אור ברסלב
יש מאין חלק ב אבן העזר › סימן ו

יש מאין חלק ב· רבי אליהו ילוז

אבן העזר · סימן ו

סימן ה

העתק המכתב ששלח אלי הגביר סי' משה בן סי' בנין מנחם הי"ו בהיותי בנ"א יש"א בשבט התרפ"ד

מני"ר וכו' כמהר"ר אליהו ילוז הי"ו אחרי וכו', שמעתי ותרגז בטני כי בהיותו בפורטו סעיד רימה אותו החר"ן אוחנה בשאלה שסודר לפניו בדרך ראובן ושמעון בענין אם היבם נוטל כל השבח שהשביחו נכסי המת לעצמו טרם חלוקתו הקרן עם האחים והשיב לו לפי הצעתו שיחלוק אותו שוה בשוה עם שאר האחים, ויען כי זה נוגע אל עצמי וירא אנכי פן יבא והכני בחרבו שבידו וכת"ר שוגג בדבר אמרתי להציע לפני כת"ר כל הענין ואחלה פנ"ק לשית אליו לבו להשיבני עפה"ד ולא תצא תקלה מתח"י ח"ו. הנה אבינו הזקן ראש המסחר סי' מנחם משה ז"ל כאשר מת בש' 1863 הניח חמשה בנים משה ומ"א בנין ומנצור ויאוד"ה וסלים ומנצור מת בלא בנים 1876 ומ"א בנין ז"ל ייבם את אשתו ובש' 1878 מת גם סי' משה והניח שלשה בנים מנחם וסלים וטוב הי"ו ובש' 1891 עברו סכסוכים בין סלים מנחם ואחיו בענין שותפותם בעזבון ואז עשו חוזה בין כלם בתנאים הללו א) העסק יתנהג ביניהם בשותפות עד כ"ה שנה מיום הנז' מט', ב) קרן השותפות הוא הקרן המצוי בעסק עתה וסכומו מבואר ברשימת עריכת החשבון של זה התאריך וכו' והקרן הזה וכל הריוח אשר נעשה ואשר יעשה בעסק הזה וכל נכסי דלא ניידי הנזקקים למשפחה אשר פרטיהם רשומים ברשימה הלוטה תו"ד הם יהיו נכסים משותפים של בנין ויאודה ושלשת בני משה מנחם וסלים וטוב כפי החלקים להלן דהיינו לבנין שני חמישיות ליאוד'ה חומש לשלשת האחים בני משה חומש ולסלים מנחם חומש אבל זה לא יגע בשום אופן הפרטים של מי מהשותפים אשר עתה הם רשומים בפנקסי העסק וחתמו ע"ז בבמבאי מ"א סי' בנין ואחיו יאודה ומנחם וסלים מנחם ש' 1891 ומקויימת חתימתם במלכות ובש' 1915 סלים מנחם תבע להפריד חלקו מהם בקרקעות וחלקו הקרקעות שירשו ממורישם הרב מנחם משה ז"ל וגם מה שקנו עד ש' 1893 שהוא הזמן שנפרד משותפותם סלים מנחם הכל חלקו לחמשה חלקים כנז' ולקח מ"א בנין ז"ל שני חמישיות והמה חומש חומש ונכתבו קושאן לכל אחד בחלקו במלכות ואח"ז בש' 1618 הקביל סלים מנחם על השותפים הנז' למלכות ותבע חלקו בריוח של חלק מנצור שהגם שמ"א בנין ייבם את אשתו אין לו רק חלקו בקרן ולא בריוח שהרויח החלק טרם שיחלוקו והשיבו בנין ויאודה ומנחם וטוב פה אחד בחת"י שאין לו לתבוע זה כפי הסכמת החוזה של השותפות שעשו ביניהם מזמן א מארם ש' 1891 וכו' וכן כאשר נדרש מ"א ז"ל במעמד כולם להגיד אם לקח סלים מנחם חלקו בחלק מנצור ענה בפני כולם ענה שחלק מנצור כבר נכלל בחשבון והתובע נטל חלקו בזה ולא לקחתי לבדי חלק מנצור אני לוקח השתי חמישיות מהפירמא בהסכם לפשרה עם התובע כפי שטר ההסכמה מיום א מארס ש' 1891 ע"כ, ועתה אדוני אחשבה לדעת כי בראותו כל העובר תענה בי צדקתי להפך בזכותי ובפרט שהם קדמו וצדוהו ברמיה ולהט חרבו תחתי' נגדי ולא ניחא ליה למר ולהרבנים משלחיו הי"ו להניח המכשלה הזאת תחת"י וה' יחזירהו לביתו שש ושמח אמן המייחל לתשו' הרמת"ה פי, וזאת תשובתי:

ידידי וכו' קבלתי מכתבך וכו' אשר קובל ומתרעם על תשובתי בפורטו סעיד וכו' אני לא השבתי שם לבע"ד עצמו רק לכמהר"ן אוחנא נר"ו אשר הראני כתב ידו כשואל דין מה יהיה בזה ולפי הצעתו בכתבו השבתי כי הדין פשוט באה"ע שאין היבם נוטל השבח שהשביחו נכסי המת קודם חלוקה כולו לעצמו, וגם בשאלתו ע"ע מחילה בטעות כתבתי שאם יבררו בירור גמור שהיה בטעות יש לסמוך בזה ע"ד מהריב"ל:

אמנם עתה אשר צעקתו ותרעומתו באה אלי וראיתי כי הוא ריב בין אנשים להלכה ולמעשה והצעת לפני תוכן הענין אני אומר (אם ההצעה נכונה) לעד"ן שישתנה הדין ואבאר בדרך קצרה כי הספרים וגם הזמן אינם עמדי כתמול שלשום כי אני נודד בגולה, ואומר, שינוי השאלה מהתם להכא, א) שם הבנתי כי הדין היה לגבי היבם עצמו והכא מבואר שהדין הוא עם יורשיו כי הוא כבר חלי"ש ב) שם לא נתפרש כי התובעים הודו בשום זמן על הפשר בהחוזה ועתה מפורש בהצעה הזאת כי ידעו והסכימו עליו בזמן שהיו גדולים, ג) שם היה השאלה באופן שהם לא ידעו הדין שיש להם לטעון כן והויא מחילה בטעות ועתה מפורש כי טענה זאת ממש טען סלים בפניהם והם עצמם השיבו שלפי החוזה אין בה ממש, ומעתה תחת שלש אלה רגש"ה אר"ש להפך בזכות יורש היבם, ונתחיל מקמייתא הנה נודע דאע"ג דקי"ל דהשבח הוא לכל האחים בשוה טרם חלוקה מ"מ בב"ב דקכ"ו אמ"ר הונא אמ"ר אסי בכור שמיחה מיחה ובטח"מ סי' רע"ח כתב שאם מיחה הבכור בפשוטים ואמ"ל אל תשביחו הנכסים עד שנחלוק ולא שמעו לו והשביחום אם לא עשו בהם שינוי הבכור נוטל פ"ש בשבחם אבל אם עשו בהם שינוי וכו' קנאם בשינוי וכו' ע"כ והנה פשוט שמ"ש קנאום בשינוי היינו אם השביחום לבדם אבל כאשר אמר נחלוק ואם לאו אטול פי שנים והמשיכו שותפותם והיו מתעסקים בסתם יחדיו דין הוא שיטול פ"ש הבכור בכל מה שישביחו כי מעת שגילה דעתו שרוצה לחלוק תכף זכה בחלק בכורתו וכמ"ש התו' בב"ב דקכ"ג בס' רבנן דבהניח להם אביהם פרה מושכרת שיחלקו השכר בשוה וז"ל אע"ג דבדי"ג אמרו בכור ופשוט שהניח להם אביהם עבד ובהמה טמאה עובד לזה יו"א ולזה ב' ימים ה"ן אם אמר הבכור או תחלקו או אטול פ"ש הרשות בידו וכ"ך קצה"ח בסי' רע"ח סק"ה משם הר"ן בב"י ע"ש וטעם הדבר שדי בגילוי דעתו ולא דמי למ"ש במי שהיה נשוי דצ"ג בשותפים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים וקנו שור לחרישה דלכ"ע השכר לאמצע כתבו התוס' בב"ב די"ג והמרדכי בפ' מי שהיה נשוי שאני שותפים דמעיקרא אדעתא דהכי נשתתפו משא"ך לגבי בכור ל"ש זה ובמרדכי כתוב דמן השמים הקנו לו ועיין בדברי ריבות סי' ר"ח ומהרש"ך חלק ראשון סימן כ"ב בנדונם דאע"ג דרמי עליהון אבוהון גודא רבה שלא לחלוק הירושה עד שינשאו אחיותיהן בכל זאת דנו שהבכור נוטל פ"ש בשבח שהשביחו הנכסים בנתיים מטעם הנז' שלא נשאר בשותפות ברצונו ע"ש ואחר שנתברר דין זה בשבח גבי בכור גם שבח דיבם יהיה שוה לו כיון דכל עיקר שבח דיבם שאינו נוטל בו הוא משום דבכור קרייה רחמנא וכמ"ש בפ' יש בכור דנ"א ומעתה בנד"ז שאחר שמת מנצור אז מת משה אילו לא מת משה והיה בא טעון ליבם תחלוק עמי השבח והיבם השיבו דמתחילה אמרתי לך או נחלוק השותפות או אני אטול השבח אז ודאי היה נותן דלא הוה משה זוכה עד אחר שישבע שלא היה כן וכמ"ש בסי' צ"ג סי"ב גבי טען השותף תנאי היה בינינו וכו' ואם היתה טענתו נגד יורשי היבם אנן הוה טענינן להו מאי דמצי אבוהון למטען ואפי' מלתא דלא שכיח כמ"ש בסי' ק"ח וע"ש בש"ך וכ"ש בזה דשכיח הוא שיתנה היבם כן מפני שלא יפסיד וא"כ השתא נמי דהיא טענת יורשי משה נגד יורשו היבם טענינן להו וכמ"ש בסמ"ע שם דגם ביורש לגבי יורש ט"ל להעמיד הממון, וכ"ש הוא לגבי יהודה אם יטעון לגבי בן היבם דלא יזכה בדין רק אם ישבע שלא התנה היבם כן. וכ"ז יש לדון גם אם לא עשו החוזה אבל השתא דאיכא חוזה ביניהם ובפי' אתמר שקבלו שיקח היבם שני חמישיות מהקרן ומהריוח ממה שהיה וממה שיהיה וחתמו עליו מי יפקיע זכותו והגם דלא חתם בחוזה מבני משה רק מנחם לבד מ"מ הרי בעת שהשיב בנין לאחיו סלים מנחם כי הוא לא לקח מחלק מנצור מאומה והב' חמישיות שלוקח הוא כפי הפשר הנז' הרי היה בנוכחות כולם ושמעו ושתקו והי"ל לענות כחשו בפניו כי לקח הב' חמישיות אחת מצדו ואחת מצד מנצור וטועים היו ובזה היו מרויחים גם המה ליטול רביע ולא חומש אלא נראה ודאי דהפשר שעשו לא מפני חלק מנצור ויתרו לו חומש אלא מצד זריזותו ובקיאותו במסחרים וידעו כי בלתו לא יצלח המסחר לזה הוסיפו לו בשכרו אותו חומש מהאמצע והמה ידעו שכן הוא ולזה חתו ולא ענו, כי יודעים המה שבלעדו לא יצלח המסחר כנז' וא"כ מאי נפק"מ אם לא חתמו הרי ידעו ששכר פעולתו בשכרם הוא נוטל וכל זמן שלא מיחו בו לבטל עבודתו איהו בחזקתיה קאי, וכ"ש שידעו שיש חוזה בזה ולא מיחו ואין לפקפק בזה מטעם זכות בדבר שלא בא לעולם דאין זה רק פעולתו אשר עבד בה בשכרו, גם אין לפקפק דלא היה החוזה בקנין כיון דמנהג פשוט בין התגרים לעשות חוזים בלי קנין עיין בסי' ר"א דכל דבר שנהגו בו התגרים מהני והגם דהכא בכלל החוזה יש זיכוי גם לגבי קרקעות ולהב"ח ז"ל לא מהני סיטומתא בקרקע עיין לעה"ש שהביא תשו' המבי"ט ז"ל באבק"ר סי' פ' שכתב דבקרקע נמי מהניא ומרן שם בסי' פ"א נראה שמסכים עמו, ומובן דבזה אזדא להו טענת מחי' בטעות דהשתא לא בא לזכות מצד היבם אלא מצד שכר פעולתו, ועלית על כולנה מ"ש בשאלה זו שחלקו עם סלים מנחם ולקח רק חמישית בין בסחורות בין בקרקעות וכן גם הם לקחו חמישית חמישית ושתי חמישיות ליבם בין בקרן בין במה שקנו מהריוח ונכתב לכל אחד ק'ושאן בחלקו בשמו ומובן לפי סדר הזמנים כי גם סלים וטוב בני משה היו כ"א מהם יותר מעשרים שנה וקיימו וקבלו החלוקה הנז' בפועל והשתא לא גרע זה ממ"ש בסי' קמ"ז המערער על השדה והוא חתום עליה בדיין ועד שאבד זכותו וגם בסי' רל"ח גבי קטן שמכר בקרקע אביו והגיע לעשרים ולא מיחה ממכרו ממכר ע"ש ועוד דהכא אחיהם הגדול מנחם והוא שותפים חתם בחוזה, וכיון שידע הוא כי התוס' חומש לדודו בנין היא לתועלת המסחר תנאו קיים גם עליהם וכמ"ש בסי' קע"ו סט"ל שאם השותף לקח מעות מאחר להכניסם לשותפו' ויטול ריוח עמהם אעפ"י שלא הודיע לחבירו השותף יטול זה ריוח שהתנה עמו והבאה"ג כתב מתשו' הרא"ש הטעם משום דכ"א מהשותפים יש לו רשות לעשות מה שיראה לו לתועלת השותפות, ומפני כל האמור השתא דבאו לערער נגד יורש היבם על החמישית של הריוח לחלוק עמו בו אין לדבריהם יסוד, ובטענתם מחי' בטעות מלבד מש"ל דלא זכה רק מטעם חלק היבם לחוד אלא מטעם שכרו הוא נוטל עוד בה מה מקום לטענתם אחר ששמעו טענה עצמה זו מסלים מנחם והם עצמם השיבוהו שחלוקה זו יסודה עפ"י אותו פשר שעשו ולא החזיקו עמו מה להם עתה כי יזעקו ואפי' במקום אחר דשייכא הך טענה עיין להרא"ש דס"ט סי' וי"ו דאין אדם נאמן לומר טעיתי בכל גוונא והטור בח"מ סי' קנ"ד כתב משם גאון דאפי' לא ידע מחי' בטעות כי האי דלא מוכחא מלתא דטעות הואי הויא מחילה ע"ש ואע"ג דמרן בבד"ה תמה ואמר דאטו כ"ע דינא גמירי ומ"ש דלא מוכחא מלתא כיון דהוי דין זר מוכחא מלתא ע"כ מ"מ לא מפני זה דחה דברי גאון מהלכה שהרי בסי' רמ"א פסק כתשו' הרשב"א דהמוחל לחבירו כל מה שיטול מנכסיו יכול לחזור בו קודם שיטול אבל מה שנטל נטל וכתב הסמ"ע דדעתו כמ"ש הטור בסי' קנ"ד דכיון דלא מוכחא מלתא דבטעות הואי מחי' היא ע"ש והשתא הרי גם שם לאו כ"ע דינא גמירי וגם הדין הוא דין זר ואפי"ה פסק כהרשב"א דאזיל בשטת הגאון ז"ל אלא ודאי אע"ג דתמיהה ליה להלכה לא זז מינה ועיין בפת"ש סי' כ"ה סקי"ג מ"ש משם הרב משכנות יעקב וכן מ"ש בסי' רמ"א סק"ד משם זכרון יוסף ז"ל דגם מרן מודה היכא דלא מוכחא מלתא דטעות הואי הוי מחילה וכ"כ בשו"ת רמ"א סי' ע"ד והגם כי זכורני מבוכה לפוס' ז"ל בזה מ"מ למוחזק די לו בהני לומר קי"ל, ומכל הני טעמי לע"ד אני דן כי סי' משה ובן היבם סי' בנין ז"ל נקי הוא מתביעתם הנז' ודברי שכתבתי בפורטו סעיד אם ירצו לישען בנד"ז אין בהם כדי סמיכה וציי"מ וימ"ן:

תוכן העניינים

יש מאין חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה