אור ברסלב
יש מאין חלק א יורה דעה › סימן ח

יש מאין חלק א· רבי אליהו ילוז

יורה דעה · סימן ח

סימן ז

נשאלתי מכת"ר אשר הוא תושב עי"ק טבריא ת"ו הנוהגים מיעוך ומשמוש בסרכות כמנהג שזכר מור"ם בסי' ט"ל ועתה בצאתו לחו"ל אדעתא לחזור וראה שבודקים הסרכות בסכינא דחליש פומא החמיר על עצמו שלא לאכול רק מבשר שאינה נפוחה והסכין לא בדק להם. אך באורך הזמן שראה שמזה מטריח על בעה"ב לשחוט לו בן עוף וגם שנמנע ללכת לכמה סעודות וגדול כבוד הבריות וגם שכמה אורחים כמוהו לא חשחין על דנא וכו' חש לה מר ליוהרא ולזות שפתים ובעי למיעבד התרה ושואל דעתי קלה כמות שהיא אי מצי למיעבד או לא.

ואען ואומר הנה לכבוד כת"ר דחיתי חבילי טרדי'ן ואמרתי להשיבו מה שעיינתי בזה בדרך קצרה בלי פלפול ליום ולילה עד חצות ומה שהבנתי הוא דיש ד' סוגים בתורת המנהגות. א') מנהג שטעו בדמיונם שדב"ז אסור ולזה נהגו להחמיר ודינו מפורש בתו' פ' מקום שנהגו דנ"א ד"ה אי אתה רשאי וכו' והרא"ש ובעל המאור שם ובעל ההשלמה והרמב"ם והה"ר אסמעאל הביאם מהר"מ אלשקאר סי' מ"ב ורי"ו נ"ב ח"ה והטור ומרן יו"ד סי' רי"ד והלבוש ומהרש"ל בתשו' סי' נ"ד ופר"ח א"ח סי' תצ"ו מנהגי איסור סי' א' כולהו סברי דא"ץ התרה ומתירין גם בפני בנ"א שאינן בני תורה והרמב"ן והר"ן בפמ"ש סוברים דלת"ח בעי התרה ול"ש אינן בני תורה גם בהתרה לא מהני ולהרא"ה והריטב"א גם לשאינן בני תורה מתירין כשבאו לישאל עיין כ"ז במטה אשר מדק"ל עדקל"א ואנו כיון דמרן ז"ל הוא מכת הראשונה כוותיה נקטינן. ב') דבר שידעו שהוא מותר ועכ"ז נהגו איסור משום סייג ופרישות. בזה דעת התוס' והרא"ש והרב"י שם דמהני להו התרה ע"י שאלת חכם ולהרמב"ן ז"ל והרשב"א ח"א תשו' צ"ח ועמהם מרבוואתא הבי"ד המט"א שם דקל"ב ס"ל דלא מהני והר"ן לפי פי' הרב"י ס"ל דלא מהני אבל מוהרח"ש בתשו' שבס' ר"ב אנגיל סי' וי"ו תמה עליו מר"ן בפ' בתרא דנדרים שהביא דברי הרי"ך דמשמע מינייהו דלסייג ולפרישות מהני התרה והמט"א ז"ל שם רצה לישב זאת עפ"י מה שחי' הפר"ח שם בא"ח דגם להרמב"ן והרשב"א דס"ל לא מהני מודו במי שקבל להתענות או שלא לאכול בשר ושאר סיגופין דמהני התרה ובזה דיבר הר"ן בנדרים ובהורמנותייהו אני אומר דמרן לא ס"ל לחלק בהכי דהא בשה"ט כתב בתעניות וסיגופין דמהני התרה ועלה קאמר ויש מי שאומר דמשום סייג ופרישות אינו מועיל התרה הרי דלא שני ליה למר. עכ"פ נקטינן דדעתו ז"ל בסייג ופרישות דמהני התרה ומסתמיות לישניה מש' דגם ת"ח בזה בעי התרה וכ"מ בהדיא בב"י שם ועיין באשל אברהם שם סי' רי"ד. והכי נקטינן. ג') דבר שיש בו מחלוקת ונהגו כדברי האוסר. בזה כתב מהרשד"ם ח"א סי' מ' דגם להרא"ש ודעמיה דמהני בסייג התרה הכא לא מהני וכו' אעפ"י שאין נראה כן מדברי הר"ן ז"ל בפ' מ"ש ע"כ והמשא מלך ח"ז בנעילת שערים חקירה א' כתב דמהר"ן לא מוכח מידי ומהרח"ש ז"ל שם קיים דבריו אבל המ"ץ ח"א סי' ל"ב פשפש ומצא והדב"מ סי' ל"ב מס' זו היקל בנ"ד ע"ש. ועכ"פ להקת האחרונים תפשו כמהרשד"ם ז"ל עיין מ"ץ סי' ל"א ול"ב ר"ב אנגיל סי' ז' וח' כנה"ג יו"ד הגה"ט אוי"ט משם מהרימ"ט מהרש"ך ח"א סי' קע"ח מטה יוסף ח"ב סי' א"ב וזולתם עיין מט"א שם דקל"ג ושם בע"א הוכיח ממהרשד"ם וממהרש"ך דלא נאמרו הדברים רק ברבים נגד רבים ולא ביחיד נגד רבים גם הדב"מ שם כתב דל"א מהרשד"ם אלא בפלג מורין כן וכו' אבל כשהרוב מתירין יש להתיר ובע"ג כתב ממהרח"ש שם ונאמן שמואל סי' כ"ח ומהריק"ש ז"ל שאם עקר דירתו ממקום שנהג בו כדברי האוסר וקבע דירתו במקום המתירין פקע מנהגו. ד') מה שנהגו בו האבות איסור והבנים נמשכו אחר אבותיהם. דעת מהרשד"ם שם דל"מ התרה וכו' וכתב שאין נראה כן מדברי מהרי"ק ביו"ד סי' רי"ד. ודברי מרן שם בפי' אתמר ואוקי ההיא דבני בישן וכו' שלא התיר להם רבי יוחנן היינו ממילא אבל אם היו נשאלין בפתח וחרטה היה מתיר והמ"מ ז"ל בחקי' ב' כתב שדעת הרא"ש כהב"י ומהרח"ש כתב שאין הכרע אבל המט"א שם דקל"א הוכיח שדעת הרא"ש כב"י והביא ירושלמי מפו' כדבריו גם הפר"ח שם פסק כן ועם שהמט"א ז"ל אסף הרבה ס' החולקים ע"ז ומידי פלוגתא לא נפיק לדידן לא נ"מ מידי אחר שדעת מרן כן דמהני ה"ן:

וידוע תדע כי מהרח"ש שם ונאמן שמואל סי' כ"ח ומט"א דקל"ד הביא מתשו' חו"י סי' קכ"ו ומהר"מ חאגיז בהלק"ט סי' ק"ג שכתבו דגם למחמירים בחלוקת נ"ד הנז' מודו דאם הלך למקומות המקילים ואין דעתו לחזור אפי' התרה לא בעי אבל כל שדעתו לחזור מפורש בדברי מהרח"ש ונאמן שמואל הנז' שדינו למחמירים כיושב במקומו ע"ש ותבין:

והשתא בנ"ד שמחמירים בנפיחה כדברי האוסרים עיין בפר"ת סי' ט"ל מדע"ב עדע"ט שהרעיש העולם אודות הנפיחה שעושים במערב ובדמ"א מנה המחמירים שהם גדולי עולם א"כ ה"ז מסוג הג' דגם למרן ל"מ התרה ומה גם שהוא מנהג אבות וכמה גדולים נחלקו על מרן בזה כנז' דל"מ התרה. והרי לפניך מ"ש הפר"ת שם דע"ח והנה במנהג שנהגו שלא להכשיר ע"י נפיחה ל"מ לדעת וכו' אלא אפי' לדעת הרא"ש מנהג זה יש בו ג' דברים מהד' שכתבתי שאין להם התרה. א') דנהגו ככמה פוס' דסברי לאסור. ב') מסתמא דרך להיות עפ"י חכם והוי מנהג חשוב. ג') שכבר קבלוהו אבותיהם וכו' ושוב אין לו התרה וכו' וכל המתיר מתיר שלא כרצונו ית' (כ"כ בדע"ט) ואי עבוד התרה ונהגו להתיר מנהג בטעות הוא וצריך כפרה וכו' ע"ש וא"כ מי יקל ראש בזה ואין להקל ולומר דמעיקרא עי"ק כיון שממעכין אתרא דמכשירין בנפיחה הוא דליתא דהא להדיא כתב מור"ם טעם המנהג משום שתולין שאין זה סירכא אלא ריר. ועיין בש"ך דגם למנהג זה המקנחים בסמרטוט מאכילים טרפות ליש' וא"כ אינם כמורין להתיר הנפיחה ואי משום אלא תטוש לחוד הו"מ להקל כיון שכת"ר אבותיו היו ממקום המקילין דאע"ג דביו"ד סי' רי"ב פסק בש"ע דהבאים לדור בעיר חייבים לעשות כתקנתם מ"מ בב"י נוטה להקל בזה בהתרה והמ"ץ התיר מכח ס' דרבנן אבל משום קמייתא דמנהג זה נתייסד עפ"י האוסרים לכאורה אין לזה תקון.

אך הנה בנד"ז שכתב כת"ר דאיכא לזות שפתים וכו' ומזה ימשך לו מחלוקת נראה דמותר כי ידוע הוא דבדיקת הריאה הוא מדרבנן ועיין לזרע אמת בסי' קכ"ב וא"כ הנה הרא"ש כתב בפ' מ"ש וז"ל ול"מ כי ההיא דאיתרא שיש לו לנהוג כחומרי מקום שהלך לשם ואל ישנה מפני המחלוקת אלא אפי' ההולך ממקום שמחמירין למקילין ואפי' דעתו לחזור יש לנהוג כקו"מ שהלך לשם מפני המחלוקת בדבר שניכר בו שינוי מנהג ע"כ. וע"ז סמך מהרשד"ם בסי' פ"ה וכתב הרי לך שמותר לעשות איסור בקו"ע מפני המחלוקת ובתנאי שלא יהיה אסור מה"ת גם מהריק"ו שו' ט' כתב משם הרי"ץ גיאת ומה שנהגו במקומות אין משנים אעפ"י שמנהגים אחרים יותר מתוקנים מהם דחיישי' דילמא אתו לאינצויי ע"כ ובתשו' מהרח"ש הנז"ל כתב וגדולה מזו כתב הרא"ש וכו' ומהר"ב אנגיל שם וגם מגן גבורים סי' ח' השוו דעת הר"ן להרא"ש בזה דלא כמהר"א מוטל ז"ל ע"ש והגם כי הפר"ח בא"ח סי' תצ"ו סקט"ז כתב ע"ז וז"ל ומילתא דפשיטא היא דהיינו דוקא להקל ממנהג בדבר שנהוג בו איסור אבל מילתא דמעיקר הדין אסירא אף שאיסורו אינו אלא מדרבנן ל"ש גדול השלום והתקוטט עמהם אלף פעמים וכו' ע"ש ל"א הרב רק בדבר שאיסורו פשוט מדרבנן בלי חולק וכגון יין נסך שהכריח שם ממנו אבל ובנ"ד דעיקר הדבר במח' הוא ונהוג כדברי האוסר יודה הרב דבמקום המקילין יקל כי גדול הש'. אף שהראיות שהביא שם מאמוראים שגם במידי דרבנן והיו חולקים באיסורו ועכ"ז לא הקילו במקום המקילים אלא משום דס"ל להקל וכו' מורים דס"ל דגם במידי דפלוגתא קאמר. י"ל בין פלוגתא דידהו לפלוגתא דהפוס' ז"ל עפ"י מ"ש הפר"ת סי' ט"ל דע"ח לעניינו וז"ל אין הכרח מאמוראי כלל דאמוראי שאני דלא תלו זייניהו באחריני אלא אדעתם ד"ע סמכי ולהכי כל מילתא דברירא להו דהכין הוא אלימא להו סברתם למימר עלה כי הוא זה וכו' משא"כ כל דתלי זייניה באחריני דהיינו גאונים ופוסקים דדייקי מימרי ולישני וסברי אפום מאי דמשתמע להו כל כי האי לא אלים סבריהו לדחויי וכו' ה"ן י"ל דס"ל לפר"ח שאלמלא אותם אמוראים הוו סברי להחמיר הוה אלימא להו סברתייהו והו"ל כאיסור פשוט בלי חולק ולא היו מקילים. ומזה מביא ראיה לדידן באיסור דרבנן הפשוט אבל באיסור השנוי במח' הפוס' דתלו זייניהו באחריני אין משם ראיה ועוד היום יודה הרב דכיון דאין בו רק חומרת מנהג שנהגו כדברי האוסר במקום המקילין אין לו לשנות מפני הש'. ומ"מ הרב מהר"א מוטאל ז"ל שם בתשו' מהר"ב אנגיל ז"ל כתב להדיא דבדבר שנהגו בו כדברי האוסר או משום סייג דעת הר"ן שאם דעתו לחזור יעשה כמקומו. (פלא על המט"א דקל"ח איך חיבר ס' הרב הנז' להפר"ח ולדידי אין זווגם עולה יפה) ועיין בגו"ר יו"ד כ"ג סי' ה' הביא מהרמב"ן במלחמות פ' מ"ש דבדאיתרא אי נהוג בעירו היתר והלך למקום המחמירים יקל לעצמו ואין בזה מפני המחלוקת וכו' ע"ש דנראה מכ"ש במחמיר והלך למקילים דיחמיר לעצמו וכ"ז נראה דלא כמש"ל אבל הנה הגו"ר ז"ל שם תמה על הרמב"ן דיו"ט שני יוכיח שפשט איסורו בכל ישראל וא"כ לפי"ז לא היה ראוי להקפיד על בנ"י הבאים לחו"ל שלא לעשות מלאכה בפרהסי' דהא כל הגולה יודעים דבני א"י לא פליגי עלייהו (כן הוק"ל מדעתי על מהר"א מוטאל דהא שלוחי א"י בחו"ל לובשים תפילין ביו"ט שני בצניעא ואמאי ושו"ש שכ"כ הגו"ר) הילכך נראה דלא סמכינן אהרמב"ן ע"כ. והגם כי הרב מטה יוסף ביו"ד סי' א' דחה דברי הגו"ר ויישב דעת הרמב"ן ע"ש בד"ב הרי המט"א שם דקל"ח כתב שדבריו צ"ע וכ"ן מדברי הריטב"א משם רבותיו הבי"ד הרדב"ז ח"א סי' רצ"ו כי בדבר שאין האיסור מבורר ולא מוכרע לא ישנה מפני המחלוקת ע"כ וע"ש להרדב"ז שהיה מחמיר ע"ע שלא לאכול הבידנגאן משום ודאי ערלה לפי מה ששאל מהגננין ועפ"י מ"ש הכפו"פ ולמי מה שהוכיח בראיות ברורות מהרמב"ם ועכ"ז לא אסר לעולם מפני שרב האי גאון קורא אותו בפה"א ולא היה נמנע מלאכול אצל הבעלי בתים וכו' ומי שרוצה להחמיר יכבד וישב בביתו שגורם מחלוקת וש"ח וח"ה ע"כ. וא"כ בנד"ז שאיסור הנפיחה גם שרבו בו האוסרים הרי רבו המתירים לעומתם הו"ל אין איסורו מבורר וראוי לסמוך על הני רבוותא דבמקום המקילים לא יחמיר מפני המחלוקת:

ואם יש לעמוד בזה הוא היכא שרוצה לאכול בשר בצניעא ולא מצי דרוב הבהמות צריכים נפיחה היכי ליעביד והנה מצאתי תשו' למהרשד"ם ז"ל נראות כסותרות בענין זה כי ביו"ד סי' מ' נשאל מק"ק סופיאה במה שהיו נוהגים כמה קולות בענין הבשר ולימים באו האונגארוש ונהגו כמה חומרות ולא ערערו כי היה הבשר בשופע ואח"כ נעשה בדוחק ושאלו אם יש היתר לחזור למנהגם הראשון. וגם על הנפיחה שהיו מחמירים גם הם עתה שהבשר בדוחק אם יכולים להתיר לעשות הנפיחה והשיב שעל אותם קולות יש היתר למנהגם וכו' ומ"מ הטוב והישר לעשות התרה בפני ג' וכו' אבל בענין הנפיחה אין אני מסכים להתיר אפי' ע"י התרה וכו' גם אתם ק"ק סופיאה אשר נהגתם איסור נפיחה וכו' איני רואה מקום להתיר וכו' ע"כ. הרי שהחמיר בהתרת הנפיחה ואילו בסי' מ"ב השיב לק"ק סידרוקפצי שבאו מסאלוניק ונגררו אחר האשכנזים שקדמום שהם מחמירים בנפיחה ואחר איו"ש בקשו להתיר הנפיחה והשיבם דמצו להתיר בפתח וחרטה ע"ש. אבל נראה החילוק ברור דהך דסידרוקפצי שאני משום שעיקרם מסאלוניק שמתירים הנפיחה ורק בבואם שמה נמשכו אחר האשכנזים משום חומרי מקום שהלך לשם אמטו"ל סגי להו בהתרה משא"ך בק"ק סופיאה שהם עצמם מתחילה היו מחמירים בנפיחה וכ"מ למהר"ש ן' מאיור בתשו' ר' ברוך אנגיל סי' ט' שתי' כן גם החק"ל א"ח סי' צ"ה דר"ה הבין כן בחילוקם ע"ש. ולפי"ז בנ"ד דמעיקרא קבלו עלייהו חומרת הנפיחה נראה שאין להתיר. ועיין למהרש"ך ח"א סי' קמ"ח ומהרי"א סי' נ"ב גם הם נשאלו על ק"ק סופיאה והסכימו לד' מהרשד"ם ז"ל:

אמנם אחר החיפוש מצאתי תרופה גם לזה מדברי הרב נאמן שמואל ז"ל דאע"ג דבסי' כ"ח נשאל על בני פטרץ שלא היו אוכלים בנפיחה וכשבאו לעיר לארסו שאוכלים בנפיחה מה דינם והשיב דכיון שהלכו למקום שנהגו היתר ואין דעתם לחזור שרי ולא דיבר בזה מהרשד"ם ע"ש ונראה דנ"ד שדעתו לחזור לא. הנה בסי' כ"ט חזר ע"ע זה ולמד מדברי מהרח"ש ז"ל שתועיל להם התרה בג' דכיון דיש מחלוקת בדבר שנהגו כדברי האוסר או משום מנהג האבות אם תועיל ההתרה או לא הו"ל פלוגתא במידי דרבנן וס' דרבנן לקולא ונתיר להם לכתחילה ומהריב"ל שהחמיר הוא בלי התרת שלשה. וכ"ע טעם אחר ממה שראה למהרח"ש הטעם למי שעקר דירתו דמתירין לו משום דהוי כאילו התנה מתחילה לכך וכשעקר דירתו פקע מנהגו הראשון ממילא. ואע"ג שמהריב"ל עומד נגד טעם זה מ"מ בנ"ד שכל ימי עולם כשהיו הולכים אנשי פטרץ בארצות אחרים אין גם אחד שהיה נזהר לאכול בלי נפיחה ואין אומר להם דבר כנראה שלא היו נוהגים שלא לאכול משום שקבלו עליהם דברי האוסרים אלא משום שהיו להם טבחים גוים וכו' ועפ"י שני דברים אלו נתפייסתי במה שהתרתי להם לאכול בלי נפיחה ע"כ. ולפי"ז בנד"ד נמי שייכי ב' טעמים הנז' דמשום ספקא נוכל לעשות להם התרה וגם כי רבים הם היוצאים לחו"ל ומהם כמה רבנים חסידי עליון ואינם נזהרים דמזה מוכח דלא נהגו להחמיר מפני ס' האוסרין אלא מפני שבא"י נמצא להם בשר בשופע וכשיבקשו ולא ימצאו מותרים הם בפתח וחרטה אף שדעתם לחזור. וכן מצאתי להדב"מ יו"ד סי' ל"ה שהתיר מדברי ה' נאמן ש' ז"ל להנך בחורים מיאנינא וקורפו ההולכים ללמוד תורה בסאלוניק ששם מתירין הנפיחה ויוסף אומץ לנדונו דלו יהיה אלא ספק אם קבלו ס' האוסר או לא הלא יש לצרף ס' אחר מדברי המ"ץ ח"ב סי' מ"ז שמא כשקבלו עליהם פירשו שאינם מקבלים לשם נדר והו"ל ס"ס מתהפך ואפי' בס' חד אזלינן לקולא כיון שהוא מידי דרבנן ולרווחא דמילתא טוב שיתירו להם ע"ש. ודון לנ"ד וכן הרב ב"ד יו"ד סי' ה' התיר ליושבי יאנינא לבטל מנהגם שהיו אוכלים בלי נפיחה והשתא יש להם דוחק בבשר מאותו טעם שכשהיו הולכים למקום המקילים לא היו נזהרים וכו' וסיים דאין לומר שהיו טועים דהא ודאי המה ראו לשלפניהם וכו' עד דורות הראשונים ע"ש ומזה נילף ג"כ לנ"ד דאין לתלות בטועים ח"ו. ועיין להמג"א א"ח סי' קס"ח סקי"ב שהביא ממהרי"ל דבחורים ההולכים במגנצא ואוכלים מבדיקות הקולות שמקילין שם אין לחוש דכתב במרדכי דאין אנו בקיאים בחומרי מקום שיצא משם. והתם באין דעתם לחזור מיירי כדמוכח מהמג"א ואע"ג דתמה ע"ז דאם אין אנו בקיאים יש לנו להחמיר ותי' דמשום שאין אנו בקיאים מספק אין למחות ע"ש דנראה דהמחמיר תע"ב י"ל דכ"ז בלא התרה אבל בהתרה גם לכתחילה אין להחמיר והרי טעם אחר להתיר בנ"ד. וכן למדתי טעם אחר להתיר מדברי מהר"ש ן' מאיור שם בתשו' ר' ברוך אנגיל שנ"ט לסאלוניק שבטלו מנהגם וחזרו לאכול בנפיחה משום דמריבוי הסירכות שמיו"ד בהמות יהיה שתים לאכול וח' טרפות וא"א להם לאכול בשר ואדעתא דהכי לא נהגו איסור ע"כ. ובנ"ד נמי דכוותה אם לא נתיר לאורח לא ימצא בשר לאכול. והדב"ש ז"ל בסי' ש"ך כתב על הספרדים ההולכים למקומות האשכנזי' שמקילים בבדיקות. שאם ידעו הריעותא יש להם להשמט פעם אחת ולא ישנה מבלי שירגישו בטעם חומרתו אלא יתלה בסבה אחרת וכמ"ש בפסחים וכו' ואם בסתם בשר כיון דבדיקת הריאה דרבנן ובבא זאב ונטל הריאה פסק מהרי"ק בסי' ט"ל דהבהמה מותרת כ"ש היכא דיש ס' באיזה פיסול מיעוטא דלא שכיח וכו' ורק הזהיר על בדיקת הסכין יע"ש. ומכל האמור רווח לן נד"ד ואפי' שדעתו לחזור עכ"ז מותר לאכול מבשר נפיחה ומצד הטוב והישר יעשה התרה לנדרו. ועם שראיתי להרב שו"ג יו"ד סי' ט' סתר דברי הדב"מ ז"ל והביא שראה מנהג קורפו שמה שמחמירים הוא מפני שסברו כהאוסרים וכו' ועוד דהראיה שהביא מסוחרים וכו' אם היה מביא משלוחי א"י החרשתי שהם נזהרים מלאכול בנפיחה ומה לך להביא ראיה מעמי הארץ וכו' מ"מ בנד"ז הנה שאלנו לשו"ב אם יש להם ספר מנהגים והשיבו לא רק נוהגים כמו שראו לשלפניהם ומי יודע דמה שנהגו כן הוא משום שהיה הבשר בריוח גם מה שהביא ראיה משלוחי א"י וכו' גם אנחנו גם הזקנים אשר בשער עדים שאינם נזהרים בזה רק אחד מאלף ויהי לפלא וחלילה לשוויינהו לשארא טועים וגם הנזהרים מאן לימא לן דמדינא הוא משום קבלת ס' האוסר ולא משום זהירות יתירה וכו' וגם הדב"מ שם סי' יו"ד חזר לקיים דבריו ואף כי השו"ג עוד לא שב אפו וכתב ככחי אז כחי עתה וכתב ע"ד רבי הרב ב"ד שהתיר לבני יאנינא שאם היה רואה שמנהגם מיוסד עפ"י מרן לא היה מתיר להם הנפיחה מ"מ מדבריו האחרונים אלו משמע דלא תקע עצמו רק שראה בעינו שמנהגם מיוסד עפ"י ס' האוסר משא"כ לדידן דלא נמצא כתוב שום דבר ואנחנו לא נדע יש לדון כהדב"מ ז"ל. בר מן דין מצאתי קולא אחרת יליד חו"ל מקום שמקילין בנפיחה ובא לא"י הוא וכל דכוותיה ממ"ש מהרי"א סי' נ"ב על אודות סופיאה שאם תושביה לא נהגו כך משום קבלה שקבלו עליהם אלא שהיו נגררים אחר האונגרוש ומנהגם פשיטא שאין כאן לא שורש ולא מנהג לא קבלה ולא נדר לא בענין הנפיחה ולא בשאר מנהגים שהרי כתב המרדכי בשם הר"ם על מי שנהג איסור בדבר היתר שצריך שאלת חכם דוקא אם בשעה שהתחיל לנהוג דעתו לנהוג כן לעולם וכו' (לא הבנתי מה שכלל גם הנפיחה דהא בגוף השאלה במהרשד"ם מפורש דהנפיחה קבלוה עליהם מקודם האונגרוש ואפ' דמפנ"ז כתב לבסוף דהנפיחה אין לה התרה הגם שלשונו אינו סובל זה) וכן באותה תשו' דמהרח"ש בדי"ד נטה להתיר לבני סאלוניק מטעם שנגררו אחר תושבי איזמיר לחומרא ולא כיוונו לאסור ולנהוג וכו' ע"ש. נמצא דכל שלא היתה כונתו תחילה לקבל רק דממילא נמשך משום חו"מ שהלך לשם או מסבה אחרת וכגון כת"ר ודומיו אינו חייב רק בהיותו במקום ההוא ולא במקום המקילין ומזה אמצא זכות גם להני שד"ר ילידי א"י דהא ק"ט איך אנן בעי"ק דאתכא דמרן סמכינן אוכלים ממיעוך ומשמוש אחר שהוא ז"ל אוסר. ולפי ההשערה אפ"ל דאחר דבנין אחרון בעי"ק היה ע"י הרב הק' מרן מהרח"א ז"ל והוא וקהלו מאיזמיר המתירים בנפיחה כן הנהיגו עד שבאו ק"ק אשכנזים והנהיגו מיעוך ומשמוש נגררו אחריהם ולפי"ז בצאתם מן הק' יוכלו לאכול בנפיחה כעיקר דינם כיון דלאו בתורת קבלה נהגו כאשכנזים (אך על עה"ק צפת"ו ק' ובפרט דמהרשד"ם סי' מ' ומהרח"ש שם העידו שמנהגם לאסור נפיחה) רק מדברי השו"ג שם נראה דהני שד"ר גם אם הם ילידי חו"ל אסור להם הנפיחה זולת אם התנו בבואם אל הק' דלאו בתורת קבלה נהגו וסתמיות מהרי"א ומהרח"ש ז"ל נגד כבודו ונראה דס"ל דגם בסתם ל"מ קבלה זהו הנלע"ד וכת"ר יבחר:

ולא נכחד דתיוהא חזינא בכתבי הק' שנראה שהיה נזהר גם מגיעולי כלים ודב"ז פשוט בהגה סי' ס"ד ס"ז דאין חוששין וע"ש בש"ך וט"ז והרדב"ז ח"א סי' רצ"ו יהיב כמה טעמי להתיר. גם הכנה"ג סי' א' הגב"י או"מ ומ"א וסי' ט"ל הגב"י רצ"א רמז אל ספרים אחרים ועיין בדב"מ שם סי' ל"ד והשו"ג שם סי' י"ד וכולם סוברים דגם לכתחילה לא יזהר מהכלים רק הפר"ח בא"ח סי' תצ"ה סכ"ב וכ"ד נראה דעתו דדוקא בדיעבד והרואה דברי הרדב"ז כמה צווחות צווח לנזהרים ואינם חשים למחלוקת ודאי יפרוש מזה וכ"ז להתלמד למ"א אבל לכת"ר הנה כתבתי לע"ד דכשיעשה ההתרה יאכל בשר כנפשו שובעו וה' יורנו דרך יבחר וש':

מכאן מודעה כי מע' הרב השואל הי"ו השיב על דברי אלה בדקדוקים וכו' ואני ישבתי לו הכל בכתב מפורש ויען כי רובם ככולם הם דקדוקי עניות ופלפול היולי וחוששני לאיבוד הנייר השמטתים ולא אזכיר רק אחת מהנה במה שהק' עמ"ש דבדיקת הריאה דרבנן ולזה לא ישנה מפני המחלוקת דא"כ אמאי אמרו ריאה שניקבה טריפה וכו' והביא מ"ש האשל אברהם משם הדב"ש סי' ר"ס דהיכא דהוחזקה ריעותא בבהמה מדינא צריך לבדוק זהו"ל כהך דהפר"ח דבאיסור דרבנן פשוט ישנה מפני המחלוקת זת"ד. ואני השבתי דמלבד דחשד בכשרים שאני לא דברתי רק עליו ודומיו שאינו יוצא למקולין ולא ידע שיש ריעותא רק מהסתם שעושים נפיחה. עוד בה מה לו לצעוק נגדי כיון שמהרח"ש והנמשכים אחריו שחששו להך דהרא"ש לא חילקו בין ידע הריעותא ללא ידע גם הרדב"ז בענין הבידנגאן שחשש לערלה הלא היא ברבת איסור תורה ועכ"ז פסק דלא ישנה מפני המחלוקת ושרש דבר דהרא"ש הוא בדאיתרא וגם היא לאוסרים בה היא דב"ת כמ"ש הכפו"פ דע"א ע"ב דנפקא מכל החלב גם הבאתי מהדב"ש בסי' ש"ך דאפי' ידע שיש שם ריעותא ישמיט עצמו רק פעם אחת באופן שלא ירגישו ובאמת אני בעצמי עמדתי מרעיד דהא קי"ל בשל תורה הלך אחר המחמיר וא"כ איך מפני הש' נקל כמיקל ולא נחוש למחמיר עד שראיתי בפר"ת סי' ט"ל לבת אש המחלוקת שהיתה להגאון מהר"ח גאגין ז"ל עם בני דורו שהוא היה אוסר הנפיחה והם היו מתירין ונצחו בעזרת השררה וביקש מהם להודיעו טעמם והודיעוהו דל"א בשל תורה הלך אחר המחמיר רק במחלוקת הש"ס ולא במח' הפו' אלא כל הרואה בדעתו טעם נכון ויפה יסמוך עליו להתיר גם בשל תורה ולצד המנהג שנהגו והבי"ר ע"ז מהרמב"ם. והרב הק' מהר"ח בן עטר ז"ל קלסיה לזה רק שיהיה בראיות ברורות. וא"כ ה"ט דנפיחה ובדינגאן שלא נמצא בם מח' בש"ס רק בפוס' וא"כ מי שהלך למקום שנהגו להקל לא ישנה. ודאיתרא עם היות כי היא מח' בש"ס נוכ"ל דאנה"ן בזמננו אם הלך למקומות המקילים ישנה והרדב"ז הכי מייתי מינה דודאי בזמן הש"ס מח' הש"ס כמחלוקת הפוס' לזמננו והוה חשיבא להו ענין הדאיתרא דרבנן ולפיכך לא היו משנים מפני המחלוקת א"כ נעשה גם אנחנו בזמננו במח' הפוס' אם לא שיהיה מדאורייתא כלו' שהוא מח' בש"ס דאז הוי דאורייתא. ומה שהק' דברי הדב"ש אהדדי דהא בסי' ר"ס כתב כשידע שיש ריעותא צריך לבדוק מדינא אין זה קו' דהתם מיירי בריעותא הברורה שאין בה שינוי מנהגים אבל כשהיא תלויה במנהג אנה"ן הדין כמ"ש בסי' ש"ך. וכעת מצאתי ג"כ להרב לב שמח יו"ד סי' ד' שנשאל שאלת מהרח"ש על בני איזמיר והבאים לשם מהסביבות שמנהגם לאסור הנפיחה וגם אנשי סאלוניק הבאים נהגו כמותם אבל כעת רבו גם מגירוש קאסטיליא והבשר בדוחק ורוצים לאכול בנפיחה כי סאלוניק וקאסטיליא היו אוכלים בנפיחה והשיב באורך שיעשו התרה על מנהגם וכי תימא הרי הרשב"א וכו' סוברים דמנהג חומרא אין לו היתר וכיון דאיכא פד"ר במילתא דטרפות דאיסורא דאורייתא הוא לחומרא אית לן למיזל. תשו' דב"ז פשוטה דעיקר הספק בנפיחה אם היא מותרת או אסורה כבר נפשט לבני סאלוניק להתיר כמנהגם ועתה אין אנו באים לדון אלא מצד מנהג אם הוא מנהג או לא והמנהג דרבנן וכו' ואם תאמר התינח לבני סאלוניק אבל הראשונים שהיתה אסורה להם הנפיחה מאי איכא למימר. גם בזה יש להשיב דכיון דאיסור הנפיחה מעיקרו שנוי במחלוקת ואם נהגו בו מתחילה להתיר לא היה בידינו לכופם ומאי דכפינן להו השתא הוא מכח המנהג והמנהג דרבנן כל ספק שיהיה בו לקולא ע"כ. וכן ראיתי עוד לה' מים החיים צירולייא במי תמציות ליו"ד סי' ז' שעמד לברר במנהג הנפיחה אי דאורייתא או דרבנן וכתב וז"ל העולה מן המקובץ דבאתרא דנהיגי לאסור לא משום שהכריעו חכמים כס' האוסרים שתהיה נחשבת איסור דאורייתא אלא משום חומרא וכו' ומדרבנן הוא דקיימי בבל יחל. גם בסי' ח' כתב בסוף התשו' הרי לפניך שמותר לאכול בשר נפיחה כשמתארחי' באתרא דנהיגי היתר שלא לשנות וכו' כיון דלית ביה איסור תורה וכו' ומר בריה בסי' ט' חיזק זרועותיו גם השיג עלי כת"ר במה שישבתי מנהג עי"ק ת"ו להקל במיעוך משום שנמשכו אחר מנהג איזמיר כי גם באיזמיר הם מהמחמירים וכו' התשו' בזה מבוארת ממ"ש הלב"ש דשינוי מנהגים היה באיזמיר שבתחילה היו מחמירים ולבסוף הקילו עפ"י הוראת הרבנים הנז' וכאשר תראה מנהג הקולא בכנה"ג סי' ט"ל. ומ"מ הדרי בי לפי מה שציין להרב זבחי תרועה שכתב דבשנת התג"ן נדרו נדר חמור באיזמיר לאסור הנפיחה. וידוע בס' זמרת הארץ דמרן מהרח"א זצ"ל לא בא אל הק' עד ש' הת"ק שכבר היו אסורים וכת"ר הליץ עפ"י דברי הפר"ח דמדוחק הבשר יעשו התרה ואפ' כן עשו בעי"ק. ולי אינו נראה דהפר"ח לא אמרה רק בקבלת מנהג ולא כשהם אסורים מן הדין ובעי"ק מן הדין אסורים אחר פסק מרן. וכעת למדתי ישוב מהלב"ש הנז' במ"ש להתיר לאיזמיר משום דהיא עיר חדשה ודינה לימשך אחר סאלוניק שבאו רובם משם והגם דמתחילה נמשכו אחר הראשונים לא נביט רק על עת קבע המקולין ולא יקרא מנהג רק מה שיעשו הרוב המצויין בעת קבע המקולין ע"ש. ואפ' דהכי הוה בעי"ק דלא הוקבע המקולין עד שהיו הרוב אשכנזי' ועבוד כוותייהו כי גם עי"ק דין עיר חדשה יש לה זהו מה שנלע"ד להשיב:

מאי"ן

תוכן העניינים

יש מאין חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה