו עובר עליו והבן זה: השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה. אינו מובן דאחר שביקש אברהם שימכרו לו המערה השיבו עפרון השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה מה ענין שדה הרי לא ביקש אברהם רק המערה. וגם דקדוק הלשון השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה לעיני בני עמי נתתי' לך ונראה דבאמת במערה היו קבורים אדם וחוה ולפי דברי המדרש לא ידעו עפרון ובני חת מן סוד זה שאל"כ לא היה עפרון מכרו לאברהם וגם בני חת לא הניחו את עפרון למכור המערה שלא תהיה אחוזת קבר לאברהם לבדה. ואמנם לדעתי עפרון ידע מזה שהאדם וחוה קבורים שם כי הוא בעל המערה אמנם לאשר היה איש חכם ונבון וידע שאי אפשר להיות שם מקום קברו שאין קוברין אפי' צדיק שאינו גמור אצל צדיק גמור וא"כ אין המערה שוה אצלו רק לאברהם הוא שוה הרבה מאד ואמנם עפרון שרצה לקבל כסף מחירו אמר השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה דהיינו אף שאינו שוה לפני עפרון אבל אצלו אברהם הוא שוה הרבה. ויש מחנה שאצל הנותן שוה ואצל המקבל שהוא איש גדול לא נחשב כלל. ויש דבר יקר לפני איש נכבד ואצל הנותן אינו שוה כ"כ כמו דקאמר הש"ס במס' קדושין גבי רב כהנא דשקל סודר שוה מעט בפדיון הבן לפי שאצלו היה שוה דבעי סודרא על ראשו עייש"ה. וע"כ בשדה אמר נתתי לך דאף שאצל אברהם לא היה שוה לו מתנה זו דשונא מתנות יחיה מ"מ הוא נתן לו השדה ואמנם המערה לך נתתיה דאף דאצל עפרון אין לה שיווי כלל כמו שבארתי לך נתתיה והבין אברהם שרצונו שישלם לו אברהם דמי שיווי השדה ואמר לו נתתי כסף השדה קח ממני והבן ובזה יתבאר המדרש רבה נבהל להון רע עין זה עפרון כו' כי הנה אלו ל היה עפרון נבהל להון לקבל דמי השדה והיה נותן לו המערה לבד היה אפשר שיאמר אא"כ כי לא ידע מענין קבורת אדם וחוה והיה הנתינה בטעות מאחר שקיבל דמי השדה וידע מענין קבורת הזוג ונתן בעין יפה לאברהם את המערה אין בו די לבקש יותר ונתקיים המקח והבן זה:

באופן אחר אמרתי לבאר המדרש הנ"ל דבאמת שיווי המערה לאברהם לא יערכנה זהב וכלי פז ואמנם לעפרון אינו שוה כלום וכמו שמבואר במדרש שבעת שראה עפרון המערה נראית חשך ואפל ומעתה אף שיתוודע אח"כ שיווי המערה לאברהם הרי הוא בכלל זה נהנה וזה לא חסר והדר בחצר חברו בחצר דלא קיימא לאגר אינו צריך להעלות לו שכר. ואמנם מבואר בש"ס באם חסר קצת מגלגלין את הכל וצריך לשלם כל מה שנהנה ועפרון היה נבהל להון ומכר את השדה בדמים דמי שיווי ולא נשאר רק המערה והמערה אין עפרון יכול לבקש שכר כמו שעולה דמי הנאה שנהנה אברהם כיון שהוא לא חסר ולזה קודם שקבר אברהם את שרה שילם הכסף בעד השדה כי בעת קבורת שרה היה מתפחד אברהם שלא יחזור עפרון וירצה לקחת בעד המערה הון רב כאשר עולה דמי הנאה של אברהם ועפרון היה נבהל להון וקבל הכסף בעד השדה וזה נתתי כסף השדה וכו' וע"כ לא היה בידו לטעון אח"כ שיתן לו אברהם כפי מה שנהנה. והדברים מתוקים.

ואברהם זקן בא בימים. אברהם ע"י מה שכתוב בו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וכו' ושמרו דרך ה' לכך נאמר ואברהם זקן וכו'. נ"ל ביאור הדבר ע"פ מה שביארתי הא דאחז"ל עד אברהם לא הוי זקנה. וכיון דבאמת יש דרך לומר שימי הילדות יותר טוב מימי הזקנה שבעת הילדות יצרו של אדם מתגבר עליו והאדם שכובש את יצרו שכרו הרבה מאד הוא בכלל מוציא יקר מזולל וכמ"ש חז"ל אשרי איש ירא את ה' אשרי מי שעושה המצוה כשהוא איש דהיינו בזמן שהוא כאיש גבורתו ויצרו גובר עליו והוא כובש את יצרו אבל בימי הזקנה שכבר תש כח יצרו אין שכרו גדול כ"כ ואינו בכלל מוציא יקר מזולל. ואמנם לענין ההשכלה מי שהוא זקן שקנה חכמה יותר ישכיל מאיש בימי הילדות ואמנם מי שהוא מזכה את הרבים והוא זקן הוא בכלל מוציא יקר מזולל שהאנשים שעדיין לא הגיעו לימי הזקנה המה כובשים את יצרם על ידי נועם דבריו והשכלת עניניו א"כ זה מעלת שניהם בידו כי בענין לימוד והשכלה יש לו שבח מחמת זקנותו וחכמתו ואחרים כובשים את יצרם ע"י וזכות יעלה בידו והנה צדיקים הראשונים הקודמים לאברהם כמו חנוך מתושלח נח כלם לא הוכיחו את בני דורם ונאמר בהם את האלהים התהלך נח וכמו כן בחנוך נאמר ויתהלך חנוך את אלקים. ואברהם היה הראשון שהיה מתהלך בארצות לפרסם שמו ית' וע"כ נקרא ה' אלהי אברהם שהוא לימד דעת את ה' וזיכה הרבים כמ"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן וכל מה שבא בימים יותר לימד דעת את ה' ואף שהוא בעצמו לא היה צריך להוציא יקר מזולל כי כבר נהפך יצרו לטוב מ"מ הוא בכלל מוציא יקר מזולל כי על ידו אנשים אחרים בימי הילדות כבשו את יצרם וזכות הרבים תלוי בו. וע"כ ימי הזקנה שלו חשובים מימי ילדותו וזהו עד אברהם לא הוי זקנה דלענין מצות שעשה האדם לעצמו ימי הילדות חשובים יותר מימי זקנה אבל באברהם שפירסם שם ה' ומצותיו הזקנה הוא שבח גדול לו משא"כ בצדיקים הקודמים אשר זכו לנפשם לבד ימי הילדות חשובים בחד צד לימי הזקנה לכך נאמר באברהם זקן לשבח וזהו ע"י מה שנאמר בו כי יצוה את בניו ואת ביתו אחריו דהיינו שיצוה לבניו ולאנשי בריתו שעדיין לא הגיעו לימי הזקנה והמה יכבשו את יצרם לעשות צדקה ומשפט והוא בימי הזקנה מקיים להוציא יקר מזולל וע"כ ימי הזקנה עדיפי מימי הילדות ודו"ק:

ואומר אל אדוני אלי לא תלך וגו' ופירש"י והוא מהמדרש אלי כתיב בת היתה לאליעזר וביקש להשיאה ליצחק וכו' דקדקו המפרשים אמאי בתחלה בעת שהגיד אליעזר לאברהם אולי לא תאבה נאמר אולי מלא ולא כתיב אלי. ונראה דלכתחלה לא היה אפשר ליצחק לדבק בזרע אליעזר דהרי יש בשפחה לאו דלא יהיה קדש ולא תהיה קדשה ולשיטת קצת הפוסקים והתרגום קאי דאל ינסוב גבר שפחה. ואמנם היה בידו לשחררו ואמנם המשחרר עבדו עובר בעשה. ואמנם אם לא אפשר בענין אחר משום מצות עשה דלשבת מותר לשחרר עבדו וכבר הארכתי בזה דגבי חציו עבד וחציו ב"ח כופין אותו לשחרר ולא חיישינן להך טעמא דאסור לשחרר עבדו. ואמנם עדיין קשה האיך ישחרר אברהם בשביל תועלת בנו הא אין אומרים לאדם עמוד וחטא כדי שיזכה חברך ואמנם בעת שהלך אליעזר לקדש אשה לבנו מסר אביו שטר מתנה ליצחק על כל אשר לו כמו שפירש"י וכל טוב אדוניו בידו היינו שטר מתנה על כל אשר לו וא"כ אף העבד עצמו הוא של יצחק ויכול לשחררו בשביל קיום מצות שבת וע"כ אמר אלי ע"י שחרור ודו"ק:

ובדרך פשוט נראה דקשה ענין העבד שהיה חכם גדול ובכל הדברים ראה להגדיל שבחו של אברהם רוב גדולתו ורוב עשרו ולמה ידבר דברים האלה שהיה כמסתפק אם תרצה האשה ללכת אחריו הלא מי הוא אשר לא ירצה להשיא בתו לבנו של אברהם הלא בזה מקטין גדולתו של אברהם אמנם באמת עילה מצא כדי להשיא בתו ליצחק והדבר נכון:

תוכן העניינים

ישועות יעקב עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה