אור ברסלב

ישועות יעקב עהת· רבי יעקב משולם אורנשטיין

פרשת ויצא

פרשת תולדות

והנה אנכי עמך כו'. מדרש רבה שני בני אדם הבטיחן הקב"ה ונתייראו ואלו הן הבחיר שבאבות זה יעקב שאמר לו ה' והנה אנכי עמך ולבסוף נתיירא ויירא יעקב מאד הבחיר שבנביאים זה משה שאמר לו ה' כי אהיה עמך ולבסוף נתיירא שנאמר ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו ש"מ שהיה מתיירא. הדבר קשה שלא אמר בפשיטות יעקב ומשה שאמר להם הקב"ה כי הוא עמהם ונתייראו ולמה לו לומר שני בנ"א בודאי שהם שנים וגם למה לומר שהמה מובחרים שבאבות ובנביאים. ונראה דבאמת אמרו אין להם הבטחה לצדיקים בעוה"ז כי אף שהקב"ה הבטיח להם שמא יגרום החטא ואמנם צדיק בן צדיק שאוכל בזכות אבותיו והאבות כבר מתו או שכבר עבר עליהם רוב שנותיהם וכדומה בזה אין חשש שיגרום החטא כי גם עתה אינו אוכל בזכותו וכמו שפירשתי פסוק טובתי בל עליך לקדושים אשר בארץ המה ויבואר לקמן והנה ראינו כי במראות הסולם שהבטיח הקב"ה לו שיהיה עמו אמר לו אנכי אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק הבטיחו שיזכור לו זכות אבותיו ובמשה נאמר במראות הסנה ויאמר לו ה' אנכי אלקי אביך וכיון שנזונים בזכות אבותיהם שכבר מתו או שעברו רוב שנותיהם וגם סומא חשוב כמת והקב"ה ייחד שמו עליו בחייו כמו שיבואר וא"כ לא היה להם להתיירא מפני חשש שיגרום החטא. ואמנם בצד השני מי שכבר גמלהו ה' רב טוב ומתיירא שמא כבר גמר ואכל צדקת אבותיו הנה אם אוכל בזכות עצמו שהאדם הצדיק בכל יום מוסיף זכיות ודומה כמו שיש לו ממון הרבה והוא נושא ונותן בהם שאינו מתיירא שמא לא ישאר בידו ממון כי לא היה בידו כלום והרויח במעשה ידיו המעות ובדעתו שלא יתמו הנוטות מאחר שהוא איש מצליח במעשה ידיו ואמנם מי שלא הרויח כל ימיו רק שנפלה לו ירושה ומזה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו הוא מתיירא כי לא ישאר לפניו מאומה ואמנם מי שנפלה לו ירושה מאבותיו שהרוויחו הרבה במו"מ וגם הוא איש יודע במו"מ הזה ובלי ספק שאינו מתיירא כי אבותיו לא היה להם הרבה מעות ועסקו במו"מ והרוויחו כ"כ כ"ש הוא שיש לו הרבה מעות ועוסק במו"מ הזה ואם חושש שמא לפעמים יקרה לו היזק במו"מ ישלים לו בסך שהניחו לו אבותיו. וזה המה דברי המדרש שני בני אדם דהיינו שאבותיהם היו בגדר אדם שהמה צדיקים גדולים שזהו מדרגת אדם באופן שאין חשש שמא יגרום החטא דהרי בזכות אבותיו המה אוכלים וגם אין חשש שמא כבר אכלו זכות אבותיהם שהרי יעקב היה בחיר שבאבות ומשה היה בחיר שבנביאים וכיון שזכותם וזכות אבותיהם מסייע להם אין חשש שמא יגרום החטא וגם אין חשש שמא כבר אכל צדקת אבותיו ולמה יתייראו וזה נכון:

אם יהיה אלהים עמדי. מדרש רבה ר"ח אומר אותה פרשה מסורסת היא שהרי כבר אמר לו הקב"ה והנה אנכי עמך ר' אומר אינה מסורסת ומה אני מקיים אם יהיה אלקים עמדי אם יתקיימו התנאים הללו לשמרני ולהיות עמדי אז אקיים את נדרי שנדרתי. הדברים תמוהים מאד. ונראה לי לפרש דבאמת יש שני פירושים במדרש על הך קרא ושמרתיך אי הפירוש הוא שמירה מן החטא או שמירה מן הנזק מגופו וממונו והנה בש"ס דכתובות ויירא יעקב מאד אפשר שהשם הבטיחו והוא מתיירא אמר שמא יגרום החטא. והנה לכאורה גם קושית המדרש אפשר ליישב בזה דחשש שמא יגרום החטא. אמנם אי נימא דהבטחת והנה אנכי עמך ושמרתיך הוא שמירת החטא קושיית המדרש עומדת כחומה והנה המפרשים כתבו דע"כ ביאור הדבר בבקשת יעקב אם יהיה אלקים עמדי וכו' הכל נאמר על דברים הנוגעים אל הנשמה דאל"כ הוי כעובד ע"מ לקבל שכר אבל שכר רוחני בדבר הנוגע אל הנשמה יוכל לבקש ששכר מצוה מצוה ועיין במדרש שמואל אמנם באמת כתבו הקדמונים בביאור לשון המקרא את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' דלכך ניתן הברכה בעוה"ז למען יוכל לקיים את מצות ה' ובפרט בנדר דגדול עונש המאחר את נדרו כנודע וטוב אשר לא תדור (זולת בעת צרה שהוא מן ההכרח כמבואר במדרש הובא בתוס' ריש מס' חולין) וא"כ שפיר נוכל לומר דלשון אם יהיה אלהים עמדי היינו בהצלחות עוה"ז וכוונתו למען יוכל לקיים את נדרו וכיון שכן אין כאן קושיא שכבר הבטיחו ה' דחשש שמא יגרום החטא כיון שאין הפירוש שמירה מן החטא. ובזה נתבאר בטוב דברי המדרש דמ"ד מסורסת אותו פרשה ס"ל דפירוש ושמרתיך מן החטא ולכך שפיר קאמר שכבר הבטיחו. ואחרינא קאמר שאין זה בקשה מיעקב על קיבול שכר רק למען יקיים נדרו ושמרתיך היינו מן הנזק וחשש שמא יגרום החטא והדברים מובנים:

עקילס הגר שאל את ר"י מ"ד ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה כל אהבתו של גר הוא שניתן לו לחם ושמלה אמר לו הרי יעקב מובחר שבאבות וה' קרא שמו ישראל ומה הוא אומר אם יהיה אלקים עמדי ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש דקדק הרב בעל נזה"ק מ"ש וה' קרא שמו ישראל הוא שפת יתר. נראה לענ"ד לפרשו בדרך קרוב לפשוטו דהנה ידוע שאין להם לצדיקים בעוה"ז ולא דיין לצדיקים שמתקנים להם לעוה"ב כנודע כי כן היו ביניהם קודם לידה שיעקב יהיה לו חלק בעוה"ב ועשו בעוה"ז והנה ידוע דגר הבא להתגייר יש לו שכר בעוה"ז כמבואר בלשון המדרש רות ישלם ה' פעלך ותהא משכורתך שלימה מעם ה' אשר בא לחסות תחת כנפיו ומבואר במדרש אמר רב חסא אשר באת ע"ש. ופירשתי דבאמת גר הבא להתגייר לפי שלא נתחייב בזה להתגייר יש לו שכר בעוה"ז כנודע דדוקא שכר מצוה שהאדם מחויב בה אין לו שכר בעוה"ז משא"כ מה שהוא מקיים יתר על חיוב נפשו יש לו שכר וזהו מאמר רב חסא אשר באת דהיינו על הביאה יש לו שכר. והנה כבר כתבנו כי יצחק בירך את יעקב שיהיה לו שכר גם בעולם הזה והיינו שכר פירות או שכר שיש לו מזכות אבות אמנם אפשר לומר שבאמת אין ליעקב שכר מכח ברכה זו מחמת שלא היה בכוונת הלב שכיון לעשו והנה עקילס הגר שאל זו אהבתו של גר דייקא מאחר שהגר יש לו שכר בעוה"ז זהו שכרו ואין ראיה מבני ישראל שהם אין להם חלק בעוה"ז וטובה הוא להם לחם ובגד ולזה קאמר הרי יעקב שנקרא שמו ישראל ומבואר במדרש שהודה לו על הברכות ויש לו שכר בעוה"ז ואעפ"כ לא ביקש רק לחם ושמלה וא"ש ונכון:

הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי ויחר אף יעקב ויאמר התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן. ונראה לי ביאור דבר זה דבאמת מצינו לפעמים שתפלת צדיק עשתה פירות גם בשביל אחרים ולפעמים לא תועיל תפלת הצדיק רק לעצמו ולא לאחרים אף אם הוא צדיק גדול עם מה שאמרו חז"ל במס' ברכות דר"ח בן דוסא התפלל על בנו של ר"י בן זכאי ועשתה תפלתו פירות ואמר ר"י אלו התפלל הוא עליו לא היה עושה פירות ואמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך אמר הוא דומה כעבד לפני המלך ואני כשר לפני המלך שבאמת מי שנשמתו יש לה אחיזה בשם אלקים שהעולם מתנהג על ידו אלהי"ם בגימטריא הכסא הטבע תפלתו עושה פירות לעזור בעוה"ז אמנם מי שנשמתו יש לה אחיזה בשם העצם אם כי מדרגתו גדול מאד אך לאשר כי שם עצם אינו מיוחד על הפעולות ביחוד כי פעולות עוה"ז אינן מיוחדים רק לשם אלהים אין דרך צדיקים כאלו להתפלל על אחרים בעניני עוה"ז וזהו חנינא דומה לעבד לפני המלך שדרכו אל הפעולה ונשמתו יש לו אחיזה בשם אלקים ואמנם ריב"ז דומה לשר לפני המלך שנשמתו היה לו אחיזה בשם עצם שאינו מיוחד אל הפעולה והבן. והנה רחל שבקשה מיעקב שיתפלל עליה והיה בדין שיעקב ימלא רצונה אמנם ידוע כי נשמת יעקב מובחר שבאבות מקורה משם העצם ולפי שמניעת פרי בטנה של רחל בא משם אלקים אינו בדין שיעקב יתפלל עליה שהוא דומה לשר לפני המלך ונשמתו מן שם העצם כמו שאמר והיה ה' לי לאלהים שהתנהגות עצמו יהיה ע"י שם ה' שהוא שם העצם וע"כ אמר נה התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן שאלו היה גם יסודו משם אלקים היה בידו להתפלל עלי' אבל מאחר שהוא אינו תחת אלקים דהיינו שם הפעולה אשר מנע ממנה פרי בטן אינו ראוי שיתפלל עבורה וזה מתוק בביאור המקראות:

ויזכור אלהים את רחל ויפתח את רחמה. בש"ס מס' תענית שלש מפתחות ביד הקב"ה שלא נמסרו לשליח ואחד של חי' שנאמר ויזכור אלקים את רחל ויפתח את רחמה דקדק מוהרש"א ז"ל דהרי גם גבי לאה כתיב וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה והו"ל להביא קרא דלאה שהוא קודם. ונראה לי דענין זה שלא נמסר לשליח פירש הראב"ד דהוא שר העולם והיינו הדברים שמסר הקב"ה לטבע אשר בריאת הטבע הוא להנהגת העולם. והנה בכל הדברים יש בטבע העולם לעשות וכמו ספר רפואות שגנז חזקיה עיין ברמב"ם שהיה בכחו סגולות ואוצרות חכמה שיש בעשבים לרפאות החולים או דברים הנעשים בכוכבים ומזלות ואמנם ג' מפתחות אלו לא מסרו לסדרי הטבע וגם לא לסגולות כחות המזלות והנה אמרו חז"ל כי השם בטחונו בה' לבדו לא ע"י מזל וכחות הטבע הקב"ה עוזר לו ע"י עצמו לא ע"י שליח ומי ששם בטחונו ע"י הטבעים או ע"י שליחות מאת ה' ע"י מזלות וכוכבים נעזר ע"י שליח וכמו שהארכנו בזה הקדמונים ויבואר לקמן בביאור לשון המדרש אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ע"י שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני נוסף לו ב' שנים עיין מה שכתבתי ביאורו. והנה לאה ורחל היו עקרות ולאה לא עשתה דבר רק שבה' לבד בטחה ואמנם רחל ביקשה שתתן לה לאה מדודאים שמצא ראובן ואמרו חז"ל שהם כלי הולדה וע"י סגולות מועילים המה שהעקרה תלד ע"י ואף שמבואר במדרש שהתפללה לה' דרצתה שהקב"ה יעזור לה ע"י סגולות הדודאים וכמו שנתנה תורה רשות לרופא וכמו כן יוכל האדם להתפלל לו שישלח לו ה' רפואה ע"י סגולות ותרופות ואמנם הקב"ה בעצמו מידו נתן לה רפואה לפתיחת רחמה והיה מהראוי כיון שרצונה להתרפאות ע"י סגולות שהוא שליחות הקב"ה אלא שהות מכלל שלשה מפתחות שלא נמסרו לשליח וזה נכון מאד:

לקח יעקב אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה. נראה לי ביאור הדבר דהמה הרגישו כי ברמאות עשה יעקב מה שקיבל שכר רב כזה על עבודתו יותר מכפי המגיע לו ואמנם מאין לו להבין תחבולות כאלה כי היה מפורסם לאיש תם כמו שהעידה עליו התורה ויעקב איש תם אמנם באמת אף שנולד בתמימות ולא היה יודע ברמאות מ"מ מאחר שהיה זמן רב בבית לבן למד ממנו דרכי רמאות וזהו לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד דהיינו שלמד מן אשר לאבינו הרמאות עד שרימה גם אותו וזהו לקח את כל אשר לאבינו לא בחזקה ובגזל רק מאשר לאבינו דהיינו רמאות אשר לאבינו עשה לו כבוד ועושר והדבר מתוקן:

ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים. נראה ביאור הדבר דיש שתי מיני מלאכים הראשונים מלאכי ה' אשר נבראו לשרתו ולברך בשמו וגם להיות משמרים את הצדיקים וכמ"ש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך ויש מלאכים שנבראו ממעשי בני אדם וכל המקיים מצוה אחת כתיקונה בורא מלאך הקדוש וכתבו הקדמונים לא יראה האדם בשום פעם מלאך הנברא ממעשי ידיו שהרי כל מי שיודע בעצמו שהוא צדיק אינו נחשב כצדיק עד אשר יחשוב בעצמו שאינו כדאי במעשיו חסדי ה' וחושב בעצמו שהוא ממעט בעבודת ה' ואיך יכול לראות המלאכים שנבראו ממעשי המצות הלא תזוח דעתו עליו. ואמנם כשהוא זוכה לראות מלאכי ה' אין בזה גבהות הלב. כי אף מי שזכה להיות שכינה מדברת מתוך גרונו נאמר עליו שהי' עניו מכל אדם ואמר ונחנו מה כמו שכתבתי באריכות במקום אחר. והנה יעקב בהיותו בבית לבן וחוץ לארץ הקדושה שמה לא ראה שום מלאך כי המלאכים שנבראו ממעשי ידיו אם כי סביב למשכנותיו יחנו עקב לא ראה אותם כמ"ש. ומלאכי ה' לא באו לח"ל ולבית לבן ועתה כי עזב את בית הרשע וכבר הי' על גבול ארץ הקדושה אז באו מלאכי ה' לשמרו וראה אותם יעקב ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ולא נברא ממעשי ידו. והבן:

תוכן העניינים

ישועות יעקב עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה