ישועות יעקב עהת· רבי יעקב משולם אורנשטיין
פרשת אחרי
אחרי מות שני בני אהרן. במדרש למה מזכיר מיתת בני אהרן ביום הכיפורים לומר מה יוה"כ מכפר אף מיתת צדיקים מכפר. למה נסמך מיתת מרים לאפר פרה מה פרה מכפר אף מיתת צדיקים וכו'. למה נזכר מיתת צדיקים לשבירת לוחות מלמד שקשה מיתת צדיקים כשבירת לוחות. ונראה דבש"ס אמרו ג' ספרים כו' אחת של צדיקים וא' של בינונים וא' של רשעים צדיקים וכו' בינונים תלוים ועומדים עד יוה"כ לא זכו נכתבים למיתה. וכתבו הקדמונים כי מאחר שימים האלו האדם תלוי בדין וימים מתוקנים לתשובה וכשלא שב בהם נידון בתוך הרשעים עוד אמרו שמשה שיבר הלוחות לטובת ישראל שיהיו נידונים כפנויה ואמנם היינו להצילם מעונש כלי' ח"ו אבל באמת שבירת הלוחות הראשונות גרם להם רעה גדולה למעלה כי החטאים גרמו שהלוחות הראשונות מעשה אלקים ונבראו בע"ש בה"ש אחר אכילת אדם הראשון מעץ הדעת ולמעלה לא היו נחשבין כפנויה כי אף שהלוחות נשתברו המכתב שנכתב על הלוחות נשאר למעלה כמו שאחז"ל אותיות פורחות למעלה ולוחות נשתברו דהיינו שלא יהיה עונש כלי' למטה וכמו כן מיתת צדיקים שמכפרת לענין הבינונים אם לא חזרו בתשובה אף כי יראה חכמים ימותו עונשם גדול כמו יוה"כ שאם לא חזרו בהם הבינונים נחשבים כרשעים וגם הרשעים שמועיל להם מיחת צדיקים לכפר עליהם היינו רק להציל אותם מעונש כליה ח"ו למטה אבל למעלה לא הטהרו מחטאתם. וגם יענשו על כי בעבורם נסתלקו הצדיקים ונשמת הצדיק עולה למעלה וגופו למטה מקבל חסרון כי נפרד ממנו נשמה יקרה וזה דומה לשברי לוחות אף כי היה טובה להם לדונן כפנויה כמה טובה חסרו ע"י שבירת הלוחות. ואמנם הצדיקים שבדור המה מקבלים חסרון ע"י מיתת צדיק גמור כמ"ש האריז"ל בענין נביאי בית אל ותלמידי אלישע שהרגישו העדר נבואתם בעת הסתלקות אליהו כמ"ש הידעת כי היום לקח אדוניך כו' כי בעת שהיה אליהו בחיים היו הצדיקים שבדור שואפים רוח קדושה ממנו לא כן אחר העדרו כי יש סילוק שכינה. והנה הרשעים באמת מתכפרין במיתת הצדיק גמור והבינונים אם יתנו אל לבם לשוב בתשובה גם להם יתכפר ע"י העדר הצדיק אבל צדיקים גמורים המה מרגישים חסרונם ע"י העדר הצדיק גמור. וזהו כעין אפר פרה שמטהר טמאים ומטמא טהורים וזהו שאמרו במדרש שבירת לוחות לענין כת הרשעים ויוה"כ לענין כת הבינונים ואפר פרה לענין כת הצדיקים שמקבלין חסרון והבן היטב:
והנה במדרש אמרו מה"ש לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל אומרין הלל בר"ה ויוה"כ אמר אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים וכו'. דקדקו כלם בקצרה הו"ל למימר לפי שנידונים בהם. נראה לי ביאור הדרך דבאמת נודע מה שאמרו חז"ל בשעת טביעת מצרים בקשו מה"ש לומר שירה ואמר הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה והקשה מהרש"א דבמסכת ברכות קאמר הש"ס דדוד לא אמר שירה עד שראה במפלתן של רשעים. ואמנם הדבר מבואר בזוהר הקדוש עם הידוע דאין הקב"ה נפרע מאדם עד שיתמלא סאה שלו ולפעמים הקב"ה נפרע מאדם אף קודם שיתמלא אם היא לטובה לכלל ישראל. והנה מצרים בעת ההוא לא נתמלא עדיין סאתם אלא שלטובת ישראל נאבדו מן העולם אף קודם שנתמלא סאתן. ובזה אינו חביב לפני הקב"ה מפלת הרשעים ולכך לא רצה לשמוע קול שירה. אבל דוד שמח במפלת הרשעים שכבר נתמלא סאתן. והנה לפי פי' הרמב"ם דבר"ה ויוה"כ נידונין ג"כ על חיי האדם בעוה"ז אם יחיה או ימות או יהי' לטוב לו בעוה"ז או רע לו. והנה בש"ס דברכות מפני מה צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו וקאמר מתחלה רשע ורע לו רשע גמור צדיק וטוב לו צדיק גמור ואח"ז מסיק צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק רשע ורע לו רשע בן רשע וכו'. והנה בר"ה ויוה"כ כשהעולם נידון אפשר לומר שספרי מתים היינו רשעים גמורים שהם נידונים למיתה או אפשר אף רשעים שאינן גמורין אם הוא בן רשע נידון למיתה או הדברים כפשטן או בסוד הגלגול כדעת האר"י בפירוש רשע בן צדיק. והוא אי נימא שלא נכתבין למיתה רק רשעים גמורים בזה לא היה לנו למנוע אמירת ההלל. אבל אי נימא דאף הרשעים שאינם גמורים אם הוא בן רשע נידון למיתה בזה בוודאי שאין הקב"ה רוצה באבוד הרשע שאינו גמור אלא שכן נוטה הדין של מעלה שאף רשע שאינו גמור אם אין לו זכות אבות הוא בעונו ימות או שכן הוא לצורך העולם שלא יתרבו רשעים על הצדיקים ועולם נידון אחר רובו כמו שמבואר לקמן א"כ אין מהראוי לומר שירה ביום זה. והנה בש"ס אמרו ג' ספרים נפתחין בר"ה א' של צדיקים וא' של רשעים וא' של בינונים וכאן אמרו ספרי חיים וספרי מתים פתוחים משמע דספרים הרבה של חיים ושל מתים פתוחים. אמנם ביאור הדבר דבאמת בדין של מעלה אין דנין את האדם רק כפי מעשיו ואמנם לפי שבר"ה נידונים ג"כ על עסקי החיים והמות בעוה"ז ובזה הדבר תלוי במעשה אבות ג"כ שרשע שאינו גמור אם אין לו זכות אבות הוא נידון למות ח"ו ובאמת קשה הדבר לפני הקב"ה. רק שכן גזרה חכמתו ית' מצד הדין ולזה קאמר ספרי חיים להזכיר זכות אבות וספרי מתים שאם אביו רשע הוא אף אם אינו רשע גמור יגזור עליו מיתה וזה קשה לפני המקום ועל כן אין אומרים שירה והדברים ברורים: אני ה' אלקיכם כמעשה ארץ מצרים וכו'. נלענ"ד ביאור הדבר דבאמת יש ב' דרכים בענין עשיית דבר עבירה. הא' שמתאוה לדבר ההוא בעצמו כמו א' אשר ינאף את אשת רעהו שמתאוה לדבר עבירה. אמנם יש דרך אחר שבאמת אין נפשו חשקה לדבר העבירה אלא שעושה הדבר לחמדת ממון או למצוא חן בעיני אחרים שעושים כמעשיהם וזה לא נקרא נואף באמת כמ"ש הרב בעל עקידה על הנאמר ביחזקאל לכן זונה שמעי דבר ה' ע"ש. והנה באמת מנינו דמותר ללבוש כלאים להעביר את המכס והיינו דמי שהוא לובש כלאים לפטור מן המכס דאין בזה איסור דאינו מתכוון להנאת לבישה רק לפטור מן המכס ואמנם בענין עריות אסר הכתוב אף מתעסק. וזהו כמעשה ארץ מצרים אף בלי כוונה לזנות אלא שירצה לדמות למעשיהם של מצרים או למעשה כנען לפי שהם באים בתוכה וע"ד אזל לקרתא נהוג כנימוסן עכ"ז לא תעשו לפי שאסר לנו הכתוב ללכת בדרכיהם. ובמדרש אני ה' אלהיכם ואם תעשו כמעשיהם אני ה' אלקים. ביאור הדבר דאם ילכו בדרך אנשי כנען או בדרך אנשי מצרים יתהפך שם ה' שהוא רחמים לאלקים שהוא דין. ונלענ"ד ביאור הדבר עפ"י המבואר במדרש משל לאחד שיש לו שתי בנות אחת בעלת זנות ואחת בעלת כשפים וכו' הרי דמצרים היא בעלת כשפים וכנען היא בעלת זנות והנה זה לי זמן רב אמרתי על מקרא וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ואמרו חז"ל במסכת חגיגה עבד שרבו מקרב לדינו וממהר להעידו תקנה יש לו ואמרתי דבאמת בכל עבירות הקב"ה מאריך אפו ובאמת ע"פ הרוב הנהוג כי מי שקשה לכעוס והוא קשה לרצות והקב"ה אף שנושא עון ראשון ועובר על פשע עון שני עכ"ז בעון שלישי כשכועס אין כעסו כעס עולם ולא החזיק לעד אפו ומטעם כי חפץ חסד הוא ואי היה בדבר זה שמאריך אפו חשש שיהיה כעסו חלילה כעס עולם היה יותר חסד שלא יאריך אפו והבן זה אבל במכשף ובמנאף אין הקב"ה מאריך אף כי אם יאריך אפו בפעם ראשון ושני יהיה בדין שאם עוד יעשה ככה לא יהיה תקנה גלל כן הקב"ה מקרב להעידו וימהר לדונו והדברים נכונים מאד. והנה אנשי כנען היו רעים וחטאים לה' והאריך הקב"ה אפו להם עד שנתמלא סאתם ויאבדו מתוך הארץ וע"כ אמר השם לא תחיה כל נשמה. והנה ידוע כי בתחלה בעוד שלא נשלמה חטאתם ועשו מקצת מהן התועבות היו מתועבים בעיני ה' ואח"ז הרע מכל אשר לפנים עד אשר נטמאו כי טומאה הוא בסוג יותר מתועבה כנודע ואמנם מבואר במ"ר שהכנענים היו מכעיסין לפני הקב"ה בתועבות ההם אף בדור הזה שבאו ישראל הרעו יותר מכל אשר לפנים ולכך היו טמאים בעצם גם טמאו את הארץ. וע"כ תקיא הארץ את יושבי' באופן שלא ישבו בתוך ישראל ככנענים לבני ישראל וזהו מחסד ה' שלא ענש אותם תיכף שאז היו עונשם רק להעניש הנפש החוטאת לבד ולא שתקיא הארץ אותם והאריך הקב"ה אפו להעבירם מן העולם. וזהו מאמר הכתוב אל תטמאו בכל אלה. וזהו הבטחת ה' שלא ימתין להם הקב"ה עד שיטמאו. כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם. דהיינו הדור הזה שהרעו מכל אשר לפניהם עד שהגיעו לגדר טומאה ולזה הזהירם ה' דרך אזהרה ושמרתם ולא תעשו מכל התועבות דהיינו אפי' מקצת דאינן רק בגדר תועבה ולזה ביאר כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם דהיינו בדורות הראשונים לא היו עדיין בגדר טומאה רק בגדר תועבה ואח"כ הגיע לגדר ותטמא הארץ. ואם אתם תעשו מן התועבות לא תקיא אתכם הארץ שהקב"ה לא יאריך אפו לכם כי כל איש אשר יעשה וכו' תיכף יענישו ה' והדברים נכונים מאד בביאור הכתובים:
ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. במדרש ישראל לא נאמר אלא אדם אפי' עכו"ם נלענ"ד ביאור הדבר דבאמת בענין החוקים נבדלים ישראל מן האומות שישראל שומרים אף שאין יודעין הטעם ואוה"ע אין שומרים אבל המשפטים אף אוה"ע שומרים דהיינו הכשרים שבהם אמנם אף בענין המשפטים יש חילוק שאוה"ע שומרים המשפטים מחמת שהוא מנימוסי המדינה ואם יהיה עשק וגזל במדינה לא יקויים המדינה ולא תחי'. אבל ישראל אף המשפטים ששומרים הוא מצד שהקב"ה צוה עליהם. וזהו רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות דהיינו אף על מצות השכליות צוה ה' כדי שיקבלו עליהם שכר וע"כ כשהן עושין אף המשפטים הוא רק מחמת שה' צוה עליהן ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם דהיינו האדם אשר לא מזרע ישראל הוא עושה ג"כ וחי בהם כדי שיקוים הנימוסי שע"י יחי' האדם אבל אתם תעשו אותם מצד שאני ה' והבן זה: