אור ברסלב
יש מאין חלק ב חושן משפט › סימן א

יש מאין חלק ב· רבי אליהו ילוז

חושן משפט · סימן א

חושן משפט

הגדתי היום כו מזה כמספר ירחים נדרשתי לאשר שאלוני לעיין בצואת המנוח האדון בנין מנחם ז"ל מעי"ת עדן יע"א ולצדד לקיומה וכאשר שמתי לבי אליה בדרך העברה בעלמא נלע"ד שאין יסוד לקיומה ושומה היתה בלבי שלא לגלות דעתי כי יש אלדים שופטים בארץ ומהם תצא תורה, אמנם כהיום הזה נשאול נשאל מעמדי על זה מאת בא כח היורש הרה"ג ר' דוד שניאור זאהן הי"ו ועמו מכתב מהיורש האדון משה בנין הי"ו עצמו קובל ומתרעם עלי ועל הבדה"ץ הי"ו שאנחנו חייבים לחו"ד על הדין והאמת ולא להשמט שבזה תעבור נחלה דאורייתא ע"י עש"ג שהם מתחשבים שמה בענין הצוואות לפסקי הרבנים ואחר שכבר ערכו פס"ד המנגדים לקיום הצוואה אם נחריש תהיה לו זאת לפוקה ולמכשול ומסיים בזה"ל ויבין האחריות הגדולה שמקבל עליו כל חכם שיוכל לברר זכותי ונמנע ע"כ ובודאי ירמזון מליו למ"ש בח"מ סי' ט' ס"ז שאם שותק עובר משום מדבר שקר תרחק וע"ש בסמ"ע בשם מהרש"ל דזה נאמר אף כששני בע"ד עשירים ומה גם כי שומע אני שהאפוטרופוסי' ומקבלו המתנות המה יראי אלד'ים שונאי בצע אשר לא כדת, ולזה נעתרתי לעיין בגוף הצוואה כפי ההעתק שבא לידי ולהחליט בזה מה שיורוני מן השמים:

וראשית כל אקדים שבכל מקום אשר פסק מרן בשה"ט או בתשו' גם אם יהיה חולקים בזה אנן בדידן ומקום השאלה אחרי דב"ק נלך, שנית במקום שלא גילה דעתו ז"ל והיה שם מחלוקת היורש הוא המוחזק ושתיהם הלכות פשוטות הם א"ץ להאריך בם, וכולי יומא הכי דייני דייני, ומעתה נתחיל לבאר גם אילו היתה הצוואה קיימת מצד עצמה (מה שאינו כן כאשר יתבאר) צריך לדעת איזה סוג מנכסים נכלל בה דקי"ל בח"מ סוס"י ס"א מדקדקין לשון השטר וכו' ועיין בסי' רמ"ו דכל היכא דאיכא לאסתפוקי בלשון המתנה על המקבל להביא ראיה, והשתא הנה המנוח כתב וז"ל והנה חלקתי כל נכסי קרקעות ובתים ומטלטלים ומטבעות ושט"ח שיש לי בשותפות עם אחי יאודה ועם בני אחי משה והם פ' וכו' לי"ב חלקים לבד בתי הדירה ונתתי וכו' והנלמד מזה בפשיטות דלא חילק רק נכסים שיש לו בשותפות עמהם ולא הנכסים שאין להם עמו בהם שותפות, וגס במה שהוא שותף עמהם לא נכלל רק מה שהוא שותף עם כולם יחד ולא מה שהוא שותף עם אחד או עם שנים מהם או שלשה, אחר שלא כתב שיש לי בשותפות עם יאודה ובשותפות עם בנו אחי וכו' דכיון שלא הזכיר בשותפות על כל אחד מהם כללא הוי ולא פרטא ונלמד זה ממ"ש באה"ע סי' ל"א שאם אמר התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו פרטא הוי וצריך שיהיה בכ"א שוה פרוטה אבל אם אמר התקדשי לי בזו ובזו וכו' אם יש בכולן שו"פ מקודשת גם נלמד מדבריו דסחורה גם שהם שותפים עמו לא כלל אותה שהרי לא זכר רק מטלטלים ומטלטלי' אינם כוללי' סחורה וכמ"ש בסי' רמ"ה סי' הנותן מתנה ואמר מטלטלים שיש לי לפלוני נוטל כלי תשמישו אבל לא חטין ושעורים וכיוצא בהם וכתב הסמ"ע וכיוצא בהן פי' כגון מיני סחורות וכו' וכ"כ הטור בשם הרמ"ה ע"ש והגם שבתחלת דבריו אמר וחלקתי כל נכסי ושם כתוב דנכסים כולל הכל ובפרט שאמר כל דאפי' במטלטלים אי הוה אמר המטלטלים הוי הכל בכלל, ה"מ אם לא היה. מפרט קרקעות ובתים ומטלטלים וכו' אבל השתא שחזר ופירט אין בכלל אלא מה שבפרט וכמ"ש זה הנ"י בריש פרק הספינה משם הריטב"א וכל רבותיו והבי"ד בב"י בסי' ס"ו סמ"ג וכיון שבפרט אינו אומר רק מטלטלים אין סחורה בכלל וכמש"ל, גם שטרי חובות שכתב ודאי דכל מלוה ע"פ או מעות שנשלחו עבור סחורה או הקפות שיש להם על אחרים מכח סחורה לא נכללו בכלל שט"ח דל"א רק שטרי חובות ולא חובות ובלא"ה כל מלוה ע"פ אונה נקנות אלא במעמד שלשתן כמבו' בסי' קכ"ו ואפי' חנין אגב דמהני במקום כתי' ומסירה לשט"ח כמפו' בסי' ס"ו חוב שבשטר לא מהני ליה אגב וכמ"ש מהראנ"ח ח"א סי' ע"ז ועיין בארך בלח"ש בקנין אגב בענין זה, גם האקסיונים אם יש לו שהם שות' באיזה קומפאניא הלא מסתמא הקומיפניא קונה בעיקר הכסף המכשירים לאותו העסק ולשאר הוצאות ופועלים וא"כ זה גרוע יותר מסחורה ואינו לא בכלל מטלטלים ולא בכלל שט"ח, גם מ"ש לבד בתי הדירה יש להסתפק אם כונתו לכל בתים הראויים לדירה ולאפוקי בתי האוצר דוקא או ר"ל בתים שהוא ומשפחתו דרים שם ולאפוקי כל שאר בתים וכיון שיש להסתפק על המקבל להביא ראיה, הנה נתבארו הדברים שלא נכללו בכלל המתנות גם אם היה ממש בזיכוי המתנות, אבל מעיקרא אנחנו הרואים שאין קיום והעמדה לכל המתנות לפי הדין ונתחיל במ"ש למשה בן אחי יאוד"ה יותן לו מנכסי חמשים אלף רופייא לאחר ט"ו שנים מהיום דזה פשוט שאין לו ריח זכות בזה מכמה אנפי דמלבד דלשון יותן ממילא משמט ולא מכת דעת אחרת מקנה וכמוהו נא נמצא לא בלשונות המועילים בבריא ולא בש"מ, ועיין בסי' רמ"ה ס"ו בהגה דאפי' אמר לעדים כתבו ותנו לאו שטר מתנה הוא מאחר שלא נזכר בשטר שהוא נותן וכו' עוד הנה ודאי דמתנה זו היא מתנת בריא שציוה והוה בתקפו וגם ששייר לעצמו ואפי' אי הוה ש"מ כיון שהיא מתנה במקצת בעייא קנין כמ"ש בסי' רמ"א והכא מתנת משה היתה אחר הקנין ככתוב בשטר ועוד דאפי' הות בק"ס כיון שהיא מטבע הרי קי"ל בסי' ר"ג דאין מטבע נקנה בחליפין ועוד דהוייא לאחר ט"ו שנים וקי"ל בסי' קצ"ה בקנה סודר ולא תקנה לי חפציך אלא לאחר שלשים יום דלא קנה דהדר סידרא למאריה ע"ש:

ניהדר אנפין לשאר מקבלי המתנות במה שזיכה להם הנה בפתח דבריו כתב ונתתי שני חלקים לדוד בן בני משה קרקעות ובתים ואגבן מטלטלים ומטבעות ושט"ח אינהו וכל שעבודייהו דאית בהו מתנה גמורה גלויה ומפורסמת בקנין סודר מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר חיי וכו' נתכוון להקנות באגב מפני שמועיל לכל מילי גם למטבעות דאינן נקנין בק"ס נקנין באגב כמ"ש בסי' ר"ג ולשט"ח דאינן נקנין רק בכתו"מ אינהו נמי נקנין באגב כמ"ש בסי' ס"ו, ומ"מ אחר התבוננות נראה דלא הועיל במעשיו שהי"ל לכתוב ואני מקנה לו קרקעות ובתים בק"ס ואגבן אני מקנה לו מטלטלים ומטבעות וכו' דבלא זה לא קנה בהאגב וכמו שנראה מדברי הרמב"ם בה' מכירה והטושו"ע בסי' ר"ב דצריך להקנות הקרקע בתחלה ואח"כ יאמר קנה מטלטלים אגב קרקע וכ"כ הרא"ש להדייא בפסקיו למס' קדושין דכ"ו על מ"ש והלכתא אגב וקנה בעינן יכלו' צריך המקנה לומר לקונה קנה האי ארעא וקנה אגבה הנך מטלטלים ע"כ גם הרמ"ה לב"ב דקע"ה בדרכ"ד מהספר כתב דבקנין אגב בעינן שיאמר כן קנה לך האי קרקע ואגבו קנה לך הנך מטלטלים ולא סגי למטלטלי בלשון הקנאה דאמ"ל גבי קרקע עד דאמ"ל נמי לשון הקנאה גבי מלטלי' דמקני ליה אגבו ע"כ וכ"ן דעת מהרש"ך ח"א סי' קמ"ו שכתב ובנדונו והלכה רווחת בישראל דכל שאינו צבורין בעינן אגב וקנה באופן שהיה צ"ל והקנה להם ארבע אמות ואגבן הקנה להם שאר נכסיו והלשון הכתוב בצוואה האר ואין לו שום הדמות ולזה ע"כ ועיין למהרש"ח סי' ל"ד דחולק בזה על מהרש"ך אבל מהר"ב אלייאס ז"ל ס"ל וכמהרש"ך ע"ש ובעצם דברי מהרש"ך ז"ל עיין להרב פ"מ ח"ב סי' צ"א דהרב השואל ומהרי"ב ז"ל הבינו בדעתו דבעי תרתי קנין בקרקע לבד וקנין באגב לבד אבל הרפ"מ ס"ל דל"א מהרש"ך אלא שם דלא היה קנין כלל וכ"ן מדברי מהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ע"ז שאין פקפוק רק אם לא היה שם קנין כלל, גם מהרש"ג במשפטים סי' ד"ל בתחלה ביטל האגב של נדונו עפ"י ס' מהרש"ך ושוב פקפק אולי לא אמר מהרש"ך רק וכשלא היה שם קנין כלל (אני תמה לפי מה שהוכחתי מהרמב"ם והרא"ש והטושו"ע דכולהו סברי דבעינן קנין בקרקע וקנין באגב) וסו"ד דב"ז דאי בעינן קנין בתרוייהו או לא הוא מחלוקת האחרונים ועיין להרב רוב דגן שאלה ב' לה' מתנה שהאריך בזה ואסיק דמידי פלוגתא לא נפיק וממילא היורש הוא המוחזק וכ"ש למש"ל דהרמב"ם והרא"ש וש"ע ס"ל דבעינן תרתי יש לנו לפסוק כמותם אפי' להוציא מהמוחזק ובפרט למה שחידש מהרש"ג ז"ל שם דאפי' אי לא בעינן רק קנין אחד והיה שם קנין ל"מ דאימור קנין זה אינו קנין לעצם הדבר אלא נסמך אל קנין האגב לחזקו ובנפול היסוד נפל הבנין והגם שערער בזה מתשו' הרשב"א שהביא הב"י סי' קצ"ו מחו' כ"א דכל שיש קנין אמרינן מגופו של קרקע קנו מידו מ"מ כתב דכיון שהג"א פליגי עליה בזה היורשים יאמרו קי"ל, ועיין עוד למהראד"ב ז"ל הוב"ד בבני שמואל סי' ז' דל"א הרשב"א רק כשכתוב בפירוש וקנינא מניה לחזוק התנאים ובנד"ז ליכא וכ"ש לדידן שדנין כהש"ע, הנה בסי' רמ"ה בקנין אתננו כתב בסתם דאפי' העידו עליו עדים לא זכה המקבל והגיה מור"ם ואפי' קנו מידו וכו' וסיים מרן וי"א שאם קנו מידו מהני קנין אתן והי"א הוא הרשב"א משום דס"ל מגופה של קרקע קנו מידו וא"כ לס' קמייתא שכתב בסתם ס"ל דלא כהרשב"א ואנן קי"ל דסתם וי"א הלכה כסתם, עוד מצד אחר איכא תיוהא רבתי בקנין אגב זה והוא דהגם שהקדמנו דמתנה זו היא כמתנת בריא דבעיא קנין משום שעשאה והוא בתקפו דטעם מתנת שכ"מ דלא בעיא קנין מפני שלא תטרף דעתו או מפני שאין לו זמן להקנות כל דבר כתקנו וכמ"ש בתשו' הרשב"א שהביא הב"י בסוס"י ר"ן משא"כ כשהוא מצוה והוא בריא מ"מ השתא דכתב בה אם לא אחזור בי נשתנה הדין דאע"ג שמור"ם בסי' נז"ר פסק דגם בזה צריך קנין עכ"פ אין דינה כמ"ב לגמרי דמ"ב נגמר קניינה מעת הקנין אבל זאת שכתוב בה אם לא אחזור בי הנה הטור בסי' ר"ן כתב' וז"ל מי שמת ונמצאת קשורה בו מתנת שכ"מ שאינה חלא אלא לאחר מיתה או שמפורש בה אם לא אחזור בי אלא לאחר מיתה שהרי גם בזה לא נגמר קניינה אלא לאח"מ שהרי בל ימיו יוכל לחזור בו לא יתנוה לזה שכתובה על שמו דכל זמן שלא הגיע למקבל בחיי הנותן לא זכה ע"כ ובב"י הביא שכ"כ התו' בשם ר"ת וכ"פ הטושו"ע בס' נז"ר דהוייא כמתנת ש"מ והרב נאמן שמואל דקנ"ט ע"ב ישב דברי מהריק"ו שורש צ"ד דמ"ש דדינה כמ"ב היינו דוקא לענין שצריכה קנין אבל לגמר הקנין אינו נגמר אלא לאח"מ. ותמה על הפ"מ ח"א סי' י"ד שהשוה מהיום ולאח"מ לזאת ע"ש ומכלל הדברים למדנו דבמתנת אם לא אחזור בי כל אשר הגיע למקבל בחיי הנותן (כנד"ז וכמו שית' לקמן) לא נגמר קניינה אלא לאח"מ והשתא דהכי הוא הנה הב"י בסי' ר"ן הביא תשו' הרשב"א בסי' תתפ"ב דשכ"מ שהקנה מטלטלים אגב קרקע לא קנה המטלטלי' אעפ"י שקנה לאח"מ הקרקע דהו"ל כאילו הקנה המטלטלים עם קרקע של עצמו ע"כ ועיין למהרש"ג שם שאפי' בנדונו שהיה במהיום ולאח"מ עלה בדעתו לבטל האגב מטע"ז אלא שחילק דשאני מהיום ולאח"מ שקנה הגוף מהיום, ומינה לנד"ז דגם הגוף לא נגמר קנינו אלא לאח"מ דאין בקנין האגב ממש, ואם נפשך לומר דאם באנו לידי מדה זו הרי בזה אנו מבטלים כל הקנין וקי"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה ובסי' מ"ב קי"ל דאע"ג דבכל ס' שיפול יד בעה"ש עהת"ח ה"מ אם אין השטר מתבטל לגמרי אבל כשמתבטל לגמרי יד בעה"ש עה"ע, ועיין להריב"ש בסי' שמ"ה בנדונו שהיו כותבין לנשים נתתי לה דא"ק ואגבן נתתי לה בקנין שלם מעכשיו סך כו"ך והספק היה דאם הוא נותן לה עתה אותם המעות עצמם והם לא היו בעין בשעת הקנין דאינן נקנין באגב וכתב הוא ז"ל דמפני שלא יתבטל השטר דמלת נתתי שכתב נפרשה מלשון שעבוד כאילו אמר שעבדתי והוא יכול לשעבד בקנין אגב כדקי"ל שמשעבד בדקנאי ודאקנה. ומה שהוציאו בלשון נתינה אינו אלא מפני שלא היה חייב לה מקודם אלא שנותן ומשעבד מחדש ע"ש ראה דגם הרב ז"ל נדחק מפני שלא יתבטל השטר מ"מ אמינא דנד"ז לא דמי לדהריב"ש דהתם עצם הקנין דאגב לא היה בו שום פקפוק מצד עצמו זולת שאולי לא היו מעות בעין שאין קנין אגב אפי' חזק כראי מוצק מועיל בהם לזה מצא להעמידו מפי' נתתי שהוא שעבוד וכיון שהוא ס' אם כך פירושו או פירושו מתנה אנה"ן מפני שלא יתבטל השטר כל מאי דמצינן לדחוק ולפרש מפרשינן אבל כשעצם הקנין הוא בטל ולא משכחת שום אופן לקיימו יבטל ולא אכפת לן וכ"מ בדברי הש"ע דלא דיבר בזה רק כשיש ס' בשטר כלו' דאיכא לפרושי הכי ואיכא לפרושי הכי אבל כשאין צד לקיימו אנה"ן דיבטל ואם משום דאינו מוצא דבריו לבטלה הנה מהריק"ו שו' צ"ד הבי"ד בהגה סו' מ"ב דאמרינן שטעה המקנה וחשב שדברו יועיל ואיני מוציא דבריו לבטלה אלא שהדין מבטל דבריו ע"ש ולעד"ן שזה פשוט ממאי דקי"ל המתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל דהרי בשעת תנאו לא נתכון לדברים בטלים אלא שחשב שתנאו יועיל אבל התורה בטלה דבריו ונמצא דגם בנד"ז חשב דקנין שעשה הוא מועיל והדין ביטל דבריו אחר שלא מצינו צד שנוכל לקיימו עפ"י הדין:

ומ"מ צריכים עוד לעיין אם יש לקיימו מצד אחר, אחר שכתב נתתי בלשון לשעבר ומצאנו לטוב"י בסי' ס' הביאו תשו' הרי"ף שכתב ראובן שהוציא שטר על שמעון בקנין שכתוב בו מחמת שנתתי לו מאה זהובים ושעבדתי כל נכסי לגבותם מהם וטען שמעון שבשעה שכתבו על עצמו לא היה בידו ואין אדם מקנה דבר שלב"ל אם הזהובים שבשטר הם מטבע שנו"ן בו אין מטבע נקנה בחליפין ואם אינם נו"ן בו נקנה בחליפין ואם אין הדבר ידוע שהיו ברשותו על התובע להביא ראיה והראב"ד חלק עליו וס"ל דכל האומר נתתי הוי הודאת בע"ד כמאה עדים ואין מדקדקין אחריו היאך נתן דודאי נתן באופן המועיל וקנה מקבל המתנה ע"כ וא"כ ה"ן דכתב ונתתי נימא כדעת הראב"ד דאין מדקדקין איך נתן ונקיים השטר, אלא דאי משום הא לא אירייא אחר שמרן בש"ע פסק כהרי"ף אנן הכי נקטינן ועיין בס' זרע אברהם חח"מ מסי' ג' עד סי' ו' דשקו"ט טובא הוא ורבני הדור בזה ועשו ס' הרי"ף ליסוד קיים ולא מצאו לצאת י"ח מסברתו בנדון ההוא שהיה כתוב שם לשון הודאה עם לשון נתתי או משום שהיה כתוב בפירוש בשטר ההוא וכל לשון המסופק בשטר תהיה יד בעש"ט על העליונה וכן תמצא בס' חוקי חיים ז"ל סי' מ"א שפלפל בזה הוא והרב יד ימין ז"ל ולא קיימו המתנה בנדונם רק מתרי טעמי הנ"ל ומינה לנד"ז דאין שם לשון הודאה עם נתתי ולא כתב שתהיה יד בעה"ש עה"ע דיש לדון דהוי הקנאה ולא הודאה ובפרט דלעד"ן דבנד"ז יודה גם הראב"ד דאי אמר דאין מדקדקין אינו אלא כשאמר נתתי סתם ולא פי' באיזה אופן נתן אבל כגון הכא שפירש אופן הקנין שהיה באגב ואנו רואים שאין בו ממש איך נקיים קנינו הפך הודאתו וה"ז דומה למ"ש בפ' השולח בבא להקנות מחדש בלשון נתתי דאר"י וכולן בשטר ע"ש ועוד י"ל למ"ד דהרי"ף והראב"ד י"ל עיקר מחלוקתם הוא כשם שכתוב מחמת שנתתי בקנין, ובהא פליגי דלהרי"ף ס"ל דכיון שביאר שהיה בקנין סתם קנין הוא ק"ס וכמ"ש זה הריב"ש בסי' שמ"ה וק"ס אינו מועיל למטבע ולא למה שלב"ל אבל הראב"ד ס"ל דבקנין הוא קנין שמועיל ואפי' משאר הקנינים ואימור שזיכה לו ע"י אחר ואדרבה זה עדיף מאילו אמר נתתי סתם וכמ"ש החוקי חיים שם בסוף התשו' ע"ש ולפ"ז הכא דל"א קנין סתם אלא ביאר שהוא באגב ונמצא שאינו מועיל גם הראב"ד יודה וכמש"ל וכ"ש למ"ש הגד"ת בשער ס"ד דאע"ג דלשון נתתי משמע נמי לשעבר אין לדונו בלשון הודאה רק כשנראה הכרח מתוך הענין שהוא ענין הודאה, ואפ' לע"ד דמכח זה דן הראב"ד שם דהוי הודאה מפני שהתחיל מחמת שנתתי דמורה שהוא מספר ומודה על מה שהיה כבר משא"ך כאשר בתחלת הדבור יתחיל נתתי יודה גם הראב"ד וא"כ נד"ז שהוא תחלת דבור ואדרבה נראה לאידך גיסא שעתה הוא שבא להקנות ממ"ש דבריו בשם צוואה וממ"ש בלי אונם ואי כבר הקנה מה יועיל נ"ד דהשתא בלי אונס וכבר מאי דהוה הוה, וממ"ש מהיום אם לא נחזור וכתב הכר"ש בח"מ דקצ"א ע"ד דבאומר מהיום גם הראב"ד מודה דהוי הקנאה ע"ש ובזה נצא י"ח מהרח"ש שהבי"ד בכנה"ג סי' ס' בהגה"ט דלשון נתתי הוא הודאה זולת אם גילה דעתו שרוצה לתת עכשיו ע"ש הרי הוכחנו דגם בכאן יש גילוי דעת, ולד"ה הוי הקנאה והאגב שבו ל"מ מידי הגם שיתבטל השטר בזה:

פש גבן קנין הקרקעות שנקנין בק"ס והכא הנה כתב וקנו ממני העדים החמ"ט וכו' למקבלי המתנות ע"כ הנז"ל והגה כי מצאנו להרב משפטי שמואל סי' מ"ה שחשש למ"ש וקנו אחרים מידי דאימור ארחייהו דאינשי למכתב הכי והם לא קנו. נראה דל"א זולת כשכותב סתם וקנו אחרים מידי אבל הכא שכתב וקנו ממני העדים החמ"ט והם כתבו לבסוף שראו הכתב ומסתמא ראו גם את זה לא היו חותמים אם לא קנו מידו וגם אין לומר דכיון שכלל קניית הקרקע עם המטלטלים וכו' ואנחנו בטלנו קניית המטלטלי' בזה יבטל גם קניית הקרקע מכח מ"ש מור"ם בסי' ר"ג בהחליף מעות ומטלטלים יחד די"א קנה מטלטלים ולא מעות וי"א לא קנה כלל ויאמרו היורשי' קי"ל כמ"ד לא קנה דמאחר דמרן בסי' ר"י פסק בקנה את וחמור קנה מחצה וכ"ן דעתו גם בסי' ס' דהמתחייב בשטר לכל המוציאו הנולדים יגבו בו ושאינן נולדים לא, כוותיה נקטינן ואע"ג דבאה"ע סי' מ"א בקידש נשים רבות ובתוכן שתי אחיות הביא בסתם דנכריות מקודשות וי"א דאינן מקודשות ולכך נכריות מקודשות מספק ע"כ נראה דמספק"ל י"ל דלענין ממונא ודאי ס"ל דקנה מחצה ולזה גם שם בסתם דקי"ל כוותיה פסק דנכריות מקודשות אלא משום חומרא אולי הנכרית תפשוט ידה לקבל קדושין מאחר כתב מספק, גם אם באנו לומר לבטל הקנין מכח מש"ל משם מהרש"ג דהקנין לא קאי תל עצם הענין רק הוא נסמך אל האגב לחזקו או מטעם אחר קרוב לזה כתבו מהרשד"ם בח"מ סי' כ"ט דכשהוא מדבר בלשון עבר נימא דאין זה אלא ספור דברים שמספר לפניהם וע"ז נטל קנין לחזק ספורו ולאמתו ואינו אלא קנין דברים ועיין בזה לנאמן שמואל דקס"א ולנח"ב סי' י"ו ולחוקי חיים סי' מ"א שעמדו בזה ועיין להח"ח ז"ל מה שחילק מדברי מהרשד"ם למחלוקת הרי"פ והראב"ד ז"ל, לא נוכל כי ראינו למרן באבק"ר סוס"י צ"ח דספקו היה קרוב להנז' אי ק"ס חוזר אל אגב המוזכר שם או לשאר לשונות דמתנה דמהנו ודן שנאמר שהוא חוזר אל שאר לשונות כדי שלא יתבטל השטר ע"ש וא"כ ה"ן דכוותה נאמר שחוזר אל עיקר קנין הקרקעות כדי שלא יתבטל השטר, אלא, דמ"מ יש צדדים אחרים חזקים להפיל גם זכיית הקרקעות, חדא, זה פשוט שאע"ג שכתב המצוה שהוא נותן במתנה גלוייה ומפורסמת אינם אלאי פטומי מילי ודינה כמתנתא טמירתא שאין בה ממש כמפו' בסי' רמ"ט ס"ג דכל מתנה בין של בריא בין של שכ"מ צריך שתהיה גלוייה ומפורסמת והכא כיון שלא ראה אותה רק הוא ושני עדים הנז' אין זה פרסום דהא סיים מרן שם ל"מ אם אמר לעדים תתחבאו וכתבו אלא אפי' אמר סתם כתבו לו אינה כלום הרי ידיעתו. עם שני עדים אין זה פרסום אלא א"כ אמר כתבוה בשוקא וחתמוה בפרהסייא וכו' והכא לא ציוה לעדים לפרסמה לא בלשון זה ולא בכיוצא בו ואע"ג דשם ס"ה כתב יש מי שאומר דהאידנא לא חיישינן לסתמא וכו' הלכך כשמצוה לכתוב שטר מתנה סתם דעתו שיכתוב כמנהג הסופרים הלכך הוי כאילו אמר כתבוה בשוקא וחתמוה בברא לאו למימרא דאע"ג שאינו כתוב כן כאילו כתוב אלא נומר דהוא א"ץ לצוות כן אבל העדים מבעי להו למכתב דנכתבה בשוקא וכו' וכמו שמדוייק ממ"ש הלכך כשמצוה וכו' דזהו שא"ץ אבל העדים יכתבו ואם לא כ"כ יש לחוש שאמ"ל התחבאו וכתבו וע"ש בפת"ש שכתב מרעק"א ז"ל סי' קל"ט שכן דעת מרן והזכיר שמהרי"ט ח"ג סי' נ"ד ומשפטי שמואל סי' כ"ה כן אסיקו להלכה והכא דהעדים לא כתבו בדבריהם כלום רק הוא כתב גלוייה ומפורסמת היא בטלה שאין זה רק דברים בעלמא, שנית, דכיון שלא הגיעה הצוואה ליד מקבלי המתנות בחיי הנותן לא זכו וכמש"ל מהטור דצוואה שכתוב בה אם לא אחזור בי כל זמן שלא הגיעה ליד מקבל בחיי הנותן לא זכה ופשוט דאע"ג דיש בה קנין קאמר דאע"ג דבעלמא מתנה שיש בה קנין לא בעינן דלימטי שטרא לידיה הכא דכתב שטר ולא נתנו לו נימא דהיתה כונתו להקנות רק בשטר ואין שטר לאחר מיתה וכ"כ הרשב"ם בב"ב דקל"ה גבי דייתיקי קשורה ע"ש ומ"ש עוד שכתב ולאו דוקא בדייתיקי קשורה על ירכו אלא אפי' נמצאת ביד אחרים נמי לא זכה המקבל ועל ירכו לרבותא נקטיה וא"כ ה"ן שיצאה מתחת יד האפוטרופוסי' ולא מיד המקבלים לא זכו, ואין לומר דיד האפוט' כיד המקבל דהנה בס' תומת ישרים סי' נ"ה בנדונו שדן שלא זכה המקבל מפני שלא יצא השטר צוואה מתחת. ידי כתב וא"ת זכין לאדם שלא בפניו וכיון שהגיעה ליד האפוטרו' מחיים הרי זכו בו למקבלי המתנות הא ליתא דיד האפוטרו' כיד המצוה ולא כיד המקבל וגדולה מזאת אני אומר שאפי' הוה נותנו לאחר מחיים ואמ"ל תן זה לפ' אחר מותי לאו כלום הוא לפר"ת שכתב דל"א תן כזכי אלא בחוב ע"כ ואם תראה למהרד"ך ז"ל סוף בית ל"ב שכתב דכשמסרה לאפוטרו' כאילו מסרה למקבל. דקדק שם ותמצא דל"א רק באמר לו זכה לפ', וממילא בנד"ז אפי' שיצאה מיד האפוטרופו' כיון שלא יש עדים שמסרה להם בחיים ואיכא למימר שאחר מותו אז באה לידם מבית גנזיו כי היורש לא נמצא שמה וגם אם יש עדים שמסרה לידם בחייו צריכים להעיד ששמעו מפיו בעת המסירה זכו בזאת למקבלי המתנות האל"ה לא זכו דאדיבורא דאפוטרו' לחוד לא סמכינן כי הם קרובים למצוה ולכל מקבלי המתנות ופסולים לעדות זו, שלישית, דכיון שיכול לחזור בו כל ימי חייו והאריך שנות מספר בין זמן הצוואה לזמן פטירתו מאן לימא לן דלא הדר ביה ואע"ג דאשכחן להתו' בב"ב דקי"ד שכתבו בסתם מתנת שכ"מ דלא חיישינן שמא חזר בו וכ"כ הרב פרך השלחן בסי' רמ"ו אומ"ו משם הרמ"ה בפ' מ"ש סו' קל"א ומש"מ לב"ב משם הרשב"א והרא"ש והר"י,. וכ"כ משד"ר ז"ל דקפ"ב מדנפשיה, (שם תמה עה"ש ממ"ש רש"י ביבמות דקי"ו על מ"ש רבא דלתרי יוסף בן שמעון לא חיישינן והביא ראיה מהך שטרא דנפק במחוזא בשם חבי בר נאני דהוו תרי חבי תמן ואגבי ביה זוזי רבה בר אבוה ודחי ליה אביי דהתם ליכא למיחש לא לנפילה ולא לפקדון מאי אמרת דילמא מסר ליה ופירש"י שמא נתנו לו ולא קנו מידו ושמא יחזור בו ליכא למיחש דאותיות נקנות בכתיבה ומסירה הרי דלולא טעם דאותיות נקנות הוה חיישי' לחזרה ולעד"ן שאין כאן קושייא דרש"י לא כתב שמא חזר אלא שמא יחזור ור"ל דנהי דשמא חזר ל"ח מ"מ שמא יחזור להדייא בפנינו ובזה יסתר דינו דרבה בר אבוה והו"ל לחוש ולא ידון וכמ"ש התו' שם בב"ב בכונת הש"ס דקאמר וליחוש דילמא הדר ביה ע"ש ואמר אביי דגם לזה לא חשש משום דאותיות נקנות) מ"מ הנה מהריק"ו ז"ל שרש קס"א גם הוא כתב בנדונו דלא חיישינן שמא נמלך והרגיש מהך דמצא דייתיקי וכו' לא יחזיר לא לזה אלא לזה שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם ותי' דשאנ"ה דאתרעו בנפילה והמבי"ט ז"ל ח"ג סי' ק' נשאל במי שהקדיש בתים ושטר ההקדש ביד הקהל ואח"כ מכר הבתים ודן הרב דאמרינן שמא נמלך ונשאל על נדרו והקשו לו מהך דמהריק"ו דל"א נמלך אם לא משום ריעותא דנפל ותי' דהכא נמי יש ריעותא שהרי ראינו שמכר הבתים אחרי כן ע"ש ואותם הנדונות לא היה בהם תנאי שיוכל לחזור ואעפי"כ מפני אותם הריעותות חשו לנמלך ומעתה בנד"ד שהתנה מתחלת הזכיה שיוכל לחזור נראה שהיא ריעותא גדולה בעיקר הזכות וחיישינן לחזרה וגם שאין השטר ביד מקבלי המתנה והו"ל כמצא דייתיקי שכתב מהריק"ו דמשום דאתרעאי בנפילה חיישינן לנמלך כ"ש השתא דיש ריעותא בתחלה שהתנה וריעותא לבסוף שלא נמצא השטר בידם דיש לחוש לנמלך לחזור כתנאו הראשון ועיין בתו' בב"מ דס"ו ע"ב ד"ה התם וכו' דמשמע דהיכא דיש לו לחזור מן הדין ל"א דחזר הטעם הוא משום דיש לנו לומר ניחא ליה דליקום בהימנותיה ע"ש וא"כ הכא דלא שייך טעם זה דהא מעיקרא התנה שיוכל לחזור ואין כאן הימנותא אמרינן שמא חזר בו, ומה גם עון רואה למעלה דמכח הטעמים הראשונים כל זכות הפרטים של הצוואה אין בה ממש ואין אנו דנין עתה רק על הקרקעות דנראה דשכירות היוצא מהם אינו נכנס בעסק שותפות המנוח עם אחיו ובני אחיו כדי שנאמר שאעפ"י שלא ייחד מזה חלק למקבלי המתנות בסוף יוכיחו הפנקסים חלק כ"א ואחד, אלא שאעפ"י שהם שותפים אולי עושים חשבון כמה עולה בכל שנה ושנה ונוטל כ"א חלקו ואם הדבר כן נמצא שהמנוח היה נוטל מזה חלקו וחלק מקבלי המתנות לעצמו מבלי שייחד לכל אחד מהם חלקו לזכותו והשתא אם נמצא שכן עשה אין לך חזרה יותר מזה כיון דמן הדין הי"ל להשליש חלקם ביד אחרים עד שיתברר לבסוף אם חזר בו יהיו שלו ואם לא חזר הם יקחו חלקם דכל דבר שתלוי ועומד בעי השלשה עד שיתברר מו הוא הזוכה בו, וכמ"ש בח"מ סי' רמ"ה ס"ה באומר נתתי שדה לאביך והבן אומר לא נתת דמשלשין הפירות עד שיתברר וכן ביו"ד סי' קע"ד ס"ד וה' במכר שדה ונתן לו מקצת דמים ונשאר השאר אם אמר המוכר ללוקח לכשתביא שאר המעות תקנה מעכשיו שניהם אסורים לאכול פירות, המוכר לא אולי ישלים הלוקח ויקח הקרקע ונמצאו הפירות שאכל רבית אותם שנשארו וכו' אלא מניחים אותם ביד שליש וכו' ע"ש וכיון שלא השליש אמרינן שחזר ממה שזיכה להם מהיום והחזירם לזכותו, ובלא זה כבר הוכחנו דבנד"ז יש לחוש שחזר בו. ומכח כל הטעמים הנז' נשארו הכל לזכות היורש ואין לזוכים חלק ונחלה עמו מן הדין, וגם משום מצוה לקיים דברי המת אינו חייב כיון שלא השלישם ביד שליש לשם כך ואע"ג דבש"ע סי' ד"ן הביא מחלוקת בזה הלא אנן קי"ל כי"א בתרא ובפרט שכן פסק בסתם סי' רנ"ב דל"א מלקדה"מ אלא כשנתן ביד שליש לשם כך וסיים מור"ם אבל היו בידו מקודם ולא השלישם לשם כך וכו' אין בזה מלקדה"מ ע"ש, ומאחר דאין כאן מלקד"ה יכול היורש לאמר אין אני צריך להם ויסלקם מהאפוט' וכמ"ש רי"ו במישרים וכו' כתבו הפוס' דאם מינה האב אפוטרו' לגדולים יכולים לומר אין אנו צריכים לאפוט' ומוציאים מתחת ידו, זולת אם השליש ממון בידו לעשות כו"ך משום דמצוה לקיים דברי המת כדאמרינן גבי המשליש מעות לבתו ע"כ ועיין למרן באבקת רוכל סי' צ"ב שנשאל ע"ז והשיב דהגדול יכול לסלק אפוט' שמינה אביו ולאמר א"ץ לו אם לא השליש בידו מעות וסמך ע"ד ר' ירוחם הנז' ומי יבא אחרי המלך, הכלל העולה מה שהחליטה דעתנו בצוואת המנוח בנין מנחם משה ז"ל מעיר עדן יע"א עפ"י דין תורתנו הקדושה הוא זה:

א) שלא נכלל בצואתו רק מה שהוא שותף עם אחיו יאודה ובני אחיו משה מנחם וסלים וטוב ולא דברים ם שלו לבדו ולא דברים שהוא שותף עם מקצת מהם אלא במה שהוא שותף עם כולם יחד, 2 גם במה שהוא שותף עמהם לא נכלל רק שטרי חובות ולא חובות בעל פה ולא הקפות שהיו מחמת סחורה ולא אקסיונים שיש להם בבאנקים, 3 הסחורות אינם בכלל דבריו, א בתי הדירה שאמר שאינם בכלל המתנות הם כל הבתים הראווים לדירה אעפ"י שהם שכורים לאחרים והוא ומשפחתו אינם דרים בהם:

ב) מה שזיכה למשה בן אחיו יאודה חמשים אלף רופייא לאחר ט"ו שנים אין שום יסוד לזכייתו

ג) גם מה שזיכה לשאר המקבלים מטלטלים ומטבעות ושטרי חובות בקנין אגב אין בו שום ממש:

ד) גם הקרקעות שזיכה להם אין להם בהם שום זכות על פי דין תורה והיורש היחידי שכל רכוש המנוח בנין מנחם משה ז"ל שייך לו הוא בנו משה הי"ו ואין לזרים אתו אפי' פרוטה קטנה כי הצוואה שעשה אביו נופלת מדין תורה בכל חלקיה:

ה) גם האפוטרופוסים שמינה אביו יוכל לסלקם ולהוציא כל הרכוש מתחת ידם והוא השליט בכל נכסים ועזבון מר אביו ז"ל ולית אנש די ימחא בידיה, זה מה שנראה לנו עפ"י דין תורה וחתמנו שמותנו פה עה"ק טבריא ת"ו ט"ו לחדש כסלו ש' התרפ"ד בא ס"ט צדק צדק

תרד"ף למען תחיה וירשת:

הצעיר

אליהו ילוז ס"ט ע"ה

יעקב חי זריהן ס"ט ע"ה

מכלוף שטרית ס"ט

תוכן העניינים

יש מאין חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה