ישועות יעקב עהת· רבי יעקב משולם אורנשטיין
פרשת בלק
וירא בלק בן צפור וגו' ויגר מואב המפרשים דקדקו דפתח בבלק וסיים במואב. וגם דקאמר ובלק בן צפור מלך למואב וגו' והיה לו להתחיל וירא בלק מלך מואב. ולי נראה מכלל ראיית בלק שראה את כל אשר עשה ישראל לאמורי וגם ראה ויגר מואב וידוע שהפחד בעת המלחמה דבר מזיק מאד וגם ראה שאמרו לזקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו ובלק שגם הוא מנסיכי מדין היה מלך למואב בעת ההיא וידע כחו של משה בפיו שמשה נתגדל במדין כמו שפרש"י וע"כ שלח לבלעם כמו שפירש"י וזה פשוט: לך ארה לי. ובלעם באומרו לפני ה' בשם בלק אמר לך קבה ופעם שני בשליחות בלק אמר לך קבה לי נראה לי ביאור הדבר דמצינו לעיל בפ' שלח גבי מקלל איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו ונוקב שם ה' מות יומת ופירשו דענין קללה הוא שמקלל וענין נוקב היינו שמחרף שם ה' שהוא יותר קשה מן המקלל והנה בלק שידע כחו של בלעם והיה בדעתו שקללתו עושה פירות ואמנם באמת לא כן הוא רק שהי' יודע שעה שהקב"ה כועס והזכיר מעשה האיש באותו רגע וממילא חל עליו כעסו של השי"ת והנה בלק אמר בתחלה ארה לי דהיינו שתחול קללתו ובלעם שהי' יודע כחו לכוין השעה שהקב"ה כועס אמר לך קבה לי את העם דהיינו שיחרף את מעשיהם בשעה הידוע שהקב"ה יכעוס עליהם ודו"ק:
כי ידעתי את אשר תברך וגו'. במדרש אני ידעתי וכל העם אינן יודעין. נלענ"ד ביאור הדבר עד"ז דהנה המפרשים הקשו לפי המבואר כאן דקללת בלעם היתה מתקיימת וברכתו מתקיימת ג"כ היה לו לבקש שיברך אותו. ונלענ"ד דלפי הנראה מדעת הראב"ע לא היה בקללות בלעם ממש וגם בברכתו אלא שהיה יודע במשפט הילוך הכוכבים והיה יודע מי שמזלו גבוה ועומד להתגדל היה מברכו כדי שיסברו שברכתו עשתה פירות וכמו כן מי שקללה מועדת לבא עליו בלא"ה היה מקללו וכסבורים שקללתו עשתה פירות. ואמנם דברי חז"ל הם אמתתים שאמרו שיודע היה בלעם לכוין הרגע שהקב"ה כועס והיה מקלל בעת ההוא וקללתו עשתה פירות באמת ואמנם בברכה באמת לא מצינו טעם הגון ולמה הדיבור אשר יצא מפיו יקום בענין הברכה ובזה לא שייך הטעם המבואר בש"ס ובזה צריכין אנו לדברי הראב"ע שבאמת לא היה בכחו לברך רק מצד הידיעה וראה מי שהוא מעותד לברכה היה מברכו ואמנם הא דהוצרך הש"ס בענין הקללה לומר שבאמת עשתה פירות דבאמת מצינו כל דיבור שיצא מפי הקב"ה לרעה ה' חוזר בה. וא"כ אין בזה ידיעה גמורה דשמא יחזור הקב"ה מרעה לטובה אבל בברכה אפשר לומר מענין הידיעה והנה לפי דברי הראב"ע צריכין לומר שבלק היה מוטעה בזה דאם לא כן למה ביקש מבלעם הלא אין בקללה ממש. אמנם לפי דברי הש"ס א"ש דבאמת היה בלק יותר קוסם מבלעם והיה יודע שיש בקללה ממש ובברכה אין ממש רק מצד הידיעה ולכך לא היה מבקש שיברך אותו כי אין בברכתו ממש. ולזה קאמר כי ידעתי את אשר חברך מבורך מכבר כלומר שאין ממש בברכתו רק מצד הידיעה שהוא מבורך מכבר. ואת אשר תאור יואר דהיינו שהקללה גורמת שיקלל להבא והברכה על הידיעה מעבר ולכך לא ביקש שיברך אותו וזה אני יודע וכל העם אינן יודעין ודו"ק:
אם לקרוא לך באו האנשים וגו'. במדרש אם הקריאה שלך ואתה מקבל שכר עליה לך אתם ונלענ"ד ביאור הדבר דהנה מצינו במקרא לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' על דבר אשר לא קדמו אתכם וגו' ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור וגו' ולא אבה ה' לשמוע והרגישו בזה המפרשים במאמר ולא אבה שהוא מיותר ונ"ל דבאמת קי"ל השוכר עדי שקר פטור מדיני אדם וכו' וכתבו הפוסקים דדוקא שוכר אבל באמר פטור אף מד"ש ועיין חוות יאיר הטעם משום דבאמת קי"ל דאין שליח לדבר עבירה רק דבשוכר לא שייך לומר דברי הרב דבודאי ישמע לו בשביל השכירות ולזה דייק ואשר שכר עליך את בלעם דאל"כ לא היה מהראוי שחייב דדברי הרב וכו' אבל מחמת השכירות חייב. ואמנם באמת אף היכי דשייך לומר אין שליח לד"ע מ"מ חייב בדיני שמים דלא גרע מגרמא בנזקין דחייב בדיני שמים ואמנם באמת היכי דלא אהני מעשיו והיכא דשייך לומר אין שלד"ע פטור אף מד"ש ולכך צריך הטעם דאשר שכר וע"ז קאמר ולא אבה ה' וגו'. ובזה אתי שפיר דבתחלה לא רצה הקב"ה שילך עמהם דה' לא רצה שיקללם ואם לא ישמע בלעם לדברי בלק מה תועלת יש בזה שהרי מואב לא יענשו אף בד"ש כיון דלא נעשה רצונם ואח"ז שהבטיח לו בלק בשכירות וא"כ יתחייב מואב דלא שייך לומר סברתי שלא ישמע דהרי ע"ז הבטיח לו שכירות לכך אמר לו ה' אם לקרוא לך אם אתה מקבל שכר לך אתם וא"ש וא"צ לכפול הדברים ודו"ק:
מה טובו אהליך יעקב. בש"ס מתוך ברכתו של אותו רשע ניכר מה שהיה בלבו לקללם ביקש שלא יהיה להם בתי כנסיות אמר מה טובו אהליך יעקב ביקש שלא תשרה שכינה על ישראל אמר משכנותיך ישראל לכאורה לא ידענו מאין הרגלים שהיה בלבו לקלל באופן זה ונהפך לענין אחר. ונראה לי שמתוך סדר הברכות ניכר מה שהיה בלבו דהנה ידוע תועלת בית הכנסת דכל בי עשרה שכינה שורה וכתבו המפרשים וגם האלהי מוהר"י לוריא האריך בדבר דבאמת ביקש משה שתשרה שכינה על ישראל וזה מאמר ונפלינו אני ועמך דהשראת שכינה בישראל עם סגלתו וזה מחסד הבורא ואמנם לזה שיהיו ראוי להשרות שכינה צריך שיהיו בו כל המדות ואך כשנתקבצו יחד עשרה בינונים יש ביניהם בצירוף מדות צדיק גמור ועי"ז גם על אנשים בינונים המכונים בשם יעקב תשרה השכינה שבצירוף הכנסיה הזאת יהיה מדות אדם אחד גדול המכונה בשם ישראל והנה בהברכה שבירך בלעם היה מהראוי שיאמר תחלה משכנותיך ישראל שתשרה השכינה על האיש אשר הוא במדרגת ישראל ואח"כ על הבתי כנסיות שתשרה השכינה גם על הבינונים ע"י הצירוף והוא הפך הדבר ורק לפי שבאמת היה בלבו לקללם. ובענין הקללה לפי טבע הלשון מהראוי להתחיל שלא תהיה להם בתי כנסיות ואח"כ לקלל שאף על הצדיק הגמור לא תחול השפע האלקי וזה שאמר מתוך ברכותיו של אותו רשע ניכר שהיה בלבו לקללם והבן זה: