יש מאין חלק ב· רבי אליהו ילוז
אורח חיים · סימן ה
כן הוגש לפנינו שאלת חכם מע' הרב המו' זר"ק כמה"ר משה כלפון הכהן הי"ו מו"ץ בעי"ת ג'רבא יע"א אודות עירם אשר היא אי מוקפת בים מכל סביבותיה והשתא הכא רצו לתקן מבואות פרוור אחד ממנה לטלטל בהן בשבת ונמצא שם מבואות עקומים או כנדל ונסתפק או בעו תיקון בעקמימותם או כיון דכל האי מוקף ים א"ץ, ומני"ר הביא לנו תחלה מה שנשאלו הרה"ג לפני דורם זלה"ה אודות מנהגם שמטיילים יותר מאלפים אמה בשבת ואינם מקפידים אתחומין והשיבו דימה חומתה ולולא דמשום זרעים שבתוכה שדינם לבטל הדירה היו מתירים גם הטלטול ע"כ, ועל היסוד הזה בנה הרב הפוסק הי"ו שלא להצריך תקון למקום אלא בשני ראשי המבוי דהיינו צוה"פ בראש אחד ולחי או קורה בראש השני ותו לא וטעמו חדא דבעיקר התקון של עיקום עצמו הדין הוא בפלוגתא כמו שיעויין בב"י סי' שס"ג וכן בביטול זרעים לדירה אתו רבנן בתראי וחלקו דלא מבטלי רק בהיותם חוץ לעיר מה שא"כ בהיותם לפנים מן החומה לא מבטלי ומזה עשה ס"ס ס' אי בעינן צוה"פ לעיקום ואת"ל דבעי כמ"ש בש"ע אולי בכה"ג שהזרעים לפנים מן החומה לא מבטלי דירה וא"ץ שום תיקון והגם דצד אחד מהס"ס נגד מרן לא אכפת כמ"ש הפוס' זת"ד הי"ו אמת כי במ"א אספתי ס' העושים ס"ס נגד מרן וס' הממאנים ואכמ"ל אבל גדולה מזאת אני רואה דלא מצא הס"ס רק אחר היסוד שהניח מהרה"ג ז"ל דחומת הים המקפת אותה חשיבא חומה ובזה בא לכלל ספק שהזרעים שלפנים מחומה הזאת לא מבטלי דירה. ואנכי בער לא זכיתי להבין דב"ק כי המעיין בעירובין דכ"ב גבי מח' ר"י ורבנן דלר"י ס"ל אתו רבים ומבטלי מחיצתא ולרבנן ס"ל דרבים לא מבטלי הק' שם התו' ד"ה דילמא דלרבנן אמאי לא תיהוי א"י שמוקפת ובבל דמקיף לה דגלת מהאי גיסא ופרת מהאי גיסא דינם כרה"י כיון דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא ותי' דמחיצה שאינה בידי אדם גם רבנן מודו דמבטלי ע"כ והשתא איך נימא דהיקף ים ג'רבא שאינו ביד"א חשיב חומה וכ"ש במה שהפליגו לומר דלולא משום הזרעים היו מתירין גם הטלטול, והלא גם למאי הס"ד שם בש"ס דא"י ובבל המוקפין אינם כרה"ר אינו אלא למשליך לתוכם מרה"י דאינו חייב מן התורה אבל מדרבנן אסור לטלטל בתוכם כדין כרמלית וכן דקדק ר' יוחנן שם ואמר א"י אינה כרה"ר ולא אמר א"י כרה"י וכ"כ רש"י להדיא ע"ש ומ"ש התו' דליהוי א"י ובבל כרה"י לאו למימרא כרה"י ממש להתיר טלטול אלא לומר שהמשליך לתוכה מרה"י יהיה פטור מה"ת כרה"י, ועיין למ"א סי' שס"ג בסק"ל גבי מבוי הפתוח צדו אחד לים וכו' כתב משמע דים הוי מחיצה והוק"ל מדברי התו' הנז' ותי' דמיירי באין רבים בוקעים שם ומ"ש מהרימ"ט ח"א סי' רנ"ט על קושטאנדינא וטבריא להתיר הפרצות שבהם לים לאו משום דחשיב לים מחיצה דהא גם מה שנראה מפרש"י דחשיב הים כמחיצה תרגם כוונתו דס"ל הטעם כה"ה דהוא משום דהוי כסתום שאין דרך לטלטל מהיבשה לים עש"ב, ונ"מ היכא שהים רחוק כהכא דרחוק מהיבשה כמה מילין והוא עדיף משרטון ואיכא למיחש שיטלטלו מהעיר למדבר שבנתיים ודאי אסור בטלטול ולא שייך חומה דבטלי לה רבים ולא סתימת ים דמהרימ"ט ז"ל, ועיין למג"א שם סקל"א במבוי שצדו פתוח לים כתב שלא יהיה רחוק יותר מיו"ד אמות ע"ש, ואע"ג שראיתי להכנס"י בתשו' דלא אמרו התו' דכשאינו ביד"א מבטלי מחיצתא זולת ברחבה יותר מסאתיים ובשההיקף אינו עשוי לדירה ע"ש, הנה בנד"ז לפי הנשמע הריחוק מהים הוא יותר מסאתיים ואינו עשוי לדירה, וגם עיין להרב זרע אמת ח"א סי' מ"א שכתב מ"ש הרמב"ן והריטב"א תי' לקו' התו' דאמאי לא הוי א"י ובבל כרה"י מפני שכל העומד ואינו יודע עצמו שהוא תוך המחיצות אינם מחיצות ע"ש, וא"כ מכל האמור נראה בנד"ז דהים לא חשיב מחיצה, ואע"ג דמהך דתל המתלקט נראה דבקיעת רבים דמבטל מחיצתא היינו כשבוקעים על המקיף ותימא דהכא דבוקעים במוקף לא מבטלי אין לומר כן דהא בפסי ביראות וכן במי שיש לו ב' בתים בב' צדי רשות הרבים דהבקיעה הוי במוקף ובהו פליגי ר"י ורבנן וס"ל לר"י דמבטלי, וגם קו' התו' על בבל וא"י איירי שהבקיעה במוקף ואמרו שיבטלו המחיצות דכיון שהמקום מסור לרבים מה עשו המחיצות, ואמת כי ראיתי להר' הי"ו שהרגיש בזה מתשו' הח"ץ סי' ל"ז רק שחשב לרפאת שבר זה עפ"י הקבלה עם אומדנא שלימים ראשונים היה חסר מהיקף ים זה חתיכת יבשה וחפרוה והשלימוה לים ודימה זה למ"ש סי' שנ"ח בתקון עשויות לדירה דבפרצת יו"ד אמות ובניינה נתקן שיקראו כל המחיצות לדירה, וה"ן דכוותה דבהשלמת אותה חתיכה נחשב היקף הים כולו לחומה, ולדידי אחה"מ אין הנדון דומה דבשלמא התם מעיקרא נמי הוו מחיצות שלמות למחשביה למוקף כרה"י רק שמחוסר מוקף לדירה לכן די ביו"ד אמות הנז' לעשות לה שם מוקף לדירה אבל הכא דמכח הבקיעה לא חשיב מחיצה כלל אנה"ן דמקום שחפרו יש לו דין מחיצה אבל השאר במה נחשב למחיצה והוי פרוץ מרובה, שוב זכיתי וראיתי במים רבים ח"א סי' ל"ד שעלה ע"ד כס' ה"ה הי"ו והרבנים שם דחו כמ"ש בעניי ולא הודו לו בנדונו רק מפני שלא היה שם בקיעת רבים ע"ש, ומעתה הדרן לקמייתא שבנפול היסוד שהים אונו חומה לפי הנז"ל נפל הבנין שבנה ה"ה הי"ו לעשות ס"ס דאולי הזרעים שלפנים מן החומה לא מבטלי דירה, ולמטוניה דמר לא ידעתי אמאי הרבנים ז"ל שקדמוהו לא עשו ס"ס זה, וכי נעלם מהם ס' הדב"ש והח"ץ ס"י שעשה סניגור לדבריו ושאר הפוסקי' ז"ל:
עוד ראיתי לה"ה הי"ו שרצה לעקור היסוד דתקון מבוי עקום מעיקרו ממה שמצא בא"ז שהבין דס"ל להרמב"ם כפוס' דמבוי עקום די לו בצוה"פ ולחי וקורה ולא בעי תקון בעקמימותו ומפני שיש לו ס' כדעת הרמב"ם לזה פסק כרש"י והרא"ש ולולא זה היה מכריע כהרמב"ם וכ"ש שהרשב"ץ כתב דהרמב"ם והרי"ף ס"ל דלא כהרא"ש ע"ש, וגם בזה לישרי לן מר דאע"ג דראיתי למהרימ"ט סו' רנ"ט פשיט"ל דהרמב"ם דלא כרש"י וגם הפרישה כ"כ מ"מ הנה מר"ן בב"י סי' שס"ד בעשוי כנדל כתב להדיא דהרמב"ם כרש"י והכו נקטינן ולדידן דכל סמוכין דילן עליה דמר איך נוכל לזוז מדבריו:
ומ"מ מהך בתרייתא שהביא כת"ר ללמוד מתשו' תה"ד סו' ע"ג והביאה מר"ן בב"י סי' שס"ה ובש"ע בשם יש מי שאומר וגם מור"ם בסי' שס"ג המבואות שלנו בעיר המוקפת חומה דינם כחצר והמה כרה"י וממילא דא"ץ תקון בעקמימותם בהא מודינא ליה (בל"ז נמי ס"ד לומר טעם הרבנים שדנו ים ג'רבא לחומה ממה שראותו להרב זרע אמת ח"א ס"י הביא משטת תו"ח ז"ל דמ"ש התו' בעשוי בידי שמים דלא חשיב מחיצה אינו אלא כשא"א לעשות כן ביד"א אבל באפשר לעשות חשוב, והכא הנה אפשר להקיף כל אי ג'רבא סביב סביב בחריץ עמוק יו"ד ורחב ד' העשוי ביד"א וכמו שעושים היום תעלות עמוקים ורחבים יותר מזה בארך מהלך כמה ימים וממילא גם שעשוי עתה ביד"ש מהני למחיצה, אלא דלא הבנתי א"כ במאי אזדא לה קו' התו' על בבל וס' תו"ח איננו אתי) והגם שתה"ד לא כ"כ רק בעיר המוקפת חומה וכתבנו דים ג'רבא לא חשיב חומה מ"מ הנה במ"א סי' שס"ג בס"ק כ"ז דקדק מתה"ד דבפרזי צריך צוה"פ ותמה דלא ראה נוהגין כן וכתב דכיון דרמ"א סתם דכל מבואות יש להם דין חצרות משמע אפי' אין מוקפין חומה ובחצר אין חילוק בין עקום לשוה וא"ץ אלא תקון אחד בראשו ולא בעקמימותו כיון דהעקמימות אינו קרוב לרה"ר ע"ש ועיין ביד אפרים, והגם דהט"ז בסי' שס"ד סק"ב אחר שהביא מהרב מ"ב דא"ץ תקון בעקמימות ומני"ר לא ניח"ל והצריך לתקן מ"מ אחר שזכינו וראינו להרה"ג מארי אתרא דידהו עשו מעשה רב כהמג"א כמ"ש הרה"ג ויאמר משה אוי"ו וז"ל רשום בזכרוני כי שלח הרה"ג כמהר"א חג'אג' ע"י הרב כמהרמ"ש ז"ל דבתונס כשנפרצה החומה לא עשו שום תקון לעקמימות בהיות כי לדידן חשוב הכל כרמלית ואינם פתוחים לרה"ר, ומזה גם אנחנו באתרין לא עשינו שום תקון לעקמימות כשכרו הקשתות וכ"כ גם בוידבר משה ה' שבת סי' ה' בתשו' שהשיב לכת"ר שיחל"א ואח"ז אין מקום לשאלה כי מי יבא אחריהם להורות נגדם באתרא דידהו ולא יחוש ללעז ח"ו, וה' עמו שהלכה כמותו וה' ינחנו בדרך אמת לאמתו אמן החותם בשבט שנת פור"ת לי':