ישועות יעקב עהת· רבי יעקב משולם אורנשטיין
פרשת חקת
קח את המטה וגו' ודברתם וגו' יען לא האמנתם בי. כבר כתבתי ענין חטא מי מריבה בכמה אופנים אמנם ביאור הכתובים נראה לי ענין נאה ומתוקן דבאמת מצינו בצור בחורב שהכה משה במטה אשר בידו וכאן אמר לו ה' שידבר אל הסלע וגם למה נאמר ויקח את המטה מלפני העדות ואח"ז נאמר וירם משה את ידו ויך במטהו פעמים ויצאו מים רבים ונראה דכבר כתבתי בזה דנסים שנעשו לישראל קודם מ"ת לא היה בזכות ישראל רק למען כבוד ה' וע"כ היו נעשים במטה ה' אשר שם המפורש חקוק עליו וכאשר נגע מטה ה' בדבר נעשה ע"י נס וגם הנס היה בריבוי שבעת קריעת ים סוף נקרעו כל המימות ובעת הכאת משה במטה האלקים בצור בחורב יצא מים רבים וגם נבקעו כל הצורים במדבר שנאמר יבקע צורים במדבר והיינו כיון שלא נעשו לצורך ישראל בזכותם רק למען כבוד ה' וכאן היה רצונו של הקב"ה להראות להם כי לאהבת ישראל שנקראים בנים למקום ומצות האב לבן לזונו ולפרנסו לתת לו די צורכו היה רצון ה' שיעשו הנס לצורכן של ישראל שידברו אל הסלע שיתן מימיו למעט שאר צורים וסלעים כיון שהנס נעשה לצורכן ובזכותן של ישראל די במה שיצטרכו ואם יכה במטה משה יצאו מים רבים אף יותר מכדי צורכן של ישראל ולא יהיה ניכר שהם אהובים בעיני ה' ואמנם להורות כי המה נבחרו מאת ה' להנהגת ישראל צוה ה' שיקחו מטה אהרן אשר היה מונח לפני העדות אשר על ידו יכירו כי אהרן וכ"ש משה נבחרו להנהגת הישראל ויקחו את המטה מלפני העדות וכאשר מרו בני ישראל וינסו את משה אם יוכל להוציא מים מסלע אחר לא מהסלע אשר צוה ה' כמבואר במדרש שאמרו ישראל כי משה בקי מאיזה סלע יוציאו מים בחכמתו ולא במאמר ה' ויקציפו למשה על מי מריבה אז חשב משה מאחר שהם אינם מאמינים וממרים עם ה' אינן ראויין להיות הנס בזכותן ובזכותו של משה ואהרן מאחר שאין דורם יפה רק מה שיעשה ה' נס הוא רק למענו יתברך עשה כבוד ע"כ וירם משה את ידו כמו שאמרו במדרש בשלח הרם את המטה סלק אותו ונטה ידך וכאן וירם משה את ידו דהיינו סילוק כחו שיעשה הדבר בזכות שהוא מנהיגן של ישראל ויך את הסלע במטהו ולא במטה אהרן רק במטה משה אשר שם המפורש חקוק עליו להראות שאין הנס נעשה לצרכן של ישראל ובזה שגגו כי אף בזמן שאין עושים רצונו של מקום נקראים בנים כיון שקבלו את התורה וכמ"ש התוס' במס' ע"ז דכיון שקבלו התורה אף שאין מקיימין אותה בשלימות כדאי זכות קבלת התורה לקיים העולם ולא היו צריכין למטה משה ולהכאה. והנה כבר כתב בס' מעשה ה' למהר"א אשכנזי שענין המטה של אהרן להורות בא שאף אם יחטא הכהן מ"מ בריתו לא תופר ולכך ברית מלח שאף שהמלח בא מאש וממים והם נפרדים מ"מ הברית מקיימן כמו כן הכהנים אף כשחוטאים ברית שלהם קיים וזה הי' לאות מטה אהרן שאף אם ישראל חוטאים ברית התורה לא תופר והם שבאו לבלל כעס על ישראל חשבו שבהיותם בנים סכלים אינן ראוין לנס וזה חטאם וכל הדברים באו על סידור מתוקנים למאד. באופן אחר אמרתי בענין חטא מי מריבה ויבואר בהקדם מה שאמר הכתוב ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו וביאור הדבר נראה ע"פ מ"ש בס' בחיי דענין משה במטה ויהושע בכידון דענין מטה אינו להכות שאז נקרא מקל רק שדרך אדם חשוב לילך במטה וכשרואין המטה שביד האדם שומעין לקולו מצד חשיבות אבל מקל וכ"ש כידון וחרב הוא בא להכרית את האדם הענין שאם לא ישמעו לקולו יכה אותו במקל ובכידון. ולכך משה שהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו וזה היה מורה המטה אשר שם ה' נצב עליו ולא הי' צריך להכות במטה כי כשראו המטה שבידו כל ברואי עולם היו נכנעים לשמוע דבר ה' אשר דבר מתוך גרונו של משה. אבל יהושע שלא היתה שכינה מדברת מתוך גרונו רק נביא ה' הי' ע"כ הוצרך לכידון כיון שדבר בשמו של הקב"ה מי שלא ישמע אליו יהיה נגוע ומוכה אלקים כי מעולם אין דרך המלך בעצמו להפחיד את העם בהכאה ודרך שלוחו של המלך להפחיד אלה המה דברי הרבינו בחיי:
והנה אחז"ל כל הכועס אם נביא נבואתו מסתלקת ואם חכם חכמתו מסתלקת והיינו דע"י הכעס נאבד מאת האדם מדריגה אחת שאם הוא נביא נבואתו מסתלקת ונשאר במדריגת חכם ואם אינו רק חכם חכמתו מסתלקת. והנה משה אדון הנביאים בעת שהי' כועס נאבד ממנו מדריגה זו להיות שכינה מדברת מתוך גרונו ונשאר כשאר נביא השם וכמו יהושע והנה בעת שצוה ה' על הוצאת מים מצור החלמיש צוהו ליקח המטה בידו ולדבר אל הסלע אבל כיון שכעס משה ואמר שמעו נא המורים ונאבד ממנו מדריגה זו להיות שכינה מדברת מתוך גרונו והוצרך לכידון כמו יהושע וכאשר לא היה בידו הכידון הכה במטה שבידו כמדריגת שאר נביאים. וזהו ויקציפו על מי מריבה שהכעיסו למשה וירע למשה בעבורם כי המרו את רוחו דהיינו שנתחלף רוחו ממדריגת שכינה מדברת מתוך גרונו ויבטא בשפתיו דהיינו שאמירתו היה בשפתיו ולא בדיבור שכינה מפיו רק בשפתי עצמו וזהו וידבר בשפתיו וכיון שדיבר בשפתיו כמו שליח ה' א"כ היה צריך לבא בכידון וזה אין דרכו ולכך הוצרך להכות במטה כמו יהושע שהוצרך לכידון כן הי' משה צריך להכות הסלע והבן זה. באופן ג' אמרתי בענין החטא הנ"ל והוא דיש שני עניני נסים ענינים שהם להראות כי לה' הארץ וגם יש ענין נסי הצריך לבני הדור. והנה כשהקב"ה עושה נס להראות כבודו הוא בהשפעה רבה כמו בנס הים שנעשה כל הים לחרבה ומבואר במדרש שכל הנהרות ואגמים נחרבו בעת ההוא ומצינו כשהקב"ה עושה למען ישראל ולצורך הענין הקב"ה עושה רק כפי הצורך והנה ישראל קודם שקיבלו התורה לא היו כדאים לנסים נגלים רק הקב"ה עשה למען כבודו כמש"ה וידעו מצרים כי אני ה' גלל כן היה הנס בהפלגה רבה ואמנם בעת שעברו ישראל את הירדן היה אחר קבלת התורה ומבואר במדרש שבאו לארץ בזכות התורה ובזכות יעקב ולכך לא נעשה הירדן חרבה רק הירדן יסוב לאחור עד אשר יעבור עם זו כנסי' וכמ"כ בעת הכאה בצור היה קודם מ"ת ולכבודו עשה ה' הי' מכה משה במטה אשר ה' נצב עליו כי משה בעצמו לא הי' בכחו כי ישראל עדיין לא קבלו התורה וכשהיה מכה בצור מבואר במדרש שכל האבנים שהיו במדבר שטפו מים עד אשר היו כנחל שוטף שנאמר יבקע צורים במדבר וגו' ואמנם בעת מיתת מרים היה אחר מ"ת ואז בזכות התורה בא הנס לצורך הנהגת הדור והי' בכח משה להוציא מים בדיבורו והבן: