ישועות יעקב עהת· רבי יעקב משולם אורנשטיין
פרשת וישלח
ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא דהו"ל למימר מעבדך מיעקב מנחה שלוחה לעשו. ונראה לי דבאמת קי"ל באדם חשוב המקבל מתנה ממנו נחשב מתנה להנותן והמקדש את האשה והיא נתנה לו כסף מקודשת בהאי הנאה שהאדם חשוב מקבל ממנה הכסף וזהו ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה לאדני לעשו דהיינו דבאמת היא מנחה ליעקב רק שהיא שלוחה לעשו ואם עשו יקבל המנחה באמת עשו נותן מנחה ליעקב שמקבל ממנו המתנה השלוחה אליו ולכך אמר לאדוני לעשו היינו שהוא אדם חשוב ומקבל ממנו מתנה. והנה האדם שמביא קרבן ראיה לד' יקר בעיניו אם ה' יקבל הקרבן והוא אינו נותן לה' כמו שאמר הכתוב האקח מביתך פר רק שהוא רוצה להתכבד בזה שהשם יקבל ממנו קרבן וקין נפלו פניו על כי ה' לא שעה אל מנחתו ובקרבנו של קין נאמר ויבא קין מנחה לה' ובהבל נאמר והבל הביא גם הוא לא נאמר והבל הביא מנחה לה' כי ידע כי אין זה מנחה לה' רק שחשב אם יקבל ה' קרבנו הרי זה מכובד וקין חשב שהוא באמת מנחה וזה שאמר יעקב קח נא את מנחתי כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים דהיינו שבאמת מה שאתה לוקח הוא מנחתי שאתה נותן לי מנחה בקבלתך אשר הבאת לך כמו שמביא הרואה פני ה' שמכובד בעיניו אשר ה' מקבל ממנו הקרבן כן אני אתכבד בקבלתך את המנחה מידי והבן:
כדבר הזה תדברון אל עשו במוצאכם אותו. במדרש רבה במוצאכם בגדולתו. עיין מפרשי המדרש נדחקו מנין להמדרש דבר זה. ולי נראה ביאור הדבר דלכאורה קשה דבתחלה אמר להם כי יפגשך עשו אחי ושאלך לאמר למי אתה וכו' ואמרת מנחה שלוחה לאדוני לעשו ולא צוה שיאמרו לו דבר עד אשר ישאל אותם ואח"ז צוה שידברו אל עשו כדברים האלה ומשמע שידברו לעשו עד אשר לא ישאל אותם. ואמנם הדבר נכון דבאמת אמרו במדרש כי בלילה ההוא ראה עשו מלאכי מעלה בדמות אנשים שבאו להרגו וכאשר אמר שהוא אחי יעקב הניחו אותו וידע עשו בעצמו כי אינו יכול להרע ליעקב כלל ואדרבה הוא צריך להיות נכנע ליעקב וגם ראינו כשרדף לבן את יעקב נראה האלהים אל לבן בחלום הלילה והזהירו לבל ידבר עמו מטוב ועד רע ובדבר זה נסתפק אבינו הקדוש אם הוא כדאי שהשם יעשה עמו נס באופן שעשו יהיה נכנע אליו ויבין כי יעקב גדול ממנו וה' עמו או שע"כ יהי' הוא נכנע לפני עשו וע"י המנחה ההולכת לפניו יתרצה אליו ולכן לא צוה שיאמרו לעשו בעצמם טרם ישאל אותם רק אם ימצאו אותו בגדולתו ומבוארים דברי המדרש והבן:
לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל יהיה שמך. איתא בגמרא לא שתיעקר יעקב ממקומו כ"א ישראל עיקר ויעקב טפל. ביאור הדברים דבאמת נקרא שם יעקב על כי ידו אוחזת בעקב עשו וביאור הדבר דהקב"ה בחר בבני יעקב או לפי שהם צדיקים ומעשיהם המה חביבים לפניו ית"ש ולפעמים אף כשאינם זכאים כ"כ הקב"ה בוחר בהם לפי שעכ"פ נבחרו במעשיהם יותר משאר אומות וכמו שבארתי במאמר הושע החליפם באומה אחרת היינו כשהקב"ה הגיד לו כי לא ישרו מעשה בני דורו בעיניו אמר הושע שיחליפם באומה אחרת ויראה כי נגד שאר האומות המה נבחרים והנה בעת לידת האב של ישראל ורצה הקב"ה לזכותו הראה לו שידו אוחזת בעקב עשו שהקב"ה ישגיח על מעשיו נגד מעשה עשו כי שניהם נולדו כאחת מבטן אחד. ע"כ מהראוי שיהיו שניהם שוים לטובה וע"כ ידו אוחזת בעקב אחיו לראות מעשה שניהם כאחד. ואמנם שם ישראל מורה כשהם לעצמם מובחרין ומעשיהן ישרו בעיני ה' אף אם לא יערוך אותם נגד מעשי עשו וזהו כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו דלשון בחירה שייך בשני דברים והוא בוחר אחד מהן נגד השני וזהו מדרגת יעקב. אבל ישראל לסגולתו שהמה אוצר נחמד בעיני ה' מצד עצמן לא נגד שאר אומות והבן. ויובן בזה מה דקאמר בגמרא מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח והא כתיב ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל ממצרים כי אם חי ה' אשר העלה וגו' מארץ צפונה וי"ל לא שתיעקר יציאת מצרים ממקומה כ"א רק שיהי' שיעבוד מלכיות עיקר ומצרים טפל לה כיוצא בדבר כו' ע"ש דהנה גאולה העתידה אנו מחכים שנהי' ראוים לגאולה מצד עצמנו כי נשוב לאהבה את ה' בכל לבבינו ובכל נפשינו וע"כ אין גאולת מצרים נחשבת נגד גאולה שלעתיד שגאולת מצרים הי' מצד שישראל עכ"פ יותר חשובים מן מצרים וזה שאמר הכתוב או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות כו' דהיינו שהקב"ה הפליא חסדו שאף עיקר הגאולה לא היה רק גוי מקרב גוי דהיינו שבערך המצרים היו ישראל ראוים לגאולה ומ"מ עשה הקב"ה נסים ונפלאות למהר גאולתן וע"כ בערך ישראל למה יזכירו ראשונות דהיינו גאולת מצרים שהיו גוי מקרב גוי כי אם חי ה' אשר העלה את ישראל וכו' דהיינו גאולה מצד עצמן. והדברים מתוקים: ויבא יעקב שלם. במ"ר רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל אמר לו הקב"ה הרי לא יכלו לך אמר רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו לי. ביאור הדבר נראה לי דבאמת יש שני ענינים האחד אם אירע ח"ו צרה לאיש צדיק וניצל ממנה הרי נראה כי איש צדיק הוא ולעומת זה יש חשש שמא כיון שנעשה לו נס אולי יהיה נכיון על צדקותיו אשר עשה כמאמר יעקב בעצמו קטונתי מכל החסדים ומכל האמת כו'. וגם אם ח"ו יארע איזה דבר לצדיק ואינו ניצל ממנה יש לו לחוש לעצמו שאינו כדאי להנצל מן האויב מצרה וצוקה ולעומת זה בודאי לא ניכו לו מצדקותיו והנה כתב הרב בעל נזר הקודש והיפ"ת דצדיק גמור אין מנכין לו מזכיותיו אשר עשה אף אם ניצל מצרה עיין בנזה"ק בביאור לשון הש"ס ודוד היכי קרי לנפשיה חסיד עד"ז. והנה בזה אם הוא צדיק גמור אין לו לירא מחשש שמא ניכו לו מצדקיותיו רק אם רואה שאינו ניצל יש לו לירא דבוודאי גרם החטא בזה. והנה יעקב באמת צדיק גמור הי' ולכך אף אם סבבוהו צרות רבות ניצל מכולם ולא היה בזה נכיון על מצות ופעולות טובות שעשה ואמנם הוא בעצמו לרוב צדקתו לא החזיק עצמו לצדיק גמור ולכך קאמר רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל (היינו ישראל סבא) ואמר לו ה' והרי לא יכלו לך ומה חשש בזה אדרבה בזה נראה גודל צדקתך שאתה כדאי להנצל מצרות רבות וקאמר רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו והיינו דאדרבה מזה אני מתיירא הואיל ולא יכלו שמא ינוכה לי מזכיות והיינו רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו לי אבל הקב"ה החזיק את יעקב לצדיק גמור ואין בו חשש נכיון מצדקתו וזהו ויבא יעקב שלם דהיינו דאף שנעשו לו הרבה נסים מ"מ נשאר שלם במעשיו ולא ניכו לו מצדקותיו כלום ונכון: