אור ברסלב

ישועות יעקב עהת· רבי יעקב משולם אורנשטיין

פרשת וירא

פרשת לך לך

ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי כו'. נלע"ד ביאור הדבר דהנה כאן היה נס בתוך נס דהיינו ששרה חזרה לנערותה ואברהם היה זקן והולידו בנים ומהראוי הי' או ששניהם ישארו זקנים ויהי' נס אחד שזקנים מולידים או ששניהן יחזרו לנערותן ויולידו בנים. אמנם נ"ל טעם הדבר דבאמת יש כאן לומר דהנס נעשה בשביל זכות אברהם או שתפלתו גרמה זאת להוליד בן. ואפשר לומר שבזכות שרה היה לה בן וזכותה גרם והנה הקב"ה הבטיח בעצמו לאברהם שביצחק יקרא לו זרע. ואמנם היה אפשר שתלד שרה הבן בזקנותה כמו שאברהם הוליד בזקנותו ואמנם לא הי' ניכר שבזכותה ניתן לה בן אבל מאחר שחזרה לנערותה והניקה בנים להורות שהיא ראוי שתלד ע"י נס הזה שתחזור לנערותה ואברהם נשאר וקן והוליד בן בזכות שרה. ובדרך זה אני אבאר הפסוקים לקמן ויעש אברהם משתה גדול כו' ותאמר שרה צחוק עשה לי כו' ע"ש ודו"ק:

כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו'. במדרש אוהב צדקות זה אברהם כנאמר למען יצוה את בניו וכו' לעשות צדקה. דובר מישרים וכו' מואס בבצע מעשקות שנאמר אם מחוט ועד שרוך נעל. הוא מרומים ישכון שהעלהו הקב"ה למעלה כו' שנאמר הבט השמימה אין אומרים הבט אלא מלמעלה למטה מצודות סלעים משגבו אלו ענני הכבוד נראה לי דבאמת האדם יוכל להעלות נשמתו על דרך ההשכלה וכשישכיל בענינים הנוגעים לידיעת ה' יעלה מעלה. ועל דרך זה הי' דרכו של אבינו הזקן שאחז"ל שהיו שתי כליותיו נובעות חכמה והשיג מה שלמעלה מן הטבע ומאס אלילים. ואמנם יש עוד דרך לעלות מעלה ע"י קיום המצות המעשה וכשהאדם מקיים בפועל מצות ה' יזכהו ה' להבין ולהשכיל ולעלות מעלה מעלה. והנה ענין הצדקה באמת הוא מעשה נפלאה כמש"ה מלוה ה' חונן דל ואמנם אמרו במדרש הולך תמים ופועל צדק מה הולך תמים שאינו פושט יד בגזל והענין כי יש שנותן צדקה לעני מצד מדת פזרנות והגם כי זה ג"כ מדה טובה כמש"ה פזר נתן לאביונים אמנם לא נחשב כמו שהוא אינו בגדר מפזר וממונו חביב עליו ומ"מ מלחמו נתן לדל. והנה אמרו שהצדיקים ממונם חביב עליהם וכ"כ למה לפי שאין פושטין ידיהם בגזל. ומעתה אברהם שהי' מואס בבצע מעשקות שאמר אם מחוט וכו' פשיטא שהיה ממונו חביב עליו מאד ועכ"ז אהב צדקות. והנה ידוע כי מי שמעשיו ישרים עפ"י דרכי הטבע שהעשיר נותן צדקה ומי שאינו עשיר כ"כ נותן מעט. ולפעמים אף מי שאינו עשיר נותן לחמו לדל זהו זכותו גדול מאד שעושה מעשיו וצדקתו יותר מדרך טבע בני אדם וכבר כתב שצדיק כזה אין הקב"ה מתנהג עמו לטובתו עפ"י הטבע ואף למעלה ן טבע. וזה החילוק בין עין ה' אל יראיו ובין מה שנאמר עיני ה' אל יראיו כאשר ביארתי במק"א. והנה אברהם שהי' מואס כ"כ בבצע מעשקות ומ"מ אהב צדקות זהו שלא עפ"י הטבע ע"כ מרומים ישכון שהעלהו הקב"ה למעלה מן הטבע שאף דעפ"י הטבע לא היה ראוי להוליד אמר לו הקב"ה הבט השמים וראה את הככבים ואמר לו ה' כה יהיה זרעך ששכרך למעלה מן הטבע כמו שהמעשים שלך שלא על פי הטבע והדבר נחמד:

זעקת סדום ועמורה כי רבה וכו' אמרתי ביאור הדבר עם מה שאמרו חז"ל שדרכם היה שכ"א גזל פחות משוה פרוטה אך כי רבים היו הגזלנים עד שנצטרף לחשבון גדול ולכאורה היה נראה שגזל פחות מפרוטה הוא קל מאלו הי' גוזל סך רב אך אחר היישוב החטא הזה יותר גדול כי כשגוזל את חברו סך רב יוכל להיות כי יצרו יסיתנו ותאוות ממון הרבה יסתהו אך כיון שגזל רק מועט כזה שאינו שוה פרוטה ואינו ממלא בזה תאוות לבו ועכ"ז חוטא חטא גדול שב"נ נהרג על פחות מש"פ בזה מודיע לכל כי אין יראת ה' נגד עיניו. והנה הצועק על הגזל שנעשה לו באמת על פחות מש"פ לא היה צועק רק מחמת שרבים המה הגוזלים והרבה גזל של פחות משו"פ מצטרף לחשבון גדול עד כי הי' הנגזל צועק על העול שנעשה לו. וא"כ יש כאן שתים בידו שהוא לא נהנה וחברו חסר. וזהו צעקת סדום ועמורה כי רבה דהיינו שהרבה בני אדם גזלו ממנו כ"א פחות מש"פ וע"כ חטאתם כבדה מאד שלא נעשה להנאת

עצמן רק לחסר את חברו וק"ל:

ויבא אלהים אל אבימלך כו' והיא בעולת בעל. מדרש רבה והיא בעולת בעל בעלה מתעטר בה והיא איננה מתעטרת בבעלה. הדבר תמוה מה ענין זה דבעל המתעטר בה לענין הך דאבימלך אסור לבוא עלי' לפי שהיא אשת איש. נראה לי ביאור הדבר באופן נאות דבש"ס דסנהדרין דייק הש"ס דבעולת בעל יש לבני נח ונערה המאורסה ונכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם מדכתיב והיא בעולת בעל פירש"י מדלא כתיב סתם והיא אשת איש. ולכאורה היה נראה דאין זה מוכרח דבש"ס דיבמות אמרי' שרה אמנו איילונית היתה ומחלוקת הפוסקים הוא אי איילונית צריכה גט דדעת הפוסקים דודאי איילונית אינה צריכה גט שקידושיו קדושי טעות והרבה פוסקים סוברים דאמרי' חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והסכים בדעתו שאף אם תהי' איילונית יהיו קידושיו קידושין גמורים וזהו שאמר ה' לאבימלך הנך מת על האשה אשר לקחת משום איסור א"א ואין לומר דאיילונית קידושיו קידושי טעות ע"ז אמר והיא בעולת בעל שבעלה בא עליה וחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והסכים בדעתו שאף אם תהי' איילונית יהיה קידושיו קידושין גמורים וזהו שאמר ה' לאבימלך הנך מת על האשה אשר לקחת משום איסור א"א. ואין לומר דאיילונית קידושיו קידושי טעות ע"ז אמר והיא בעולת בעל שבעלה בא עליה וחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והסכים שתהי' אשתו אף אם היא איילונית. ואמנם הש"ס דסנהדרין שם סובר כהך סוגיא דאמר בע"מ שאין בה מומין ונדרים וכנסה סתם דאמרי' דכנסה ולא נבעלה ג"כ מחל לתנאי וא"כ הך בעולת בעל מיותר א"ו דסובר אדם עושה בעילתו בעילת זנות כשמואל במס' דכתובות (דף ע"ג). והנה אני כתבתי דבאמת סתם נשים שהן איילונית המה קידושי טעות כמ"ש חז"ל אין אשה אלא לבנים וכיון שאינה ראויה לבנים הוי קידושי טעות. ואמנם יש נשים חשובות בעיני בעליהן שאף שאינן ראוין להוליד אין הבעל רוצה לגרשה וחפץ בהתקרבם וכמו שאמר אלקנה לאשתו חנה אנכי טוב לך מעשרה בנים כי היתה חשובה בעיניו יותר מאלו היתה יולדת עשרה בנים וא"כ אין בזה קידושי טעות וממילא אסורה לאיש זר וזה שאמר ה' לאבימלך הנך מת על האשה אשר לקחת ואל תאמר שקידושי טעות הי' לאברהם לפי ששרה אמנו היתה איילונית ע"ז קאמר והיא בעולת בעל שבעלה מתעטר בה וכמ"ש היפ"ת שהוא הי' טפל לה בנבואה וטובה לאברהם מאלו ילדה לאברהם בנים ואין כאן קידושי טעות והבן זה ודוק היטב: וה' פקד את שרה כאשר אמר וכו'. במ"ר כאשר אמר זו הלידה ויעש ה' לשרה כאשר דבר זו החלב. נ"ל ביאור הדבר דבאמת כאשר צחקה שרה אמר ה' למה צחקה שרה וכו' למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן ואמרתי ביאור הענין דבאמת מי שעושין לו נס מנכין לו מזכיותיו והנה מהראוי כיון שאברהם כבר הוליד ישמעאל ושרה עדיין לא ילדה א"כ עיקר הנס הוא בשבילה א"כ אם ינכו מזכיות ינכו מזכיות של שרה אמנם באמת אי נימא דישמעאל לא מיקרי זרע אברהם א"כ עיקר הנס הוא מתיחס לאברהם שהזרע מתיחס אחר אביו וישמעאל לא מיקרי זרע אברהם כלל דהנודר מזרע אברהם מותר בזרע ישמעאל. והנה שרה החזיקה דבן הגר לא מיקרי בנו של אברהם ולד שפחה ונכריות הולד לא מיקרי כו' כמו דקאמר הש"ס דכתיב אשה וילדי' וע"כ אמרה גרש האמה הזאת ואת בנה. וע"כ חשבה לידת יצחק הוא בזכות אברהם כי בנו מתייחס יותר אחר אביו ואברהם שחשב אותו שהוא בנו כמש"ה וירע לאברהם על אודות בנו חשב בדעתו שע"כ בזכות שרה יהי' הנס והנה היא לא נסתפקה ביכולת ה' ח"ו אלא שצחקה על מאמר השליח שאמר והנה בן לשרה אשתך ולא תלה הדבר בזכות אברהם כיון שהדבר פלא גדול כ"כ אין הדבר בזכותה כי בזכותה אינה כדאי לנס גדול כזה רק זכות אברהם גרם נס נפלא כזה וזה היפלא מה' דבר שכל דבר נסיי בעיני האדם נחשב נס ולא אצל הקב"ה וגלל כן למועד וכו' ולשרה. בן דהיינו בזכות שרה ואמנם מי שנעשה לו נס נעשה לו נכיון על זכותו ואמנם כבר ביארתי לעיל דבדבר שהוא נס מפורסם ונתקדש ש"ש על ידי זה א"כ לעומת זה מה שיש לו נכיון על זכותו הקודם מוסיף זכות לו מחדש כי על ידו נתקדש ש"ש ואמנם בנס דיצחק לא הי' מפורסם כ"כ שרבים אומרים כי יצחק נולד מהגר שפחת שרה כמבואר במדרש רבה. ואמנם מבואר שם שגילתה דדיה והיתה מניקה הרבה בנים אחרים ובזה נתפרסם שמו של הקב"ה ולא ניכה לה מזכותה. והנה יש כאן תרתי לטיבותא שבזכותה נפקדה וזהו אות על רוב צדקתה וזכותה. ועל מה שניכו לה מזכיותיה לעומת זה הי' לה זכות גדול מה שנתקדש ש"ש על ידה. וזהו וה' פקד את שרה ולא את אברהם להראות כי זכותה גרם לה כי ה' פקד אותה בלידת יצחק ואם תאמר בגלל כן יש גורעין בניכוי הזכיות וזהו ויעש ה' לשרה כאשר דיבר שתניק בנים שרה להיות נתפרסם שמו של הקב"ה והבן כי הדברים נחמדים:

ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים וכו', ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה כי ילדתי בן לזקוניו. דברי המקרא הזה קשה להבין מה הוסיפה במאמר השני מי מלל ובמדרש כי ילדתי אני ילדה. ונראה לי ביאור הדבר דבאמת אברהם ושרה זקנים היו ולא היו ראוים להוליד ונעשה נס שאברהם נשאר זקן ולא נשתנה באיכותו והוליד בזקנותו. ואמנם שרה חזרה לנערותה ופירסה נדה גם כי כבר זמן רב חדל להיות לה אורח כנשים גם מבואר במדרש רבה שניתוסף חלב בדדי' עד כי הניקה בנים רבים והיה ראוי להיות נס אחד או ששרה גם היא תשאר זקינה ותלד בזקנותה או שגם אברהם יחזיר לימי עלומיו. ואמנם באמת כי הקב"ה הבטיח לאברהם שילד את יצחק צדיק ואינו ידוע אם הוא בזכותו של אברהם שזכה להוליד בן את יצחק שהוא יקרא זרעו באמת ולא זרע ישמעאל וממילא שרה נעשית טפלה שממנה יוליד את יצחק מאחר שבלא"ה הוצרך לנס או אפשר ששרה זכתה שתלד בן בזכותה ואברהם נעשה טפל לה שממנו הולידה בן ובזה הראה הקב"ה שזכותה גרם להולדת הבן שהרי היא חזרה לנערותה קודם לידת הבן שהקב"ה הראה שמצדה ראויה היא להוליד ואברהם הוליד בזקנותו שטפל לה. וזהו שהראה הקב"ה שנתן לה בדדי' חלב הרבה עד שהיתה ראויה להניק בנים הרבה להראות שמצדה אין דבר מונע שתלד כמה וזהו שאמרה צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי דהיינו בשבילה ניתן לה בן ותאמר היינו שפירשה דבריה מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה דהיינו כי בהבטחת ה' לאברהם לא נזכר שתניק שרה בנים הרבה היינו שתחזור לנערותה ע"כ להראות לה כי עבורה ניתן לה הבן וזה כי ילדתי בן לזקוניו שהוא נשאר זקן והיא חזרה לנערותה. ע"כ שהראה לה הקב"ה כי לה ניתן הבן וזכותה גרם. וזהו מתוק בביאור המקרא: ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני. נ"ל ביאורו זה ימים עלה על לבי כי אברהם לסיבת אהבתו את ה' לא הי' אהבת בן יחידו נחשב אצלו לכלום והי' במחשבתו כמקריב בהמה איל תמים זכר לה' וע"כ כשהקריב באמת האיל נאמר וירא והנה איל אחר וגו' כי גם יצחק הי' בעיניו כאיל וכשאמר לו מלאך ה' שלא יקריב את יצחק הקריב איל אחר וכן ראיתי לקצת מחברים שכ"כ. ואמנם באמת זה אינו נכון דאי נימא כן הי' הדבר קל ורק פעם ראשונה כשהסיר ממנו רחמי האב וצייר בדעתו כי הוא נחשב איל תמים זכר הי' כל שאר עשיות בדבר זה קל לעשותם. וכמו שבארתי מאמר חז"ל דבעת שהוציאו את ר"ע להריגה היו סורקים בשרו והוא אומר ה' אחד ואמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל יסי הייתי מצטער על פסוק זה ואהבת את כו' בכל נפשך מתי יבא לידי ועכשיו שבא לידי לא אקיים אותו והדברים תמוהים איך עלה ע"ד תלמידי ר"ע שר"ע לא יקיים מצות קידוש שמו הגדול. ואמרתי דבאמת מי שאומר פסוק זה ואהבת את ה' ומקשר נפשו עם השם לעשות רצונו ומכוון בכוונת הלב למסור נפשו ורוחו לאהבתו יתברך נשמתו כל כך דבוקה עד שאינו מרגיש בשום יסורי מות ובכתבי האר"י כתב שיש בפסוק ואהבת שם מלאך ממונה לשלא ירגיש האדם בשום יסורין ושמו תכ"ה יוצא מסוף תיבות את ה' אלהיך וזהו כשראו תלמידי ר"ע שמצטער כ"כ וסרקו בשרו במסרק ברזל היו רוצים שימסור נפשו בפסוק ואהבת בהתדבקות רוחא ברוחא ובכוונת לבו עד שלא ירגיש שום צער ביסורי מות ואמנם הוא לא עשה כן רק סיים דבריו בתיבת אחד שיקבל עליו עול מלכות שמים ולכך הרגיש בצער הנעשה לו ואמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן שבקשו שיאמר גם פסוק השני ואהבת שיציל עצמו מצער היסורין ואמר להם שאדרבה הוא רוצה שירגיש בצערו ועיקר לקבל עול מלכות שמים ולכך אין רצונו לומר פסוק ואהבת ולבטל מאתו הצער היסורים. ואף בזה אלו הי' אברהם מצייר בלבו לחשוב את בנו יחידו כאיל אחר בעת אשר רצה לשחטו להקריב דמו לא הי' מרגיש כ"כ בצער הבן. ואמנם הוא חשב בלבו בכל רגע כי הוא בנו יחידו אשר אהבו והרגיש בצער היסורים רק למלאות רצון הבורא כל זה בוז יבוז באהבתו. ובזה אמרתי האי מאמר יצחק לאביו ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני. כי שאלתו הי' אם המעשה הזה אשר הוא עושה הוא מפאת שהסיר ממנו מדרגת האב והרי יצחק נחשב אצלו כאיל או שעדיין הוא אתו במדרגת אב ומרגיש בצער הדבר ולאהבת ה' בוז יבוז את אהבת הבן וזהו ויאמר יצחק אבי היינו אם הוא עדיין במחשבת אב עם בנו ויאמר הנני בני שהוא עדן במחשבתו כבן והבן: הנה האש והעצים ואיה השה לעולה ויאמר אברהם אלקי' יראה לו השה לעולה בני. במ"ר אם יראה השה יראה ואם לאו אקדיש בני לעולה. נראה לי כהא דאמרו בש"ס דפסחים פ' אלו דברים מי שפסחו טלה תוחב לסכין בין קרניו והא קעביד עבודה בקדשים שמניח הסכין על שה שקדוש כבר ומשני דעביד כהלל דמקדיש אח"כ. והנה יצחק בראותו שהוא ואביו הולכין להקריב קרבן ואין כאן שה לעולה ידע בנפשו שהוא נבחר קרבן לה'. ואמנם בראותו שאביו לקח את עצי העולה ושם אותם על יצחק בנו וע"כ שלא בחר אותו להקריבו דא"כ איך עבד עבודה בקדשים וע"כ שאל הנה האש והעצים על שכמו מוכנים וע"כ שאיננו נבחר לקרבן וא"כ איה השה לעולה ואמר לו אברהם אלקים יראה לו השה להקריבו ואם לאו אז אקדיש בני לעולה ועדיין לא הקדשתי אותך וע"כ אין כאן עבודה בקדשים וזה נכון:

תוכן העניינים

ישועות יעקב עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה