יקר תפארת על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין· רבנו דוד אבן אבי זמרא [הרדב"ז]
פרק ד · הלכה ד
השותפים שהתנו וכו'. פרק המקבל מימרא דרבא, ורש"י ז"ל פירש הני בי תרי דעבוד עיסקא [וכו' ולשון עיסקא], דחקו לפרש כן, אבל ה"ה לשותפין שנשתתפו במעות שלהם דמאי שנא, וע"כ איירי בשקבעו זמן וכן פרש"י ז"ל.
ואין אחד מהם וכו'. טעמא, משום דאמר רווחא לקרנא משתעבד, ואי אמר הב לי פלגו דרוחאי ופלגו קרנאי, מצי אמר ליה עסקא להדדי משועבד, ואי אמר ליה נפלוג ואי מטי לך פסידא [דרינא] בהדך, מצי למימר ליה מזלא דבי תרי עדיף, ורבינו סמך על מה שסמך למטה והשנים מרויחים יותר מן האחד, ומהאי טעמא אפילו אמר ליה אי מטי לך פסידא [דרינא] בהדך, מצי למימר שנים מרויחים יותר מן האחד, ואם חלק שלא מדעת חבירו אין חלוקתו חלוקה, וכל מה שירויח הרי הוא לאמצע, ואם הפסיד הפסיד לעצמו, אע"פ שמודה חבירו שחלק בשוה, כיון שלא ניחא ליה, לא הויא חלוקה.
נשתתפו סתם וכו'. וכיון שיכול לחלק בעל כרחו של חבירו, אם חלק בלא ידיעת חבירו, אם החלוקה שוה, מה שחלק חלק, ואם אין חלוקתו שוה בטלה החלוקה, וחוזרין וחולקין בשוה.
היה זמן ידוע וכו'. דהוי כאלו קבעו זמן לשותפים, ואם יש שם סחורות שאין להם זמן ידוע למכירתם, חולקים אותם. ואותה סחורה שיש לה זמן ידוע מניחין אותה עד שיגיע זמנה לימכר.
היה להם חוב וכו'. ולא מצי למימר ליה תגבה אתה מחצית ואני מחצית, דמצי למימר ליה כח דבי תרי עדיף לגבות החוב, וכן דקדקתי מלשון רבינו שכתב וכשיפרעו החובות וכו', ולא כתב וכל אחד יגבה חלקו.
היה עליהם חוב וכו'. כתב רבינו שנים שלוו בשטר אחד, נעשו אחראין זה לזה. הילכך הכא איירי כגון שלוו בשני שטרות, או שהיה מפורש בשטר שאין אחראין זה לזה, ואם הם אחראין כגון שלוו בשטר אחד או בשני שטרות ופירשו שהם אחראין זה לזה.
אמר לו חבירו נחלוק וכו'. זה מהטעם שאמרו מזלא דבי תרי עדיף.