יש מאין חלק ב· רבי אליהו ילוז
יורה דעה · סימן א
ע"ד השו"ב הממונה מזה כשלשים שנה בכמה עיירות שו"ב לרבים ולא נמצא עליו שום דופי ועתה נמצאו עמו ב' ת"ח במקולין ובדקו אחריו ומצאו סרכא דבוקה מהאומה לדופן ושם הדופן שבור ונטרפה הבהמה ואחד מהם יצא לפרסם קלונו ברבים וכו' עד שמחמת ביזויו ברבים הוכרח לעזוב את העיר ועתה בא להתרעם כי ידוע הוא בחזקת כשרות ומלבד סמיכתו שבידו עוד בידו עדות משותפו שו"ב שני אשר שרת על רבות בשנים ויודעו שהוא זריז וחרוץ ומרגיש בסרכא דקה מן הדקה ומתנצל בפעם הזאת כי יש בידו תעודת הרופא שהוא חולה וטרם צאתו לשחוט שתה סם הכינא שטבעה לשעמם המוח ואולי משגה הוא מחמת זה ומביא אומדנא לזה דהא גם אחר שמצאו הראו לו ולא הרגיש וגם אם הרגיש איך לא מרתת שיתפם כגנב זהו תורף הענין:
תשובה שרי ליה מאריה לחכם שסיבב לו הלבנת פנים אפילו אי הוה דינו דין טבח שיצאה טריפה מתחת"י והו"ל להוכיחו בינו לבינו ולקיים דברי חז"ל כסהו כלילה וכמה גדול הלבנת פנים צא ולמד ממעשה תמר ודוד השיב כלפי סנאיה הבא על אשת איש מיתתו בחנק אבל המלבין וכו' וכ"ש בפני ההמון שהוא חלול ה' וכ"ש שהי"ל לחוש למחמירים לשבר הכלים והוי הפסד ממון ישראל שלא כדין וכמ"ש מור"ם ביו"ד סי' א' דאמרינן השתא הוא דאתרע חזקתיה ואע"ג דהט"ז תמה בזה הנה הש"ך והאחרונים סמכו על מור"ם יעוש"ב:
וכ"ש שיש לדון שאין זה מסוג טבח שיצאה מתחת"י ולא מצד עצם הדבר דלמרן בסי' ט"ל א"ץ בדיקה כיון שכתבו ונטרפה א"כ י"ל או שנוהגים כמור"ם שכתב להטריף או נמצא עוקץ בשבר שיש מחמירים גם לדעת מרן:
אלא מצד ב' עניינים א מטענת השו"ב שנאנס ושגג מבלבול הכינא והגם דבסי' קי"ט כתב שאין לו התנצלות לומר שוגג הייתי והיא תשו' הרשב"א עיין בש"ך כתב משם מהרי"ו דלאדם יר"א ומדקדק במעשיו אין מעבירין אותו דודאי משגה הוא ושוב זה חזקתו ועדות חבירו מעידים שמדקדק במעשיו ועיין לפנמ"א ח"ג סי' ז"ך והשיב ר' אליעזר סי' ט"ו בכגון זה דאחר בדיקתו נמצאת סרכא המטרפת וכתבו שאין להעבירו שיכו"ל שוגג הייתי שמחמת המהירות מצוי מכשול כזה ומינה במכ"ש לזה דמלבד תליית המהירות יש עוד בלבול הכינה ובזה ניצול מפקפוק צ"ץ שכתב שכיון שאינו בקי לחפש בכל הריאה נק' פושע דהכא י"ל שהוא בקי אלא דבלבול הכינא אנסו ובלא"ה כבר העיר עליו הכתר כהונה ז"ל דאי משום חסרון בקיאות הנה כתב הרא"ש שילמוד ויתחכם ועוד מכח האומדנא שטען דאי הוה במזיד איך לא ארתת מהעומדים לתופשו כגנב ועוד דאולי מחמת דאירתת מנייהו גרם לו לטעות עיין לכ"כ ז"ל שם סי' ק"ח דתלינן בהכי דשוגג הוי ועיין לעבודת הגרשוני סי' ד"ן דטענת שוגג מהניא לשו"ב. ב' מצד דזהו פעם ראשונה שיצאה טריפה מתחת"י וכתב מור"ם סי"ב דבפעם אחת ולא הוחזק בכך מותר לאכול משחיטתו והגם דהש"ך כתב דזה דוקא כשע"א מעידו והוא מכחיש שאז אין הדבר ברור הא לא"ה מעבירין אותו עיניך תחזינה מישרים כי מבוכה גדולה נפלה בפוסקים שטרחו לזווג בזה דברי מהריק"ו עם תשו' הרשב"א המחמיר באופנים ועד אחרן הגאון חק"ל ז"ל ביו"ד סי' קנ"ב לא הניח פנה וזוית בזה ובכלל העולה אסיק דגם בטבח דאית ביה משום חמדת ממון וכגון ששוחט לעצמו וכיוצא) אם יצאה טרפה מתחת"י וטוען שוגג הייתי ויש לתלות כן הגם שמעבירין אותו (לפי שעה) יקבל עליו דברי חברות ויחזור לכשרותו וזמן ההעברה במקום שחוזר לכשרותו עיין לכנה"ג יו"ד סי' ח"י ואהל יוסף סי' א' שדי אפי' בשעה אחת אלא שהחק"ל שם בסי' קס"ט תמה על זה דהוי כחוכא ומשמע העכ"פ בהעברת יו"א נראה דגם הוא ז"ל יודה והכל לפי ראות עיני הדיין וענין קבלת דב"ח עיין למור"ם סי' קי"ט שאם נוכל לומר שבטעות נעשה לו סגי בקבלת דב"ח וכתב הט"ז היינו שיקבל ענייני פרישות שאין נוהגין כן יתר ההמון ע"ש ומכל האמור תבין שאפי' נבא להחמיר בשו"ב דנד"ד יהיה די לו העברת יו"א וקבלת דב"ח והחכם שהלבין פניו יבקש מחילה ממנו ונסלח לו. החותם בטבת ש' תפאר"ה לפ"ג וצוי"מ: